עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן לח · ד
ולכן העיקר דכוונת התוס' בגיטין דביטול לפני ע"א כוונתם היינו דבעת הביטול לא הי' אז רק ע"א. ובאמת קאי על שנים זה שלא בפני זה כמש"כ התוס' לקמן. ולכן כתבו התוס' שם בסה"ד בזה"ל דהביטול הי' בפחות משנים הכוונה שלא הי' שנים ביחד. וכעין זה מצינו בכתובות (דף כ"ו) וב"ב (דף ל"ב) בהא דא' רשב"ג מעלין לכהונה ע"פ ע"א דפי' הגמ' דמיירי דיש ב' רק בעת הגדה לא הי' רק ע"א. וה"ה הכא י"ל כוונתם דבעת הביטול לא הי' רק ע"א בכל פעם בעת הביטול. ועפ"ז יש לתרץ קושיות התוס' בב"ק (דף מ"א ע"ב) ד"ה מודה בקנס דה"מ למיפרך על ע"א. וכ"כ רש"י שם. אבל לפי מש"כ אתי שפיר דהא מצינו דע"א מקרי אף ביש ב' רק שלא הגידו ביחד. או שלא ראו כאחד. ובקנס חייב אף ע"י עדות מיוחדת וכמש"כ הקצה"ח סי' ל' ס"ק ד'. ובנפשות לא מהני כמבואר במכות (דף ו'). וכמיתת בעלים כך מיתת השור. וי"ל דר' אליעזר ס"ל דמצרפין עדות מיוחדת בממון. והא דכתובות (דף כ"ג וד' כ"ו) גי' המשנה שם ר' אלעזר ע"ש. וקצרתי. ועיין בתשובת רע"א סי' ק"ה. או דנפ"מ היכא דהע"א מהימן כתרי כמבואר בקידושין (דף ס"ו ע"א) ובאה"ע סי' קע"ח. כן י"ל בכוונת התוס':