עיקר תוספות יום טוב על משנה אבות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה י
כְּשֶׁלָּךְ. וְלֹא פָּלֵיג אַדִּתְנַן לְקַמָּן פֶּרֶק ד' מִשְׁנָה י"ב וּכְבוֹד חֲבֵרְךָ כְּמוֹרָא רַבְּךָ, דְּהָתָם בַּחֲבֵרִים שֶׁהֵם חֲבֵרִים בַּתּוֹרָה. דֶּרֶךְ חַיִּים. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
וְזֶה לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם כְּשֶׁתִּתְחַבֵּר לַחֲכָמִים וְאֶל אַנְשֵׁי הַמַּעֲלוֹת אַל תִּתְגַּעְגֵּעַ עִמָּהֶן וְאַל תִּתְגָּאֶה עֲלֵיהֶן, אֲבָל תִּהְיֶה חֶבְרָתְךָ לְהוֹדִיעַ לָהֶם שֶׁתִּתְקָרֵב בְּעֵת שֶׁיְּקָרְבוּךָ, וְאַל תּוֹסִיף לְהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶן יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁיְּקָרְבוּךָ, שֶׁלֹּא תַּפְסִיד כַּוָּנָתָם בְּךָ וְתַהֲפֹךְ אַהֲבָתָם לְשִׂנְאָה וְלֹא תַּגִּיעֲךָ מֵהֶם הַמַּעֲלָה אֲשֶׁר תְּקַוֶּה. וְהִמְשִׁיל זֶה בְּמִי שֶׁמִּתְחַמֵּם בְּאֵשׁ שֶׁאִם יֵשֵׁב רָחוֹק מִמֶּנּוּ יֵהָנֶה בְּחֻמּוֹ וְאִם יוֹסִיף לְהִתְקָרֵב יִשָּׂרֵף:
שֶׁנְּשִׁיכָתָן כוּ' וּלְחִישָׁתָן כוּ'. כְּלוֹמַר שֶׁפְּעָמִים הֵם מַזִּיקִים בְּפֹעַל שָׁלֵם, וְזֶהוּ כְּמוֹ הַנְּשִׁיכָה כוּ'. וְלִפְעָמִים שֶׁאֵינָם מַזִּיקִים בִּפְעֻלָּה שְׁלֵמָה, וְזֶהוּ כְּמוֹ עֲקִיצָה בִּלְבַד כוּ'. וְלִפְעָמִים שֶׁאֵינָם מַזִּיקִים כִּי אִם בְּדִבּוּר בִּלְבַד וְזֶהוּ כִּלְחִישַׁת הַשָּׂרָף. עוֹד נִרְאֶה לִי שֶׁאֵלּוּ הַלְּשׁוֹנוֹת הֵם כִּנּוּיִים לַחֲרָמוֹת וְנִדּוּיִים וּשְׁמָתוֹת דְּרַבָּנָן, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא בִּלְשׁוֹן כִּנּוּי:
דִּקְרָא דִּלְעֵיל מִנֵּיהּ מְסַיֵּם כְּמוֹ פֶתֶן חֵרֵשׁ יַאְטֵם אָזְנוֹ:
וְאַתָּה יוֹדֵעַ מֵעִנְיַן גֵּיחֲזִי שֶׁהִתְרִיס כְּנֶגֶד רַבּוֹ אֱלִישָׁע שֶׁנָּפַל בְּחֹלִי מְטֻנָּף כְּהִתְבָּאֵר מִדִּבְרֵי חֲכָמִים בְּעִנְיַן אַרְבָּעָה אֲנָשִׁים מְצֹרָעִים, וְכֵן עִם אֲחֵרִים. וּבְכֻלָּן הִתְבָּאֵר הַנֶּזֶק שֶׁהִשִּׂיגוּ. הָרַמְבַּ"ם:
כְּגַחֲלֵי אֵשׁ. אַף קַלּוֹת שֶׁבְּקַלּוֹת. כִּי פּוֹרֵץ גָּדֵר שֶׁל חֲכָמִים, כְּגוֹן יִחוּד שֶׁל פְּנוּיָה, שֶׁסְּתָם אִשָּׁה נִדָּה הִיא, שֶׁנֶּאֱמַר תִּהְיֶה בְּנִדָּתָהּ, עַד שֶׁתָּבֹא בְּמַיִם, וַחֲכָמִים גָּזְרוּ אַף אִם טָבְלָה, שֶׁהֲרֵי גָּזְרוּ עַל יִחוּד פְּנוּיָה לֹא שְׁנָא טְהוֹרָה וְלֹא שְׁנָא טְמֵאָה. רַשִׁ"י: (עיקר תוי"ט).