אור ברסלב

עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)

סנהדרין · פרק יא

פרק י

משנה. כל ישראל יש להם חלק לעוה״ב שנאמר (ישעיה ס כא) ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר. ואלו שאין להם חלק לעוה״ב האומר אין תחית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים ואפיקורוס. ר' עקיבא אומר אף הקורא בספרים החיצונים והלוחש על המכה ואומר (שמות טו כו) כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך. אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו:

שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא. שלשה מלכים ירבעם, אחאב ומנשה. רבי יהודה אומר מנשה יש לו חלק לעולם הבא שנאמר (דהי״ב לג יג) ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישבהו ירושלים למלכותו אמרו ליה למלכותו השיבו ולא לחיי העולם הבא השיבו. ארבעה הדיוטות בלעם ודואג ואחיתופל וגיחזי:

גמרא. וכל כך למה תנא הוא ספר בתחית המתים לפיכך לא היה לו חלק בתחית המתים שכל מדותיו של הקב״ה מדה כנגד מדה דא״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן מנין שכל מדותיו של הקב״ה מדה כנגד מדה שנאמר (מ״ב ז א-ב) ויאמר אלישע שמעו דבר ה' בעת מחר סאה סלת בשקל וסאתים שעורים בשקל בשער שומרון וכתיב (שם) ויען השליש וגו׳ ויאמר וחנה ה׳ עושה ארובות בשמים היהיה בדבר הזה ויאמר הנך רואה בעיניך ומשם לא תאכל (ע״ב) וכתיב (שם) ויהי לו כן וירמסו אותו העם בשער וימות ודלמא קללת אלישע גרמה ליה דאמר רב יהודה אמר רב קללת חכם אפילו בחנם היא באה א״כ לכתוב וירמסוהו וימות מאי בשער על עסקי שער. א״ר יוחנן מנין לתחית המתים מן התורה שנאמר (במדבר יח כח) ונתתם ממנו את תרומת ה׳ לאהרן הכהן וכי אהרן הכהן לעולם קיים שישראל נותנים לו תרומה אלא מלמד שעתיד לחיות וישראל נותנים לו תרומה מכאן לתחית המתים מן התורה. דבי רבי ישמעאל תנא לאהרן כאהרן מה אהרן חבר אף בניו חברים מכאן שאין נותנים מתנה לכהן עם הארץ. א״ר שמואל בר נחמני מנין שאין נותנים תרומה לכהן עם הארץ שנאמר (דהי״ב לא ד) ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה׳ כל המחזיק בתורת ה׳ יש לו מנת ושאינו מחזיק בתורת ה׳ אין לו מנת. אמר רב אחא בר אדא אמר רב יהודה כל הנותן תרומה לכהן עם הארץ כאילו נתנה לפני ארי מה ארי ספק דורס ואוכל ספק אינו דורס ואוכל אף כהן עם הארץ ספק אוכלה בטהרה ספק אוכלה בטומאה. רבי יוחנן אומר אף גורם לו מיתה שנאמר (ויקרא כב ט) ומתו בו כי יחללוהו. דבי ר"א בן יעקב תנא אף משיאו עון אשמח שנאמר (שם) והשיאו אותם עון אשמח באכלם את קדשיהם. תניא רבי סימאי אומר מנין לתחית המתים מן התורה שנאמר (שמות ו) וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען לכם לא נאמר אלא להם מכאן לתחית המתים מן התורה. שאלו צדוקים את רבן גמליאל מנין שהקב״ה מחיה מתים אמר להן מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים ולא קבלו ממנו מן התורה דכתיב (דברים לא טז) ויאמר ה׳ אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם. אמרו ליה ודילמא וקם העם הזה וזנה. מן הנביאים דכתיב (ישעיה כו יט) יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך ודלמא מתים שהחיה יחזקאל. מן הכתובים דכתיב (שיר ז י) וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים דילמא רחושי מרחשן שפוותייהו בעלמא כדרבי יוחנן דאר״י משום ר״ש בן יהוצדק כל מי שנאמרה הלכה משמו בעוה״ז שפתותיו דובבות בקבר שנאמר דובב שפתי ישנים עד שאמר להם מקרא זה (דברים יא ט) אשר נשבע ה׳ לאבותיכם לתת להם לכם לא נאמר אלא להם מכאן לתחית המתים מן התורה. וי״א מן המקרא הזה אמר להם שנאמר (שם ד ד) ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם חיים כלכם היום מה היום כלכם קיימים אף לעוה״ב כלכם קיימים. שאלו רומיים את רבי יהושע בן חנניא מנין שהקב״ה מחיה מתים ויודע מה שעתיד לחיות אמר להו תרוייהו מן מקרא הזה שנאמר (שם לא טז) ויאמר ה׳ אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם ודלמא וקם העם הזה וזנה אמר להו נקוטו מיתא פלגא בידייכו דיודע מה שעתיד להיות. איתמר נמי אמר ר׳ יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחאי מנין שהקב״ה מחיה מתים ויודע מה שעתיד להיות שנאמר הנך שוכב עם אבותיך וקם וגו׳:

תניא א״ר אליעזר ברבי יוסי בדבר זה זייפתי ספרי כותים שהיו אומרים אין תחית המתים מן התורה אמרתי להם זייפתם תורתכם ולא העליתם בידכם כלום שאתם אומרים אין תחית המתים מן התורה הרי הוא אומר (במדבר טו לא) הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה הכרת תכרת בעוה״ז עונה בה לאימת לאו לעוה״ב:

שאלה קליאופטרא מלכתא את ר״מ אמרה ידענא דחיי שכבי דכתיב (תהלים עב טז) ויציצו מעיר כעשב הארץ אלא כשהן עומדים עומדים ערומים או בלבושיהם עומדים אמר לה ק״ו מחטה ומה חטה שנקברה ערומה יוצאה בכמה לבושים צדיקים שנקברים בלבושיהם עאכ״ו:

אמר ליה קיסר לרבן גמליאל אמריתו דשכבי חיי הא הוו עפרא ועפרא מי קא חיי (דף צא) אמרה ליה ברתיה שבקיה ואנא מהדרנא ליה שני יוצרים יש בעירנו אחד יוצר מן המים ואחד יוצר מן הטיט איזה מהן משובח אמר לה זה שיוצר מן המים אמרה ליה מן המים צר מן הטיט לא כל שכן. דבי רבי ישמעאל תנא ק״ו מכלי זכוכית מה כלי זכוכית שעמלן ברוח ב״ו נשברו יש להם תקנה ב״ו שברוחו של הקב״ה עאכ״ו. א״ל ההוא מינא לר' אמי אמריתו דשכבי חיי תא הוו עפרא ועפרא מי קא חיי א״ל אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך ב״ו שאמר לעבדיו לכו ובנו לי פלטרין גדולים במקום שאין מים ועפר הלכו ובנו אותו לימים נפלו אמר להם חזרו ובנו אותן במקום שיש עפר ומים אמרו לו אין אנו יכולין כעס עליהם אמר להם במקום שאין מים ועפר בניתם עכשיו שיש מים ועפר עאכ״ו ואם אין אתה מאמין צא לבקעה וראה עכבר שהיום חציו בשר וחציו אדמה למחר השריץ ונעשה כולו בשר שמא תאמר לזמן מרובה עלה להר וראה שהיום אין בו אלא חלזון אחת למחר ירדו גשמים ונתמלא כלו חלזונות. א״ל ההוא צדוקי לגביחה בן פסיסא אוי לכון חייביא דאמריתון מיתיא חיין דחיין מיתי דמיתי חיין א״ל אוי לכון חייביא דאמריתון מיתי לא חיין דלא הוו הוו דהוו לא כל שכן אמר ליה חייביא קרית לי אי קאימנא בעיטנא בך ופשיטנא לעקמומותך מינך א״ל אם אתה עושה כן רופא אומן תקרא ושכר הרבה תיטול:

ת״ר בכ״ד בניסן איתנטילו דימוסנאי מיהודה ומירושלים כשבאו בני אפריקא לדון עם ישראל לפני אלקסנדרוס מוקדון אמרו לו ארץ כנען שלנו היא דכתיב (במדבר לד ב) ארץ כנען לגבולותיה וכנען אבוהון דהני אינשי הוי אמר להו גביהה בן פסיסא לחכמים תנו לי רשות ואלך ואדון עמהם לפני אלכסנדרוס מוקדון אם ינצחוני אמרו הדיוט שבנו נצחתם ואם אני אנצח אותם אמרו להם תורת משה רבינו נצחתכם נתנו לו רשות הלך ודן עמהם אמר להם מהיכן אתם מביאים ראיה אמרו לו מן התורה אמר אף אני לא אביא לכם ראיה אלא מן התורה שנאמר (בראשית ט כה) ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו עבד שקנה נכסים עבד למי נכסים למי ולא עוד אלא שהרי כמה שנים שלא עבדתונו אמר להו אלכסנדרוס מלכא החזירו לו תשובה אמרו לו תנה לנו זמן ג׳ ימים נתן להם זמן בדקו ולא מצאו תשובה מיד ברחו והניחו שדותיהן כשהן זרועות וכרמיהן כשהן נטועות ואותה שנה שביעית היתה:

שוב פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון אמרו לו הרי הוא אומר (שמות יב לו) וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו אמר גביהה בן פסיסא לחכמים תנו לי רשות ואלך ואדון עמהם לפני אלכסנדרוס אם ינצחוני אמרו להם הדיוט שבנו נצחתם ואם אני אנצח אותם אמרו להם תורת משה רבינו נצחתכם נתנו לו רשות והלך ודן עמהם אמר להם מהיכן אתם מביאים ראיה אמרו לו מן התורה אמר להם אף אני לא אביא ראיה אלא מן התורה שנאמר (שם) ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה תנו לי שכר עבודה של ששים רבוא ששעבדתם במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה אמר לחם אלכסנדרוס מוקדון החזירו לו תשובה אמרו לו תנה לנו זמן ג׳ ימים נתן להם זמן בדקו ולא מצאו תשובה מיד הניחו שדותיהן כשהן זרועות וכרמיהן כשהן נטועות וברחו ואותה שנה שביעית היתה. ושוב פעם אחת באו ב0ני ישמעאל ובני קטורה לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון אמרו לו ארץ כנען שלנו ושלכם שנאמר (בראשית כה) ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם וכתיב (שם) ואלה תולדות יצחק בן אברהם אמר להם גביהה בן פסיסא לחכמים תנו לי רשות ואלך ואדון עמהם לפני אלכסנדרוס אם ינצחוני אמרו הדיוט שבנו נצחתם ואם אנצח אותם אמרו להם תורת משה רבינו נצחתכם נתנו לו רשות והלך ודן עמהם אמר להם מהיכן אתם מביאים ראיה אמרו לו מן התורה אמר להם אף אני לא אביא ראיה אלא מן התורה שנאמר (שם) ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות אב שכתב אגטין לבניו בחייו ושיגר זה מעל זה כלום יש לזה על זה כלום:

וא״ל אנטונינוס לרבי גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין כיצד גוף אומר נשמה חטאה שמיום שפירשה ממני הריני מוטל כאבן דומם בקבר ונשמה אומרת גוף חטא שמיום שפירשתי ממנו הריני פורחת באויר כצפור. א״ל אמשול לך משל למה״ד למלך שהיה לו פרדס נאה והיה בו (שם ע״ב) בכורות נאה והושיב בו שני שומרים אחד חגר ואחד סומא א״ל חגר לסומא בכורות נאות אני רואה בפרדס בא והרכיבני ונביאם לאכלם רכב חגר על גבי סומא והביאום ואכלום לימים בא בעל הפרדס אמר להם בכורות נאות היכן הם א״ל סומא כלום יש לי עינים לראות א״ל חגר כלום יש לי רגלים להלך בהם מה עשה הרכיב חגר על גבי סומא ודן אותם כאחד אף הקב״ה מביא את הנשמה וזורקה בגוף ודן אותם כאחד שנאמר (תהלים נ ד) יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו יקרא אל השמים מעל זו נשמה ואל הארץ לדין עמו זה הגוף:

א״ל אנטונינוס לרבי מפני מה חמה יוצאה במזרח ושוקעת במערב א״ל אי הוה איפכא נמי הכי הוה אמרת לי א״ל הכי קאמינא לך מפני מה שוקעת במערב א״ל כדי ליתן שלום לקונה שנאמר (נחמיה ט ו) וצבא השמים לך משתחוים א״ל ותיתי עד פלגא דרקיעא ותתן שלמא ותיעול משום פועלים ומשום עוברי דרכים:

א״ל אנטונינוס לרבי נשמה מאימתי נתנה באדם משעת פקידה או משעת יצירה א״ל משעת יצירה א״ל אפשר לחתיכה של בשר עומדת ג׳ ימים בלא מלח ואינה מסרחת א״ל משעת פקידה. אמר רבי דבר זה לימדני אנטונינוס ומקרא מסייעו שנאמר (איוב י יב) ופקדתך שמרה רוחי. אמר ליה אנטונינוס לרבי יצה״ר מאימתי שולט בו באדם בשעת יצירה או משעת יציאה א״ל משעת יצירה א״ל אם כן יבעוט באמו ויצא אלא משעת יציאה אמר רבי דבר זה למדני אנטונינוס והכתוב מסייעו שנאמר (בראשית ד ז) לפתח חטאת רובץ:

ריש לקיש רמי כתיב (ירמיה לא ז) בם עור ופסח הרה ויולדת יחדו וכתיב (ישעיה לה ו) אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם הא כיצד עומדים במומם ומתרפאים. עולא רמי כתיב (שם כה ח) בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים וכתיב (שם סה כ) כי הנער בן מאה שנה ימות לא יהיה משם עוד עול ימים לא קשיא כאן בישראל כאן באוה״ע ואוה״ע מאי בעו התם הנך דכתיב בהו (שם כה ח) ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכורמיכם. רב חסדא רמי כתיב (שם כד כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה׳ צבאות וכתיב (שם ל כו) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים. לא קשיא כאן לימות המשיח כאן לעוה״ב ולשמואל דאמר אין בין העוה״ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד לא קשיא כאן במחנה צדיקים כאן במחנה שכינה. רבא רמי כתיב (דברים לב לט) אני אמית ואחיה וכתיב (שם) מחצתי ואני ארפא אמר הקב״ה מה שאני ממית אני מחיה והדר מה שמחצתי אני ארפא:

תנו רבנן אני אמית ואחיה יכול תהא מיתה באחד וחיים באחד כדרך שהעולם נוהג ת״ל מחצתי ואני ארפא מה מחיצה ורפואה באחד אף מיתה וחיים באחד מכאן תשובה. לאומר אין תחית המתים מן התורה. תניא ר״מ אומר מנין לתחית המתים מן התורה שנאמר (שמות טו א) אז ישיר משה ובני ישראל שר לא נאמר אלא ישיר מכאן לתחית המתים מן התורה. כיוצא בדבר (יהושע ח ל) אז יבנה יהושע מזבח בנה לא נאמר אלא יבנה מכאן לתחית המתים מן התורה. אלא מעתה (מ״א יא ז) אז יבנה שלמה במה וגו׳ ה״נ דיבנה אלא מעלה עליו הכתוב כאילו בנה. א״ר יהושע בן לוי מנין לתזזית המתים מן התורה שנאמר (תהלים פד ג) אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה הללוך לא נאמר אלא יהללוך מכאן לתחית המתים מן התורה. וא״ר יהושע בן לוי כל האומר שירה בעוה״ז זוכה ואומרה לעוה״ב שנאמר אשרי יושבי ביתך וגו׳. א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן מנין לתחית המתים מן התורה שנאמר (ישעיה נב ח) קול צופיך נשאו קול יחדו ירננו רננו לא נאמר אלא ירננו מכאן לתחית המתים מן התורה וא״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן עתידין כל הנביאים כולם לומר שירה בקול אחד שנאמר קול צופיך נשאו קול וגו׳:

אמר רב יהודה אמר רב כל המונע הלכה מפי תלמיד כאילו גוזלו מנחלת אבותיו שנא׳ (דברים לג ד) תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב מורשה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית. אמר רב חנא בר ביזנא א״ר שמעון חסידא כל המונע הלכה מפי תלמיד אפילו עוברין שבמעי אמן מקללין אותו שנאמר (משלי יא כו) מונע בר (דף צב) יקבוהו לאום ואין לאום אלא עוברין שנאמר (בראשית כה כג) ולאם מלאם יאמץ ואין קב אלא קללה שנאמר (במדבר כג ח) מה אקב לא קבה אל ואין בר אלא תורה שנא׳ (תהלים ב יב) נשקו בר פן יאנף ואם למדו מה שכרו אמר רבא אמר רב ששת זוכה לברכות כיוסף שנאמר (משלי יא כו) וברכה לראש משביר ואין משביר אלא יוסף שנאמר (בראשית מב ו) ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ. אמר רב ששת כל המלמד תורה בעולם הזה זוכה ומלמדה לעולם הבא שנאמר (משלי יא כה) ומתה גם הוא יורא. אמר מר זוטרא מנין לתחית המתים מה״ת שנאמר (דברים לג ו) יחי ראובן ואל ימות יחי ראובן לימות המשיח ואל ימות לעוה״ב. רבינא אמר מהכא (דניאל יב ב) ורבים מישני עפר יקיצו. רב אשי אמר מהכא (שם) ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין. אמר ר׳ אלעזר כל פרנס שמנהיג את הצבור בנחת זוכה ומנהיגם לעולם הבא שנאמר (ישעיה מט י) כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם. ואר״א גדולה דעה שניתנה בין שתי אותיות שנאמר (ש״א ב ג) כי אל דעות ה׳ וגו׳. וא״ר אלעזר כל אדם שיש בו דעת לסוף מתעשר שנאמר (משלי כד ד) ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים. וא״ר אלעזר כל אדם שאין בו דעת אסור לרחם עליו שנאמר (ישעיה כז יא) כי עם לא בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו ויוצרו לא יחננו. וא״ר אלעזר כל הנותן פתו למי שאין בו דעה יסורין באין עליו שנא׳ (עובדיה א ז) לחמך ישימו מזור תחתיך אין תבונת בו ואין מזור אלא יסורין שנאמר (הושע ה יג) וירא אפרים את חליו ויהודה את מזורו. וא״ר אלעזר כל אדם שאין בו דעת לסוף גולה שנא, (ישעיה ה יג) לכן גלה עמי מבלי דעת:

ואמר ר׳ אלעזר כל בית שאין דברי תורה נשמעין בו בלילה אש אוכלתן שנאמר (איוב כ כו) כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח ידע שריד באהלו ואין שריד אלא ת״ח שנאמר (יואל ג ד) ובשרידים אשר ה׳ קורא. וא״ר אלעזר כל שאינו מהנה ת״ח מנכסיו אין רואה סימן ברכה לעולם שנאמר (איוב כ כו) אין שריד לאכלו ע״כ לא יחיל טובו ואין שריד אלא ת״ח שנא׳ ובשרידים אשר ה׳ קורא. ואמר ר׳ אלעזר כל שאינו משייר פת על שלחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם שנאמר (שם) אין שריד לאכלו על כן לא יכיל טובו. והא״ר אלעזר כל המשייר פתיתים על שלחנו כאילו עובד ע״ז שנאמר (ישעיה סה יא) העורכים לגד שלחן הממלאים למי ממסך לא קשיא הא דאיכא שלמה בהדיה תא דליכא שלמה בהדיה. ואמר ר׳ אלעזר כל המחליף בדבורו כאילו עובד ע״ז כתיב הכא (בראשית כז יב) והייתי בעיניו כמתעתע וכתיב התם (ירמיה י טו) הבל המה מעשה תעתועים, וא״ר אלעזר לעולם הוי קבל וקיים א״ר זירא אף אנן נמי תנינא בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות נגעו ש״מ:

תנא דבי אליהו צדיקים שעתיד הקב״ה להחיותן אינם חוזרים לעפרם שנאמר (ישעיה ד ג) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים מה קדוש לעולם קיים אף הם לעולם קיימין (ע״ב) ואם תאמר אותם אלף שנים שעתיד הקב״ה לחדש בהן את עולמו שנאמר (שם ב יא) ונשגב ה' לבדו ביום ההוא צדיקים מה הם עושים הקב״ה עושה להם כנפים כנשרים ושמין על פני המים שנאמר (תהלים מו ג) על כן לא נירא בהמיר ארץ וגו׳ ושמא תאמר יש להם צער ת״ל (ישעיה מ לא) וקוי ה׳ יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו. ונילף ממתים שהחיה יחזקאל סבר לה כמ״ד באמת משל היה דתניא ר׳ אליעזר אומר מתים שהחיה יחזקאל עמדו על רגליהם ואמרו שירה ומתו ומה שירה אמרו ה' ממית בצדק ומחיה ברחמים ר׳ יהושע אומר שירה זו אמרו (שמואל א ב ו) ה׳ ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. רבי יהודה אומר אמת משל היה א״ל רבי נחמיה אם אמת למה משל ואם משל למה אמת אלא באמת משל היה. ר׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי אומר מתים שהחיה יחזקאל עלו לא״י ונשאו נשים והולידו בנים ובנות. עמד ר׳ יהודה בן בתירא על רגליו ואמר אני מבני בניהם והללו תפילין שהניח לי אבי אבא מהן. ומאן נינהו מתים שהחיה יחזקאל אמר רב אלו בני אפרים שמנו לקץ וטעו שנאמר (ד״ה א ז כ - כג) ובני אפרים שותלח וברד בנו ותחת בנו ואלעדה בנו ותחת בנו וזבד בנו ושותלח בנו ועזר ואלעד וחרטם אנשי גת הנולדים בארץ וגו׳ וכתיב (שם) ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים ויבואו אחיו לנחמו. ושמואל אמר אלו בני אדם שכפרו בתחית המתים שנאמר (יחזקאל לז ג) ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אומרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו. ר׳ ירמיה בר אבא אמר אלו בני אדם שאין מהם לחלוחית של מצוה שנאמר (שם) בעצמות היבשות שמעו דבר ה׳. ר׳ יצחק נפחא אמר אלו בני אדם שחיפו את ההיכל כולו שקצים ורמשים שנאמר (שם ח י) ואבא ואראה והנה כל תבנית רמש ובהמה ושקץ וכל גלולי בית ישראל מחוקה על הקיר סביב כתיב הכא סביב וכתיב התם (יחזקאל לז ב) והעבירני עליהם סביב סביב. ר׳ יוחנן אמר אלו מתים שבבקעת דורא דא״ר יוחנן מנהר אשל עד רבתי בקעת דורא שבשעה שהגלה נבוכדנאצר את ישראל היו בהן בחורים שהיו מגנין את החמה ביופין וחיו כשדיות רואות אותם ושופעות זיבות אמרו לבעליהן ובעליהן למלך וצוה המלך והרגום ועדיין היו שופעות זיבות וצוה המלך ורמסום:

תנו רבנן בשעה שהפיל נבוכדנאצר חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש אמר ליה הקב״ה ליחזקאל לך והחיה מתים בבקעת דורא ובעת שהחיה אותם באו עצמות וטפחו לאותו רשע על פניו אמר מה טיבן של אלו אמרו לו חבריהם של אלו מחיה מתים בבקעת דורא פתח ואמר (דניאל ג לג) אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין מלכותיה מלכות עלם וגו׳ א״ר יצחק יוצק זהב רותח לתוך פיו של אותו רשע שאלמלא בא מלאך וסטרו על פיו בקש לגנות כל שירות ותושבחות שאמר דוד בספר תהלים. ת״ר ששה נסים נעשו באותו היום אלו הן צף הכבשן ונפרץ הכבשן וחומק סורו ונהפך צלם על פניו ונשרפו ד׳ מלכיות והחיה יחזקאל את המתים בבקעת דורא וכולהו גמרא וד׳ מלכיות קרא דכתיב (שם) ונבוכדנצר מלכא שלח למכנש לאחשדרפניא סגניא ופחותא אדרגזריא גדבריא דתבריא תפתיא וכל שלטוני מדינתא וגו׳ וכתיב (שם) ומתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא והדברי מלכא חזין לגובריא אלך וגו׳. תנא דבי ר׳ אליעזר בן יעקב אפילו בשעת הסכנה לא ישנה אדם את עצמו מן הרבנות שלו שנאמר (שם) באדין גובריא אלך כפיתו בסרבליהון פטשיהון וכרבלתהון וגו׳. א״ר יוחנן (דף צג) גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת שנאמר (שם) ענה ואמר הא אנה חזה גוברין ארבעה שרין מהלכין בגוא נורא והבל לא איתי בהון ורוח די רביעיא דמה לבר אלהין:

אמר ר׳ תנחום בר חנילאי בשעה שיצאו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש באו כל אוה״ע וטפחו לשונאיהן של ישראל על פניהם אמרו להם יש לכם אלוה בזה ואתם משתחוים לצלם מיד פתחו ואמרו(דניאל ט ז) לך ה׳ הצדקה ולנו בושת הפנים כיום הזה. א״ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מ״ד (שיר ז ט) אמרתי אעלה. בתמר אחזה בסנסניו אמר הקב״ה אני אמרתי אעלה בתמר אלו ישראל ועכשיו לא עלה בידי אלא סנסן אחד של חנניה מישאל ועזריה. א״ר יוחנן מ״ד (זכריה א ח) ראיתי הלילה והנה איש רוכב על סוס אדום והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה ואחריו סוסים אדומים שרוקים ולבנים מאי ראיתי הלילה בקש הקב״ה להפוך את כל העולם כולו ללילה. והנה איש רוכב ואין איש אלא הקב״ה שנאמר (שמות טו ג) ה׳ איש מלחמה ה׳ שמו. על סוס אדום בקש הקב״ה להפוך את כל העולם כולו לדם כיון שנסתכל בחנניה מישאל ועזריה נתקררה דעתו שנאמר (זכריה א ח) והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה ואין הדסים אלא צדיקים שנאמר (אסתר ב ז) ויהי אומן את הדסה ואין מצולה אלא בבל שנאמר (ישעיה מד כז) האומר לעולה חרבי ונהרותיך אוביש מיד מלאים רוגז נעשים שרוקים ואדומים נעשו לבנים אמר רב פפא ש״מ סוסיא חיורא מעלי לחלמא. ורבנן להיכן אזלו אמר רב בעין הרע מתו ושמואל אמר ברוק טבעו. ורבי יוחנן אמר עלו לא״י ונשאו נשים והולידו בנים ובנות. כתנאי ר׳ אליעזר אומר בעין הרע מתו ר' יהושע אמר ברוק טבעו וחכמים אומרים עלו לא״י ונשאו נשים והולידו בנים ובנות שנאמר (זכריה ג ח) שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך היושבים לפניך כי אנשי מופת המה איזו הם אנשים שנעשה להם מופת הוי אומר זה חנניה מישאל ועזריה ודניאל להיכן אזל אמר רב למיכרא נהרא רבא בטורא ושמואל אמר לאתויי ביזרא דאספסתא רבי יוחנן אמר לאתויי חזירי דאלכסנדריא של מצרים איני והתניא תודוס הרופא אומר אין פרה וחזירה יוצאה מאלכסנדריא של מצרים שאין חותכין האם שלה בשביל שלא תלד. זוטרי אייתו בלא דעתייהו:

תנו רבנן שלשה היו באותה עצה הקב״ה ודניאל ונבוכדנאצר הקב״ה אמר ליזיל דניאל מהכא דלא לימרו בזכותיה איתנצל. ודניאל אמר איזיל מהכא דלא ליקיים בי פסילי אלהיהם תשרפון באש ונבוכדנאצר אמר יזיל דניאל מהכא דלא לימרו קלייה לאלהיה בנורא ומנין דסגיד ליה דכתיב (דניאל ב מו) באדין מלכא נבוכדנאצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגיד וגו׳:

(ירמיה כט כא, כג) כה אמר ה׳ צבאות אלהי ישראל אל אחאב בן קוליה ואל צדקיהו בן מעשיה הנבאים לכם בשמי שקר וגו׳ וכתיב (שם) ולוקח מהם קללה לכל גלות יהודה אשר בבבל לאמר ישימך ה׳ כצדקיהו וכאחאב אשר קלם מלך בבל באש אשר שרפם לא נאמר אלא אשר קלם א״ר יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחאי מלמד שעשאם כקליות. (שם) יען אשר עשו נבלה בישראל וינאפו את נשי רעיהם מאי עביד אזיל לגבי ברתיה דנבוכדנאצר אחאב אמר לה כה אמר ה׳ השמיעי אל צדקיה וצדקיה אמר כה אמר ה׳ השמיעי אל אחאב אזלה ואמרה ליה לאבוה אמר לה אלהיהם של אלו שונא זמה הוא כי אתו לגבך שדרינהו לגבאי כי אתו לגבה שדרתינהו לגבי אבוה אמר להו מאן אמר לכון אמרו ליה הקב״ה והא חנניא מישאל ועזריה שאלתינהו ואמרו לי אסור אמרו ליה אנן נמי נביאי כותייהו לדידהו לא אמר להו לדידן אמר לן. אמר להו אנא בעינא דאבדקינכו כי היכי דבדקתינהו לחנניה מישאל ועזריה. אמרו ליה אינון תלתא הוו ואנן תרין אמר להו בחרו לכו מאן דבעיתו בהדייכו אבחרי יהושע כהן גדול סברי ליתי יהושע דנפיש זכותיה ומגני עלן אחתינהו שדינהו אינהו איקלו יהושע כהן גדול איחרוכי מאניה שנאמר (זכריה ג א-ג) ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך ה׳ והשטן עומד על ימינו לשטנו וכתיב (שם) ויאמר ה׳ אל השטן יגער ה׳ בך השטן ויגער ה׳ בך הבוחר בירושלים הלוא זה אוד מוצל מאש א״ל ידענא דצדיקא את אלא מ״ט אהניא בך פורתא נורא וחנניה מישאל ועזריה לא אהניא בהו כלל אמר להו אינהו תלתא הוו ואנא חד א״ל והא אברהם יחיד הוה התם לא הוו רשעים בהדיה ולא איתיהיב רשותא לנורא הכא הוו רשעים בהדיה ואתיהיב רשותא לנורא והיינו דאמרי אינשי תרי אודי יבישי וחד רטיבא אוקדן יבישי לרטיבא. מה טעמא איענש אמר רב פפא שהיו בניו נושאין נשים שאינן הגונות לכהונה ולא מיחה בהן שנאמר (זכריה ג ג) ויהושע היה לבוש בגדים צואים וכי דרכו של יהושע ללבוש בגדים צואים אלא מלמד שהיו בניו נושאין נשים שאינן הגונות לכהונה ולא מיחה בהן:

אמר ר׳ תנחום דרש בר קפרא בצפורי מ״ד (רות ג יז) ותאמר שש השעורים האלה נתן לי מאי שש השעורים אי לימא שש שעורים ממש וכי דרכו של בועז ליתן מתנה שש שעורים (ע״ב) אלא שש סאין וכי דרכה של אשה ליטול שש סאין אלא רמז רמז לה שעתידין ששה בנים לצאת ממנה שמתברכין בשש שש ברכות ואלו הן דוד ומשיח דניאל חנניה מישאל ועזריה. דוד דכתיב (ש״א טז יח) ויען אחד מן הנערים ויאמר ראיתי בן לישי בית הלחמי יודע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר וה׳ עמו ואמר רב יהודה אמר רב כל הפסוק הזה לא אמרו דואג אלא בלה״ר. יודע נגן שיודע לשאול. גבור חיל שיודע להשיב. איש מלחמה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה. ונבון דבר שמבין דבר מתוך דבר. איש תואר שמראה פנים בהלכה. וה׳ עמו שהלכה כמותו בכל מקום. ככולהו אמר יונתן בני כמוהו כיון דא״ל וה׳ עמו מלתא דבדידיה נמי לא הוה חלשא דעתיה ונתקנא בו דבשאול כתיב (ש״א יד מז) ובכל אשר יפנה יושיע ובדוד כתיב בכל אשר יפנה יצליח ומנ״ל דדואג חוה כתיב הכא (שם טז יח) אחד מהנערים מיוחד שבנערים וכתיב התם (שם כא ח) ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא נעצר לפני ה׳ ושמו דואג האדומי אביר הרועים אשר לשאול. משיח דכתיב (ישעיה יא ב) ונחה עליו רוח ה׳ רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה׳. (שם) והריחו ביראת ה׳ ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח אמר ר׳ אלכסנדרי מלמד שהטעינו מצות ויסורים כרחים רבא אמר דמורח ודאין דכתיב ולא למראה עיניו ישפוט ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לעמי ארץ. בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא אמר להו לרבנן אנא משיח אמרו ליה במשיח כתיב דמורח ודאין גחזי אנן אי מורה ודאין כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין קטלוהו. דניאל חנניה מישאל ועזריה דכתיב בהו(דניאל א ד) ילדים אשר אין בהם כל מום וטובי מראה ומשכילים בכל חכמה ויודעי דעת ומביני מדע ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך. מאי אשר אין בהם כל מום א״ר חמא בר חנינא אפילו כריבדא דכוסילתא לא הוה בהו. מאי ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך אמר רב חמא בר חנינא מלמד שהיו אונסין את עצמן מן השחוק ומן השיחה ומן השינה ומעמידין על עצמן בשעה שנצרכים לנקביהן מפני אימת מלכות:

(דניאל א ו) ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה מישאל ועזריה א״ר אלעזר כולן מבני יהודה הם ור׳ שמואל בר נחמני אמר דניאל מבני יהודה חנניה מישאל ועזריה משאר שבטים. מאי שם עולם אתן לו אשר לא יכרת אמר ר׳ תנחום דרש בר קפרא בציפורי זה ספר דניאל שנקרא על שמו:

מכדי כל מילי דעזרא נחמיה בן חכליה אמרינהו ונחמיה בן חכליה מ״ט לא אקרי ספרא על שמיה אמר ר׳ ירמיה בר אבא מפני שהחזיק טובה לעצמו שנאמר (נחמיה ה יט) זכרה לי אלהי לטובה כל אשר עשיתי על העם הזה. דוד נמי מימר אמר (תהלים קו ד) זכרני ה׳ ברצון עמך פקדני בישועתך דוד רחמי הוא דקבעי. רב יוסף אמר מפני שספר בגנותן של ראשונים שנאמר (נחמיה ה טו) והפחות הראשונים אשר לפני הכבידו על העם ויקחו מהם בלחם ויין אחר כסף שקלים ארבעים גם נעריהם שלטו על העם ואני לא עשיתי כן מפני יראת אלהים. ואף על דניאל שגדול ממנו סיפר ומנ״ל דגדול ממנו דכתיב (דניאל י ז) וראיתי אני לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא מאן נינהו אנשים א״ר ירמיה ואיתימא ר׳ חייא בר אבא זה חגי זכריה ומלאכי (דף צד) אינהו עדיפי מיניה ואיהו עדיף מינייהו דאיהו חזא ואינהו לא חזו וכי מאחר דלא חזו מ״ט איבעית אע״ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזי. אמר רבינא ש״מ האי מאן דמבעית אע״ג דאיהו לא חזי מזליה חזי מאי תקנתיה לנשוף מדוכתה ארבעה גרמידי אי נמי ליקרי קריאת שמע ואי קאי במקום הטינופת לימא הכי עיזא דבי טבחא שמינא מינאי:

(ישעיה ט ו) למרבה המשרה ולשלום אין קץ וגו׳ א״ר תנחום דרש בר קפרא בצפורי מפני מה כל מ״ם שבאמצע תיבה פתוחה וזו סתומה בקש הקב״ה לעשות חזקיה משיח וסנחריב גוג ומגוג אמר מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותושבחות לפניך לא עשיתו משיח חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר לפניך שירה תעשה משיח לכך נסתתם. מיד פתחה הארץ ואמרה לפניו רבונו של עולם אני אומר לפניך שירה תחת צדיק זה ועשהו משיח פתחה הארץ ואמרה שירה לפניו שנאמר (שם כד טז) מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק וגו׳ אמר שר העולם לפני הקב״ה רבש״ע עשה צביוני לצדיק זה יצתה בת קול ואמרה רזי לי רזי לי אמר נביא אוי לי אוי לי עד מתי. יצתה בת קול ואמרה (שם) בוגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו ואמר רבא ואיתימא רב יצחק עד דאתי בזוזי ובזוזי דבזוזי. (שם כא יא) משא דומה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה וגו׳ א״ר יוחנן אותו מלאך הממונה על הרוחות דומה שמו נתקבצו כל הרוחות אצל דומה אמרו לו שומר מה מלילה שומר מה מליל אמר שומר אתא בקר וגם לילה אם תבעיון בעיו שובו אתיו:

תנא משום ר׳ פפייס גנאי הוא לחזקיה וסייעתו שלא אמרו שירה עד שפתחה הארץ ואמרה שירה שנאמר (ישעיה כד טז) מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק וגו׳ וכיוצא בדבר אתה אומר (שמות יח י) ויאמר יתרו ברוך ה׳ אשר הציל אתכם תנא משום רבי פפייס גנאי הוא למשה וששים רבוא שלא אמרו ברוך עד שבא יתרו ואמר ברוך ה׳. (שם) ויחד יתרו רב ושמואל רב אמר שהעביר חרב חדה על בשרו ושמואל אמר שנעשה חדודין חדודין כל בשרו אמר רב היינו דאמרי אינשי גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה קמיה. (ישעיה י טז) לכן ישלח האדון ה׳ צבאות במשמניו רזון מאי משמניו רזון אמר הקב״ה יבא חזקיה שיש לו שמונה שמות ויפרע מסנחריב שיש לו שמונה שמות. חזקיה דכתיב (שם ט ה) כי ילד יולד לנו בן ניתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום והאיכא חזקיהו שחזקו יה ד״א חזקיה שחיזק את ישראל לאביהם שבשמים. סנחריב דכתיב ביה (מ״ב טו כט) תגלת פלאסר (ד״ה ב כח כ) פלנאסר (מ״ב יז ג) שלמנאסר (מ"ב טו יט) פול (ישעיה כ א) סרגון (עזרא ד י) אסנפר רבא ויקירא והאיכא סנחריב שסיחתו ריב ד״א סח ונחר דברים כלפי מעלה. אמר ר׳ יוחנן מפני מה זכה אותו רשע לקרותו אסנפר רבא ויקירא מפני שלא סיפר בגנותה של א״י שנאמר (מ״ב יח לב) עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם רב ושמואל ח״א מלך פקח היה וחד אמר מלך טפש היה למאן דאמר מלך פקח היה אי אמינא להו עדיפא מארעייכו אמרו קא משקרת ומאן דאמר מלך טפש היה א״כ מאי רבותיך. להיכא אגלי מר זוטרא אמר לאפריקא ור׳ חנינא אמר להרי סלוג. אבל ישראל ספרו בגנותה של א״י כי מטו שוש אמרו שויא כי ארעין כי מטו עלמין אמרו כעלמין כי מטו שוש תרין אמרו על חד תרין:

(ישעיה י טז) ותחת כבודו יקד כיקוד אש אמר רבי יוחנן תחת כבודו ולא כבודו ממש כי הא דרבי יוחנן קרי ליה למאניה מכבדותיה רבי אלעזר אומר תחת כבודו ממש כשרפת בני אהרן מה להלן שרפת נשמה וגוף קיים אף כאן שרפת נשמה וגוף קיים:

תנא משמיה דרבי יהושע בן קרחה פרעה שחירף בעצמו נפרע הקב״ה ממנו בעצמו סנחריב שחירף על ידי שליח נפרע הקב״ה ממנו (שם ע״ב) על ידי שליח. פרעה דכתיב ביה (שמות ה ב) מי ה׳ אשר אשמע בקולו נפרע הקב״ה ממנו בעצמו דכתיב (שם יד כז) וינער ה׳ את מצרים בתוך הים וכתיב (חבקוק ג טו) דרכת בים סוסיך חומר מים רבים. סנחריב דכתיב (מ״ב יט כג) ביד מלאכיך חרפת ה׳ נפרע הקב״ה ממנו ע״י שליח דכתיב (מלכים ב יט לה) ויצא מלאך ה׳ ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף וגו׳. ר׳ חנינא בר פפא רמי כתיב (ישעיה לז כד) מרום קצו וכתיב (מ״ב יט כג) מלון קצו אמר אותו רשע בתחלת אחריב דירה של מטה ואח״כ אחריב דירה של מעלה. א״ר יהושע בן לוי מ״ד (שם יח כה) עתה המבלעדי ה׳ עליתי על המקום הזה להשחיתו ה' אמר אלי עלה על הארץ הזאת והשחיתה מאי היא דשמעיה לנביא דקאמר (ישעיה ח ו) יען כי מאס העם הזה את מי השלוח ההולכים לאט ומשוש את רצין ובן רמילהו אמר רב יוסף אלמלא תרגומו דהאי קרא לא הוה ידענא מאי קאמר. חלף דקץ עמא הדין במלכותא דבית דוד דמדבר להון בנייחי כמי השלוח דנגדין בנייח ואתרעיאו ברצין ובן רמליהו:

א״ר יוחנן מ״ד (משלי ג לג) מארת ה' בבית רשע ונוה צדיקים יברך מארת ה׳ בבית רשע זה פקח בן רמליהו שהיה אוכל ארבעים סאה גוזלות בקינוח סעודה ונוה צדיקים יברך זה חזקיה מלך יהודה שהיה אוכל ליטרא בשר בסעודה. (ישעיה ח ז) ולכן הנה ה׳ מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור. וכתיב (שם ח ח) וחלף ביהודה שטף ועבר עד צואר יגיע אלא מ״ט איענש. נביא אעשרת השבטים אתנבי והוא יהיב דעתיה על כולה ירושלים בא נביא וא״ל (שם ח כג) כי לא מועף לאשר מוצק לה א״ר אלעזר בר ברכיה אין נמסר עם עיף בתורה ביד מי שמציק לו. מאי (שם) כעת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי והאחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים לא כראשונים שהקלו מעליהם עול תורה אבל אחרונים שהכבידו עליהם עול תורה וראויין הללו לעשות להם נס כעוברי הים וכדורכי הירדן אם חוזר בו מוטב ואם לאו אני אעשה לו גליל בגוים:

(דהי״ב לב א) אחרי הדברים והאמת האלה בא סנחריב מלך אשור ויבא ביהודה ויחן על העדים הבצורות ויאמר לבקעם אליו האי רישנא להאי פרדשנא. אחר הדברים והאמת מאי אחר אמר רבינא לאחר שקפץ הקב״ה ונשבע ואמר אי אמינא ליה לחזקיה מייתינא ליה לסנחריב ומסרנא ליה בידך השתא אמר לא הוא בעינא ולא ביעתותיה בעינא מיד קפץ הקב״ה ונשבע דמייתינא ליה שנאמר (ישעיה יד כד) נשבע ה׳ צבאות לאמר אם לא כאשר דמיתי כן היתה וכאשר יעצתי היא תקום לשבור אשור בארצי ועל הרי אבוסנו וגו׳ א״ר יוחנן אמר הקב״ה יבא סנחריב וסיעתו ויעשה אבוס לחזקיהו ולסיעתו. (שם י כז) והיה ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך ועלו מעל צוארך וחבל עול מפני שמן א״ר יצחק נפחא חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות מה עשה נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר כל שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה ועל אותו הדור הוא אומר (שם ז כא) והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן וגו׳ ואומר (שם ז כג) והיה ביום ההוא יהיה כל מקום אשר יהיה שם אלף גפן באלף כסף לשמיר ולשית יהיה אע״פ שאלף גפן באלף כסף לשמיר ולשית יהיה. (שם לג ד) ואוסף שללכם אוסף החסיל אמר להם נביא לישראל אספו שללכם אמרו לו לבזוז או לחלוק אמר להם כאוסף החסיל מה אוסף החסיל כל אחד ואחד לעצמו אף שללכם כל אחד ואחד לעצמו. אמרו לו והלא ממון עשרת השבטים מעורב בו אמר להם (שם לג ד) כמשק גבים שוקק בו מה גבים הללו מעלין את האדם מטומאה לטהרה אף ממונם של ישראל כיון שנפל ביד העכו״ם מייד טיהר:

אמר רב הונא עשר מסעות נסע אותו רשע באותו היום שנאמר (ישעיה י כח) בא על עית עבר במגרון למכמש יפקיד כליו עברו מעברה גבע מלון לנו חרדה הרמה גבעת שאול נסה צהלי קולך בת גלים הקשיבה לישה עניה ענתות נדדה מדמנה יושבי הגבים העיזו עוד היום בנוב לעמוד וגו׳ הני טובא הויין צהלי קולך בת גלים נביא הוא דקאמר להו לכנסת ישראל צהלי קולך בת גלים בתו של אברהם יצחק ויעקב שעשו מצות לפני כגלי הים. הקשיבי לישה מהאי לא תסתפי אלא אסתפי מנבוכדנאצר הרשע דמתיל כאריה שנאמר (ירמיה ד ז) עלה אריה מסבכו מאי (דף צה) עניה ענתות עתיד ירמיה בן חלקיה מענתות ומתנבי עלך דכתיב (שם א) דברי ירמיהו בן חלקיה מן הכהנים וגו׳ מאי (ישעיה י לב) עוד היום בנוב לעמוד אר״ה אותו היום נשתייר מעונה של נוב א״ל כלדאי אי אזלת האידנא יכלת לה ואי לא לא יכלת לה אורחא דבעא לסגויי בעשרה יומי סגא בחד יומא כי מטו לירושלים שדו ליה ביסתרקי עד דסליק ויתיב מעלוי שורא עד דחזייה לכולה ירושלים כי חזייה אדזוטר בעיניה אמר הלא דא היא קרתא דירושלם דעלה ארגשית כל משריתי ועלה כבשית כל מדינתי הלא היא זעירא וחלשא מכל כרכי עממיא דכבשית בתקוף ידי עלה קם מניד ברישיה מוביל ומייתי בידיה על טור בית מקדשא דבציון ועל עזרתא דבירושלים אמרו ליה נשדי בה ידא האידנא אמר להו תמהיתו דאתיתו מאורחא למחר אייתו לי כל חד וחד מנייכו גולמיה הרג מינה מיד (מ״ב יט לה) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו׳ וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים א״ר פפא היינו דאמרי אינשי בת דינא בטל דינא:

(ש״ב כא טז) וישבי בנוב אשר בילידי הרפה ומשקל קינו וגומר ויאמר להכות את דוד מאי וישבי בנוב א״ר יהודה אמר רב איש שבא על עסקי נוב א״ל הקב״ה לדוד עד מתי יהיה עון זה טמון בידך על ידך נהרג נוב עיר הכהנים ועל ידך נטרד דואג האדומי ועל ידך נהרג שאול ושלשת בניו רצונך יכלה זרעך או תמסר ביד אויב אמר לפניו רבונו של עולם מוטב אמסור ביד אויב ולא יכלה זרעי יומא חד נפק לשכר בזאי אתא שטן ואדמי ליה כטביא פתק ביה גירא ולא מטייה משכיה עד דאמטייה לארץ פלשתים כדחזייה ישבי בנוב אמר היינו האי דקטליה לגלית אחי כפתיה קמטיה ואותביה תותי בי סדיא אתעביד ליה ניסא מכא ליה ארעא מתותיה היינו דכתיב (תהלים יח לז) תרחיב צעדי תחתי ולא מעדו קרסולי ההוא יומא אפניא דמעלי שבתא הוה אבישי בן צרויה חייף רישיה בד׳ גרבי דמיא חזינהו כתמי דמא א״ד אתא יונה איטריף קמיה אמר כנסת ישראל כיונה אמתילא שנא׳ (שם סח יד) כנפי יונה נחפה בכסף ש״מ דוד מלכא דישראל בצערא שרי אתא לביתיה ולא אשכחיה שדר לבי מדרשא ולא אשכחיה אמר תנן אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו בשעת הסכנה מאי אתא שאל בי מדרשא אמרו ליה בשעת הסכנה שפיר דמי רכביה לפרידיה וקם ואזל קפצה ליה ארעא בהדי דקא מסגי חזייה לערפה אימיה דהות נוולא כי חזיתיה פסקתיה לפילכא שדיתיה עלויה סברה למקטליה אמרה ליה עלם אייתי לי פלך פתקיה בריש מוחה וקטלה כד חזייה ישבי בנוב אמר השתא הוו בי תרין וקטלי לי פתקיה לדוד לאילעאי ודץ ליה לרומחיה אמר ניפול עליה ונקטול אמר אבישי שם אוקמיה לדוד בין שמיא לארעא ונימא ליה איהו אין חבוש מוציא את עצמו מבית האסורים א״ל מאי בעית הכא א״ל הכי אמר לי קודשא בריך הוא והכי אהדרי ליה א״ל אפיך צלותך בר ברך קירא ליזבין ואת לא תצטער א״ל אי הכי סייע בהדן היינו דכתיב (ש״ב כא יז) ויעזר לו אבישי בן צרויה אמר רב יהודה אמר רב שעזרו בתפלה אמר אבישי שם ואחתיה הוה קא רדף בתרייהו כי מטו קובי אמרי קום ביה כי מטו בי תרי אמרי בתרי גוריון קטליה לאריא אמרי ליה זיל אשכח לערפה אמך בקברה כי אדכרו ליה שמא דאימיה כחש חיליה קטליה היינו דכתיב (שם) אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר לא תצא אתנו ולא תכבה את נר ישראל:

ת״ר שלשת קפצה להם הארץ אליעזר עבד אברהם יעקב אבינו ואבישי בן צרויה. אבישי בן צרוית הא דאמרן. אליעזר עבד אברהם דכתיב (בראשית כד מב) ואבא היום אל העין למימרא דההוא יומא נפק. יעקב אבינו (ע״ב) דכתיב (בראשית כח י-יא) ויצא יעקב מבאר שבע וגו׳ ויפגע במקום וגו׳ כי מטו כו' ומנ״ל דכלה זרעיה דדוד דכתיב ועתליח אם אחזיה ראתה כי מת בנה ותקם ותאבד את כל זרע הממלכה הא אשתייר לה יואש התם נמי אשתייר אביתר דכתיב (ש״א כב כ) וימלט בן אחד לאחימלך בן אחיטוב ושמו אביתר. א״ר יהודה אמר רב אלמלא נשתייר אביתר לאחימלך בן אחיטוב לא נשתייר מזרעו של דוד שריד ופליט:

תנא ראשונה עברו בשחי שטו ועברו שנא׳ (ישעיה ח ח) וחלף ביהודה שטף ועבר אמצעיים עברו בקומה שנאמר (שם) עד צואר יגיע אחרונים העלו עפר על רגליהם ולא מצאו מים בנהר לשתות עד שהביאו מים ממקום אחר ושתו שנאמר (שם לז כה) אני קרתי ושתיתי מים וגו׳ והכתיב (ישעיה לז לו) ויצא מלאך ה׳ ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף וגו׳ א״ר אבהו הללו ראשי גייסות הן אמר רבינא דיקא נמי דכתיב (דהי״ב לב כא) וישלח ה' מלאך ויכחד כל גבור חיל ונגיד ושר במחנה וגו׳ ויבא בית אלהיו ומיציאי מעיו שם הפילוהו בחרב ש״מ:

במה הכם רבי אליעזר אומר ביד הכם שנאמר (שמות יד לא) וירא ישראל את היד הגדולה היא היד שעתידה ליפרע מסנחריב ר׳ יהושע אומר באצבע הכה שנאמר (שם ח טו) ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא היא אצבע שעתידה ליפרע מסנחריב רבי אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי אומר א״ל הקב״ה לגבריאל מגלך נטושה אמר לפניו רבש״ע נטושה ועומדת מששת ימי בראשית שנאמר (ישעיה כא טו) מפני חרבות נדדו רשב״י אומר אותו הפרק זמן בישול פירות היה א״ל הקב״ה לגבריאל כשאתה יוצא לבשל פירות היזקק להם שנאמר (שם כח יט) מדי עברו יקח אתכם כי בבקר בבקר וגו׳ אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי אגב אורחך לבעל דבבך אישתמע וי״א בחוטמן נשף בהם ומתו שנאמר (שם מ כד) וגם נשף בהם ויבשו רבי ירמיה בר אבא אמר כפים ספק להם ומתו שנאמר (יחזקאל כא כב) וגם אני הכיתי כפי אל כפי והניחותי חמתי רבי יצחק נפחא אמר אזנים גלה להם ושמעו שירה מפי החיות ומתו שנאמר (ישעיה לג ג) מרוממותך נפצו גוים:

כמה נשתיירו מהם אמר רב עשרה שנאמר (ישעיה י יט) ושאר עץ יערו מספר יהיו ונער יכתבם כמה נער יכול לכתוב יו"ד וכמה יו"ד עשרה ושמואל אמר ט׳ שנאמר (שם יז ו) ונשאר בו עוללות כנוקף זית שנים שלשה גרגרים בראש אמיר ארבעה חמשה בסעיפיה וגו׳ ר׳ יהושע בן לוי אומר י״ד שנאמר שנים שלשה גרגרים ארבעה חמשה וגו׳ ר׳ יוחנן אומר ה׳ סנחריב ושני בניו נבוכדנאצר ונבוזראדן. נבוזראדן גמרא נבוכדנאצר דכתיב (דניאל ג כה) ורוה די רביעאה דמה לבר אלהין ואי לא דחזיה מנא הוה ידע סנחריב ושני בניו דכתיב (מ״ב יט לז) ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב א״ר אבהו אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו דכתיב (ישעיה ז כ) ביום ההוא יגלח ה׳ בתער השכירה בעברי נהר מלך אשור את הראש ואת שער הרגלים וגם את הזקן תספה אתא קוב״ה ואדמי ליה בגברא סבא אמר ליה כי אזלת לגבי מלכי מזרח ומערב דאייתיתינהו לבנייהו וקטלתינהו מאי אמרת להו א״ל ההוא גברא בההוא פחדא נמי יתיב א״ל היכי נעביד א״ל זיל (דף צו) ושני נפשך במאי אישכי א״ל זיל אייתי לי מספר ואיגזייך מהיכא אייתי א״ל זיל לההוא ביתא ואייתי אזל אשכחינהו מלאכי ואידמו ליה בגברי והוו קא טחנא קשייתא אמר להו הבו לי מספרא אמרו ליה טחין הר גריויא דקשייתא וניתן לך טחן חד גריויא דקשייתא ויהבו ליה מספרתא עד דאתא איחשך אמר ליה זיל אייתי נורא אזל ואייתי נורא בהדי דקא נפח אתלי ביה נורא בדיקניה אזל גזייה לרישיה ודיקניה אמר היינו דכתיב (ישעיה ז כ) וגם את הזקן תספה אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי גרירתיה לארמאה ושפר ליה אתלי ביה נורא בדיקניה ולא שבעא חוכא מיניה אזל אשכח דפא מתיבותא דנח אמר היינו אלהא רבא דשיזביה לנח מטופנא אמר אי אזיל ההוא גברא ומצלח מקרב להו לתרין בנוהי קמך שמעו בנוהי וקטלוה היינו דכתיב (מ״ב יט לז) ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב:

(בראשית יד טו) ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם וגו׳ א״ר יוחנן אותו מלאך שנזדמן לו לאברהם לילה שמו שנאמר (איוב ג ג) והלילה אמר הורה גבר ר׳ יצחק נפחא אמר שעשה עמו מעשה לילה שנאמר (שופטים ה כ) מן השמים נלחמו הכוכבים ממסלותם וגו׳ אמר ריש לקיש טבא דנפחא מדבר נפחא. (בראשית יד יד) וירדוף עד דן א״ר יוחנן כיון שבא אותו צדיק עד דן תשש כחו ראה בני בניו שעתידין לעבור ע״ז בדן שנאמר (מ״א יב כט) ואת האחד נתן בדן ואף אותו רשע לא נתגבר עד שהגיע לדן שנאמר (ירמיה ח טז) מדן נשמע נחרת סוסיו:

א״ר זירא אע״ג דשלח ר׳ יהודה בן בתירא מנציבין הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו והזהרו בורידין כר׳ יהודה והזהרו בבני עמי הארץ שמהן תצא תורה כי האי מלתא מודעינן להו (ירמיה יב א) צדיק אתה ה׳ כי אריב אליך אך משפטים אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בוגדי בגד נטעתם גם שורשו ילכו גם עשו פרי מה אהדרו ליה (שם) כי את רגלים רצתה וילאוך ואיך תתחרה את הסוסים וגו׳ משל לאדם אחד שאמר יכול אני לרוץ שלש פרסאות לפני הסוסים בין בצעי המים נזדמן לו רגלי אחד רץ לפניו שלשה מילין ביבשה ונלאה א״ל ומה לפני רגלי כך לפני הסוסים עאכ״ו ומה ג׳ מילין כך ג׳ פרסאות עאכ״ו ומה ביבשה כך בין בצעי המים עאכ״ו אף אתה ומה בשכר ד׳ פסיעות ששלמתי לאותו רשע שרץ אחרי כבודי אתה מתמיה כשאני משלם שכר לאברהם יצחק ויעקב שרצו לפני כסוסים עאכ״ו היינו דכתיב (ירמיה כג ט) לנביאים נשבר לבי בקרבי וגו׳ הני ד׳ פסיעות מאי היא דכתיב (ישעיה לט א) בעת ההיא שלח מרודך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים וגו׳ משום דשמע כי חלה חזקיהו ויחזק שדר ליה ספרים ומנחה אין (דהי״ב לב לא) לדרוש המופת אשר היה בארץ דאמר ר׳ יוחנן אותו היום שמת בו אחז שתי שעות היה וכי חלה חזקיה ואיתפח אהדרינהו קב״ה להנך עשר שעי ניהליה דכתיב (ישעיה לח ח) הנני משיב את צל המעלות אשר ירדה במעלות אחז בשמש אחורנית עשר מעלות ותשב השמש עשר מעלות במעלות אשר ירדה אמר להו מאי האי אמרו ליה חזקיה חלש ואיתפח אמר איכא גברא כי האי ולא בעינא לשודורי ליה שלמא כתבו ליה שלמא למלכא חזקיהו שלם לקרתא דירושלם שלם לאלהא רבא. נבוכדנאצר ספרא דבלאדן הוה ההיא שעתא לא הוה התם כי אתא אמר להו היכי כתביתו אמרו ליה הכי כתבינן אמר להו קריתו ליה אלהא רבא וכתביתו ליה לבסוף אמר אלא הכי כתיבו שלם לאלהא רבא שלם לקרתא דירושלם שלם למלכא חזקיהו אמרו ליה קריינא דאיגרתא איהו להוי פרוונקא רהט בתריה כדרהיט ארבעה פסיעות אתא גבריאל ואוקמיה א״ר יוחנן אלמלא לא בא גבריאל והעמידו לא היה תקנה לשונאי ישראל:

מאי בלאדן בן בלאדן אמרי בלאדן מלכא הוה ואשתני אפיה והוו כי דכלבא הוה יתיב בריה על מלכותא כי הוה כתב הוה כתב שמיה ושמיה דאבוה והיינו דכתיב (מלאכי א ו) בן יכבד אב ועבד אדוניו בן יכבד אב הא דאמרן ועבד אדוניו דכתיב (ירמיה נב יב) בחדש החמישי בעשרה לחדש היא שנת תשע עשרה למלך נבוכדנאצר מלך בבל בא נבוזראדן רב טבחים עמד לפני מלך בבל בירושלים וישרוף את בית ה' ואת בית המלך (ע״ב). ומי סליק נבוכדנאצר לירושלים והכתיב (שם) ויעלו אותו רבלתה אל מלך בבל וא״ר אבהו זו אנטוכיא רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי חד אמר דמות דיוקנו היתה לו חקוקה על מרכבתו וחד אמר אימה יתירה היתה לו ממנו ודומה כמי שעומד לפניו אמר רבא מעין תלת מאה כודניאתא נרגא דפרזלא דשליטא בפרזלא שדר ליה נבוכדנאצר לנבוזראדן וכולה בלעתינהו חד דשא דירושלים שנאמר (תהלים עד ו) ועתה פתוחיה יחד בכשיל וכילפות יהלומון בעי למיהדר אמר מסתפינא דלא ליעבדו בי כי היכי דעבדו בסנחריב נפק קלא ואמרה שוור בר שוור נבוזראדן שוור דמטא זימנא דמקדש חריב והיכלא מיקלי פש ליה חד נרגא אתא מחייה בקופא ואיפתח שנאמר (שם) יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות הוה קטיל ואזיל עד דמטא היכלא אדליק ביה נורא גבה היכלא דרכו ביה מן שמיא שנאמר (איכה א טו) גת דרך ה' לבתולת בת יהודה הוה קא זיחא דעתיה נפקא בת קלא ואמרה ליה עמא קטילא קטלת היכלא קליא קלית קימחא טחינא טחינת שנאמר (ישעיה מז ב) קחי רחים וטחני קמח גלי צמתך חשפי שובל גלי שוק עברי נהרות חטים לא נאמר אלא קמח חזי דמיה דזכריה וכו׳:

ת״ר נעמן גר תושב היה נבוזראדן גר צדק היה מבני בניו של סיסרא למדו תורת בירושלים מבני בניו של סנחריב לימדו תורה ברבים ומאן נינהו שמעיה ואבטליון מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק ומנו רב שמואל בר שילת ואף מבני בניו של אותו רשע בקש הקב״ה להכניסן תחת כנפי השכינה אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה רבש״ע מי שהחריב את ביתך ושרף את היכלך תכניסם תחת כנפי השכינה היינו דכתיב (ירמיה נא ט) רפאנו את בבל ולא נרפתה עולא אמר זה נבוכדנאצר ר׳ שמואל בר נחמני אמר אלו נהרות בבל ותרגומא צינייתא דבבל:

אמר עולא עמון ומואב שיבבי בישי דירושלים הוה כיון דשמעינהו לנביאי דקא מתנבי לחורבנא דירושלים שלחו לנבוכדנאצר פוק ותא אמר מסתפינא דלא לעבדן לי כדעבדו בקמאי שלחו ליה (משלי ז יט) כי אין האיש בביתו ואין איש אלא הקב״ה שנאמר (שמות טו ג) ה׳ איש מלחמה שלח להו בקריבא הוא ואתי שלחו ליה הלך בדרך מרחוק שלח להו אית בהו צדיקי דבעו רחמי ומייתי ליה שלחו ליה (משלי ז כ) צמר הכסף לקח ביה ואין כסף אלא צדיקים שנאמר (הושע ג ב) ואכרה לי בחמשה עשר כסף וחומר שעורים ולתך שעורים שלח להו הדרי רשיעי בתשובה ובעו רחמי ומייתו ליה שולחו ליה כבר קבע להן זמן שנאמר (משלי ז כ) ליום הכסא יבא ביתו אין כסא אלא זמן שנאמר (תהלים פא ) בכסה ליום הגט שלה להו סיתוא הוא ולא מצינא דאתי מתלגא וממטרא שלחו ליה תא אשינא דטורא שנאמר (ישעיה טז א) שלחו כר מושל ארץ מסלע מדברה אל הר בת ציון שלח להו אי אתינא לית לי דוכתא דיתיבנא ביה שלחו ליה קברות שלהם מעולין מפלטירין שלך דכתיב (ירמיה ח א) בעת ההיא נאם ה׳ יוציאו את עצמות מלכי יהודה וגו׳ ושטחום לשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר אהבום וגו׳ ואשר הלכו אחריהם:

א״ל רב נחמן לרב יצחק מי שמיע לך אימת אתי בר נפלי א״ל מאן בר נפלי א״ל משיח ומשיח בר נפלי קרית ליה א״ל אין דכתיב (עמוס ט יא) ביום ההוא אקים (דף צז) את סכת דוד הנופלת. א״ל הכי אמר ר׳ יוחנן דור שבן דוד בא ת״ח מתמעטין והשאר עיניהם כלות ביגון ואנחה וצרות רבות וגזרות קשות מתחדשות עד שהראשונה פקודה שניה ממהרת לבא ת״ר שבוע שבן דוד בא בו שנה ראשונה מתקיים מקרא זה (עמוס ד ז) והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר שניה חצי רעב משתלחין שלישית רעב גדול ומתים אנשים ונשים וטף חסידים ואנשי מעשה ותורת משתכחת מלומדיה ברביעית שובע ואינו שובע בחמישית שובע גדול ואוכלין ושותין ושמחין ותורה חוזרת על לומדיה בששית קולות ובשביעית מלחמות במוצאי שביעית בן דוד בא אמר רב יוסף הא כמה שביעיות דהוה כן ולא אתא אמר אביי בששית קולות בשביעית מלחמות מי הוה ועוד כסדרן מי הוה (תהלים פט נב) אשר חרפו אויביך אשר חרפו עקבות משיחך תניא רבי יהודה אומר דור שבן דוד בא בו בית הועד יהיה לזנות והגליל יחרב והגבלן ישתומם ואנשי גליל יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו וחכמת הסופרים תסרח ויראי חטא ימאסו ופני הדור כפני הכלב והאמת נעדרת שנאמר (ישעיה נט טו) ותהי האמת נעדרת מאי ותהי האמת נעדרת אמרי דבי רב מלמד שנעשית עדרים עדרים והולכת לה מאי (שם) וסר מרע משתולל אמרי דבי רב שילא כל מי שסר מרע משתולל על הבריות:

אמר רבא מריש הוה אמינא ליכא קושטא בעלמא אמר לי ההוא מרבנן ורב טבות שמו ואמרי לה רב טביומי שמיה דאי הוו יהבי ליה כל חללי דעלמא לא הוה משני בדבוריה זימנא חדא איקלע לההוא אתרא וקושטא שמיה ולא הוו משנו בדיבורייהו ולא הוו מית איניש מהתם בלא זימניה נסיבי אתתא מנהון והוו לי תרתין בנין מינה יומא חד הוה יתבה דביתהו וקא חייפא רישא אתאי שבבתא טרפא אדשא סבר לאו אורח ארעא אמר לה לימא הכא שכיבי ליה תרתין בנין אתו אינשי דאתרא לקמיה א״ל מאי האי אמר להו הכי הות מעשה אמרו ליה במטותא מינך פוק מאתרין ולא תיגרי בהו מותנא בהנך אינשי:

תניא רבי נהוראי אומר דור שבן דוד בא בו נערים ילבינו פני זקנים וזקנים יעמדו לפני נערים ובת קמה באמה וכלה בחמותה ופני הדור כפני הכלב ואין הבן מתבייש מאביו. תניא רבי נחמיה אומר דור שבן דוד בא בו העזות תרבה והיוקר יעות והגפן יתן פריו והיין ביוקר ונהפכה כל המלכות למינות ואין תוכחה. מסייע ליה לרבי יצחק דא״ר יצחק אין בן דוד בא עד שתתהפך כל המלכות למינות אמר רבא מאי קראה (ויקרא יג יג) כלו הפך לבן טהור הוא. ת״ר (דברים לב לו-לז) כי ידין ה׳ עמו כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב אין בן דוד בא עד שירבו המסורות ד״א עד שיתמעטו התלמידים ד״א עד שתכלה פרוטה מן הכיס ד״א עד שיתיאשו מן הגאולה שנאמר ואפס עצור ועזוב כביכול אין סומך ואין עוזו לישראל כי הא דר׳ זירא כי הוה משכח רבנן דמעסקי ביה אמר להו במטותא מינייכו לא תרחקוה דתנינא ג׳ באין בהיסח הדעת אלו הן משיח מציאה ועקרב:

אמר רב קטינא שית אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב שנאמר (ישעיה ב יא) ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא אביי אמר תרי חרוב שנאמר (הושע ו ב) יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו תניא כותיה דרב קטינא כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לז׳ שנים כך העולם משמט אלף שנים לז׳ אלפים שנה שנא' ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא ואומר (תהלים צב א) מזמור שיר ליום השבת יום שכלו שבת ואומר (שם צ ד) כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול תנא דבי אליהו ששת אלפים שנה הוי עלמא ב׳ אלפים תהו ב׳ אלפים תורה ב׳ אלפים ימות המשיח (ע״ב) ובעונותינו שרבו יצאו מהם מה שיצאו א״ל אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא אין העולם פחות מפ״ה יובלות וביובל האחרון בן דוד בא א״ל בתחלתו או בסופו א״ל איני יודע כלה או אינו כלה א״ל איני יודע רב אשי אמר הכי א״ל עד הכא לא תסתכי ליה מכאן ואילך איסתכי ליה שלה רב חנן בר תחליפא לרב מצאתי אדם אחד ובידו מגלה אחת כתובה אשורית ובלשון הקדש אמרתי לו זו מנין לך אמר לי לחיילות של רומי נשכרתי ובין גנזי רומי מצאתיה וכתוב בה לאחר ארבעת אלפים ומאתים וצ״א שנה לאחר בריאתו של עולם עולם יתום מהם מלחמות תנינים ומהם מלחמת גוג ומגוג והשאר ימות המשיח ואין הקב״ה מחדש עולמו אלא לאחר ז׳ אלפים שנה רב אחא בריה דרבא אמר לאחר חמשת אלפים שנה איתמר:

תניא ר׳ נתן אומר מקרא זה נוקב ויורד עד התהום (חבקוק ב ג) כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר לא כרבותינו שהיו דורשין (דניאל ז כה) עד עדן עדנין ופלג עדן ולא כר׳ שמלאי שהיה דורש (תהלים פ ו) האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש ולא כר״ע שהיה דורש (חגי ב ו) עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ אלא מלכות ראשונה ע׳ שנה מלכות שניה נ״ב ומלכות בן כוזיבא שתי שנים ומחצה מאי (חבקוק ב ג) ויפח לקץ ולא יכזב א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן תיפח עצמן של מחשבי קיצין שהיו אומרים כיון שהגיע הקץ ולא בא שוב אינו בא אלא חכה לו שנאמר (שם) אם יתמהמה חכה לו שמא תאמר אנו מחכין והוא אינו מחכה ת״ל (ישעיה ל יח) לכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמכם וכי מאחר שאנו מחכים והוא מחכה מי מעכב מדת הדין מעכבת וכי מאחר שמדת הדין מעכבת אנו למה מחכים לקבל שכר שנאמר (שם) אשרי כל חוכי לו אמר אביי לא פחות עלמא מתלתין ושתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל דרא שנאמר אשרי כל חוכי לו לו בגימטרא תלתין ושיתא הוו איני והאמר רבא דרא דקמיה קב״ה תמני סרי אלפי פרסא הואי שנאמר (יחזקאל מח לה) סביב שמונה עשר אלף ל״ק הא דמסתכלי באספקלריא המאירה הא דמסתכלי באספקלריא שאינה מאירה ומי נפישי כולי האי והאמר חזקיה א״ר ירמיה משום רבי שמעון בן יוחאי ראיתי בני עליה והם מועטין אם אלף הן אני ובני מהם וכו' עד אם שנים הם אני ובני מהם לא קשיא הא דעיילי בבר הא דעיילי בלא בר:

אמר רב כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים ושמואל אמר דיו לאבל שיעמוד באבלו כתנאי רבי אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין א״ל רבי יהושע אם ישראל אין עושין תשובה אין נגאלין אלא הקב״ה מעמיד להן מלך שגזירותיו קשות כהמן ומחזירן למוטב. תניא אידך רבי אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין שנאמר (ירמיה ג יד) שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם א״ל רבי יהושע והלא כבר נאמר (ישעיה נב ג) חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו חנם נמכרתם בע״ז ולא בכסף תגאלו לא בתשובה ומעשים טובים א״ל רבי אליעזר לרבי יהושע והלא כבר נאמר (מלאכי ג ז) שובו אלי ואשובה אליכם א״ל רבי יהושע והלא כבר נאמר (ירמיה ג יד) כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון א״ל ר״א והלא כבר נאמר (ישעיה ל טו) בשובה ונחת תושעון וגו׳ א״ל רבי יהושע לר׳ אליעזר והלא כבר נאמר (שם מט ז) כה אמר ה׳ גואל ישראל וקדושו לבזה נפש למתעב גוי וגומר (דף צח) א״ל רבי אליעזר והלא כבר נאמר (ירמיה ד א) אם תשוב ישראל נאם ה׳ אלי תשוב א״ל רבי יהושע והלא כבר נאמר (דניאל יב ז) ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה שתק רבי אליעזר וא״ר אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו ח) ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא ר׳ אליעזר אומר אף מזה שנאמר (זכריה ח י) כי לפני הימים ההם שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה וליוצא ולבא אין שלום מן הצר מאי ליוצא ולבא אין שלום מן הצר רב אמר אף תלמידי חכמים שיש בהם שלום דכתיב (תהלים קיט קסה) שלום רב לאוהבי תורתך אין להם שלום מפני הצר ושמואל אמר עד שיהיו כל השערים כולם שקולין:

א״ר חנינא אין בן דוד בא עד שיתבקש דג לחולה ולא ימצא שנאמר (יחזקאל לב יד) אז אשקיע מימיהם ונהרותם כשמן אוליך וכתיב (שם כט כא) ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל. אמר רבי חמא ברבי חנינא אין בן דוד בא עד שתכלה מלכות הזלה מישראל שנאמר (ישעיה יח ה) וכרת הזלזלים במזמרות וכתיב בתריה בעת ההיא יובל שי לה׳ צבאות וגו׳. ואמר זעירא א״ר חנינא אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח מישראל שנאמר (צפניה ג יא) כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך וכתיב (שם ג יב) והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם ה׳. א״ר שמלאי משום ר׳ אלעזר בר״ש אין בן דוד בא עד שיכלו כל שופטים ושוטרים מישראל שנאמר (ישעיה א כה) ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבר סיגיך ואסירה כל בדיליך ואשיבה שופטיך וגו׳:

אמר עולא את ירושלים נפדית אלא בצדקה שנאמר (שם א כז) ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. א״ר פפא אי בטלי יהירי בטלי אמגושי דכתיב (שם א כה) ואצרוף כבר סיגיך ואסירה כל בדיליך אי בטלי דייני בטלי גזירפטי דכתיב (צפניה ג טו) הסיר ה׳ משפטיך פנה אויבך. א״ר יוחנן אם ראית דור שנתמעט והולך חכה לו שנאמר (ש״ב כב כח) ואת עם עני תושיע ועיניך על רמים תשפיל. וא״ר יוחנן אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר חכה לו שנאמר (ישעיה נט יט) כי יבא בנהר צר רוח ה׳ נוססה בו וסמיך ליה (שם) ובא לציון גואל. וא״ר יוחנן אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב בדור שכולו זכאי שנאמר (שם ס כא) ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ בדור שכולו חייב דכתיב (שם נט טז) וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע וכתיב (שם מח יא) למעני אעשה:

אמר ר׳ אלכסנדראי ר׳ יהושע בן לוי רמי כתיב (ישעיה ס כב) בעתה וכתיב אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה. וא״ר אלכסנדראי רבי יהושע ב״ל רמי כתיב (דניאל ז יג) וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתי וכתיב (זכריה ט ט) עני ורוכב על חמור זכו עם ענני שמיא לא זכו עני ורוכב על חחמור א״ל שבור מלכא לשמואל אמריתו משיח על חמרא אתי אישדר ליה אנא סוסיא ברקא דאית לי א״ל מי אית לך בר חיור גווני. ריב״ל אשכחיה לאליהו דהוה קאי אפתחא דמערתא דרשב״י א״ל אתינא לעלמא דאתי א״ל אם ירצה האדון הזה אריב״ל ב׳ ראיתי וקול ג׳ שמעתי אמינא ליה אימת אתי משיח א״ל זיל שייליה לדידיה והיכא יתיב אפתחא דרומי ומאי סימניה יתיב ביני עניי סובלי חלאים וכולן שרו ואסירי בחד זמנא ואיהו שרי חד ואסיר חד אמר דלמא מבעינא דלא איעכב אזיל לגביה א״ל שלום עליך רבי ומורי א״ל שלום עליך בר ליואי א״ל לאימת אתי מר א״ל היום. אתי לגבי אליהו א״ל מאי אמר לך א״ל שלום עליך בר ליואי א״ל אבטח לך ולאבוך לעלמא דאתי א״ל שקורי קא שקיר בי דאמר לי היום אתינא ולא אתא א״ל הכי אמר לך (תהלים צה ז) היום אם בקולו תשמעו:

שאלו תלמידיו את ר׳ יוסי בן קסמא אימתי בן דוד בא אמר מתירא אני שמא תבקשו ממני אות אמרו לו אין אנו מבקשים ממך אות אמר להן לכשיפול השער הזה ויבנה ויפול ויבנה ויפול ואין מספיקין לבנותו עד שבן דוד בא אמרו רבינו תן לנו אות אמר להן ולא כך אמרתם לי שאין אתם מבקשים ממני אות אמרו לו ואעפ״כ אמר להם אם כך יהפכו מי מערת פמייס לדם ונהפכו. בשעת פטירתו אמר להם העמיקו לי ארוני (ע״ב) שאין כל דקל ודקל שבבבל שאין סוס של פרסיים נקשר בו ואין לך כל ארון וארון שבארץ ישראל שאין סוס מדי אוכל בו תבן:

אמר רב אין בן דוד בא עד שתפשוט מלכות רומי על ישראל תשעה חדשים (מיכה ה ב) לכן יתנם עד עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון על בני ישראל. אמר עולא ייתי ולא אחמיניח וכן אמר רבא ייתי ולא אחמיניה רב יוסף אמר ייתי ואזכח דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה אמר ליה אביי לרבא מאי טעמך אילימא משום חבלו של משיח והתניא שאלו תלמידיו את ר׳ אליעזר מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח יעסוק בתורה ובגמילות חסדים ומר הא תורה והא גמילות חסדים אמר שמא יגרום החטא כדר׳ יעקב בר אידי דר׳ יעקב בר אידי רמי כתיב (בראשית כח טו) והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וכתיב (שם לב ח) ויירא יעקב מאד ויצר לו שהיה מתירא שמא יגרום החטא כדתניא (שמות טו טז) עד יעבור עמך ה׳ זו ביאה ראשונה עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שניה אמור מעתה ראויין היו ליעשות להם נס בביאה שניה כביאה ראשונה אלא שגרם החטא. וכן א״ר יוחנן ייתי ולא אחמיניה א״ל ר״ל מ״מ אילימא משום דכתיב (עמוס ה יט) כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדוב ובא הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש בא ואראך דוגמתו בעוה״ז בזמן שאדם יוצא לשדה פגע בו סנטר דומה כמי שפגע בו ארי נכנס לעיר פגע בו גבאי דומה כמי שפגעו דוב נכנס לביתו ומצא בניו ובנותיו מוטלין ברעב דומה כמי שנשכו נחש אלא משום דכתיב (ירמיה ל ו) שאלו נא וראו אם יולד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה ונהפכו כל פנים לירקון מאי ראיתי כל גבר אמר רבא בר יצחק א״ר מי שכל גבורה שלו ומאי נהפכו כל פנים לירקון א״ר יוחנן פמליא של מעלה ופמליא של מטה באותה שעת אומר הקב״ה הללו מעשה ידי והללו מעשה ידי האיך אאבד אלו מפני אלו אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי רהיט ונפל תורא ואזיל ושדי ליה סוסיא באורייה:

אמר רב גידל אמר רב עתידין ישראל דאכלי שני משיח א״ר יוסף פשיטא ואלא מאן אכיל להו חילק ובילק אכלי להו לאפוקי מדרבי הלל דאמר אין משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה. אמר רב לא איברי עלמא אלא לדוד ושמואל אמר למשה ור׳ יוחנן אמר למשיח. מה שמו דבי ר׳ שילא אמרי שילה שמו שנאמר (בראשית מט י) עד כי יבא שילה. דבי ר׳ ינאי אמרי ינון שמו שנאמר (תהלים עב יז) יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו. דבי רבי חנינא אמרי חנינא שמו שנאמר (ירמיה טז יג) אשר לא אתן לכם חנינה. וי״א מנחם בן חזקיה שמו שנאמר (איכה א טז) כי רחק ממני מנחם משיב נפשי. אמר רב חנינא אמר רב עתיד הקב״ה להעמייד להם דוד אחר שנאמר (ירמיה ל ט) ועבדו את ה׳ אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם הקים לא נאמר אלא אקים א״ל רב פפא לאביי והכתיב (יחזקאל לז כה) ודוד עבדי נשיא להם לעולם כגון קיסר ופלג קיסר:

דרש ר׳ שמלאי מאי דכתיב (עמוס ה יח) הוי המתאוים את יום ה׳ למה זה לכם יום ה׳ הוא חשך ולא אור משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפים לאור א״ל תרנגול לעטלף אני מצפה לאורה שאורה שלי הוא ואתה למה לך אורה (דף צט) והיינו דא״ל ההוא צדוקי לרבי אבהו אימתי אתי משיח א״ל לכי חפי להו חשוכא להנהו אינשי א״ל מילט קא לייטת לי א״ל קרא כתיב (ישעיה ס ב) כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה׳ וכבודו עליך יראה. תנא ר׳ אלעזר אומר ימות המשיח ארבעים שנה שנאמר (תהלים צה י) ארבעים שנה אקוט בדור. ר׳ אלעזר בן עזריה אומר שבעים שנה שנאמר (ישעיה כג טו) והיה ביום ההוא ונשכחת צור שבעים שנה כימי מלך אחד אי זהו מלך מיוחד הוי אומר זה משיח. ר׳ אומר שלשה דורות שנאמר (תהלים עב ה) ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים. רבי הלל אומר אין להם משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיהו אמר רב יוסף שרא ליה מריה לר׳ הלל חזקיה אימת הוה בבית ראשון ואילו זכריה קא מתנבי בבית שני ואמר (זכריה ט ט) גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע וגו׳:

תניא אידך ר׳ אליעזר אומר ימות המשיח ארבעים שנה כתיב הכא (דברים ח ג) ויענך וירעבך ויאכילך את המן וכתיב התם (תהלים צ טו) שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה ורבי דוסא אמר ת׳ שנה שנאמר שמחנו כימות עניתנו וגו׳ וכתיב (בראשית טו יג) ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. רבי אומר שס״ה שנה כמנין ימות החמה שנאמר (ישעיה סג ד) כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה מאי יום נקם בלבי א״ר יוחנן ללבי גליתי לאברי לא גליתי. תני אבימי בריה דר׳ אבהו ימות המשיח לישראל שבעת אלפים שנה שנאמר (שם סב ה) ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך. אמר רב יהודה אמר שמואל ימות המשיח כמיום שנברא העולם ועד עכשיו שנאמר (דברים יא כא) כימי השמים על הארץ. רב נחמן בר יצחק אמר כימי נח עד עכשיו שנאמר (ישעיה נד ט) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי:

א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעוה״ב (שם סד ג) עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו ופליגא דשמואל דאמר שמואל אין בין העוה״ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד. וא״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן כל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה אלהים זולתך ופליגא דרבי אבהו דא״ר אבהו מקום שבעלי תשובה עומדים שם אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד שם שנאמר (שם נז יט) שלום שלום לרחוק ולקרוב, ברישא רחוק והדר קרוב מאי רחוק רחוק מדעיקרא ומאי קרוב קרוב דמעיקרא ודהשתא ור׳ יוחנן אמר לרחוק שהוא רחוק מעבירה קרוב שהוא קרוב מעבירה ונתרחק ממנה. וא״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם ולמהנה ת״ח מנכסיו אבל ת״ח עצמן עין לא ראתה אלהים זולתך. מאי עין לא ראתה א״ר יהושע בן לוי זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית ריש לקיש אמר זה עדן שלא ראתה עץ מעולם. וא״ת אדם היכן דר בגן. וא״ת גן הוא עדן ת״ל (בראשית ב י) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן:

פיסקא. והאומר אין תורה מן השמים. ת״ר (במדבר טו לא) כי דבר ה׳ בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת זה האומר אין תורה מן השמים. ד״א כי דבר ה׳ בזה זה אפיקורוס. דבר אחר כי דבר ה׳ בזה זה המגלה פנים בתורה ואת מצותן הפר זה המפר ברית בשר הכרת תכרת את המועדות והמפר בריתו של אברהם אבינו הכרת בעוה״ז תכרת בעוה״ב מכאן אמר ר׳ אלעזר המודעי המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות והמפר בריתו של אברהם אבינו והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה והמלבין פני חבירו ברבים אע״פ שיש ביה תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא. תניא אידך כי דבר ה׳ בזה זה האומר אין תורה מן השמים ואפילו אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקב״ה אלא משה מפי עצמו זה הוא כי דבר ה׳ בזה ואפילו אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מדקדוק זה מקל וחומר זה מג״ש זו זהו כי דבר ה׳ בזה. תניא היה רבי מאיר אומר הלומד תורה ואינו מלמדה זהו דבר ה׳ בזה רבי נתן אומר כל מי שאינו משגיח על המשנה. ר׳ נהוראי אומר כל שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק. רבי ישמעאל אומר זה העובד ע״ז מאי משמע דתנא דבי רבי ישמעאל כי דבר ה׳ בזה זה המבזה דבור שנאמר לו למשה מסיני (שמות כ ב) אנכי ה׳ אלהיך לא יהיה לך אלהים אחרים וגו׳. ר׳ יהושע בן קרחה אומר כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה דומה לאדם שזורע ואינו קוצר. ר׳ יהושע אומר כל הלומד תורה ומשכחה דומה לאשה שיולדת וקוברת. ר׳ עקיבא אומר זמר (ע״ב) בכל יום זמר בכל יום אמר רב יצחק בר אבדימי מאי קראה שנאמר (משלי טז כו) נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו הוא עמל במקום הזה ותורתו עומלת לו במקום אחר. א״ר אלעזר אדם לעמל נברא שנאמר (איוב ה ז) כי אדם לעמל יולד ואיני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו הוי אומר לעמל פה נברא ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה כשהוא אומר (יהושע א ח) לא ימוש ספר התורה הזה מפיו הוי אומר לעמל תורה נברא והיינו דאמר רבא כולהו גופי דרופתקי נינהו טוביה לדזכי והוו דרופתקי דאורייתא. (משלי ו לב) ונואף אשה חסר לב אר״ל זה הלומד תורה לפרקים שנאמר (שם כב יח) כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדו על שפתיך:

ת״ר (במדבר טו ל) והנפש אשר תעשה ביד רמה זה מנשה בן חזקיה שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי אמר וכי לא היה לו למשה לכתוב אלא (בראשית לו כב) ואחות לוטן תמנע ותמנע היתה פלגש לאליפז (שם ל יד) וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה יצתה בת קול ואמרה ליה (תהלים נ כ) תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך וגו׳ ועליו מפורש בקבלה (ישעיה ה יח) הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה מאי כעבות העגלה א״ר אסי יצר הרע בתחלה דומה לחוט של בוכיא ולסוף דומה לעבות העגלה. דאתאן עלה מיהא אחות לוטן תמנע מאי היא תמנע בת מלכים הואי דכתיב (בראשית לו כט) אלוף לוטן אלוף תמנע וכל אלוף מלכותא בלא תאגא היא בעיא לאיגיורי באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה הלכה והיתה פלגש לאליפז בן עשו אמרה מוטב תהא שפחה לאומה זו ולא תהא גבירה לאומה אחרת נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל מ״ט דלא איבעי להו לרחקה.

וילך ראובן בימי קציר חטים אמר רבא בר יצחק אמר רב מכאן לצדיקים שאין פושטים ידיהם בגזל. וימצא דודאים בשדה מאי דודאים אמר רב יברוחי. לוי אמר סיגלי. ר׳ יונתן אמר סביסקי. א״ר אלכסנדראי כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה שנאמר (ישעיה כז ה) או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. רב אמר כאילו בנה פלטרין של מעלה ושל מטה שנאמר (שם נא טז) ואשים דברי בפיך וגו׳ (שם) לנטוע שמים וליסוד ארץ ר׳ יוחנן אמר אף מגין על כל העולם כלו שנאמר (שם) ובצל ידי כסיתיך ולוי אמר אף מקרב את הגאולה שנאמר (שם) ולאמר לציון עמי אתה אמר ריש לקיש כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו שנאמר (בראשית יב ה) ואת הנפש אשר עשו בחרן. ר״א אומר כאילו עשאו לדברי תורה שנאמר (דברים כט ח) ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם. רבא אומר כאילו עשאו לעצמו שנאמר ועשיתם אותם אל תקרי אותם אלא אתם. א״ר אבהו כל המעשה את חבירו לדבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו שנאמר (שמות יז ה) ומטך אשר הכית בו את היאור וכי משה הכה את היאור והלא אהרן הכהו אלא לומר לך כל המעשה את חבירו לדבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו:

פסקא. אפיקורוס רב ורבי חנינא אמרי תרוייהו זה המבזה תלמיד חכם רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אמרי זה המבזה חברו בפני תלמיד חכם בשלמא למאן דאמר המבזה חברו בפני תלמיד חכם אפיקורוס הוי מבזה תלמיד חכם עצמו מגלה פנים בתורה שלא כהלכה הוי אלא למאן דאמר מבזה תלמיד חכם עצמו אפיקורום הוי מגלה פנים בתורה כגון מאי כגון מנשה בן חזקיה ואיכא דמתני לה אסיפא מגלה פנים בתורה רב ורבי חנינא אמרי זה המבזה תלמיד חכם רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אמרי זה המבזה את חברו בפני תלמיד חכם בשלמא למאן דאמר המבזה ת״ח עצמו מגלה פנים בתורה הוי מבזה חברו בפני ת״ח אפיקורוס הוי אלא למ״ד המבזה חבירו בפני תלמיד חכם מגלה פנים בתורה הוי אפיקורוס כגון מאי א״ר יוסף כגון הני דאמרי מאי אהנו לך רבנן לדידהו קרו לדידהו תנו א״ל אביי האי מגלה פנים בתורה נמי הוא דכתיב (ירמיה לג כה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי א״ר נחמן בר יצחק מהכא נמי שמע מינה שנאמר (בראשית יח כו) ונשאתי לכל המקום בעבורם אלא כגון דיתיב קמי רביה ונפלה ליה שמעתא בדוכתא אחריתי ואמר הכי אמרינן התם ולא אמר הכי אמר מר. רבא אמר כגון הני דבי בנימין אסיא דאמרי מאי אהנו לן רבנן מעולם (דף ק) לא שרו לן עורבא ולא אסרו לן יונה רבא כי הוו מייתי טרפה דבי בנימין קמיה כי הוה חזי ביה טעמא להתירא אמר להו תחזו דקא שרינא לכו עורבא כי הוי חזי ליה טעמא לאיסורא אמר להו תחזו דקא אסרנא לכו יונה:

רב פפא אמר כגון דאמר הני רבנן רב פפא אישתלי ואמר כגון הני רבנן ואיתיב בתעניתא. לוי בר שמואל ורב הונא בר חייא הוו קא מתקני מטפחות ספרי דבי רב יהודה כי מטו מגלת אסתר אמרי הא מגלת אסתר לא בעיא מטפחת אמר להו כי האי גונא נמי מיחזי כי אפקירותא רב נחמן אמר זה הקורא רבו בשמו דא״ר יוחנן מפני מה נענש גיחזי מפני שקרא לרבו בשמו שנאמר (מ״ב ח ה) ויאמר גיחזי אדני המלך זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע. יתיב רבי ירמיה קמיה דרבי זירא ויתיב וקאמר עתיד הקב״ה להוציא נחל מבית קדשי הקדשים ועליו כל מיני מגדים שנאמר (יחזקאל מז יב) ועל הנחל הזה יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתום פריו לחדשיו יבכר כי מימיו מן המקדש המה יוצאים וחיה פריו למאכל ועלהו לתרופה א״ל ההוא סבא יישר וכן א״ר יוחנן א״ל ר׳ ירמיה לר׳ זירא כי האי גוונא מיחזי אפקירותא א״ל האי סיוע קא מסייע לך אלא אי שמיע לך הא שמיע לך כי הא דיתיב ר׳ יוחנן וקא דריש עתיד הקב״ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהם שלשים על שלשים אמות וחוקק בהם י׳ ברום עשרים ומעמידם בשערי שנאמר (ישעיה נד יב) ושמתי כדבר שמשותיך ושעריך לאבני אקדח וגו׳ לגלג עליו אותו תלמיד השתא כביעתא דצלצלא לא משכחינן כולי האי משכחינן לימים הפליגה ספינתו בים חזינהו למלאכי השרת דקא מנסרי אבנים טובות ומרגליות אמר לחו הני למאי אמרי ליה עתיד הקב״ה להעמידן בשערי ירושלים כי הדר אשכחיה לר׳ יוחנן דיתיב וקא דריש א״ל רבי דרוש ולך נאה לדרוש כשם שאמרת כך ראיתי אמר לו ריקא אם לא ראית לא האמנת מלגלג על דברי חכמים אתה יהב ביה עיניה ועשאו גל של עצמות. מאי (יחזקאל מז יב) ועלהו לתרופה רב יצחק בר אבדימי ורב חסדא חד אמר להתיר פה של מעלה וחד אמר להתיר פה של מטה. איתמר נמי חזקיה אמר להתיר פה אלמים בר קפרא אמר להתיר פה עקרות ר' יוחנן אמר לתרופה ממש מאי לתרופה רבי שמואל בר נחמני אמר לתואר פנים של בעלי הפה:

דרש ר׳ יהודה בר סימון כל המשחיר פניו על דברי תורה בעולם הזה הקב״ה מבהיק זיוו לעולם הבא שנאמר (ש״ה ה טו) מראהו כלבנון בחור כארזים. א״ר תנחום ברבי חנילאי כל המרעיב עצמו על דברי תורה בעוה״ז הקב״ה משביעו לעולם הבא שנאמר (תהלים לו ט) ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם. כי אתא רב דימי אמר עתיד הקב״ה ליתן לכל צדיק וצדיק מלא עומסו שנאמר (שם סח כ) ברוך ה׳ יום יום יעמם לנו האל ישועתנו סלה א״ל אביי וכי אפשר לומר כן והלא כבר נאמר (יעשיהו מ יב) מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן א״ל מאי טעמא לא שכיחת באגדתא דאמרי במערבא משמיה דרבא בר מרי עתיד הקב״ה ליתן לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות שנא׳ (משלי ח כא) להנחיל אוהבי יש וגו׳ בגימטריא תלת מאה ועשרה הוי:

תוכן העניינים

עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה