עיקר תוספות יום טוב על משנה בבא בתרא· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה ז
לח וּלְפִיכָךְ אֵין דִּין זֶה נוֹהֵג בְּחוּץ לָאָרֶץ. טוּר. וְנִרְאֶה דְּגַם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהִיא בְּיַד יִשְׂרָאֵל. נִמּוּקֵי יוֹסֵף. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
לט קוֹצֵץ כוּ'. דְּאִי נוֹתֵן דָּמִים וְהָדָר יָקֹץ, לְעוֹלָם לֹא יָקֹץ, דְּמִי יָהֵיב דְּמֵי, דִּקְדֵרָא דְּבֵי שֻׁתְּפֵי לֹא חֲמִימָא וְלֹא קְרִירָא. גְּמָרָא:
מ רַשִׁ"י. וְלֹא שֶׁהָעִיר הִיא שֶׁל יָחִיד, אֶלָּא כְּלוֹמַר כָּל מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ זְכוּת בָּעִיר. וְלִישְׁנָא דְּנוֹתֵן שֶׁהוּא לְשׁוֹן יָחִיד דַּיֵּק: