עיקר תוספות יום טוב על משנה אבות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ה · משנה ה
עֲשָׂרָה כוּ'. וְקָא מָנֵי לְהוּ דְּלֹא רְמִיזוּ בִּקְרָא כְּלָל:
מֵרֵיחַ כוּ'. מִתַּאֲוַת בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ. אִי נַמִּי מֵרֵיחַ אֵבָרִים שֶׁל הַמַּעֲרָכָה. שֶׁאִלּוּ הֵרִיחָה וּבָאת לִטְעֹם מֵהֶן אֵין שׁוֹמְעִין לָהּ לְהַאֲכִילָהּ בְּשַׂר קֹדֶשׁ. רַשִׁ"י:
וְלֹא הִסְרִיחַ כוּ'. כְּשֶׁלֹּא הָיָה לוֹ פְּנַאי לְהַקְטִיר בַּלַּיְלָה כָּל הָאֲבָרִים שֶׁנִּתְעַכְּלוּ מִבָּעֶרֶב מַעֲלִין אוֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ, וְעוֹמְדִים שָׁם שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים עַד שֶׁיִּהְיוּ פְּנוּיִים לְהַקְטִירָם, שֶׁאֵין לִינָה פּוֹסֶלֶת בָּהֶן בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ, וְנַעֲשָׂה בָּהֶן נֵס וְלֹא הָיוּ מַסְרִיחִין כָּל זְמַן עַכָּבָתָן. רַשִׁ"י. וְתָּנֵי מֵעוֹלָם, יֵשׁ לוֹמַר דְּאָתָא לַאֲתוֹיֵי לְהַבָּמוֹת וְנוֹב וְגִבְעוֹן וּמִשְׁכָּן שֶׁבַּמִּדְבָּר:
בְּבֵית הַמִּטְבָּחַיִם כוּ'. שֶׁבָּעֲזָרָה, בְּמָקוֹם שֶׁהָיוּ שָׁם שֻׁלְחָנוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ שֶׁמַּדִיחִין עֲלֵיהֶם אֶת הָאֵמוּרִים, וְלֹא הָיָה יוֹרֵד שָׁם זְבוּב, מִשּׁוּם מִאוּס. רַשִׁ"י:
בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. אַף שֶׁהוּא הִתְגַּבְּרוּת קִטְרוּג הַיֵּצֶר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
עַמּוּד כוּ'. הָעוֹלֶה מִן הַקָּרְבָּנוֹת. אֲבָל בְּעֵת הַהַקְרָבָה הָיָה הָאֲוִיר נָח. הָרַמְבַּ"ם:
הִזִּיק. לֹא תְּנַן לֹא נָשַׁךְ, אֶלָּא אֲפִלּוּ אִם אֵרַע לִפְעָמִים שֶׁהָיָה נוֹשֵׁךְ לֹא הָיָה מַזִּיק. וְתָנֵי מֵעוֹלָם, פֵּרֵשׁ בְּמִדְרַשׁ שְׁמוּאֵל, שֶׁאֶפְשָׁר דְּאָתָא לַאֲתוֹיֵי אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם. שֶׁכְּדָאִית הִיא קְדֻשַּׁת הָאָרֶץ: (עיקר תוי"ט).