עיקר תוספות יום טוב על משנה אהלות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק י · משנה ד
ה קָשֶׁה, דְּמִי עָדִיף מִשֶּׁאִם הָיְתָה הַטֻּמְאָה בָעֲלִיָּה עַצְמָהּ כְּנֶגֶד אֲרֻבָּה. וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ, דְּהַכֹּל טָמֵא בֵּין מַה שֶּׁתַּחַת הַמַּאֲהִיל בֵּין מַה שֶּׁלְּמַעְלָה כְנֶגֶד אֲרֻבָּה. אִי נַמִּי, בֵּין מִלְּמַעְלָן וּבֵין מִלְּמַטָּן פֵּרוּשׁ שֶׁנְּתָנָן בִּשְׁתֵּיהֶן, וּלְכָךְ אַף עַל פִּי שֶׁטֻּמְאָה בַּבַּיִת גַּם עֲלִיָּה טְמֵאָה, דְּאֵין דָּבָר טָמֵא חוֹצֵץ וַהֲרֵי נִסְתְּמָה אֲרֻבָּה עֶלְיוֹנָה וּמְעָרֶבֶת אֶת הַטֻּמְאָה. הָרַ"שׁ:
ו טָמֵא. הָכָא לֹא תָנֵי בֵּין לְמַעְלָה וּבֵין לְמַטָּה כְּמוֹ בְסֵיפָא, וְתָנֵי נַמִּי הָכָא מִמֶּנּוּ וּלְמַטָּה, וּבְסֵיפָא תָנֵי אֵין טָמֵא אֶלָּא תַחְתּוֹן. וְנִרְאֶה לִי דְּלֹא מָצֵי לְמִתְנֵי בֵּין, שֶׁיֵּשׁ בְּמַשְׁמַע שֶׁנָּתַן בִּשְׁתֵּיהֶן, וְאִם כֵּן הֵיכִי לִתְנֵי עֲלַהּ מִמֶּנּוּ וּלְמַטָּה טָמֵא וְלֹא יָדְעִינַן אִי מִתַּחְתּוֹן אִי מֵעֶלְיוֹן, אֲבָל הַשְׁתָּא דְתָנֵי סְתָמָא, נִיחָא, דְּפֵרוּשׁ, אִי נָתַן רַק בְּאֶחָד מֵאוֹתָן שְׁתֵּי מְקוֹמוֹת שֶׁשָּׁנִינוּ בְּרֵישָׁא וּבַאֲרֻבָּה שְׁנִיָּה לֹא נָתַן כְּלוּם, מִמֶּנָּה (מֵאוֹתָהּ שֶׁנָּתַן), אִם מִתַּחְתּוֹנָה וְאִם מֵעֶלְיוֹנָה, מִמֶּנּוּ וּלְמַטָּה טָמֵא. וּבְסֵיפָא לֹא מָצֵי לְמִתְנֵי מִמֶּנּוּ וּלְמַטָּן טָמֵא, מִשּׁוּם דַּאֲפִלּוּ נָתַן רַק בָּעֶלְיוֹנָה אֵין טָמֵא אֶלָּא תַחְתּוֹן, דְּכֵיוָן דְּאֵינָהּ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח, אֲפִלּוּ טֻמְאָה כְנֶגֶד אֲרֻבָּה דַּי לָנוּ בָזֶה, דְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה שֶׁבָּעֶלְיוֹנָה מְעָרֵב הַטֻּמְאָה בְּכָל הַבַּיִת הַתַּחְתּוֹן בַּמָּקוֹם שֶׁטֻּמְאָה מֻנַּחַת שָׁם, אֲבָל לֹא חֲזִינַן כְּאִלּוּ הַטֻּמְאָה נַמִּי בָּעֲלִיָּה. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּדָבָר הַמְקַבֵּל טֻמְאָה דַּחֲזִינַן כְּאִלּוּ הַטֻּמְאָה בָעֲלִיָּה, דְּדָבָר טָמֵא אֵינוֹ חוֹצֵץ. מַהֲרַ"ם: