עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן סט · ו
ולענ"ד נראה לבאר ביתר ביאור התירוץ דתי' הרמב"ן בהמלחמות והר"נ דאין זה דומה לא"י א"נ. משום דהא מבואר בסי' רצ"ד לשיטת הרמב"ם ומחבר שם. דשבועה שלא פשעתי הוי מצד גלגול שבועה דמצד הדין לא חיישינן לפשיעה דאחזוקי אינשי בפשיעה לא מחזקינן וע"ש בנתיבות וקצה"ח. א"כ בזה כיון דהבקרא פשע בודאי. והספק הוא אם הבעלים פשעו ג"כ. א"כ הא אחזוקי אינשי בפושעים לא מחזקינן. ובודאי אין לחלק בין פשיעת השומרים על חפץ שאינו שלהם ובין פשיעת הבעלים על חפץ שלהם. וי"ל דאף הסוברים דשבועה שלא פשעתי הוי מצד עיקר שבועה. עכ"ז מודים דשייך בזה לומר אחזוקי בפושע לא מחזקינן. ועכ"ז לענין שבועה שאני. וכיון דהוי חזקה הנ"ל ובצירוף טענת ברי של התובע דאומר דלא ידע מן המום של המשקלות ע"כ נוטל ומוציא מן המוחזק. וכמו דמצינו כה"ג בכתובות ד' י"ב דאמרו דשא"ה דהוי אוקי אחזקה ובצירוף טענת ברי מוציאין ממוחזק. ובמק"א הארכתי בעיקר הך מילתא וקצרתי. וע"כ מסתבר ביותר כתי' הנ"ל. אך מה אני להכריע בדברי הראשונים. ולכן לדעתי הדין נוטה בנ"ד דאין יכול להוציא מהמקבל דיכול לומר דלמא הלכה כתי' של הנימוקי יוסף וחד תי' דהר"נ דשא"ה דנתחייב הבקרא להיתומים. דאין זה שייך בנ"ד בענין הדגים שלקחו השוטרים. א"כ הוי דינו דנ"ד כאינו יודע אם נתחייבתי דפטור מלשלם עבור הדגים אבל אם תפסו הבעלים מהמקבל ודאי מהני תפיסתם בעד הדגים וכמו בכל ספיקא דפלוגתא דמהני תפיסה. ואף דמצד טענת א"י אם נתחייבתי לא מהני תפיסת התובע אם תפסו בעדים כמבואר בכ"ד. אך מצד טענת קים לי כהרמב"ן והרז"ה ותי' ב' דהר"נ הנ"ל דבזה חייב משום דהא איהו פשע בודאי כנ"ל. ע"כ אין מוציאין מהתופס. ובכה"ג דתפסו א"צ שבועה שלא ידעו מן המים דהמשקלות. דיכול לומר קים לי כשיטת הרא"ש דשבועה דהטילו על הספסר זהו משום דהוי כעין טענת ברי כנ"ל. מה שאינו שייך כן בנ"ד כנ"ל: