עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן לט · א
תשובה בקצרה דבמה שכתב במכתבו הראשון שהגט אינו גט. אין זה לשון ביטול וכמבואר בגיטין (דף ל"ב) דהאומר אינו גט לא אמר כלום וכן הוא באה"ע סי' קמ"א סעיף ס"ג. וכן במה שכתב במכתב השני שמבקש מאשתו שלא תקבל את הגט. דזה ג"כ אינו ביטול וכמבואר בסי' קמ"א סעיף ס"ב ברמ"א בשם תשובת הרא"ש שכתבו באומר אם תבא אלי אקיימנה כו'. וה"ה בנ"ד דכותב רק בבקשה ממנה שלא תקבל הגט. אכן אם תרצה לקבל הגט דוקא. אז אינו חוזר מדעתו הראשונה ע"כ אין זה לשון ביטול כלל. אכן המכתב האחרון שכתוב שם להרב המסדר "שיחזור להמוכ"ז הארבעה רו"כ און דעם גט פאר לאנג איך ניט ווייל איר האט ניט גיהאלטין וויא איר האט גיזאגט" זהו לשון ביטול וכעין לשון אי אפשי דגיטין (דף ל"ב) ובשו"ע סעיף ס"ג דזהו לשון ביטול להגט וה"ה בנ"ד ואין לחלק ביניהם. אך כיון דהמכתב האחרון ידוע דאין זה כתב הבעל בעצמו רק אחר כתב וחתם כן בשם הבעל. א"כ הא ליכא עדים ע"ז. והנה בביטול שלא בפני השליח צריך שנים כמבואר בשו"ע סי' קמ"א סעיף סמ"ך ובתוס' גיטין (דף ל"ב). וכיון דהגט הי' ת"י השליח שנעשה ממנו שליח להולכה ע"כ כיון דליכא ע"ז שני עדים יש להקל. אך אפשר יכול להיות דהשליח חזר והפקיד את הגט ת"י הרב המסדר וכפי הנראה ממכתבם ע"כ לא שייך בכה"ג טעם של התוס' שכתבו דלכן בעינן שנים משום חשש ממזרות דתנשא כו'. וע"כ יש להחמיר בזה לכאורה: