עיני הכהן· רבי אברהם הכהן יצחקי
סימן ח
טרפיות הגרגרת:
א' נמצאו ב' קנים טריפה מור"ם בהגה בסי' ל"ג ועיין בטרפיות הושט אות ח' וע"ל אות ו':
ב' הקנה הוא הקרום הדק. שבתוך הטבעת והגרגרת היא היא הטבעת מהרי"ו הביאו הרב ש"ך וכל האחרונים העתיקו דבריו וכ"כ רש"י בדי"ח אבל הרב פרי הארץ בחיו"ד סי' ז' כתב משם תשו' אשכנזית להפך דהקרום הוא הגרגרת:
ג' גרגרת שנפסק רוב חללה במקום הראוי לשחי' נבילה כ"ה לשון הר"מ בפ"ג וכ' הכ"מ דאלו במקום שאינו ראוי לשחי' למעלה טריפה ברוב חללה ולמטה במשהו אבל לשון הטור במקום הראוי לשחי' טריפה וכתב הב"י דגם למעלה הדין כן ולא כתב במקום הראוי לשחי' אלא לאפוקי למטה דבמשהו הוא ע"ש וז"ל מרן בש"ע סי' ל"ד גרגרת שנפסק רוב חללה במקום הראוי לשחי' או למעלה מזה ה"ז אסורה וכתב הב"ח דלדעת הר"מ אם נפסקה הגרגרת ברובא במקום הראוי לשחי' ולא נשחטה לא הוי אלא טריפה מחיים וכשנשחטה הוי נבילה והש"ך בסי' ל"ג כתב דאף מחיים הוי נבילה ועיין בנ"הכ שם וכהש"ך בסי' ל"ד דל"ד לעיקור הסי' ממקום חבורן דאפילו לא נשאר אלא מיעוט מחובר כשרה דשאני נפסקה דהוי קלקול בגוף הסי' עצמו ע"ש ופי' רוב חללה היינו רוב הקרום הדק הפנימי בלא צירוף עובי הטבעת דעובי הטבעת אינו משלים כ"כ רש"י והראשונים זולת רי"ו שכ' דהטבעת והבשר שלמטה בסוף הטבעת שמחבר ב' צדי הטבעת התחתונים מצטרפים וכתב הב"ח שדברי רש"י והראשונים עיקר ע"ש:
ד' כתב הפר"ח אם נפסק מלמטה למעלה שיש רוב חללה אע"פ שרוב עוביה קיים טריפה ע"ש ונר' מדבריו דהוי ודאי טריפה כיון דנפסק רוב הקנה לא איכפת לן בטבעת אבל מדברי התב"ש בסי' כ"א סק"ג נר' דס' טריפה הוא דהוי ע"ש והש"ד בסימן ל"ד כ' דגם התב"ש שכ' ל' מחמירין היינו דכך אגמריה רחמנא למשה וודאי טריפה הוי וכבר הוכחתי בס' שש"א דלא כדבריו וע"ל אות ב':
ה' כתב התב"ש נ"ל אם נפסק בכמה מקומות מצט' לרובא ל"מ בהקף אחד אלא אפילו זה למעלה וזה למטה בצר אחר נמי מצטרפי מק"ו משחי' דמצט' בכה"ג וק"ו כזה איתא בחולין דכ"ט ע"ב ודע דכל הדינין שנתבארו בנפסקה היינו ברחבה אבל לאורכה ית' לקמיה:
ו' באווזות פעמי' בקנה שלהם באמצע יוצא קנה אחר אלא שאינו עשוי חוליות כעין הקנה ועשוי כעין לול וחלול וחוזר ומתחבר בקנה הפר"ח בסי' ל"ג הכשיר והתב"ש שם הסכים דטריפה זולתי היכא דידוע מנהגן להכשיר כה"ג ודוקא בזכרים אבל בנקבות אין להכשיר כה"ג ע"ש: כתב לחם הפנים בשם עולת יצחק רוב אווזין הקנה שלהם נחלק לב' חלקים סמוך לגוף ויש כמין כפתור בסוף הקנה במקום שמתפצל כשר ע"ש והתב"ש הטריף בזה ע"ש:
כ' בתשו' בעי חיי סי' קי"ח על אווזות שלמטה מתפצל ג' ראשים ושם נמצא בועא בלא מים לא חשיב קרום מחמת מכה דהיינו רביתייהו וכשר ע"ש ואם נמצא נקב בקנה אווז סמוך לגוף וכפתור עליו קשה כעצם נשאל ע"ז החק"ל והטריף והוא כתוב בחק"ל ח"ב ליו"ד בריש השמטות השייכי ליו"ד ע"ש: ז' בגמ' דמ"ה איתא ניקבה הגרגרת נקב שאין בו חסרון ברובא נקב שיש בו חסרון בכאיסר ואם ניטלה ממנה רצועה אי כי מעגלת לה הוי כאיסר טריפה וכ' בע"הע דאין אנו בקיאין בשיעור איסר הלכך אזלינן לחומרא והרשב"א בחי' הביאו וכ' דישער בכה"ג אם יניחו מקום הנקוב ע"פ הקנה אם אין בו לחפות רוב הקנה שרי ע"ש והובאו בב"י ופ' מרן בש"ע בדין ב' והד"מ השיג ע"ז דשיעור איסר זוטר מרוב הקנה דהא נקב שאין בו חסרון ברובא ונקב שיש בו חסרון דראוי להחמיר בו משערי' באיסר וכ' דמשערי' ברוב רוחב הקנה דעוף וכ"פ בהגה והש"ך והט"ז דחו דבריו דאין משמעות דברי הרשב"א כן וכתב ליישב דברי הרשב"א דלעולם כאיסר הוא שעורו טפי מרובא ואם ניקב נקב שיש בו חסרון בהקף הגרגרת ודאי דמשערי' ברובא מכ"ש מנקב שאין בו חסרון ומ"ש בגמ' נקב שיש בו חסרון כאיסר היינו לאורך הגרגרת או שהנקבים במקום אחד דבנקב שאין בו חסרון לארכה כשרה ונקב שיש בו חסרון משערי' בכאיסר וכ"כ הפר"ח וכ"כ מהר"מ לובלין בחי' שם בגמ' ועיין להרב כנ"הג שהביא דברי הט"ז והש"ך וגמגם בדבר והתב"ש כתב דלדינא אין להקל אלא משערי' בקנה דעוף כמ"ש מור"ם ע"ש וכ' עוד התב"ש אות ז' דמשערי' בעוף בינוני ואווז וכיוצא בו נק' בינוני ע"ש: ח' ניקבה כנפה דהיינו נקבים דקים זה אצל זה כנקבי הנפה בנקבים שאין בהם חסרון מצט' לרובא ונקבים שיש בהם חסרון מצט' לכאיסר כ הוא בגמ' שם ונחלקו הראשונים אי השלם שבין נקב לנקב מצט' להשלים שיעור רובא דיש מי שסובר דדוקא בנקב שיש בו חסרון מצט' השלם לכאיסר אם אין בין נקב לנקב כמלא נקב אבל בנקבים שאין בהם חסרון משערי' בנקבים עצמן ולא בשלם שביניהם ויש מי שסובר דאפילו בנקבים שאין בהם חסרון מצט' השלם ויש מי שסובר דבבהמה אין מצט' השלם אפילו בנקב שיש בו חסרון ודוקא בעוף הוא דמצט' בנקב דחסרון וז"ל מרן בש"ע דין ג' ניקב סביב הקיפה נקבים דקים זה אצל זה כנקבי הנפה אם אין בהם חסרון מצט' לרוב חללו ואם יש בהם חסרון מצט' לכאיסר שאם יש כאיסר בנקבים עם השלם שביניהם אסורה והוא שהנקבים סמוכין כ"כ שאין בין נקב לנקב כמלא נקב אבל אם יש ביניהם יותר משיעור זה אין מה שביניהם מצט' ע"כ ומדלא כ' צרוף השלם אלא בנקב דחסרון משמע דדעתו ז"ל מסכמת דאפילו בבהמה מצט' השלם בנקב דחסרון ולא בנקב שאין בו חסרון וכ"נ מדבריו בב"י בסי' ל' ע"ש וכן הסכים הש"ך ורש"ל והפר"ח וה' תב"ש הסכימו דאפילו בנקב שאין בו חסרון מצטרף השלם שביניהם אפילו בבהמה דיש להחמיר כשל תורה כיון דפלוגתא דרבוותא היא:
ט' בעוף אם ניקב כנפה חותך מקום המנוקב כנפה ומשימו ע"פ חלל הקנה אם יש לחפות רוב הקנה אסורה לשון מרן בש"ע דין ד' והוא דינא דגמ' שם וכהש"ך דדוקא הנקב שיש בו חסרון דבבהמה כאיסר בעוף דאין בו כאיסר משערי' בכה"ג אבל בנקב שאין בו חסרון עוף שוה לבהמה דכל חד משערי' ברובא דידיה ולענין צירוף השלם שביניהם כתב דוקא בנקב דחסרון הוא דמצרפי' השלם וע"ל אות ח' וכ"ז בנקבה כנפה אבל אם נחסרה גרגרת של עוף כ' מור"ם בהגה י"א דמשערי' כמו נקבה כנפה וי"א דמשערי' הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו לפי ערך השיעור שהוא בבהמה כאיסר ודעת מרן בש"ע נר' כדעת י"א בהגה מדלא כ' משערי' בחלל בעוף אלא בניקבה כנפה דוקא והתב"ש האריך ומסיק דבעוף בכל מיני נקבים שיש בהם חסרון בין עגול או ארוך או נקבים הרבה אין להכשיר אלא כשיש בו רביע החלל של קנה של עוף בינוני ומשהו בנקבים בלא השלם שביניהם דכה"ג ודאי כשרה לכ"ע אבל ברביע וב' משהוין אין להכשיר ובעוף הגדול מאווז ישער באווז כדין עוף בינוני ע"ש כתב עוד התב"ש דמאי דאמרי' השלם מצט' היינו חומרא מדרבנן דמדאורי' אין השלם מצט' והביא ראיה לדבריו והש"ד דחה ראייתו וכ' דאין לצדד ולעשות ממנו ס' דרבנן ע"ש:
י' בגמ' שם איתא נפסקה כדלת כדי שיכנס איסר לרחבו ונחלקו הראשונים בפי' דיש מי שפי' דנפחתה כמו דלת שלא ניטל הפחת אלא תלוי ועומד וזקוף שם כדלת ע"פ הארובה וכיון שהדלת סותם הנקב צריך שיהיה הפחת גדול כדי שיכנס ויצא בו איסר דהיינו יותר מכאיסר ויש מי שפי' דנפחתה היינו דניקבה נקב מפולש מב' צדדין אע"פ שאין בנקב אלא כדי שיכנס בו איסר לרחבו דהיינו כעובי איסר אסורה וב' הפי' פסקן מרן בש"ע בדין ה' ובדין ו' ועיין להש"ך שם שכתב בדין דנקב מפולש שהוא הפי' הב' שפסקו מרן בדין ו' דבהמה ועוף שוין בזה ודלא כמ"ש מרן בב"י דדוקא בעוף דחיותו זוטר ופר"ח כ' דדוקא בעוף והתב"ש הסכים לדעת הש"ך להחמיר אף בבהמה ע"ש ובמ"ש מרן בדין ה' כדי שיכנס איסר לרחבו כתב הפר"ח אפילו ע"י הדחק הוא שיכנס ויצא טריפה ע"ש וכ"כ הש"ד ע"ש:
כתב רי"ו דהא דאמרי' בנפחתה כדלת שעורו כדי שיכנס ויצא בו איסר דוקא בבהמה אבל בעוף משעיר ברוב חלל הקנה ותמה עליו הב"י דרי"ו גופיה ס"ל כפי' הרא"ש ורש"י דדינא דמשימו ע"פ חלל הקנה דאיתמר בגמ' גבי עוף דוקא נקבה כנפה אבל בחסרון:
במקום א' משעיר בעוף כדי שיעור האיסר דבהמה הגדול לפי גדלו וכו' ע"ש ולפ"ז לפי משנת"ל באות ט' דדעת מרן בש"ע דדוקא בנקבה כנפה הוא דאתמר בגמ' דמשערי' בחלל גבי עוף ע"ש ה"נ בנפחתה כדלת משערי' לפי שיעור האיסר הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו והש"ך בסק"י כתב בדין דנפחתה דלדידן דלא בקי' בשיעורא דאיסר משערי' באם חופה רוב חלל בין בעוף בין בבהמה ע"ש נר' דדעתו לפ' בנחסר במקום א' כדעת הסו' דמשערי' בחופה כמו כנפה וכ"כ הפר"ח סק"ח וכבר כתבתי דעת מרן בש"ע דוקא כנפה הוא דמשערי' בחופה וא"כ גם נפחתה משערי' לפי שיעור האיסר דבהמה הגדול לפי גדלו וכו' וע"ל אות ט':
ובדין נקב מפולש מב' עברי הגרגרת שכ' מרן בדין ו' דטריפה בעובי איסר כתב הש"ד דדוקא בניקבו זה כנגד זה אבל בזה שלא כנגד זה משערי' באם חופה רוב חלל הקנה לדידן דלא בקי' בשעורא דאיסר דלא הוי כמו דלת ולא אמרי' כאן זמנין דמתרמי אהדדי כמו בושט דקנה שאני ע"ש והוי כמו נחסר הגרגרת במקום א' וע"ל אות ז' ואות ט':
י"א נסדקה לארכה אע"פ שלא חסר ממנה כלום אסורה ואם נשאר ממנה כ"ש למעלה ולמטה במקום הראוי לשחי' כשרה ש"ע דין ז' ומבואר בב"י דוקא למעה הוא דבעי' מקום הראוי לשחי' אבל למעלה אפילו במקום שאינו ראוי לשחיטה הוי שיור וכשרה אכל מדברי הר"מ מוכח דאפי' למעלה בעי שיור במקום הראוי לשחיטה ע"ש וכ"ד רש"ל וכן הסכים הפר"ח וכ' רש"ל דאפילו למעלה מטבעת הגדולה אע"פ שהוא מקום שחי' לא מהני שיור דשם אין שם גרגרת עליו וחלק עליו הפר"ח בזה ע"ש והתב"ש כתב גם הוא דבעי' שיור למעלה במקום שחיטה ויש מן הראשונים דפי' דבעי' חוליא למעלה וחוליא למטה וחוליא ג' טבעות וכ"פ הב"ח והתב"ש כ' דדוקא בהפ"מ הוא דמכשרי' בשיור כ"ש כהפר"ח ע"ש:
י"ב ניקבה למטה ממקום שחיטה במשהו טריפה ש"ע דין ח' ועיין אות שאח"ז:
י"ג הקנה בסופו משנכנס תחת החזה מתפצל ומשם יפרד והיה לג' ראשים הא' נוטה ללב וא' לכבד וא' לריאה ושלשתן נקובתן במשהו ש"ע דין יו"ד וכתב מור"ם בהגה מיהו בקנה הלב שהוא שומן היורד בין ערוגת הריאה ללב רגילין להיות בו נקבים קטנים דקים והיינו רביתייהו וכשר ובב"י הביא ב' טעמים בזה משום דחלב טהור סותמו ועוד שהם פיות הסמפונות וכהש"ך הלכך אם יש נקבים שלא במקום פיות הסמפונות טריפה ופשוט שאם שומן מתולדתו סוטמו כשר אפילו שלא במקום פיות הסמפונות דקי"ל חלב טהור סותם וגם במקום פיות הסמפונות אם היה חלב טהור סוטמו וניטל החלב ההוא ודאי דטריפה היא ואין לחלק בין מקום פיות ללא מקום פיות אלא אי ליכא חלב טהור מעיקרא ועיין להש"ד כתב הפ"ת דטרפיות הג' פיצולין הנז' בש"ע אינו אלא ס' טריפה ואף דליכא ע"ש ולא ידעתי בדלכא מה ס' יש דלכולהו לישני דבגמ' בליבא פליגי רב ושמואל ורב אמר במשהו והילכתא כוותיה באיסורי שו"ר להש"ד שכ"כ והוסף דאף דריאה הוי ודאי טריפה ולא הוי ס' אלא דכבדא ע"ש:
י"ד מצא הגרגרת שנפסקה או חסרה ואינו יודע אם נעשה מחיים פוסק במקום אחר ורואה אם הם שוים כשרה וא"ל אסורה ואין מדמין אלא מחוליא לחוליא ומבר חוליא לבר חוליא אבל לא מחוליא לבר חוליא ולא מבר חוליא לחוליא ש"ע דין ט' והוא מהגמ' ופירש"י חוליא היינו חצי הטבעת העליון שהוא ע"ב ובר חוליא הוא מחציו של טבעת כלפי מטה שמתחיל להתקצר וי"מ חוליא טבעת ובר חוליא היינו עור שבין הטבעות וכהש"ך טוב לחוש לדברי שניהם וכרש"י חוליא היא ג' טבעות והר"מ פי' בר חוליא היא החוליא הקטנה שבין ב' החוליות והיא רכה משתיהן ויש לחוש לכל הסברות וכתב הפ"ת דאם אינן דומין לא הוי אלא ס' טריפה וכ' הפרישה דאין מדמין אלא באותה בהמה ואין מרמין מבהמה לבהמה אפילו מחוליא לחוליא ע"ש והביאו הכנ"הג ועיין להע"הש וכתב הפ"ת דדוקא ששהתה זמן מה אחר שחיטה אבל אם תכף אחר שחיתה אין מדמין וטריפה:
כ' בב"י דדוקא אם ברור לו שלא נעשה ע"י שחיטה הוא דצריך לדמות וכגון דאפילו ע"י המתיחה לא יבא מקום החסר כנגד מקום השחי' אבל אם יכול לתלות ע"י שחי' ששחט בב' וג' מקומות א"צ לדמות וכשר ופ' מור"ם בהגה ע"ש וכהש"ך בקושי יש להתיר בכה"ג דמי יודע למתוח כראוי ועיין להש"ד: כ' מור"ם בהגה ואנו אין בקי' בבדיקה ויש להטריף בכל ענין והש"ך בשם א"ר כ' דאם יש עוד קצת להקל יש להתיר ע"י בדיקה והש"ד כתב בשם אחרונים דאין מדמין ע"ש וכתב הכנ"הג דוקא להתיר אותה ע"י בדיקה אין בקי' אבל אם נתערבה טריפה באחרות וע"י הדמות יוכר הטריפה וישלך אותה סמכי' על הבדיקה שפיר:
ט"ו כתב מור"ם בהגה דכל דינין אלו דנקובה וחסרון הגרגרת דוקא כשידוע שהוא מחמת חולי אבל אם נעשה מחמת מחט או קוץ לדידן דלא בקי' בבדיקת הושט טריפה בכל ענין דחיישי' שמא ניקב הושט ואם ס' מחמת חולי או מחמת קוץ עיין בטרפיות הושט:
ט"ז אווז זכר יש בו כעין בועה גדולה מלא מים ויש כעין בועא בלי מים והיא קשה כעור הקנה וכן רביתייהו ש"ג סימן ל"ז סקכ"ה וע"ל אות ו': י"ז הקנה הוא לבן ואם האדים אפילו לא נפלה לאור טריפה מח"ב בסי' נ"ב אות ל' והע"הש שם כ' שלא מצינו טרפיות זה ע"ש: