עיקר תוספות יום טוב על משנה בבא בתרא· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ה · משנה ו
לד אַרְבַּע. מִנְיָנָא לֹא לְמִעוּטֵי מִידֵי אָתָא. אֶלָּא לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁצָּרִיךְ לָתֵת טַעַם לְכָל הָאַרְבַּע לָמָּה הֵם חֲלוּקִים זֶה מִזֶּה. רַ"שׁ:
לה כְּלוֹמַר אַף עַל גַּב דְּלֹא נִתְאַנָּה בְּדָמִים כְּלָל, אֲפִלּוּ הָכִי הֲוֵי כְּאוֹנָאָה, לְפִי שֶׁיֹּאמַר דְּלֹא נִיחָא לֵיהּ בְּרָעוֹת אֲפִלּוּ בְּזוֹל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
לו יָפוֹת. שֶׁהִטְעָהוּ הַלּוֹקֵחַ וְאָמַר לוֹ חִטִּין הַלָּלוּ נֶחְשָׁבִים רָעוֹת בָּעִיר הַזֹּאת וּבַעֲבוּר זֶה מְכָרָן, וְאַחַר כָּךְ מָצָא שֶׁהָיוּ מְחַשְּׁבִין אוֹתָן לְיָפוֹת. נִמּוּקֵי יוֹסֵף:
לז שְׁחַמְתִּית. עוֹשָׂה קֶמַח מְרֻבֶּה. וּלְבָנָה עוֹשָׂה הַפַּת יוֹתֵר נָאָה וְיָפָה. נִמּוּקֵי יוֹסֵף:
לח לְפִי שֶׁהוּא צָרִיךְ עַכְשָׁיו לְחֹמֶץ: