עיקר תוספות יום טוב על משנה אהלות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק יב · משנה א
א שֶׁעַל גַּבָּיו כוּ'. אֲבָל שֶׁבְּתוֹךְ הַתַּנּוּר (וְכָל שֶׁכֵּן תַּחְתָּיו) טְמֵאִים, מִידִי דַהֲוָה אַאֳכָלִין שֶׁגִּבְּלָן בְּטִיט. מַהֲרַ"ם:
ב דִּכְהַאי גַוְנָא שֶׁהַטֻּמְאָה מִתְפַּשֶּׁטֶת סָבִיב לַתַּנּוּר מִכָּל צַד, אָמְרִינַן אֲפִלּוּ מִן הַצַּד אָדָם וְכֵלִים כְּמַאן דְּלֵיתַנְהוּ דָמֵי לְטַמֵּא וְלֹא לְטַהֵר, וּמִתְפַּשֶּׁטֶת הַטֻּמְאָה כָּל תַּחַת הַנֶּסֶר אֲפִלּוּ כְנֶגֶד פִּי הַתַּנּוּר, וְכֵיוָן שֶׁהַתַּנּוּר פָּתוּחַ נִכְנֶסֶת הַטֻּמְאָה לְתוֹכוֹ. מַהֲרַ"ם:
ג כֵּיוָן דְּאֵין בֵּין פִּי הַתַּנּוּר לַנֶּסֶר טֶפַח, הָוֵי לֵיהּ כְּמִגְדָּל וְכַוֶּרֶת שֶׁבַּפֶּתַח וְאֵין בֵּין פִּיהֶם לַשְּׁקוֹף טֶפַח, דְּאֵין טֻמְאָה נִכְנֶסֶת לָהֶם, וְלֹא בָעֵי צָמִיד פָּתִיל אֶלָּא הֵיכָא דְאִיכָּא טֶפַח בֵּין פִּי הַכְּלִי לַגַּג שֶׁעָלָיו. אֲבָל בְּכֵלִים מוֹדֶה דְנַעֲשָׂה אֹהֶל לְטַמֵּא. וְתַנָּא קַמָּא סְבִירָא לֵיהּ דְּגָזְרוּ גַם בְּתַנּוּר, דְּלֹא לֵימְרוּ הַתַּנּוּר מַפְסִיק בֵּין הַטֻּמְאָה שֶׁלֹּא לַעֲבֹר לְצַד אַחֵר. מַהֲרַ"ם:
ד טְמֵאִים. הַתַּנּוּרִים. וְכָל שֶׁכֵּן כֵּלִים שֶׁתַּחַת הַנֶּסֶר, דִּבְעוֹדֵף טֶפַח מַיְרֵי. הָרַאֲבַ"ד: