עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן ה
ב"ה יום ו' עש"ק י"א כסלו תרל"ה קאוונא אל כבוד הרב ה"ג וכו'
א
אחדשה"ט מכתבו הגיעני ע"ד שאלתו נידן אם יכול פקח למנות לסופר ועדים שלא בפניהם לכתוב וליתן גט לאשתו במקומה. במקום עיגון גדול. והאריך כת"ר בטוב טעם בכ"ז. וביקש ממני להגיד דעתי בזה. הנני להשיבו בקצרה חוות דעתי כי במקום עיגון גדול יכולים לסמוך על המקילים בזה באופן שיכתוב הבעל בפירוש שאינו כותב זה בתורת מתעסק כלל רק כותב זה בלב שלם. דבכה"ג לא שייך הטעם דאמרו בירושלמי גיטין פ"ז ה' א' דלכן לא מהני כתבו לפי דאני אומר מתעסק בשטרותיו הי' ע"ש. אבל היכא דכותב בפירוש שאינו מתעסק רק כותב זה בל"ש י"ל דמודה דכשר בכה"ג. וגם יכתבו בסוף שכל זה אמר הבעל בפירוש ויכתוב שמקבל ע"ע בשבועת התורה שלא לבטל כ"ז ונשבע שקיבל זה ע"ע בל"ש. ובמקום שבועה לא חיישינן שמא לא קיבל זה ע"ע בל"ש כדמצינו בח"מ סי' פ"א סעיף כ"ח דבמקום שבועה לא מהני אמתלאה דמשטה ושלא להשביע או טעיתי. וכה"ג מבואר בסי' ר"ז גבי חשש אסמכתא דבמקום שבועה לא שייך אסמכתא דמידק דייק. וע"כ השבועה פועלת בנ"ד דלא יהי' שייך חומרת הירושלמי הנ"ל. וקצרתי במקום שיש לי להאריך:
ב
וע"ד מה שיש לחוש נידון הקיום וכתב כת"ר שיש מקום להקל ע"פ הא דסי' קמ"ב סעיף י"ט וב"ש ס"ק מ"ב דקיום ב"ד א"צ קיום. הנה לכאורה יש להחמיר דכיון דקיי"ל דב"ד של שלשה אם לית בינייהו חד דגמיר אין דין ב"ד עליהם וכיון דהם במקום שאין שם חד דגמיר אין שם ב"ד עליהם. ועכ"ז יפה כתב כת"ר לפי מה שכתבתי בספרי נחל יצחק סי' מ"ו סעיף ג' להשיג על האו"ת באורים שם ס"ק ו'. והעליתי בשם המהרי"ט דסגי בקיום ב"ד אף דליכא בינייהו חד דגמיר ע"ש. א"כ שפיר כתב כת"ר. וגם דיש לצרף דעת הריטב"א דמקיימין מן איגרת וכמש"כ כת"ר. וביותר יש להשתדל שיקיימו החת"י של הב"ד בפני המושלים דשם וסמכינן על קיום ערכאות בזה וכמש"כ בספרי באר יצחק ח' אה"ע ס' ה' גבי עדות ערכאות במיתת הבעל. אף די"ל דשא"ה דע"א נאמן משא"כ בקיום דצריך לזה שני עדים. מ"מ י"ל כיון דמצינו דהקילו חז"ל גבי קיום הגט דנאמן השליח לומר בפ"נ אף דאינו נאמן לגבי ממון. דכש"כ דעדות ערכאות דמהני להוציא ממון דמהני לקיום החתימות אף בגט אשה. וכיון דקיום שטרות מדרבנן ע"כ יש לסמוך על כל הנ"ל. ואף דשיטת הש"ך בח"מ סי' מ"ו דכת"י של הבע"ד צריך קיום מה"ת. עכ"ז הא בנ"ד שיחתמו עדים וב"ד לקיים חתימתו ע"כ בוודאי לא בעינן קיום מה"ת רק מדרבנן. לכן יש לסמוך על כל זה. ועיין בספרי באר יצחק ח' אה"ע סוף סי' ה' השייך לנ"ד וקצרתי:
ג
אך יש להחמיר בנ"ד לפי שכתב כת"ר דהבעל אינו יכול לכתוב בכת"י. וכת"ר כתב לדון דכמו דמהני בחת"י עדים דמקרעין לפניהם וחותמין דה"ה בכתב יד הבעל לגבי נ"ד. הנה לדעתי יש מקום לחלק ולהחמיר ע"פ מה שכתב הב"ש בסי' ק"ל ס"ק כ"ח בשם הרמב"ם פ"א ה"ג דלכן כשר בגט להיות מקרעין וחותמין הואיל חתימת הגט מדבריהם. ולכן דוקא בנמסר לפני עדי מסירה כו' ע"ש. א"כ בנ"ד דיש כמה פוסקים דס"ל בממנה לסופר ועדים שלא בפניו דלא מהני מה"ת. רק דוקא בכתב בכת"י העלו להקל. א"כ הא בדאורייתא לא מקרי הך דמקרעין דמקרעין להיות נחשב כמו כת"י ע"כ אכתי צ"ע בזה. ואפשר לצדד להקל דדוקא הרמב"ם דס"ל להחמיר בשאר שטרות. ע"כ ס"ל דעיקר מילתא דמקרעין אינו רק מדרבנן. אבל לשיטת הסוברין דכשר בשטרות בדיעבד כמבואר בח"מ סי' מ"ה סעי' ד'. ע"כ י"ל דלדידהו עיקר מילתא דמקרעין כו' כשר מה"ת רק בשאר שטרות החמירו מדרבנן לכתחילה. ובגיטין הקילו אף מדרבנן לכתחילה משום תקנות עגונות. ע"כ כיון דלשיטת כמה פוסקים יכול למנות לסופר והעדים אף שלא בפניהם אף שלא כתב הבעל בכתב ידו. לכן יש לצרף דעת שיטת הפוסקים דס"ל דהא דמקרעין כו' הוא מה"ת וממילא מקרי זה כת"י של הבעל:
ד
ובאמת הא מוכח מן גיטין (דף ט' ע"ב) דהא דמקרעין כו' הוא מה"ת. [ועיין בגיטין פ"ח ברא"ש סי' ו' ובר"נ שם. ובאה"ע סי' ל' סעיף ד' בח"מ ס"ק ה' וקצרתי]. ואף למ"ד עדי חתימה כרתי ג"כ מהני הא דמקרעין וחותמין להיות נחשב בעדי חתימה מה"ת. דהא אמרו שם וכדברי ר"מ בארבעה כו' למעוטי הא דתניא עדים שאין יודעין לחתום מקרעין כו' אמר רשב"ג בד"א בגיטי נשים כו'. ושם לקמן מקשה הגמ' והא ערכאות דפסולא דאורייתא וקתני ומשני בעדי מסירה ור"א כו'. הרי דמעיקרא הי' ס"ל להגמ' דהך פסולא דערכאות הוא לפי דס"ל עדי חתימה כרתי. ועכ"ז אמרו שם דאתי כרשב"ג ומכשיר בגיטין להיות מקרעין להם דאמרו שם וכדברי ר"מ בארבעה וזהו משום דס"ל כרשב"ג דס"ל דמקרעין אינו רק בגט ולא בשחרורי עבדים ושטרות. א"כ מוכח דאף למ"ד ע"ח כרתי ג"כ מהני הך חתימות העדים להיות נחשב כעדי מסירה ועיין בתוס' שם בד"ה בעדי מסירה ור"א כו' וקצרתי. א"כ דברי הרמב"ם שכתב דלכן מהני הך דמקרעין לפי דחתימת הגט מדבריהם דמיירי ביש שם עדי מסירה. זה צ"ע דהא מוכח מן סוגיא הנ"ל דאף היכא דליכא עדי מסירה ג"כ כשר הך דמקרעין כו'. ויש ליישב שיטת הרמב"ם ומחמת האריכות קצרתי. עכ"פ יש לנו יסוד לסמוך ולהקל על הך דמקרעין כו' יהי' מועיל אף גבי כת"י של הבעל להיות נחשב כמו כתבו ממש:
ה
ועוד י"ל דאף דלגבי עדים לא מהני הך דמקרעין כו' להיות נחשב כמו חתימתן מה"ת. עכ"ז בהך מילתא דהחמירו כמה פוסקים גבי הא דממנה הבעל להסופר והעדים להיות כותבים שלא בפניו דיכתוב בכתב ידו משום דבעינן דומיא דהרכנה דיעשה מעשה בגופו עכ"פ. וס"ל דכיון דכתב בכת"י זהו דומה להרכנה. א"כ ה"ה באם מקרעין לפניו וכותב וחותם דהא עכ"פ עושה מעשה בגופו ונחשב כמו הרכנה ומהני אף מה"ת. והנני להסכים לדעת כת"ר להקל בנ"ד ע"פ העצה דמקרעין כו':