עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן ג · ב
ועיקר מקום חשש להחמיר בנ"ד הוא משום דברי המגרש שאמר כי אמר להשליח שימסור הגט לגיסו. וכת"ר העיר בזה מהך דגיטין (דף כ"ט ע"ב) דאמרו מי קאמר לי' אבא בר מניומי ולא את. וא"ד כו' אבא בר מניומי ולא את. ופסקו בשו"ע סי' קמ"א סעי' ל"ו דאם נתן לה הראשון הרי זה ספק מגורשת. א"כ לכאורה ה"ה בנ"ד כיון דאמר להשליח שימסור לגיסו ע"כ י"ל דהי' כוונתו דוקא לגיסו ולא לאחר וע"ז כתב כת"ר לחלק דשא"ה בגיטין דאמר השליח הראשון לא ידענא לה ע"כ י"ל דעי"ז נסתלק משליחות וא"ל אבא בר מניומי ולא את משא"כ בנ"ד דנעשה כבר לשליח וא"ל שיעשה שלוחין כו'. ע"כ דיינינן דאף דא"ל שימסור לגיסו דלא הי' רק מראה מקום וכמו דאמר השליח דכוונתו הי' דאולי לא יזדמן נוסע לקאזאן אמסור ליד גיסו במאסקאווא. ויפה כתב כת"ר. וכן מוכרע חילוק זה לכאורה לפי מה דמבואר בב"מ (דף מ"ב ע"ב) גבי כשותא דא"ל לסרסי' מהאי רמי. דהא לא א"ל מהאי רמי ומהאי לא תירמי. ואמרינן דלא הוי רק למראה מקום. וכן פסקו בשו"ע ח"מ סי' רצ"א סעיף כ"ה. ואלו הכא בגיטין (דף כ"ט) מספקינן לומר דמה דאמר תנהו לאבא בר מניומי דהוי קפידא דדוקא לאבא בר מניומי ולא לאחר. אך לפי סברת החילוק הנ"ל דשאני התם דאמר לא ידענא לה ונדחה משליחותו אתי שפיר. אך לפי דברי התוס' בב"מ שם ד"ה מי אמר לי' מהאי רמי כו'. ובתוס' גיטין (דף ס"ה ע"ב) בד"ה הא והא רבנן כו' אין שום מקום כלל להוכחתינו ובאמת בעיקר קושיות התוס' יש לדון הרבה וכמו שראיתי בפני יהושע לגיטין שם ונשאר בצ"ע. ועיין בש"ך ח"מ סי' רצ"א ס"ק ל"ט והדברים ארוכין ואכמ"ל: