עיני הכהן· רבי אברהם הכהן יצחקי
סימן ו
טרפיות הושט:
א' ושם שניקב כ"ש נקב מפולש נבילה כ"מ מגמ' דל"ב ומבואר שם דמ"מ לא הוי נבילה מחיים והר"מ כ' דהוי נבילה מחיים ותמהו עליו והתב"ש והרב פלתי כתב בדעת הר"מ דלענין איסור הוי נבילה מחיים ולא לענין טומאה ע"ש והתוס' שם כתבו דטריפה נמי הוי והרב פני משה ח"ב סי' קכ"ז כתב גם דעת הר"מ כן הוא ובחי' ברפא"ט הוכחתי דדעת הר"מ דלא הוי טריפה אלא נבילה וכ"ד הרשב"א בת"ה דכ"ז דנקיבת הושט ופסוקת הגרגרת לא הוי אלא נבילה ונ"מ טובא ומרן בש"ע סי' ל"ג דין ג' פ' דהוי נבילה ולא כתב דהוי נבילה מחיים ולא ביאר אם הוי נמי טריפה ולדינא ודאי דנותנים עליו חומרי נבלה וחומרי טריפה וכ"ה הא האחרוני':
ב' תורבץ הושט שניקב כ' בש"ע שם דנבילה הוי והכל תמהו עליו בזה ומ"מ הסכימו קצת מהאחרונים דנותנים עליו חומרי נבילות וחומרי טריפות: ג' ב' עורות יש לו לושט ניקב אחד מהם כשרה ניקבו שניהם טריפה ואפילו עלה קרום ונסתם ואפילו ניקבו זה שלא כנגד זה טריפה כ"ז לדינא דגמ' וכתב הריטב"א ז"ל דדוקא שניקבו שניהם מרוח א' דאפשר דמתרמי אהדדי כי פעיא ואכלה אבל מב' רוחות דהיינו זה ברוח זה וזה ברוח שכנגדו לאפוקי אם הרוחות זה אצל זה כן ביאר התב"ש כשרה ופ' מרן בש"ע דין ד' וכתב הב"ח דה"ה מרוח א' וזה למעלה וזה למטה דלא אפשר דליתרמו אהדדי דכשרה אבל מהרש"ל כ' דבכה"ג נמי טריפה דלא פלוג רבנן וכן הסכימו הפר"ח והפ"ת ושאר אחרונים ומשמע דבכה"ג לא הוי טריפה אלא מדרבנן משום לא פלוג ואפילו היכא דהוו קרובים אלא דזה שלא כנגד. זה דהוי טריפה ס' טריפה הוא דהוי דאפשר דלא מיתרמו אהדדי כ"כ הרב שפתי דעת ואין חילוק בזה בין אורך לרוחב התב"ש סק"ז:
ד' ניקב עור א' בטרפש ועור א' בושט טריפה דגם בזה אפשר דליתרמו אהדדי תב"ש סק"ו:
ה' אם ניקב עור א' ועלה בנקב קרום שעלה מחמת מכה ואח"כ ניקב העור הב' כשרה דכיון שעלה הקרום בזמן שעדיין כשר הוא סותם שפיר ה' מש"ז סק"ד ואם ניקבו זה שלא כנגד זה ועלה קרום בא' מהן ה' פנים מאירות ח"א ד"ג צידד בזה והע"הש הוכיח מסידור לשון הטור דטריפה וה' מש"ז שם העלה דאי מרוחקים זה מזה דלא הוי אלא מדרבנן כשרה בכה"ג וזולת זה יש להטריף ע"ש טעמו:
ו' ניקב הושט במקום שסמוך לבשר טריפה התב"ש ר"סי מ"ו המח"ב וכן הסכים הנ"ב חיו"ד סי' ט' ע"ש:
ז' נקלף רוב עובי הטרפש סביב סביב כתב בס' יאיר נתיב דטריפה והכנ"הג הג"הט אות ג' תמה עליו מאין לו דין זה דהא בעי' ניקב לחללו ע"ש: ח' ניטל הושט טריפה ואם יש לה ב' ושטים או ב' קנים טריפה דכל יתר כנטול דמי מור"ם בהגה דין ה' והוי נבילה ולא טריפה ש"ך אות ט' וע"ל אות א' ועיין כנ"הג הג"הט אות ג' ד' וכן הדין בתורבץ הושט כנ"הג שם אות י"ו וה"ה נבראו חסרים עיין בסי' מ"א וע"ל אות כ"ב ובקמא דע"ח ע"ב כתב רש"י ניטל הושט או קנה נבילה ע"ש:
ט' עוף שנשחט ונמצא מאכל יורד בין הסי' ולא נודע מהיכן נכנס אותו מאכל ולא נמצא נקב בושט אם הדבר ברור שנשמט מיעוט הושט ממקום חבורו כשרה דדרך אותו מקום השמוט נכנס המאכל אבל אם הדבר ס' אם נשמט קצת מהושט טריפה הרדב"ז ח"א סי' קצ"ג הביאו הכנ"הג הג"הט אות ז' ע"ש: י' הא דניקב זבל"ז כשרה דוקא מחמת חולי ובחיצון אין ניכר שום חולי אבל בניקב מחמת קוץ או מחט אזי אם ניקב הפנימי טריפה דחיישי' שמא ניקב החיצון דאין לושט בדיקה מבחוץ לענין נקב אבל אם ניקב החיצון כשרה ע"י בדיקה בפנימי הש"ך ואחרונים בכוונת מור"ם בהגה דין ד' דלא כהב"ח שם ואפילו אם ס' אי ע"י קוץ או ע"י חולי טריפה בניקב הפנימי מור"ם בהגה שם וכתב הש"ך דכ"מ בפו' דבעי' שיהא ניכר שהוא ע"י חולי ואם נמצא שעדיין קוץ תחוב בפנימי אפילו ניקב הפנימי כולו כשרה ע"י בדיקה בחיצון דכיון דעדין הקוץ תחוב אי איתא דניקב החיצון היה ניכר כ"כ הש"ך סקכ"א וחילוק זה הוזכר בדברי הרא"ש ע"ש ומ"מ כ"ז הוא לדעת מור"ם בהגה אבל להש"ע בדין ט' אפילו נמצא הקוץ תחוב טריפה ואפילו לא ניקב כל הפנימי באופן דיש לו בדיקה בפנימי ע"י שמפרידין העורות ז"מז ורואין שהפנימי לא ניקב מעל"ע טריפה דחיישי' שמא ניקב ונתרפא ש"ך סק"ך כ"כ בפי' דברי מרן בש"ע שם בדין ט' ע"ש ואפילו אין שם ק"ד לא בפנים ולא בחוץ ש"ע שם וכתב מור"ם בהגה ויש מכשירין אם אין ק"ד מבחוץ והסכימו האחרונים לפ' מרן בש"ע דבכל ענין טריפה והפר"ח סק"י כתב דגם בניקב החיצון טריפה דחיישי' שמא ניקב הפנימי ונתרפא לדעת מרן דחוששין לנתרפא ומ"מ לדינא חלק בסקי"ז על מרן והסכים דל"ח לנתרפא ע"ש נקטי' דניקב הפנימי בכל גוונא טריפה דחיישי' שמא ניקב החיצון ובניקב החיצון כשר ע"י בדיקה שבפנים דל"ח שמא נתרפא בכה"ג כמ"ש הש"ך סקכ"א וגם הפר"ח דחלק בזה מודה לדינא כמ"ש ובניקב הפנימי אפילו לא ניקב כולו טריפה דחיישי' שמא נתרפא ומ"מ אם ידעי' דלא ניקב אלא מזמן קרוב כשר דלא יכול להעלות קרום בזמן קרוב כ"כ התוס' בד"ן ושאר פו' אם נמצא קוץ ומבחוץ יש ק"ד אפילו שלא כנגד הקוץ ואפילו מרוח אחרת שאינו נגד הקוץ טריפה פ"מ ח"א ד"ב ע"ג:
י"א נמצאת נמלה תחובה בושט בחוזק ואכל חצי בשרו של עור הפנימי הפר"ח סקי"ז הכשיר והתב"ש אות י"ג כ' דיש להקל בהפ"מ ומ"מ רבו דלא לוסיף עליו דאם ניקב כל הפנימי טריפה ע"ש והמח"ב הביא קצת מהאחרונים שאסרו אפילו לא ניקב כל הפנימי ויש שכ' אסור כיון שתחובה בחוזק ולכן הכריע דאם אינה תחובה בחוזק כשרה בלא הפ"מ ואם תחובה בחוזק דוקא בהפ"מ ע"ש ומ"מ בניקב מע"לע בכל ענין טריפה כמ"ש התב"ש:
י"ב בניקב הפנימי מחמת חולי דל"ח שמא ניקב החיצון כתב הט"ז סקי"ח דאפילו ניכר החולי גם ברוב החיצון דבעי' שניכר החולי בכל עובי החיצון וכ"ה הפר"ח סקכ"ג והתב"ש אות ט' הוכיח דאפילו לא ניכר חולי בחיצון אלא בקצת עוביו טריפה דבעי' שלא שלט החולי כלל בחיצון וכ"כ הפ"מ ח"א ד"ד ע"א שכמה רבנים נוהגים בהוראה להטריף בהם ע"ש וה' שבות יעקב ח"א סי' מ"ח וח"ב סי' נ"ו כ' דאין להטריף אלא אם שלט בעור החיצון כולו או רובו ע"ש:
י"ג נמצא קוץ בושט לאורכו או לרחבו ואונו תחוב בו כשרה מרן בש"ע דין ט' וכ"ה לשון הטור אבל מדברי הר"מ בפ"ג נר' דלרחבו טריפה אפילו לא נתחב וכ"כ הכ"מ וכ"כ רי"ו אבל הא"וה כלל נ"א כ' בשם הר"מ דלרחבו כשרה ע"ש וכתב הש"ך סקט"ז להשוות הדעות דאם בדקו ומצאו שאינו תחוב כשר אפי' ברחבו אבל אם ס' אי תחוב או לא לרחבו טריפה לאורכו כשרה והעתיקו הפר"ח וכ"כ הכנ"הג ע"ש והתב"ש הכריע דאם מונח לרחבו בריוח שיוצא ונכנס בלא דוחק כשר אבל אם מונח כבריח שני ראשי הקוץ מוחזקין בב' צדדי הושט ואין זזים משם אלא ע"י קצת כח גברא טריפה וקרוב לזה הכריע הפ"ת:
י"ד נמצא מחט ואינו תחוב ונמצא ק"ד מבחוץ כתב הגה"מי בשם ר"י טריפה וכ' מור"ם בהגה והש"ך חלק עליו וכ' דלא כ' הגה"מי אלא אנתחב וכל האחרונים הסכימו להטריף בנמצא ק"ד בחוץ וכ' הט"ז סקט"ז דאפילו שלא כנגד הקוץ טריפה וכ"ה הפ"מ ח"א ד"ב דאפילו מרוח אחרת טריפה ע"ש ואם נמצא ק"ד בפנים ולא בחוץ דעת הט"ז והרב פר"ח להטריף גם בזה וכן הסכים התב"ש מיהו כ' דאין לחוש אפילו נמצא ק"ד בחוץ אלא במחט וקוץ כעין מחט שחדור ולא בדבר עב כיון שחומרא מחודשת היא והפ"מ ח"א סי' ב' הסכים דאין להחמיר אלא בק"ד בחוץ וכ"נ דעת ה' כרתי ע"ש והפ"ת הכריע דבנמצא לרחבו טריפה אם נמצא ק"ד כיון דלדעת הר"מ טריפה אפילו ליכא ק"ד כלל אבל לאורכו ל"ח אפילו בק"ד בחוץ וכתב דגם מור"ם בהגה לא קאי אלא אחלוקת לרחבו ע"ש ולא ראה דבריו בד"מ שכתב בהדיא אפילו לאורכו ע"ש:
ט"ו אי ליכא מחט וקוץ ואיכא קורט דם כשרה ה' שפתי כהן בס' נקודת הכסף והתב"ש:
ט"ז מחט שוה לקוץ בדינין אלו כ"נ מסמ"ק וא"וה וכ"כ הכנ"הג בשם רש"ל וכ"כ התב"ש:
י"ז כתב הת"ח דלא מקרי תחוב אלא מב' צדדין אבל מצד אחד יש להכשיר כמו נמצא והפר"ח חלק עליו וכן הסכים התב"ש:
י"ח בענין ההלעטה שמלעיטין העופות דעת מור"ם בהגה דין ט' דצריך לבדוק בושט ואם נמצא נקוב הפנימי או קוץ תחוב טריפה ע"ש בהש"ך וכתב בשם מהר"מ מלובלין דאם בדיעבד לא בדקו אף שיש תקנה בעיר לבדוק כשרה וכתב הת"ח והט"ז וכן הסכים הפר"ח דאם מלעיטין בגלגולי עיסה שיבשו בתנור ושכיח הוא שנמצא בושט כמין שחין ובועות אם לא נמצא שום ריעותא בעור החיצון יש להכשיר ע"ש והתב"ש מסיק דלכתחי' בעי בדיקה ואם ניקב בפנימי או קוץ תחוב אפילו בקצת עובי הפנימי טריפה ואפילו הלעיטה בלחמים אבל אם בפנימי אין נקב כ"א לקותא בשנוי מראה או כעין שחין ובועות אזי יבדוק ב' צדדי החיצון ואם לא ניכר בו שום שנוי יש להכשיר ולענין דיעבד שלא בדק אין להתיר אלא אם הלעיטה בבצק ע"ש והפ"מ סי' ב' כ' דראוי להחרים שלא להלעיט ויש לחוש בשומן הבא ממרחק שמא של הלעוטות וה' שבות יעקב ח"ב סי' נ"ו כתב דמי ישמע לו בזה ע"ש: י"ט ושט אין לו בדיקה מבחוץ לענין דרוסה וכן לענין נקב כיון שהוא אדום כיצד יעשה אם הוא עוף בודק הקנה מבחוץ ע"י שקורע העור קצת ושוחטו ואח"כ מהפך הושט ובודקו מבפנים ואם בהמה היא אין לה תקנה ש"ע דין ו' וכתב בהגה ולדידן דאין אנו בקיאין בבדיקה אף עוף אין לו תקנה ע"ש וכשבודק בפנימי ולא מצא דכשרה לדעת מרן בש"ע יש לבדוק גם מבחוץ בדרוסה דלפמ"ש הרא"ש לחד תי' צריך בדיקה מבחוץ ובפנים בדרוסה והפר"ח הכריע כדעת הר"ן דא"צ אלא מבפנים והתב"ש כתב דנקטי' להחמיר דלא כהפר"ח:
כ' לענין חולי יש בדיקה לושט מבחוץ כמש"ל וכ' התוס' בדכ"ח דיש חולי דלא מינכר כמו דרוסה ואין לו בדיקה מבחוץ ע"ש ואם נמצא ק"ד מבחוץ אפילו שלא כנגד הנקב שבפנימי אם הוא באותו הרוח של הנקב טריפה פ"מא ח"א ד"ב ע"ג וע"ל אות ג':
כ"א עוף הבא לפנינו וצוארו מלוכלך בדם אין חוששין לס' דרוסה לבדוק כל החלל אבל חוששין לס' נקובה לבדוק מקום המלוכלך ש"ע ד"ח והיינו דבודק מבפנים דבחוץ אין לו בדיקה ש"ך וכתב בהגה דיש אוסרין דאין אנו בקיאין וכן המנהג וכתב הט"ז דמש' מפירש"י דדוקא נקרע העור מבחוץ אבל אם נמצא לכלוך דם אחר שחי' סביב הושט בפנים אין שום חשש בזה לכ"ע וכתב הפ"מ ח"א ד"ד ע"ב דוקא לכלוך דם ואחר שרוחצים לא נשאר שום ריעותא אבל נגלד הדם בעור החיצון ולאחר שגוררין הדם נר' נקב בעור החיצון זו לא עלה ע"ד הט"ז להתיר ע"ש:
כתב הש"ך דלדעת הש"ע אפילו במקום שאינו ידוע מהני בדיקה מפנים ולמור"ם לא מהני בדיקה אבל במקום ידוע כגון שתחוב קוץ לכ"ע מהני בדיקה מבפנים:
כ"ב אווזא שיש לה ב' ושטים ולמעלה היו מחוברין יחד וכן למטה אבל באמצע היה נחלק לב' רמ"א הטריף כ"כ מהרי"ו אבל הפר"ח חלק עליו והכשיר וכ"כ הכשיר במיני אווזות שפעמים בקנה שלו באמצע יוצא כעין קנה אחר אלא שאינו עשוי חוליות כדרך הקנה ועשוי כעין לול וחלול וחוזר ומתחבר בקנה ע"ש והתב"ש הסכים דטריפה זולתי היכא דידוע מנהגן להכשיר כה"ג ודוקא בזכרים אבל בנקבות אין להכשיר בשום אופן: כ"ג ב' עורות הושט החיצון אדום והפנימי לבן אם נתחלפו שהחיצון לבן והפנימי אדום טריפה וכן אם שניהם אדומים או לבנים טריפה ש"ע דין ה' וכ' הב"ח דאפילו נתחלף הפנימי לאודם במקצת טריפה דדרוסה היא אפילו לא אתחזק דורס בפנינו ואפילו האדים הבשר שכנגד ב"מ טריפה והט"ז חלק עליו וכתב דמעשים בכ"י שמתירין כשיש בושט קצת אדמומיות בפנים וכ"כ הפר"ח וכתב התב"ש הא דמכשרי' בקצת אדמומיות בפנים דוקא בדליכא שנוי בעור החיצון אבל באיכא משהו לובן בעור החיצון טריפה עוד כתב התב"ש דאם החיצון כולו לבן רק בצד א' או הפנימי אדום רק בצד א' יש להכשיר כיון דיש מכשירין ב' לבנים או שניהם אדומים אבל אם שניהם כך שיש לובן בחיצון בצד א' ויש אודם בפנימי מצד א' יש להטריף: כ"ד אם ניטל עור מן הושט כולו כ' הט"ז להלכה דכשר ולמעשה אין לסמוך להקל וכן הסכים הפר"ח והתב"ש דטריפ' ועמ"ש בס' שש"א באורך: כ"ה אם נתחלק לשאר גוונים כ' הפ"ת דטריפה וה' משבצות זהב חלק עליו להתיר וסיים וצ"ע ע"ש:
כ"ו כתב מהרש"ל אם נתחלף במקצת לית לן בה ואם נתחלף ברובא צ"ע ועש"ך והטעם דכל לקוי ברובו טריפה דגרע מניקב וכן אם רובו לקוי בשחין טריפה אף שעור החיצון כולו בריא ועיין פ"מ ח"א ד"ד ע"ג ע"ש. מדברי הפרישה נר' דדברי מהרש"ל קאי אנתחלפו שניהם דהיינו שהחיצון לבן והפנימי אדום ואפי"ה בעי' רובו אבל מדברי הש"ך והב"ח נר' דקאי על שניהם אדומים או שניהם לבנים ולפי"ז אם נתחלפו ממש אפילו במשהו טריפה וכ"ה התכ"ש ועיין להכנ"הג הג"הט אות י"ד ע"ש:
כ"ז שומן הושט אינו סותם דמחמת פיטום הוא ולא מתחילת תולדתו הפ"מ והביאו המש"ז:
כ"ח אם כשמפרידין העורות ז"מז נמצא דם בין ב' העורות וכשגררו הדם נחסר מעט מעור זה ומעט מעור זה ולא ניכר ריעותא לא מצד חוץ ולא מצד פנים כ' הפ"מ ד"ב ע"ד דכשרה דאפילו ניקב הפנימי ומעט מעור החיצון כשרה אך צריך ליזהר אם אחר שגוררין נשאר רושם בעור כמו נקודה לבנה נראה שהיה נקב דק שהבריא וטריפה ועיין להמש"ז אות ח"י וע"ל אות י"ב: כ"ט כל שצריך בדיקה בושט אין לשרותו במים קודם בדיקה דחיישי' שמא איכא ק"ד ויעבור ע"י המים ובדיעבד אם שרו אותו ל"ח שמא עבר ע"י המים של השרייה אבל אם הדיחוהו כדרך הדחת הבשר ע"י קילוח המים וע"י שפשוף הידים חיישי' הפ"מ ח"א ד"ג ע"ב ע"ש:
ל' בושטות דהלעטה דצריכין בדיקה אם נאבד הושט קודם בדיקה כשרה פ"מ ח"א ד"ג ואם כשהוציאו הושט ראו שהיו בו לקותות בעור הפנימי וידוע להם שלא ניקב נקב מפולש בעור הושט רק לא דקדקו לראות אחר ק"ד ונאבד העלה שם דכשרה בהפ"מ כמו דין המסס וב"הכוס שניקבו מצד א' ונמלח והודח ולא בדקו אחר ק"ד דכשרה בהפ"מ כמ"ש בהגה בסי' מ"ח ע"ש ועיין בטרפיות המסס וב"הכוס בד"ז ואם ראו שניקב הפנימי נקב מפולש ולא הספיקו לבדוק אם ניקב עור החיצון עד שנאבד טריפה וכן נמצא שחין סמוך לבית השחי' ונחלק השחין לב"ח חלק א' לצד הראש וח"א לצד הגוף טריפה דכיון דאיכא ריעותא חיישי' שמא במקום נקב קא שחיט:
ל"א באווזות דהלעטה לפעמים נמצאו ב' העורות לבנים וי"א דמכח רוב השמנונית נהפכו ללבן וכשרה וכן הסכים הפ"מ ד"ד ע"ג וכ"ה המש"ז אות ח"י כיון דבלא"ה יש מכשירין בב' לבנים ע"ש:
ל"ב אפילו נמצא השחין והלקות סמוך לבית הבליעה ואפילו במקום הדבוק בלחיים טריפה ואין להכשיר אלא אם נמצא בתוך החיך ומקומו ידוע והוא נמוך מעט מעור הושט ואין לו שם אלא עור א' ולבן ובהיר ביותר מעור הושט ומיד כשמתחיל פי הקנה מתחיל תורבץ הושט ונקובתו במשהו ולא מהני:
שם שום סתימה ולפעמים השחין בתוך החיך ומתפשט מעט גם לתורבץ וטריפה ויש ליזהר בזה פ"מ בשם גדולי הדור:
ל"ג בענין ק"ד של הושט דוקא דם קרוש אבל מראה אודם בעלמא ל"ל בה וכן לפעמים ניקב עור הפנימי ובתוך הנקב נקרש הדם ועי"כ נראה מראה אודם בעור החיצון ולאחר שגוררין הדם אין בו ריעותא בעור החיצון רק מראה אודם בעלמא כשרה הפ"מ שם:
ל"ד נפרד הושט מהקנה ונדלדלו ז"מז ברוב שיעור ארכן טריפה ש"ע ד"י והוא פיר"ח כמ"ש בגמ' סי' שנדלדלו ברובן טריפה וה' סק"ה הוכיח דנדלדלו נבילה הוי ובס' שש"א הוכחתי דטריפה הוא דהוי ע"ש:
ל"ה בהמה שיש לה מכה בצואר במקום שחיטה ולקח אומן ברזל ולבנו באור והניחו על צוארה כדי שישרוף החולי שזה הוא רפואתה יש לאסור הבהמה שמא ניקב הושט החק"ל סי' כ"ג דל"ד למ"ש הכנ"הג סי' מ"ו הגהב"י אות ט"ו על תרנגולים המסורסים דל"ח שמא ניקבו הב"מ דכל המתעסק בזה הוא אומן ובקי לעשות באופן שלא ינקוב דהתם שאני דעושה סירוס להרויח ובודאי אי לאו דקי"ל שאינו נוקב לא היה עושה אבל הכא שהוא עושה לרפאות החולי אפילו היה יודע שנוקב היה עושה לרפאות אותה לחיי שעה ומ"ש הכנ"הג גבי סירוס להתיר משום ס"ס שמא עברו יב"ח ואת"ל לא עברו שמא לא ניקב כבר הש"ד בסי' מ"ו דחה דהוי ס"ס משם א' והחק"ל כתב דהכא בטרפיות הושט הוי ספק בשחי' דהו"ל אתחזק איסורא ול"מ ס"ס במקום דאתחזק איסורא:
ל"ו אם גדל השער כ"כ על מקום המכה הנז' מוכח שעברו עליה יותר מיב"ח כן העיד ע"א בקי בזה והתרנו ע"פ עדותו:
ל"ז נמצא בועא בושט בסופו וסותמת מעבר המאכל נראה דטריפה ודמי למ"ש בהגה ס"סי מ"ו ע"ש: