עיקר תוספות יום טוב על משנה אהלות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ה
משנה א
א קְמוּרָה. מְקֻבֶּבֶת. הָרַמְבַּ"ם. וְזֶה לְשׁוֹן כַּף נַחַת, דֶּרֶךְ עוֹשֵׂי תַנּוּרִים לְכַסּוֹת הַנֶּקֶב שֶׁל עָשָׁן מִלְּמַעְלָה וּלְפָתְחוֹ מִצְּדָדִין מִפְּנֵי הָרוּחַ וְהַגֶּשֶׁם:
ב בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים כוּ'. וּמַיְרֵי בְּאֵין בָּעַיִן פּוֹתֵחַ טֶפַח, דְּאִי לָאו הָכִי לָמָּה לֹא תִכָּנֵס לַבַּיִת. דְּלֹא דָמֵי לַפֶּרֶק דִּלְעֵיל דְּאָמְרִינַן אֵין דֶּרֶךְ טֻמְאָה לִכָּנֵס, דְּהָכָא הֲרֵי נִכְנְסָה, אֶלָּא בִּדְלֵית לֵיהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח מַיְרֵי. הָרַ"שׁ. וּמַיְרֵי נַמִּי בְּיֵשׁ בָּעַיִן טֶפַח עַל טֶפַח, דְּאִי לָאו הָכִי, אֲפִלּוּ טֻמְאָה בָּעַיִן טָהוֹר הַתַּנּוּר. וְנִרְאֶה לִי דְּמִדְּאוֹרַיְתָא לֹא עָיְלָא טֻמְאָה אֶלָּא דֶּרֶךְ פֶּתַח כְּלִי הֶעָשׂוּי לְהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא, וְהָעַיִן אֵינוֹ עָשׂוּי לְהַכְנִיס, אֶלָּא דְרַבָּנָן גָּזְרוּ. וְסָבְרֵי בֵית שַׁמַּאי דִּכְעֵין דְּאוֹרַיְתָא תַקּוּן. וּבֵית הִלֵּל סָבְרֵי דְּלֹא גַזּוּר כֻּלֵּי הַאי. וּלְרַבִּי עֲקִיבָא לֵית לֵיהּ גְּזֵרָה זוֹ כְּלָל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
משנה ג
ג מַצֶּלֶת וְכוּ'. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם צָמִיד פָּתִיל סְבִיבָהּ, דְּכֵלִים מַצִּילִים בְּצָמִיד פָּתִיל, וְאֹהָלִים בְּכִסּוּי. הָרַמְבַּ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
משנה ה
ד אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא הוּא, שֶׁכָּל מַה שֶּׁעַם הָאָרֶץ אֵינוֹ נֶאֱמָן הוּא מִדְּרַבָּנָן:
ה הַחַטָּאת. וְקָשֶׁה לָמָּה לֹא תְנַן נַמִּי עַל הַקֹּדֶשׁ כוּ', יֵשׁ לוֹמַר לְפִי שֶׁהַטַּעַם תָּלוּי בַּחַטָּאת שֶׁלֹּא יְהֵא כָּל אֶחָד שׂוֹרֵף פָּרָה לְעַצְמוֹ. אִי נַמִּי רְבוּתָא נָקַט דַּאֲפִלּוּ לַחַטָּאת נֶאֱמָנִים. מַהֲרַ"ם:
ו וְקָשֶׁה, דְּהָא בְכָל הַכֵּלִים מְקַדְּשִׁים, וְאַמַּאי נָקַט כְּלֵי חֶרֶס. וְלַקֹּדֶשׁ פְּשִׁיטָא דְּכָל הַכֵּלִים שָׁוִים. וְנִרְאֶה לִי, דִּשְׁכִיחַ יוֹתֵר לְקַדֵּשׁ בִּכְלֵי חֶרֶס כִּדְמַשְׁמַע בְּכָל מַסֶּכֶת פָּרָה. אִי נַמִּי, לִרְבוּתָא נָקַט דְּאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ טָהֳרָה בְּמִקְוֶה אֲפִלּוּ הָכִי נֶאֱמָנִים. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
משנה ו
ז נְתוּנָה. פֵּרוּשׁ, כְּפוּיָה. הָרַמְבַּ"ם:
ח כְּלוֹמַר דְּאִלּוּ פְּקוּקָה לֹא הַוְיָא דוּמְיָא דִבְאֵר חֲלָקָה, וּמִשּׁוּם הָכִי לֹא מָצֵי לְמִתְנֵי וּפְקוּקָה. אֲבָל אֵין רוֹצֶה לוֹמַר דְּהַוְיָא כִשְׁלֵמָה דְּדִינָא כְדוּת שֶׁעַל הָאָרֶץ, דְּלֵיתָא, כְדִתְנַן בְּפֶרֶק ט' מִשְׁנָה ג' וְז' וְי"ב:
י וְקָשֶׁה, כֵּיוָן דְּהַכַּוֶּרֶת פְּחוּתָה הַאֵיךְ מַצִּיל הַנֶּסֶר שֶׁעָלָיו, וַהֲרֵי הַטֻּמְאָה נִכְנֶסֶת בַּמָּקוֹם שֶׁהִיא פְּחוּתָה הוֹאִיל וְאֵינָהּ פְּקוּקָה:
ט סְרִידָה. שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים מַיְרֵי. דְּשֶׁל נַחְתּוֹמִין טָמֵא:
יא טֶפַח. וְכָל שֶׁכֵּן יוֹתֵר מִטֶּפַח. הָרַ"שׁ:
יב וְשִׁעוּר לְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה כָּךְ הוּא, שֶׁהַכֵּלִים אֵין מַצִּילִין אֶלָּא עִם דָּפְנוֹת אֹהָלִים עַד שֶׁיְּהֵא לָהֶן דְּפָנוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
יג וְרַק מִפְּנֵי אָרְכּוֹ וְרָחְבּוֹ הוּא בָא בְמִדָּה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
משנה ז
יד הַיְתֵדוֹת. מִשּׁוּם טֻמְאָה שֶׁתַּחְתֶּיהָ נָקַט הָכִי:
טו וְזֶה לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם, וְיִתְדַּבֵּק בְּשִׁוּוּי פִּיו עִם צִדְדֵי הַבַּיִת אוֹ הָאֹהֶל. וְעַיֵּן סוֹף פֶּרֶק י':
טז וְלִרְבוּתָא, דְּלֹא תֵימָא דַוְקָא מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ מַצֶּלֶת, דְּכֵיוָן דְּמִשּׁוּם אֹהֶל הִיא אַף עַל גַּבָּהּ מַצֶּלֶת:
יז קוֹרָה. שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח. הָרַמְבַּ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: