עיקר תוספות יום טוב על משנה בבא בתרא· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ח · משנה א
א וּמַנְחִילִין. וְהַאי דְּלֹא קָתָנֵי יֵשׁ נוֹחֲלִין זֶה אֶת זֶה מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמִתְנֵי סֵיפָא נוֹחֲלִין וְלֹא מַנְחִילִין, תָּנָא נַמִּי רֵישָׁא נוֹחֲלִין וּמַנְחִילִין. רַ"שׁ:
ב מִדְּשָׁנֵי קְרָא בְּדִבּוּרֵיהּ וְלֹא אָמַר וּנְתַתֶּם כִּדְאָמַר בְּכָל הַפָּרָשָׁה גַּבֵּי הָאַחִין, שְׁמַע מִנַּהּ דְּאָתָא לְאַשְׁמְעִינַן שֶׁיֵּשׁ אֶחָד הָרָאוּי לִירַשׁ תֵּכֶף אַחַר הַבֵּן, וּמַאן נִיהוּ, אָב. דְּאִלּוּ אַחִין הָא כְּתִיבֵי. נִמּוּקֵי יוֹסֵף:
ג כְּלוֹמַר מִדְּלֹא כְּתִיב הַעֲבָרָה גַּם כֵּן בְּאַחִין. תּוֹסָפוֹת:
ד מִן הָאָב. כְּגוֹן רְאוּבֵן וְיוֹסֵף בְּנֵי יַעֲקֹב, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מִלֵּאָה וְרָחֵל יוֹרְשִׁים זֶה אֶת זֶה, בִּשְׁבִיל שֶׁהֵן אַחִין מִן הָאָב. וּכְגוֹן שֶׁמֵּת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם. אֲבָל אִם יַעֲקֹב חַי, הוּא קוֹדֵם כְּדִתְנַן לְקַמָּן. רַ"שׁ:
ה הָאִישׁ. אַיְדֵי דְּסֵיפָא תָּנֵי הָאִישׁ, אַף עַל גַּב דַּהֲוָה לֵיהּ לְמִתְנֵי הַבֵּן. סְמַ"ע:
ו קָשֶׁה לָמָּה לִי קְרָא, אָטוּ נִכְסֵי נָשִׁים יִהְיוּ הֶפְקֵר. וְיֵשׁ לוֹמַר דְּבֵן אִצְטְרִיךְ לֵיהּ, לְפִי שֶׁנִּסֶּבֶת נַחֲלָה עַל יְדֵי הַבֵּן. תּוֹסָפוֹת:
ז וּכְשֶׁנִּשֵּׂאת אִמָּהּ לְאָבִיהָ הָיוּ לָהּ אַחִין לְאִמָּהּ שֶׁל בַּת זוֹ, שֶׁיִּירְשׁוּ נַחֲלַת אֲבִיהֶן דְּלֵיכָּא הֲסָבַת נַחֲלַת אֵם לָאָב בִּשְׁעַת נִשּׂוּאִין, דְּלֹא קָפֵיד קְרָא אֶלָּא שֶׁבִּשְׁעַת נִשּׂוּאִין לֹא תְּהֵא רְאוּיָה לִירַשׁ נִכְסֵי אָבִיהָ. וּמִיהוּ אַחַר כָּךְ מֵתוּ אַחֶיהָ, וְאַחַר כָּךְ מֵת אָבִיהָ וְיָרְשָׁה אוֹתוֹ, וּמֵתוּ הָאֵם וְהָאָב וְלֹא הָיוּ לָהֶם כִּי אִם בַּת אַחַת וִירַשְׁתָּן. רַ"שׁ. אֵין לִי אֶלָּא בַּת, בֵּן מִנַּיִן, קַל וָחֹמֶר כוּ'. גְּמָרָא:
ח וְלֹא כְּתִיב שְׁנֵי מַטּוֹת. הָרַ"שׁ:
ט דִּכְתִיב וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד. וּכְתִיב נַמִּי שְׁאֵרָהּ וְגוֹ' לֹא יִגְרַע. הָרַ"שׁ. וְהַיְנוּ אַלִּיבָּא דְּמַאן דְּאָמַר שְׁאֵר זוֹ עוֹנָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
י גָּרַע וָי"ו מִנַּחֲלָתוֹ. וְלַמֶ"ד מִלִּשְׁאֵרוֹ וּמוֹסִיפִים שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ תֵּבָה אַחַת, וְהִיא, לוֹ:
יא דְּעִקַּר פַּשְׁטֵיהּ הָכִי מַשְׁמַע, וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לִשְׁאֵרוֹ, לְאִשְׁתּוֹ, וְנִדְרְשָׁה הָכִי, וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ אִם יָמוּת, לִשְׁאֵרוֹ, וְיָרַשׁ, כְּלוֹמַר וְגַם הוּא יִירַשׁ אֶת שְׁאֵרוֹ כוּ', תַּלְמוּד לוֹמַר כוּ', דְּאוֹתָהּ מְיֻתָּר וְאָתָא לְגִלּוּי אַרֵישָׁא דְּגוֹרְעִין כוּ'. הָרַ"שׁ:
יב וּבְנֵי אֲחָיוֹת. בְּנֵי דִּינָה נוֹחֲלִין אֶת רְאוּבֵן, שֶׁהֲרֵי דִּינָה יוֹרֶשֶׁת אֶת אַחֶיהָ וּבָנֶיהָ בָּאִין מִכֹּחָהּ. אֲבָל לֹא מַנְחִילִין לִרְאוּבֵן, שֶׁהֲרֵי רְאוּבֵן מִכֹּחַ אֲחוֹתוֹ דִּינָה בָּא לִירַשׁ, וַהֲלֹא דִּינָה עַצְמָהּ אֵין יוֹרַשְׁתָּן כִּדְאָמְרָן דְּהָאֵם אֵין נוֹחֶלֶת אֶת בְּנָהּ. רַ"שׁ:
יג הָאִשָּׁה כוּ'. גְּמָרָא, הָא תוּ לָמָּה לִי, הָא תָּנָא לֵיהּ רֵישָׁא הָאִישׁ כוּ' דְּנוֹחֲלִין וְלֹא מַנְחִילִין. הָא קָא מַשְׁמַע לָן דְּאִשָּׁה אֶת בְּנָהּ דּוּמְיָא דְּאֶת בַּעֲלָהּ, מַה הַבַּעַל אֵין יוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ בַּקֶּבֶר (אִם מֵת הוּא קֹדֶם וְאַחַר כָּךְ מֵתָה הִיא, יוֹרְשֶׁיהָ יוֹרְשִׁין אוֹתָהּ וְלֹא יוֹרְשָׁיו), אַף אִשָּׁה כוּ' אֵין הַבֵּן יוֹרֵשׁ אֶת אִמּוֹ בַּקֶּבֶר לְהַנְחִיל לָאַחִין מִן הָאָב, אֶלָּא יוֹרְשֵׁי אָבִיהָ יוֹרְשִׁין אוֹתָהּ כוּ'. וַאֲחֵי הָאֵם אַגַּב נָקַט לְהוּ: