עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן טז · ו
ועוד יש לדון בזה ולצרף להיתירא סברת הב"ש בסי' קל"ו ס"ק ז' דכתב לחד תירוצא דגט שכ"מ כשר אף בנתאחר הנתינה שלא באותו יום שנכתב הגט משום דגט שכ"מ אית ליה קלא ומשמע דאף בלא תנאי בהגט יש מקום להכשירו לחד תי' ודלא כהפנ"י בריש הזורק ע"ש. ואף דהלבוש והמג"א בקושייתם שם נראה דלא ס"ל כן מ"מ כיון דבשעת הדחק הסכימו האחרונים להקל כמו בנ"ד דהיו עסוקים באותו ענין. א"כ אף שלא בשעת הדחק ג"כ קילא זה מן כל פסולי דרבנן דהא בפסולי דרבנן אף במקום הדחק מחמירנן. לכן ודאי יש לדון בכה"ג למה דקי"ל בכל ספיקא דדינא בדרבנן דספיקא לקולא. ובספיקא דדינא לא שייך להעמיד על חזקת איסור כידוע. ויש לצרף זה למה שנתבאר לעיל לדון להיתירא מה דהוי ספק אם היה אז בין השמשות או לאחר בין השמשות וכנ"ל. וע"כ אין לחייבו שיחלוץ לה מצד חומרא וכסברת ההפלאה בכתובות (דף ג' ע"א) בתוס' ד"ה וסברה דאניס כו' דיכול לומר דלא ניחא לי בחליצה דמיתסר בקרובותי'. או כעין סברת התוס' ביבמות (דף קי"א ע"ב) בד"ה לאחר שלשים יום כו' דיכול לומר שהוא מתבייש בב"ד לחלוץ לה שתרוק בפניו עכ"ל התוס'. וע"פ דין פטורה מחליצה ויכולה להנשא בלא חליצה וכמו שכתבו כת"ר: