עיקר תוספות יום טוב על משנה אבות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ג · משנה טו
שֶׁאֵין יְדִיעָתוֹ יִתְבָּרַךְ כִּידִיעָתֵנוּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בּוֹ גַּם כֵּן יְדִיעָה, אֵין זֶה אֶלָּא בְּשִׁתּוּף גָּמוּר. וּכְמוֹ שֶׁאֵין בָּנוּ כֹּחַ לָדַעַת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ כוּ', כָּךְ אֵין בָּנוּ כֹּחַ לְהַשִּׂיג וְלִמְצֹא דַּעְתּוֹ, כִּי הוּא וְדַעְתּוֹ אֶחָד לֹא כְּהָאָדָם שֶׁהוּא וְדַעְתּוֹ שְׁנַיִם כוּ'. וְכָתַב הָרַ"מ אַלְמוֹשְׁנִינוֹ שֶׁדַּעַת הָרַמְבַּ"ם כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַמִּדְרַשׁ שְׁמוּאֵל, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, וּמֵעִקָּרָא לֹא קָשְׁיָא מִידֵי, לְפִי שֶׁיְּדִיעָתוֹ יִתְבָּרַךְ הוּא כְּצוֹפֶה וּמַבִּיט הָעֲשִׂיָּה שֶׁעוֹשֶׂה הָאָדָם וַהֲרֵי אֵין רְאִיַּת הָאָדָם מַכְרַחַת לְמַעֲשֵׂה זוּלָתוֹ, כָּךְ צְפִיַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַעֲשֵׂה הָאָדָם אֵינוֹ מַכְרִיחָתוֹ, וִידִיעָתוֹ יִתְבָּרַךְ הֶעָתִיד הוּא אֶצְלוֹ הֹוֶה, שֶׁאֵין לְפָנָיו קְדִימָה וְאִחוּר, שֶׁאֵינוֹ בְּחֹק הַזְּמַן. עַד כָּאן. וְזֶהוּ הַהֶבְדֵּל יְדִיעָתוֹ מִיְדִיעָתֵנוּ, שֶׁיְּדִיעָתוֹ תָּמִיד בַּהֹוֶה אַף מַה שֶּׁהוּא עָתִיד בְּעֶרְכֵּנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין בָּנוּ כֹּחַ לְהַשִּׂיגוֹ וּלְהָבִינוֹ כוּ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב שֶׁהֶאֱרִיךְ בָּזֶה: (עיקר תוי"ט).
לֹא נִמְצָא כֵּן בְּפֵרוּשׁ הָרַמְבַּ"ם. אֶלָּא זֶה לְשׁוֹנוֹ, וְאָמַר שֶׁדִּין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִם בְּנֵי אָדָם אָמְנָם הוּא בְּחֶסֶד וּבְטוֹב לֹא כְּפִי הַדִּין הָרָאוּי אֲלֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֵר יִתְבָּרַךְ מִדְּרָכָיו וְאָמַר אֶרֶךְ אַפַּיִם לַצַּדִּיקִים וְלָרְשָׁעִים. וְאָמַר הַמְּשׁוֹרֵר (תְּהִלִּים קמה) טוֹב ה' לַכֹּל:
עַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב שֶׁהֶאֱרִיךְ בָּזֶה וְסִיֵּם וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, וֶהֱוֵי יוֹדֵעַ דְּמִכָּל מָקוֹם נִפְרָעִין מִן הָאָדָם לְפִי מַעֲשָׂיו, שֶׁהָאוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַתְרָן הוּא יִוָּתְרוּ מֵעָיו, אֶלָּא מַאֲרִיךְ אַפּוֹ וְדָן הָעוֹלָם בְּטוֹב שֶׁלֹּא יְהֵא נֶאֱבַד וְנִפְסָד, וְגָבִי דִּילֵיהּ לְעִתִּים יְדוּעִים אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ זִכְרוֹ נֶצַח: