עיקר תוספות יום טוב על משנה אהלות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק יב · משנה ד
ט מַשְׁמַע שֶׁנִּפְחַת מֵאֵלָיו. וְקָשֶׁה, דִּבְרֵישׁ פֶּרֶק דִּלְקַמָּן מְחַלְּקִין בֵּין עוֹשֶׂה לְנַעֲשָׂה. וְהָרַמְבַּ"ם וְהָרַ"שׁ כָּתְבוּ, סַנְדָּל שֶׁפָּחַת הַמַּעֲזִיבָה, שִׁעוּרוֹ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. נִפְחַת מֵאֵלָיו, שִׁעוּרוֹ בִּמְלֹא אֶגְרוֹף. וְכֵן כָּתַב מַהֲרַ"ם דְּמַתְנִיתִין דַּוְקָא בְּפָחַת וְלֹא בְנִפְחַת:
י הַכֹּל כוּ'. הָעֲלִיָּה וְכָל מַה שֶּׁבָּהּ מִכֵּלִים. הָרַ"ם:
יא מוֹנִין כוּ'. וְקָשֶׁה, דְּהָא תְנַן בְּפֶרֶק י' מִשְׁנָה ב' גַּבֵּי אֲרֻבָּה שֶׁאֵין בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה בַּבַּיִת נָתַן אֶת רַגְלוֹ טְהוֹרָה. יֵשׁ לוֹמַר דְּמַיְרֵי כְשֶׁהַסַּנְדָּל נָתוּן בִּפְחַת מַעֲזִיבָה בְּחֶצְיָהּ שֶׁל מַטָּה, דְּנִדּוֹנֶת מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה כְּדִלְעֵיל בְּפֶרֶק ו' מִשְׁנָה ד', וַאֲפִלּוּ הַטֻּמְאָה כְנֶגֶד הַנֶּקֶב לֹא אָמְרִינַן עֵרֵב אֶת הַטֻּמְאָה, שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁנִּכְנַס בָּעֳבִי הַמַּעֲזִיבָה וּמְמַלֵּא הַפְּחָת וְיוֹשֵׁב שָׁם, מֵהַתִּקְרָה הוּא חָשׁוּב, וְאֵין אוֹמְרִים בּוֹ עֵרֵב אֶת הַטֻּמְאָה. כֶּסֶף מִשְׁנֶה בְּשֵׁם הָרִי"ק. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: