עיקר תוספות יום טוב על משנה אבות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ג · משנה יז
וְלֹא בָּא הַתַּנָּא לוֹמַר עַל קְדִימָה וְאִחוּר שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיַּקְדִּים הָאֶחָד לַחֲבֵרוֹ. שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר כֵּן אֵין גַּם אֶחָד מֵהֶם יִהְיֶה בִּמְצִיאוּתוֹ, שֶׁאִם אֵין הָאֶחָד אֶלָּא אִם כֵּן יַקְדִּים לוֹ הָאַחֵר וְכָל אֶחָד יֵשׁ לוֹ דִּין קְדִימָה עַל חֲבֵרוֹ, נִמְצָא שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּמָּצֵא הַמְּאֻחָר בְּלֹא הַקּוֹדֵם כוּ', נִמְצָא שֶׁשְּׁנֵיהֶם אֵינָם נִמְצָאִים כוּ'. אֶלָּא שֶׁכַּוָּנַת הַתַּנָּא שֶׁאִם אֵינוֹ לוֹמֵד אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן לֹא יִהְיֶה יָפֶה עִם הַבְּרִיּוֹת כִּי לֹא יֵדַע כַּדָּת מַה לַּעֲשׂוֹת כִּדְאִיתָא בְּבָבָא קַמָּא [דַּף ל] מַאן דְּבָעֵי לְמֵהֲוֵי חֲסִידָא לְעַיֵּן בְּמִלֵּי דִּנְזִיקִין. וְכֵן אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ כְּלוֹמַר שֶׁאֵין מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ יָפֶה כוּ' סוֹף שֶׁתּוֹרָתוֹ מִשְׁתַּכַּחַת מִמֶּנּוּ עַל הֶעָוֹן אֲשֶׁר חָטָא שֶׁהוּא מְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם שֶׁאוֹמְרִים זֶה שֶׁלָּמַד תּוֹרָה כַּמָּה מְקֻלְקָלִין מַעֲשָׂיו כוּ':
אֵין חָכְמָה כוּ'. עַיֵּן לְעֵיל מִשְׁנָה ט' בְּפֵרוּשׁ הָרַ"ב. וְיֵשׁ לוֹמַר דְּהָכִי קָאָמַר, אִם אֵין חָכְמָה, אָז אַף עַל פִּי שֶׁמַּחֲשַׁבְתּוֹ הוּא לִהְיוֹת יְרֵא חֵטְא, אֵין יִרְאָתוֹ יִרְאָה, כִּי לֹא יָדַע לְהִזָּהֵר עוֹד. וְכֵן אִם אֵין יִרְאָה הַיְנוּ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, אֵין חָכְמָה, כְּלוֹמַר אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. וְהַשְׁתָּא כָּל הַבָּבוֹת שָׁווֹת, שֶׁהַקָּדוּם בַּחֲלֻקָּה הָרִאשׁוֹנָה הוּא סִבָּה עַל הֲוָיַת הַשֵּׁנִי. וְהַקָּדוּם בַּחֲלֻקָּה הַשְּׁנִיָּה הוּא סִבָּה עַל קִיּוּם הַשֵּׁנִי. דֹּק בָּהֶם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב לְפִי הַנֻּסְחָא אַחֲרִינָא:
וְאִם כֵּן זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תְּהִלִּים קיט) טוּב טַעַם וָדַעַת לַמְּדֵנִי, הֵן מִלּוֹת נִרְדָּפוֹת:
קֶמַח. לֹא אָמַר חִטִּים אוֹ לֶחֶם, לְפִי שֶׁלֹּא הִצְרִיכוֹ לִהְיוֹת לוֹ חִטִּים שֶׁדֶּרֶךְ לְהַכְנִיסָם לְיָמִים הַרְבֵּה, וְגַם לֹא יִסְתַּפֵּק בְּלֶחֶם שֶׁהוּא לְיוֹם אוֹ לְשָׁבוּעַ, שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלוּיִים לְךָ מִנֶּגֶד זֶה הַסּוֹמֵךְ עַל הַפְּלָטֵר. אֶלָּא בְּאֶמְצָעָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ קֶמַח לִקְצָת יָמִים מוּכָן לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ לֶחֶם. גַּם שְׁאָר תַּבְשִׁילִין נַעֲשִׂים מִקֶּמַח. מִדְרַשׁ שְׁמוּאֵל:
כָּל כוּ'. כְּבָר נִשְׁנָה כְּיוֹצֵא בָּזֶה בְּמִשְׁנָה ט'. וְלֹא בָּא הַתַּנָּא הַזֶּה אֶלָּא לְהוֹדִיעַ הָעִנְיָן בְּמָשָׁל נָאֶה הַזֶּה. וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם. וּלְכָךְ לֹא פֵּרֵשׁ בּוֹ הָרַ"ב כְּלוּם:
וְשָׁרָשָׁיו. הַמַּעֲשֶׂה דּוֹמֶה לְשָׁרָשִׁים, לְפִי שֶׁהֵם עִקָּר, כִּדְאָמְרִינַן לְעֵיל לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה. הָרַשְׁבַּ"ם:
וְהָיָה. לְעֵיל מִנֵּיהּ כְּתִיב אָרוּר הַגֶּבֶר וְגוֹ' שֶׁאֵינוֹ בּוֹטֵחַ בַּה' שֶׁיַּזְמִין לוֹ פַּרְנָסָתוֹ אֶלָּא מַרְבֶּה בִּגְזֵלוֹת וּבוֹטֵחַ בִּבְנֵי אָדָם הַמַּחְזִיקִים יָדוֹ:
כְּעֵץ. לְעֵיל מִנֵּיהּ כְּתִיב בָּרוּךְ הַגֶּבֶר וְגוֹ'. רַשִׁ"י. וְרוּחַ וַעֲקִירָה מְפֹרָשׁ נַמִּי בִּקְרָא, דְּכֵיוָן דִּכְתִיב עַרְעָר לְשׁוֹן יְחִידִי, וַעֲרָבָה לְשׁוֹן מִישׁוֹר, לְהוֹרוֹת דְּאִית בֵּיהּ תַּרְתֵּי לְרִעוּתָא, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאֵין אִילָנוֹת סְבִיבוֹתָיו וְגַם הוּא בְּמִישׁוֹר שֶׁאֵין סְבִיבוֹ הָרִים וּגְבָעוֹת אֵין מוֹנֵעַ לָרוּחַ שֶׁבָּא בוֹ וְיַכֵּהוּ עַד שֶׁיְּזִיזֶנּוּ מִמְּקוֹמוֹ. וּבַפָּסוּק וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל מְבֹאָר מִדְּאָמַר וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו שֶׁזֶּה וַדַּאי לְהוֹדִיעַ שֶׁהוּא מֻשְׁרָשׁ יָפֶה בָּאָרֶץ לֹא יְזִיזוּהוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. מִדְרַשׁ שְׁמוּאֵל. וְהַיְנוּ טַעֲמָא שֶׁלֹּא הֵבִיא הַפָּסוּק מִתְּהִלִּים אַף עַל פִּי שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם מֻקְדָּם לְיִרְמְיָה, מִפְּנֵי שֶׁכָּאן יוֹתֵר מְבֹאָר וְעַל יוּבַל וְגוֹ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).