עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן סט · א
תשובה בעז"ה והוא. כי הדין נותן כיון דקיי"ל דאומן ש"ש הוי. א"כ ה"ה הכא כיון שנוטל שכר עבור טרחתו. וכמש"כ הקצה"ח בסי' רצ"א ס"ק ו' בשם המהרש"ך דמשרת שנוטל שכר טרחתו דינו כש"ש ע"ש. וה"ה בנ"ד הוי כש"ש. ומחוייב לעיין אם המשקלות כזאקאן או לא. וכמו דאי' בב"מ (דף מ"ב) בההוא תורא דלא ה"ל ככי ושיני למיכל ומסרה לבקרא ומית כו' מכדי בקרא ש"ש דיתמי הוא איבעי ליה לעיוניה כו' אלא מאן קא טעין מרי' דתורא קא טעין. איבעי' ליה לאודיען מאי מודעינן ליה מידע ידע. בספסירא דזבן מהכא ומזבין להכא כו'. אלמא כיון דהבקרא הוי ש"ש. וע"כ איבעי ליה לעיוני. ולא אמרינן דהא הוי מצי להספסירא ג"כ לעיין ביה. רק היכא דידע הספסירא אז לא שייך לחייבו להבקרא משום ש"ש. אבל היכא דהבעלים לא ידעו מהמום אזי אמרינן דעל הש"ש מוטל לעיין שלא יתקלקל החפץ שנעשה עלי' שומר כיון דנוטל שכר ע"כ מוטל עליו לעיין ביותר. וה"ה בנ"ד אם לא ידעו הבעלים שהמשקלות של פלוני אינם כזאקאן הקיר"ה. ע"כ עליהם אין הדבר מוטל לעיין כ"כ ויכול לומר דסמך על הש"ש דעלי' מוטל לעיין ביותר. וכעין זה הוא בב"ק (דף כ"ז) ובתוס' ד"ה אמאי פטור כו' דיותר יש לו לשמור שלא יזיק משלא יוזק כו'. ובח"מ סי' קכ"ו סעיף ד' ש"ך ס"ק ס"ז ובנתיבות שם. אך באמת אין אנו צריכים לזה דכיון דחזינן בהך דב"מ גבי הבקרא דאמרו דכיון דהוי ש"ש עלי' מוטל לעיין. ולא יכול לומר דסמך על הספסירא. וה"ה בנ"ד דכיון דהוי ש"ש. ע"כ עלי' מוטל לעיין שלא יקולקל החפץ: