אור ברסלב
עין יצחק חלק ב סימן נו › ה

עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור

סימן נו · ה

ד

ועוד י"ל בנ"ד דהא לכאורה קשה עלה דאומרת טמאה אני לך דסוף נדרים דדנו בגמ' שם אי מיירי באומרת טמאה ברצון דתקשה ע"ז הא אין אדם משים א"ע רשע. וע"כ מוכח לומר דשא"ה כמש"כ התוס' בריש ב"מ (דף ג' ע"ב) דבאומר אכלתי חלב במזיד דנאמן ולא שייך לומר בזה אין אדם משים עצמו רשע משום די"ל דאינו רוצה להביא חולין בעזרה. א"כ ה"ה בהא דטמאה אני לך די"ל דרוצית לעשות תשובה. ועפ"ז יש ליישב מה דיש להקשות על הפוסקים דס"ל ביו"ד סי' קס"ט סעי' כ"ה דבמלוה בע"פ נאמן הלוה לומר דהיה באופן שיש בו איסור ריבית ובמיגו דפרעתי. ואף דאין אדם משים עצמו רשע עכ"ז במיגו נאמן. וכן מצינו בכתובות (דף ס"ג) תוס' ד"ה אבל אמרה מאיס כו' דהקשו דתהיה נאמנת לומר טמאה אני לך ברצון במיגו דאי בעיא אמרה מאיס עלי ואף שעושית א"ע רשע עכ"ז במיגו נאמנת. ויש להקשות דהא בכתובות (דף י"ח) אי' דבעדים אומרים אנוסים היינו מחמת ממון אינן נאמנים במיגו משום דא"א משים עצמו רשע. אלמא דהיכא דמשים את עצמו רשע אינו נאמן אף במיגו. ומצאתי באו"ת בכללי מיגו ס"ק קי"ז שהקשה כן. אבל באמת יש לחלק די"ל דשאני באיסור ריבית דמיזהר הלוה ג"כ. [ואף בריבית דרבנן דאינו עובר הלוה מ"מ הא על לפני עור עובר. כמבואר ביו"ד סי' ק"ס ולדבריו הוא מכשיל את המלוה]. ובשעת נתינה דיתן הלוה הריבית להמלוה יעבור אז על האיסור. ועיין במל"מ פ"ד ה' מלוה. א"כ י"ל דרוצה בתשובה שלא יוכשל באיסור ריבית. משא"כ בעדים שאמרו אנוסים היינו דעיקר האיסור הוי במה דעברו העדים כבר על האיסור בעת שחתמו בשקר וכבר נעשה האיסור זה שעברו וחתמו שקר וכמו דכתבו התוס' כה"ג בשבת (דף ד') ד"ה וכי אומרים לו חטא כו' כה"ג לחלק במש"כ שם דהתם עדיין לא נעשה האיסור כו'. אבל הכא המעשה של איסור כבר נעשה כו' עכ"ל. וה"ה הכא דעיקר האיסור כבר אמרו ונעשה. ומה דיש לדון דאולי רוצים לעשות תשובה שלא יוכשלו מצד דד"ג להלוה זה יש לדחות ובמק"א הארכתי בזה. אך כמה פוסקים ס"ל דאף ע"י מיגו אינו נאמן היכא דמשים א"ע רשע אף במקום די"ל דרוצה בתשובה כמו בריבית דהתם והובאו שיטת הפוסקים הנ"ל ביו"ד סי' קס"ט ש"ך ס"ק ע"ט ובמחבר ביו"ד סי' קע"ז סעי' י"ב. אלמא דהיכא דחב לאחרים לא מהימן לומר אף ע"י מיגו היכא דמשים א"ע רשע אף במקום די"ל דרוצה בתשובה. א"כ ה"ה בנ"ד דחב לאשתו דמשועבד לה י"ל להנך פוסקים דאינו נאמן לומר דעשה עבירה ובא עליה בלא כתב ראיה דנתגרשה דהוי עבירה וא"א משים עצמו רשע. ולא מהימן לומר דעבר עבירה ולחוב לאחרים. ולכן אף דכתבתי לעיל לדון דלא מהימן לעשות ע"ע חד"א במקום דמשועבד לה. וכמו דאינו נאמן לומר דזינתה אשתו בזה"ז דאיכא חר"ג שלא לגרש בע"כ. עכ"ז יש לדון בזה לפי דיש שיטת קצת פוסקים החולקים דס"ל דהיכא דאומר הבעל דזינתה ודאי אז נאמן אף בזה"ז. וכמו שכתב הנו"ב במ"ת סי' י"א. וה"ה בנ"ד דלדבריו הוי איסור ודאי ג"כ משום אוקי אחזקת א"א דלא נתגרשה מעולם ולפ"ז יש להחמיר בנ"ד. ועכ"ז יש לדון בנ"ד כמה ספק ספיקא דפלוגתא ולהיתירא. ספק שמא גם היכא דאומר ברי לי דזינתה לא מהימן לומר כדי להפקיע שעבודה ובפרט דנלענ"ד כן לדינא ואכמ"ל. ואת"ל דלא כשי' הסוברים כן. עכ"ז ספק שמא הלכה דא"א משים עצמו רשע אף די"ל דרוצה לעשות תשובה. וגם צירוף דעת קצת הפוסקים דס"ל דנאמנת האשה אף בלא כתב ראיה שנתגרשה. ועיין באה"ע סי' קנ"ב ס"ק ו' בפ"ת. וידעתי למש"כ הר"ן בסוגיא דקידושין (דף ס"ד) דמה דהוי בידו עדיפא מן מעלות מיגו אך באמת הא מוכח מן מה דאמרו דבזה"ז אינו נאמן הבעל כנ"ל. ומוכח כמו שכתבתי לעיל. וכן הארכתי במה דאמרו בקידושין (דף ס"ד) והרי בידו להשיאה לממזר ואלמנה לכהן גדול כו' ואכמ"ל. ודעתי מסכמת להתירה לבעלה ולא תצא ממנו וכמש"כ כת"ר:

ידידו יצחק אלחנן בהרב מו"ה ישראל איסר זצ"ל החופ"ק.

תוכן העניינים

עין יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה