עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן נה · ב
הרי דמצינו לכל גדולי הפוסקים הנ"ל דס"ל דהדין נותן דלא לדמות יבם וחלוצה בזה"ז לארוסה כלל. רק הרשב"א החמיר בדבר. והנה בני הרב הגאון כו' מו"ה צבי שיחיה אמר לי די"ל דאף הרשב"א דהחמיר בזה לא חשש כן רק באיסור דירתו עמה משום חשש על להבא שמא תזנה. אבל בנ"ד דמיירינן דשמא בא עליה ותצטרך גם גט ג"כ וה"ל שמא זינתה ומספקינן לשעבר לזה לא חיישינן. וכמש"כ התוס' בגיטין (דף י"ז ע"ב) ד"ה זנות לא שכיחא כו' דטפי איכא למיחש לשמא תזנה מלשמא זינתה. ויפה כתב בני שיחי'. וכעין זה כתבתי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' א' ענף ד' להעיר במש"כ התוס' בקידושין (דף מ"ה) דר' מנחם ס"ל דשמא קידש לא חיישינן ושמא יקדש חיישינן. כמו דאי' בגיטין (דף כ"ח) דשמא מת לא חיישינן ושמא ימות חיישינן. והארכתי שם קצת בזה. ולפ"ז אתי שפיר פשט דברי הרמ"א סוף סי' קנ"ז דכתב בקצרה דאחר שחלץ שרי דמשמע דלא חיישינן בכזה להצריך גט ג"כ. אך י"ל דמיירי הרמ"א היכא דלא היה יחוד גמור רק לענין איסור לדור בחצר א' כמבואר בסי' קי"ט. וע"כ אינו ראיה מן הרמ"א לנ"ד. אך כיון דמצינו לכל הפוסקים הנ"ל דכתבו דיבם וחלוצה אינן דומין לנתגרשה מן האירוסין. רק הרשב"א החמיר בזה:
וכיון די"ל דגם הרשב"א לא החמיר כן רק בחשש דלהבא. אבל בחשש דלעבר דשמא זינתה. י"ל דגם הרשב"א מודה דלא חיישינן שמא זינתה. וכדמצינו דאמרו אין אוסרין על היחוד. ורק בנתייחדה לשם זנות החמירו כמבואר באה"ע סי' ז' סעי' י"א. וגם בזה יש לעיין הרבה ואכמ"ל. עכ"פ בנ"ד דלא נתברר דהיה יחוד לשם זנות ע"כ לא חיישינן לשמא זינתה: