עיקר תוספות יום טוב על משנה אבות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ד · משנה יט
הַקָּטָן. לְפִי שֶׁהָיָה מַקְטִין אֶת עַצְמוֹ. אִי נַמִּי שֶׁהָיָה [מְעַט] קָטָן מִשְּׁמוּאֵל הַנָּבִיא, שֶׁגַּם הוּא נִבָּא בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ, וְהָיָה רָאוּי שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו שְׁכִינָה, אֶלָּא שֶׁאֵין דּוֹרוֹ רָאוּי לְכָךְ, וְנִמְצָא שֶׁזֶּה הַשֵּׁם הוּא לוֹ לִתְהִלָּה וּלְתִפְאֶרֶת. יְרוּשַׁלְמִי:
אַפּוֹ. בְּהָרַמְבַּ"ם נִרְאָה דְּגָרַס, חֲרוֹן אַפּוֹ לֹא נֶאֱמַר [שֶׁהוּא חֹם הָאַף לְבַד] אֶלָּא אַפּוֹ [כְּלוֹמַר כָּל הָאַף. כֵּן פֵּרֵשׁ הָרְמָ"ה] מְלַמֵּד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲוֹנוֹתָיו. מִדְרַשׁ שְׁמוּאֵל. וְגִרְסָא זוֹ נִרְאֵית עִקָּר. שֶׁעַכְשָׁיו חִדֵּשׁ לָנוּ שְׁמוּאֵל הַדִּקְדּוּק שֶׁבְּכָתוּב זֶה: (עיקר תוי"ט).