עיקר תוספות יום טוב על משנה בבא בתרא· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה א
א בּוֹר. וְהוּא הַדִּין חֲרִיצִין וּנְעִיצִין. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ב אַמַּת כוּ' נִבְרֶכֶת כוּ'. צְרִיכָא, דְּאִי תָּנָא אַמַּת הַמַּיִם מִשּׁוּם דִּקְבִיעָא, אֲבָל נִבְרֶכֶת כוּ' דְּלֹא קְבִיעָא אֵימָא לֹא. וְאִי תָּנָא נִבְרֶכֶת מִשּׁוּם דְּקָווּ וְקַיְּמִי (וְלִחְלוּחָן קָשֶׁה יוֹתֵר מִשֶּׁל מַיִם חַיִּים. רַשִׁ"י), אֲבָל אַמַּת הַמַּיִם לֹא, צְרִיכָא, גְּמָרָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ג וְהָא דְּלֹא קָאָמַר אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִבּוֹרוֹ שִׁשָּׁה טְפָחִים, לְאַשְׁמוֹעִינַן דִּסְתָם כֹּתֶל בּוֹר שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. וְנָפְקָא מִנַּהּ לְמִקָּח וּמִמְכָּר. גְּמָרָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ד פֵּרוּשׁ בּוֹר. דְּהָא בְּמִשְׁנָה ד' לֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא יִבְנֶה כוּ'. וּבַגְּמָרָא, וַאֲפִלּוּ לְרַבִּי יוֹסֵי דְּמִשְׁנָה י"א, הָתָם בְּעִדָּנָא דְּקָא נָטַע לֵיתְנְהוּ לַשָּׁרָשִׁים דְּמַזְקֵי לַבּוֹר, אֲבָל הָכָא כָּל מָרָא וּמָרָא קָא מַרְפִּית לְאַרְעָא. וּרְצוֹנוֹ לוֹמַר דְּאָז מַתְחֶלֶת הַהֶזֵּק וַהֲוָה גִּירֵי דִּילֵיהּ שֶׁיַּזִּיקוּ הַמַּיִם אַחַר כָּךְ, וּלְהָכִי נָקַט סָד בַּסִּיד. וּמִיהוּ אִי לֹא מַיָּא לֹא הָיָה צָרִיךְ הַרְחָקָה שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. תּוֹסָפוֹת:
ה שֶׁמּוֹצִיאִין הֶבֶל. רַשִׁ"י:
ו וְסָד כוּ'. דִּדְבָרִים אֵלּוּ מְרַפִּין אֶת הַכֹּתֶל כְּשֶׁנּוֹגְעִים בּוֹ. הָרַמְבַּ"ם. כְּלוֹמַר דְּלֹא אָמְרוּ וְסָד בְּסִיד כְּשֶׁהִרְחִיק שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, דְּאוֹ סָד בְּסִיד קָתָנֵי כוּ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ז הַזְּרָעִים. גְּמָרָא, וְתֵיפּוּק לֵיהּ מִשּׁוּם מַיָּא, שֶׁצָּרִיךְ לְהַשְׁקוֹתָן תָּמִיד כוּ'. וּמְשָׁנֵי תַּנָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קָאֵי דִּכְתִיב לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מַיִם:
ח הַמַּחֲרֵשָׁה. מְרַפֶּה אֶת יְסוֹדוֹ וְנוֹפֵל. רַשִׁ"י:
ט וְלִדְבָרָיו מַתְנִיתִין בְּכֹתֶל לְבֵנִים מַיְרֵי:
י פֵּרוּשׁ צָחִיחַ סֶלַע. הָרַמְבַּ"ם. וּלְשׁוֹן נִמּוּקֵי יוֹסֵף, כֹּתֶל שֶׁל אֲבָנִים בָּנוּי עַל גַּבֵּי סֶלַע. וּמִיהוּ בְּכֹתֶל לְבֵנִים לֹא מַהֲנֵי צוּנְמָא, שֶׁהֲרֵי הָאֲבָנִים עַצְמָן נִמּוֹקִין וְהוֹלְכִין:
יא רַשִׁ"י. וּרְצוֹנוֹ לוֹמַר מִכָּל צַד. אֲבָל כָּל הָרֹחַב שֶׁהַתַּחְתּוֹנָה רְחָבָה יוֹתֵר מֵהָעֶלְיוֹנָה הִיא שְׁנֵי טְפָחִים:
יב הַתַּנּוּר. תַּנּוּר כְּלִי חֶרֶס הוּא צָרוּף בַּכִּבְשָׁן כִּשְׁאָר קְדֵרוֹת וּפִיו לְמַעְלָה, וְהַבָּא לְקוֹבְעוֹ בָּאָרֶץ עוֹשֶׂה בִּנְיַן טִיט וַאֲבָנִים שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לְבָסִיס וּמוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ עָלָיו שֶׁלֹּא יִצְטַנְּנוּ שׁוּלָיו מֵחֲמַת קַרְקַע. רַשִׁ"י. וּבַיְרוּשַׁלְמִי, שֶׁמּוֹדֵד מִשָּׂפָה הַפְּנִימִית, שֶׁעֳבִי כָּתְלֵי הַתַּנּוּר בִּכְלָל הַשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים. טוּר: