עיקר תוספות יום טוב על משנה אבות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ה · משנה כב
בֶּן בַּג בַּג. יֵשׁ לְפָרֵשׁ שֶׁלֹּא הֶאֱרִיךְ יָמִים. וְכֵן בֶּן הֵא הֵא. וְהָרַשְׁבַּ"ם פֵּרֵשׁ שֶׁגֵּרִים הָיוּ. וְהֵם בְּנֵי אַבְרָהָם וְשָׂרָה שֶׁנִּתּוֹסְפוּ ה' עַל שְׁמוֹתָם, וְכָל הַגֵּרִים בְּנֵיהֶם נִקְרְאוּ. וּבַג גִּימַטְרִיָּא ה'. וּקְרָאָם זֶה מְשֻׁנֶּה מִזֶּה כְּדֵי לְהַכִּיר בֵּין זֶה לְזֶה. מִדְרַשׁ שְׁמוּאֵל:
וּלְפִי שֶׁדִּבְרֵי תּוֹרָה הֵן צֹרֶךְ גָּדוֹל לִבְנֵי אָדָם, הָיָה אוֹמֵר בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי שֶׁהָיוּ הַכֹּל מַכִּירִין בּוֹ כְּשֶׁעָלוּ מִבָּבֶל. מִדְרַשׁ שְׁמוּאֵל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
וַהֲפֹךְ. כֶּפֶל לָשׁוֹן לְחַזֵּק וּלְהוֹרוֹת עַל הַתְּמִידוּת וְהַהַפְלָגָה. וְעִנְיָן הַהִפּוּךְ עַצְמָהּ הוּא חֲזָרַת הַלִּמּוּד:
תֶּחֱזֵי. רְצוֹנוֹ לוֹמַר הָאֱמֶת. פֵּרוּשׁ, וְתִרְאֶה הָאֱמֶת בְּעֵין הַשֵּׂכֶל. כְּתַרְגּוּם וַיַּרְא, וַחֲזָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
טוֹבָה הֵימֶנָּה. שֶׁלֹּא תֹּאמַר שֶׁבְּלִמּוּד חָכְמַת יְוָנִית בְּהֶכְרַח אֶלְמֹד מֵהֶם מְדִינִיּוּת וְהַנְהָגָה וּמִדּוֹת טוֹבוֹת, לְהָכִי קָאָמַר שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה, כִּי כָּל הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת עֲרוּכוֹת בַּכֹּל וּשְׁמוּרוֹת בָּהּ. מִדְרַשׁ שְׁמוּאֵל: (עיקר תוי"ט).