עיקר תוספות יום טוב על משנה אהלות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה א
א וְלֹא סַגִּי לְמֵימַר לְשֶׁאֵין עָלָיו כַּזַּיִת בָּשָׂר, מִשּׁוּם דְּאַכַּתִּי קָשֶׁה אִם עַל אֵבָר מְגַלֵּחַ עַל מֵת עַצְמוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ב נֶצֶל. לְשׁוֹן הֶפְרֵשׁ. כְּמוֹ וַיַּצֵּל אֱלֹהִים [בְּרֵאשִׁית לא]. רַשִׁ"י:
ג רָקָב. עַיֵּן סוֹף מִשְׁנָה ב' וּבְפֵרוּשׁ הָרַ"ב דְּאֵין בּוֹ אֶלָּא טֻמְאַת מַשָּׂא:
ד וְהַגֻּלְגֹּלֶת. אוֹ אוֹ קָתָנֵי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ה רֹבַע כוּ'. לְפִי שֶׁבְּכָל אֵלּוּ הַשִּׁעוּרִין נִכָּר שֶׁהֵן עֶצֶם אָדָם:
ו פֵּרוּשׁ, הֵן בִּנְיָנוֹ שֶׁל אָדָם. וְרֹב בִּנְיָנוֹ הֵן שְׁתֵּי שׁוֹקַיִם וְיָרֵךְ אֶחָד:
ז מֵאָה וְעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה. וְכִי מִנְיָנָא אָתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן. אֶלָּא דְקָא מַשְׁמַע לָן אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חָסֵר אוֹ יָתֵר בְּאֵבָרָיו אֵין מַשְׁגִּיחִין עָלָיו אֶלָּא עַל מִנְיַן רֹב כָּל אָדָם, אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה אֶצְבַּע שֶׁיֵּשׁ בָּהּ צִּפֹּרֶן אוֹ שֶׁנִּסְפֶּרֶת עַל גַּבֵּי הַיָּד, שֶׁהִיא עוֹלָה לְמִנְיָן. גְּמָרָא: