עיקר תוספות יום טוב על משנה אהלות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ט · משנה ג
ח כְּלוֹמַר וּבְהָכִי מַיְרֵי מַתְנִיתִין. וּלְשׁוֹן מְחֻלְחֶלֶת פֵּרֵשׁ הָרַ"שׁ כְּמוֹ מְחֻלְחֶלֶת דְּפֶרֶק י' מִשְׁנָה ג' דְּכֵלִים. וְכָתַב מַהֲרַ"ם דְּאָתְיָא אֲפִלּוּ כְרַבָּנָן דְּהָתָם, דְּעַד כָּאן לֹא אָמְרֵי רַבָּנָן הָתָם דְּאֵינָהּ מַצֶּלֶת אֶלָּא בְחָבִית שֶׁל חֶרֶס שֶׁכֻּלָּהּ בַּבַּיִת וְאֵין לָהּ פֶּתַח אֶלָּא דֶרֶךְ הַמְּגוּפָה, הִלְכָּךְ לָא חֲשִׁיבָא סְתוּמָה מִלִּהְיוֹת טֻמְאָה קוֹדֶמֶת לְפִתְחָהּ כֵּיוָן דִּמְחֻלְחֶלֶת הִיא, אֲבָל הָכָא מוֹדוּ כֵיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֶּתַח אַחֵר שֶׁהוּא עִקָּר. אִי נַמִּי, שָׁאנֵי חֶרֶס דְּיֵשׁ בּוֹ גֻמּוֹת וְאֵין פִּי הַמְּגוּפָה חָלָק כְּמוֹ כַוֶּרֶת שֶׁהוּא כְּלִי עֵץ שֶׁנִּסְתָּמִים יָפֶה וּמַצֶּלֶת לְכֻלֵּי עָלְמָא:
ט פְּחוּתָה. בְּשׁוּלֶיהָ. מַהֲרַ"ם:
י וְקָשֶׁה, מַאי נַפְקָא מִנַּהּ בְּמַאי שֶׁהַדְּפָנוֹת שְׁלֵמוֹת, אַכַּתִּי נַפְקָא הַטֻּמְאָה בַּפְּקָק שֶׁבְּשׁוּלֶיהָ דְּהָא לֹא מִהַדַּק, דְּמִהַדַּק אֲפוּצָה מִקַּרְיָא, וְאִם כֵּן הֵיכִי קָתָנֵי בְתוֹכָהּ אֵין טָמֵא אֶלָּא תוֹכָהּ. וְיֵשׁ לוֹמַר לְפִי מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי לְעֵיל [אוֹת ו] דְּצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא לְפָחוֹת שְׁנֵי נְקָבִים זֶה כְנֶגֶד זֶה, וּבְשׁוּלֶיהָ אֵין שְׁנֵי הַנְּקָבִים זֶה כְנֶגֶד זֶה דְּהַפֶּה הוּא לַחוּץ וְאֵינוֹ מַכְנִיס הַטֻּמְאָה אַדְּרַבָּה פִּיהָ לַחוּץ מְהַנְּיָא לְשֶׁלֹּא תִכְנֹס, וּלְפִיכָךְ סַגִּי הָכָא בִּפְקָק בְּעָלְמָא אַף עַל גַּב דְּאֵינוֹ מִהַדַּק, וְאֵין הַטֻּמְאָה נִכְנֶסֶת מִמֶּנָּה לַבַּיִת:
יא הָרַ"שׁ. וְקָשֶׁה, דְּזֶה לֹא נִזְכָּר בַּמִּשְׁנָה. וּלְפִי מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי לְעֵיל (אוֹת ד) דְּהַחִלְחוּל מַפְּקָא לַהּ מִתּוֹרַת אֹהֶל, אָתֵי שַׁפִּיר, דְּהָכִי קָאָמַר, בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּזְמַן שֶׁהִיא כְלִי מְחֻלְחֶלֶת, אֲבָל פְּחוּתָה דְלָאו כְּלִי הִיא, יֵשׁ לָהּ דִּין אֹהֶל, וּמִכָּל מָקוֹם דָּפְנוֹתֶיהָ שְׁלֵמוֹת בָּעִינַן, שֶׁלֹּא תִכָּנֵס הַטֻּמְאָה מִתּוֹכָהּ לַבַּיִת. וְקָאָמַר אוֹ אֲפוּצָה, כְּלוֹמַר אִי נַמִּי שֶׁאֵינָהּ פְּחוּתָה וְהִיא כְלִי אֲבָל אֵינָהּ מְחֻלְחֶלֶת אֶלָּא פְקוּקָה, דְּהַשְׁתָּא הָדְרָא לְדִין כְּלִי הַבָּאָה בְּמִדָּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ דִּין אֹהֶל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
יב וְצָרִיךְ טַעַם לָמָּה אֵינָהּ בּוֹקַעַת לְמַעְלָה כִּלְמַטָּה, שֶׁהֲרֵי הִיא רְצוּצָה. וְיֵשׁ לוֹמַר, דַּהֲוֵי דוּמְיָא דְאָדָם, שֶׁצַּד הָעֶלְיוֹן מַאֲהִיל כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ בַּחֲלָלוֹ טֶפַח, וְהוּא הַדִּין הָכָא. וְאַף עַל גַּב דִּבְאָדָם אֵינוֹ חוֹצֵץ, הַיְנוּ מִשּׁוּם דְּיֵשׁ לוֹ דִין כְּלֵי גְלָלִים דְּלֹא נַעֲשׂוּ אֹהֶל לְטַהֵר, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּכַוֶּרֶת פְּחוּתָה דְהָכָא, דְּהוֹאִיל וּפְחוּתָה נַעֲשֵׂית אֹהֶל אַף לְטַהֵר, וּמִכָּל מָקוֹם לֹא נַפְקָא מִידֵי מַה שֶּׁהָיְתָה כְשֶׁהִיא כְלִי שֶׁהָיְתָה מַצֶּלֶת עַל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
יג לְפִי מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי לְעֵיל [אוֹת ד] אֵין צָרִיךְ לָזֶה, דְּכִי הַוְיָא נַמִּי כְלִי יֵשׁ לָהּ כָּל הַדִּינִין הַלָּלוּ. וְכֵן בְּכָל דּוּכְתָּא דִּתְנִינַן כְּהַאי גַּוְנָא:
יד הַבַּיִת. אֲפִלּוּ מַה שֶּׁתַּחַת הַכַּוֶּרֶת. וְהָכָא לֹא שַׁיָּךְ הַטַּעַם דִּלְעֵיל אוֹת ה', דְּהָכָא לָאו כְּלִי הוּא. אֶלָּא הַטַּעַם, שֶׁתַּחְתֶּיהָ שֶׁבַּבַּיִת בָּטֵל לְגַבֵּי הַבַּיִת וְהָוֵי כְּמוֹ בִּיב שֶׁהוּא קָמוּר תַּחַת הַבַּיִת דְּאֵין בּוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח וְאֵין בִּיצִיאָתוֹ טֶפַח, בְּמִשְׁנָה ז' פֶּרֶק ג'. מַהֲרַ"ם:
טו תּוֹכָהּ. עַיֵּן מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי לְעֵיל אוֹת י'. וּמַהֲרַ"ם הוֹסִיף וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, תַּחְתֶּיהָ וְגַבָּהּ טְהוֹרִין כְּמוֹ בִּיב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ וּבִיצִיאָתוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח, דְּהַבַּיִת טָהוֹר, וְתַחְתֶּיהָ שֶׁאֵין גְּבוֹהִים מִן הָאָרֶץ טֶפַח נַמִּי טְהוֹרִין. וְלֹא דָמִי [פֵּרוּשׁ, מַה שֶּׁתַּחַת הַכַּוֶּרֶת] לְבִיב [פָּחוֹת מִטֶּפַח] דְּטֻמְאָה בַּבַּיִת מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָמֵא, שֶׁבָּטֵל לְגַבֵּי בַּיִת הַקָּבוּעַ, אֲבָל הָכָא לֹא אָמְרִינַן דְּלִבַּטֵּל לְגַבֵּי תוֹכוֹ שֶׁל כַּוֶּרֶת הַמִּטַּלְטֶלֶת: