עיקר תוספות יום טוב על משנה אבות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ד · משנה טו
לֹא זוֹ אַף זוֹ קָתָנֵי, לֹא מִבַּעְיָא שַׁלְוַת רְשָׁעִים שֶׁאֵין בְּיָדֵינוּ, לְפִי שֶׁאָנוּ יוֹדְעִין שֶׁהוּא רָשָׁע וְרוֹאִים כִּי טוֹב לוֹ. אֶלָּא אַף זֶה יִסּוּרֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁנִּרְאֶה צַדִּיק וְאֵינוֹ כֵּן. וְהַיְנוּ דִּתְנַן וְאַף. מִדְרַשׁ שְׁמוּאֵל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
וְקָתָנֵי וְאַף דְּהָא מִלְּתָא דִּפְשִׁיטָא הִיא שֶׁאֵין בְּיָדֵינוּ הַשַּׁלְוָה אֲנַחְנוּ יְגֵעֵי הַגָּלוּת, וּבָעֵי רַבִּי יַנַּאי בָּזֶה לוֹמַר שֶׁלֹּא נִתְיָאֵשׁ שֶׁנַּחְשֹׁב עַצְמֵנוּ כִּרְשָׁעִים גְּמוּרִים וְשֶׁאָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ חַס וְשָׁלוֹם, וְשֶׁגַּם אֵין אָנוּ צַדִּיקִים וְשֶׁכְּבָר הִשְׁלַמְנוּ מַה שֶּׁעָלֵינוּ לְהַשְׁלִים בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת. מִדְרַשׁ שְׁמוּאֵל:
שֶׁיּוֹסִיף לְךָ תּוֹעֶלֶת. וְיֵשׁ גּוֹרְסִין, שֶׁנֶּאֱמַר הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ, וְאֶת הוּא הַטָּפֵל, וְרֹעֶה הוּא הָרֹאשׁ:
לַשּׁוּעָלִים. אַף שֶׁיֵּשׁ חַיּוֹת פְּחוּתוֹת מֵהֶן, הִמְשִׁיל בָּהֶן, לְפִי שֶׁמִּי שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְהוֹרָאָה הִמְשִׁילוֹ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לְשׁוּעָלִים, בְּאָמְרוֹ (שִׁיר הַשִּׁירִים ב) אֶחֱזוּ לָנוּ שׁוּעָלִים וְגוֹ' מְחַבְּלִים כְּרָמִים, כֶּרֶם ה' צְבָאוֹת. שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (מִשְׁלֵי ז) רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ם. וְאִי אֶפְשָׁר לֵישֵׁב בְּכִסֵּא לַמִּשְׁפָּט וְשֶׁיְּקֻבַּל לְמוֹרֶה אֶלָּא עַל יְדֵי תַּחְבּוּלוֹת וְעָרְמוֹת לִגְנֹב דַּעַת הָעָם. לָזֶה אָמַר אֲפִלּוּ שֶׁתִּרְאֶה הַרְבֵּה מוֹרֵי הוֹרָאוֹת כָּאֵלֶּה וְאַתָּה רֹאשׁ וְחָשׁוּב מֵהֶם, אַל תְּקַנֵּא בַּחַטָּאִים הָאֵלֶּה לִהְיוֹת כְּמוֹהֶם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).