עיני הכהן· רבי אברהם הכהן יצחקי
סימן מג
דיני בהמה שאכלה סם המות:
א' אחוזת הדם והמעושנת או שאכלה סם המות שהורג את הבהמה או ששתתה מים הרעים ה"ז מותרת ש"ע סי' ס' דין א' ופירש"י אחוזת דם שאחזה דם וחלתה והר"מ פי' שגבר עליה דם עד שחנקה והמעושנת פירש"י חולי מחמת צנה והר"מ פי' שגבר עליה הליחה הלבנה עד שנתבטלו חושיה ומה שלא זכרו תגבורת מרה אדומה לפי שהיא בבהמה מפוטמת ביותר ומים הרעים פירש"י מים מגולין ועוד איתא בגמ' אכלה צואת תרנגולים או הלעיטה עלין של חלתית או:
תיעה או פלפלין כשרה אבל קורט של חלתית טריפה דמינקב ליה למעיינא וכתב הרשב"א שכל אלו אע"פ שהן כסם המות לבהמה הו"ל מסוכנת ומסוכנת שריא וכתב המש"ז דאם אינה יכולה לעמוד בעי פירכוס כדין מסוכנת: ב' אכלה סם המות של אדם או הכישה נחש וכיוצא מותרת משום טריפה ואסורה משום סכנת נפשות ש"ע דין ב' וכהפר"ח בשם הר"מ דדוקא אם לא נשתנה בגופה אבל אם נשתנה בגופה שוב אינו מזיק ע"ש והפ"ת תמה בזה וכתב שום פלוגתא לא חילק בכך:
ג' בהמה או חיה שנפסקו רגליה לא יאכלו ממנה אלא ע"י בדיקה שיש לחוש שמא נשכה נחש וזו בדיקתה שלא יאכלוה אלא צלי ואם היא נשוכת נחש תתפרק ותפול חתיכות חתיכות ש"ע דין ג' וכ' הגה ואנו שאין נחשים מצויין בינינו אין לחוש לזה כמו דלא חיישי' למים מגולין וכתב הרב באר שבע דנפסקו רגליה אפילו לדידן יש לחוש כיון דאיכא ריעותא ול"ד למים מגולין וכהש"ך שכ"נ דעת הש"ע אבל הפר"ח כתב דאפילו בכה"ג לא הוי ריעותא והמחמיר תעב"ט ע"ש:
ד' בהמה שנתפטמה בדברים האסורים כתב המרדכי ביבמות דמותרת דלא כר"י יקר דאסר ומשמע דאפילו נתפטמה כל ימיה מאיסור מותרת אבל התוס' בס"פ כל האיסורין נסתפקו בזה ופ' מור"ם בהגה דין א' כס' התוס' דנתפטמה כל ימיה באיסור אסורה ומסקנת הש"ך והאחרונים דנתפטמה באיסורי מאכלות אפילו כל ימיה מותרת מיהו לכתחילה:
אין להאכילה אבל באיסורי הנאה אסורה כשנתפטמה כל ימיה והפר"ח הקיל אפילו באיסורי הנאה ע"ש וכתבו האחרונים דאפילו באיסורי מאכלות המחמיר תע"ב וקדוש יאמר לו ובאיסורי הנאה דאסורה ל"ד כל ימיה אלא אם אכלה דבר איסורי הנאה כל ימיה שיעור שיכולה לעמוד עליו אע"פ שאכלה ג"כ היתה אסורה ומסקנת האחרונים דלא מהני בכה"ג להשהות הבהמה מע"ל בלא אכילת איסור ובאיסורי אכילה א"צ להשהותה מע"ל בלא אכילת איסור דלא כהכנ"הג והרב בית יעקב בריש ספרו ע"ש:
ת"ו ש"ל ב"ע:
סוף הספר