עיקר תוספות יום טוב על משנה אבות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ד · משנה א
וְיֵשׁ לְהַקְשׁוֹת מִמַּה שֶּׁאָמַר יִרְמְיָה [פֶּרֶק ט] אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְאַל יִתְהַלֵּל גִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ וְאַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי. וְנִרְאֶה לִי דְּלֹא קָשְׁיָא, דִּסְבִירָא לֵיהּ לְתַנָּא דִּידָן שֶׁזֶּה שֶׁאָמַר כִּי אִם הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי, הוּא עַצְמוֹ בִּכְלַל הַחָכְמָה וְהַגְּבוּרָה וְהָעֹשֶׁר שֶׁזָּכַר. וְכָךְ הוּא אוֹמֵר אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ כִּי אִם שֶׁהִיא הַחָכְמָה הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי. וְכֵן לְעִנְיַן הַגְּבוּרָה וְהָעֹשֶׁר. וּלְזֶה שָׁאַל הַתַּנָּא אֵיזֶהוּ חָכָם כוּ' שֶׁאֵלָיו כִּוֵּן הַנָּבִיא:
הַיְנוּ מַמָּשׁ הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי. וְגִבּוֹר הַכּוֹבֵשׁ כוּ' וְהוּא גְּבוּרָה לְשֵׁם שָׁמַיִם שֶׁלֹּא יֶחֱטָא לְפָנָיו, אֵין לְךָ הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי גְּדוֹלָה מִזּוֹ, שֶׁתַּכְלִית הַיְּדִיעָה הַזֹּאת הוּא לִירֹא מִפָּנָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו. וְעָשִׁיר הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ וְלֹא נִבְהַל לַהוֹן וְנִמְצָא פּוֹנֶה כָּל יָמָיו לַעֲבוֹדַת שָׁמַיִם וְהַיְנוּ נַמִּי הַשְׂכֵּל כוּ'. וּלְפִיכָךְ נֶאֱמַר אַשְׁרֶיךָ כוּ'. וְאָמְרוּ בַּגְּמָרָא [בְּרָכוֹת דַּף ח] גָּדוֹל הַנֶּהֱנֶה מִיגִיעוֹ יוֹתֵר מִירֵא שָׁמַיִם כוּ', דְּאִלּוּ אֵינוֹ מִסְתַּפֵּק וְנִבְהַל לַהוֹן לֹא יִהְיֶה פָּנוּי לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ:
דְּאֵין לְפָרֵשׁ דִּרְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁנַּעֲשֶׂה מַשְׂכִּיל יוֹתֵר מִן מְלַמְּדָיו, שֶׁאֵין זֶה חִדּוּשׁ שֶׁלְּאַחַר שֶׁלָּמַד הָאָדָם מִלּוֹמְדוֹ הוּא מִתְחַכֵּם וּמַשְׂכִּיל בְּלִמּוּדָיו, וְאֵין חִדּוּשׁ שֶׁיַּשְׂכִּיל יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהִשְׂכִּילוּ מְלַמְּדָיו. דֶּרֶךְ חַיִּים:
כֵּיוָן שֶׁכָּל שִׂיחָתִי הָיָה בַּתּוֹרָה:
יִצְרוֹ. יֵצֶר הָרַע נִקְרָא יֵצֶר סְתָם לְפִי שֶׁקָּדַם וְשַׁלִּיט בַּגּוּף הוּא לְבַדּוֹ. מִדְרַשׁ שְׁמוּאֵל. וְעוֹד פֵּרֵשׁ שֶׁהוּא יִצְרוֹ הַמְּיֻחָד לוֹ וְנִתְעַצֵּם בּוֹ יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁיִּתְעַצֵּם וְיִתְיַחֵד בַּיֵּצֶר הַטּוֹב, כִּי טֶבַע הָאָדָם נוֹטֶה יוֹתֵר אֶל יֵצֶר רַע:
דְּאִם לֹא כֵּן אֶלָּא פֵּרוּשׁ דִּקְרָא טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם יוֹתֵר מִגִּבּוֹר, הֲוָה קָשְׁיָא לָמָּה, שֶׁאִם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם מִצַּד רַכּוּת הַטֶּבַע אֵין זֶה טוֹב:
בָּעוֹלָם הַזֶּה. שֶׁלֹּא תִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. וְלָעוֹלָם הַבָּא, דְּמִתּוֹךְ שֶׁהוּא נֶהֱנֶה מִיגִיעוֹ לֹא בָּא לִידֵי גָּזֵל וְנוֹחֵל שְׁנֵי עוֹלָמוֹת. רַשִׁ"י: (עיקר תוי"ט).