עיקר תוספות יום טוב על משנה אהלות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה ג
יב וּלְאַפּוֹקֵי נַמִּי שִׁדְרָה וְגֻלְגֹּלֶת שֶׁחָסְרוּ:
יג וּמִכָּל מָקוֹם אֵינוֹ שָׁוֶה, דְּמִגּוּשָׁהּ טָמֵא שִׁבְעָה וְצָרִיךְ הַזָּיָה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן מֵאֲוִירָהּ:
יד אֲבָל שָׂדֶה שֶׁאָבַד בָּהּ קֶבֶר מְטַמֵּא בְאֹהֶל. וְהָא דְּלֹא תְנִינְהוּ בְרֵישָׁא, יֵשׁ לוֹמַר תָּנֵי וְשִׁיֵּר, וְשִׁיֵּר נַמִּי אֶרֶץ הָעַמִּים בִּמְקוֹמָהּ. מַהֲרַ"ם:
טו שֶׁחָסָרוּ. וְאֵין בָּהֶם רֹבַע. הָרַמְבַּ"ם:
טז שֶׁהוּא שְׁלִישׁ טֶפַח:
יז בַּקָּטָן כוּ'. וּכְסֶלַע דְּבֵית הִלֵּל זוּטַר, וַהֲווּ בֵית שַׁמַּאי לְחֻמְרָא, וּמִשּׁוּם הָכִי לֹא תְנַן לַהּ בְּעֵדֻיּוֹת. גְּמָרָא: