אור ברסלב

עטרת צבי· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]

מאמר

מאמר אגרת בקורת

כבר יעדתי בספרי מאמר תורה שבעל פה, לדבר מקדמות קצת המדרשים אשר נמצאים אצלנו היום, להראות מאיזה זמן באו אלינו בסדר זה אשר המה היום למראה עינינו, וכבר חיבר חכם אחד על ענינים אלו ספר מיוחד, והאריך מאוד המעיין ידרוש משם הדברים בעיקרם ושרשם, ולא אשים פה דברתי מאותן ענינים אשר כבר קדמני החכם הזה, רק כאן אציע לפני הקורא חקירות חדשות, אשר חנני האל יתברך באלו הענינים - נתחיל מן ספר הראשון אשר נמצא אצלנו אחר חתימות כתבי קודש ע"י אחרון הנביאים, והוא תרגום ארמי על התורה, נתיחס אל אונקלוס הגר, אשר תרגם לעדות חז"ל (מגילה ג' ע"א) מפי ר' אליעזר ור' יהושע, וכאשר הקשו בש"ס שם, הרי מצינו בעזרא ויקראו בספר תורת אלהים מפורש ושום שכל וגו' מפורש היינו תרגום, הרי שתרגום בא אלינו עדיין מזמן תחילת בית שני, ואמרו שם שכחום וחזר אונקלוס ויסדו מחדש ועיין רש"י (קידושין מ"ט) על המאמר כל המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי, והמוסיף הרי זה מחרף, וכתב רש"י ואונקלוס כשהוסיף לא מדעתו הוסיף שהרי בסיני ניתן, אלא שנשתכח וחזר ויסדו, כדאמרינן ריש מגילה ושום שכל זה תרגום45: והנה דברי רש"י הללו הם תמוהים בעיני, שבריש מגילה לא נזכר, רק שעדיין מזמן עזרא היה תרגום ארמי, אבל אין זכר שמה שהתרגום ארמי הוא מסיני, וכן בירושלמי (מגילה פ' הקורא) מנין לתרגום דכ' ויקראו בספר תורת אלהים מפורש, מפורש זה תרגום, ועיין מהרש"א חי' אגדות (נדרים ל"ח ע"ב) שכת' ג"כ תרגום אונקלוס מסיני הוא כמבוא' פ"ק דמגילה ואין זכר כאן לדבר זה, ואף שמצינו בספרי פ' ברכה על קרא ה' מסיני בא, כשנגלה הקב"ה ליתן תורה לישראל נגלה בד' לשונות, ה' מסיני בא זה עברי וזרח משעיר למו זה רומי, הופיע מהר פארן זה ערבי, ואתא מרבבות קודש זה לשון ארמי46 הרי דקב"ה נגלה בארמי לישראל. אולם משם אין ראיה שהרי גם רומי ויווני נחשב שמה, ולדעת חז"ל ניתנה התורה בשבעים לשון, אכן על נוסח התרגו' ומטבע זאת כפי אשר נמצא אצלנו אין ראי' משם שבא לנו מסיני,

אבל אמתת הדבר הוא ע"פ היסודות שקבעתי בספרי מאמר ד"ק, בשם הרמב"ן בס' המצות שורש שני, שזה שמצינו ברוב מקומות בש"ס, שהדברים אשר נלמדו מדברי קבלה והוא נביאים וכתובים, קרי להו הש"ס דבר תורה או דאורייתא, והטעם מפני דכלל גדול אצלנו אין נביא רשאי לחדש דב' על תור' משה, ואיך חדשו הנביאי' מצות הללו, ע"כ שהיו מקובלים מכבר בעל פה בהלכה למשה מסיני, ואתי הנביאים ואסמכונהו אקרא, כמ"ש (סנהדרין כ"ב ע"א) ובשאר דוכתי עד דאתי יחזקאל מאן אגמרינהו, אלא הלכתא ואתי הנביא ואסמכינהו אקרא, היינו שהיו מקובלים בע"פ מני אז, והנביא כתבם על ספר חקה, ע"כ תוכן דברי הרמב"ן, והארכתי הרבה בספרי שם פ"ג ופ"ד, שוב נדפס מחדש ס' כ"ח ומובא שמה פי' מחזור וויטרי על משנה ראשונה דאבות, שמה מצאתי ג"כ ענין זה וז"ל באמצע הדבו' אין לך דב' הכתוב בנביאים וכתובים שצריכה תלמוד, שלא נאמרה למשה מסיני, אבל לא ניתן לכתוב על ידו, עד שבאו סופרים וכתבום ע"פ רוח הקודש, כמו שנגזר עליהם מששת ימי בראשית כמו שדרשו זה ספר תולדות אדם בלפני אדיהן - כוונתו שבמס' ע"ז פ' לפני אדיהן ה' ע"ב דרשו חז"ל על מה דכ' זה ספר תולדות אדם, מלמד שהראה הקב"ה לאדם דור ודור ודורשיו - וזה שאנו אומרים בכ"מ בתלמוד, בסנהדרין פ' כהן גדול כ"ב וביומא ע"א גמרא גמיר ואתא יחזקאל ואסמכינהו אקרא, ולכך אני אומר שנקראו דברי נביאים וכתובים דברי קבלה, מפני שהיו מקובלים ובאו ממשה רבינו, ולא אלו בלבד נאמרו בסיני בע"פ, אלא אף התרגום ופיסוק טעמים, כאותו ששנינו פ' אין בין המודר מקרא סופרים ועיטור סופרים הלכה למ"מ, ועוד שם ויקראו בספר תורת אלהים מפורש ושום שכל זה פיסוק טעמים וכו', ועוד מצינו ריש מגילה שתרגום ניתן בסיני אלא ששכחוהו וחזר ויסדו עכ"ל, ראינו שגם הוא מביא מריש מגילה שהתרגום הוא מסיני מה שבאמת לא נמצא אצלנו, אולם נתבאר ע"פ תהלת דבריו דדברי קבלה כלם מסיני הם מה שקבלו בעל פה, דאל"ה הרי אסור לחדש דבר וכיון שראינו (נדרים ל"ז ע"ב) דקרי הש"ס פיסוק טעמים דאוריי' מפני קרא דעזרא, אע"ג דברי עזרא המה רק כתובים, מ"מ בע"כ לא חידש מדעתו, רק מהלמ"מ בא לו פיסוק טעמים והתרגום, והוכיחו שפיר שתרגום הלמ"מ, כיון שנלמד מדברי קבלה וכל דברי קבלה דינם כהלכות מסיני שהרי הנביאים אסורים לחדש דבר:

והנה אין לפרש שכל התרגום כאשר הוא היום לפנינו הוא מסיני, כמ"ש המהרש"א ריש מגילה מאשר כי לשון זה מורגל אצלנו מבית אבי אמנו לבן הארמי, וע' מאור עינים פ"ט ופנ"ז אולם א"א לפרש כן שהרי ראינו שתרגם פ' שמות ופ' וארא בכל עת שבא בתורה עברים עבריות, יהודאי יהודייתא, וידענו שלא נקראו בני ישראל יהודים רק מזמן גלות בבל, שלא שבו רק שבט יהודה ובנימין לבד ונקראו יהודים על שם יהודה שהיו הרוב, וכן נמצא ג"כ (בירמיה ל"ד) לבלתי עבד בם ביהודי אחיהו איש, וכן ורבים מעמי הארץ מתיהדים, היינו מפני שלא הי' אז בא"י רק שבט יהודה לבד וכן בבבל, ועיין אבן עזרא ריש פ' משפטים על קרא כי תקנה עבד עברי, אבל בבית ראשון, במלכות בית דוד ושלמה, וכ"ש בהיותם במדבר לא נקראו בני ישראל לבד, והתרגום שהוא מסיני, איך מכנה אותם בשם העתיד לבוא בזמן אחרון אמת הדבר שדעת ר' יוחנן (מגילה י"ג ע"א) שכל הכופר בע"ז נקרא יהודי, ולא מטע' שבאו משבט יהודה, ואולם ר' יוחנן לשיטתו הולך דס"ל (מגילה י"ד ע"ב) ירמיה החזיר עשרת השבטים, ולשיטתו גם בבית שני הי' עשרת השבטים ביחד, וא"כ מה הטעם כינוהו בשם יהודים, שם חדש שלא נקראו בבית ראשון לכל בני ישראל יחד, וע"כ צריך לומר דיהודי הוא מי שכופר בע"ז, ובבית ראשון על פי הרוב סרו מדרך התורה, ומפ"ז לא נקבו בשם זה, אולם חוץ מזה שטעמו של ר"י נעלם מאתנו מה ענין שם זה לכפירה בע"ז, אם לא שנאמר שמתנהג בדרכי שבט יהודה, ששמרו ע"פ הרוב מצות ה', והלכו בתורת משה, הנה דברי ר' יוחנן שעשרת השבטים שבו, המה נגד משנה ערוכה (סנהדרין קי"ב ע"ב) דפליגי תנאי אם עשר' שבטים עתידים לחזור, וע' רש"י שם וע' מאור עינים פי"ג, עוד מצאתי משנה ערוכה (סוטה דף מ"ב ע"א) ר"פ משיח מלחמה, על אויביכם לא על אחיכם, לא יהודה על בנימין, ולא בנימין על שמעון, כ"א על אויביכם, ומדוע לא נקטה המשנה על אפרים כמו הראי' שמביאה המשנה, וכבר התעורר המהרש"א שם, וכ' דמשנה זאת בימי בית שני נשנית, שלא שבו שבט אפרים ועשרת שבטים, ולא היה בארץ ישראל רק שבט יהודה ובנימין, ושמעון נכלל ביהודה שהיה מוקף ממנו מכל צד וזה אמת, עכ"פ הנך רואה סתם משנה דיו"ד שבטים לא שבו - אמת הדבר שדרך התרגום בזה תמוה מאוד, שראינו בכל ס' בראשית תרגום עברי עבראי, ואחר מתן תורה תרגום עברי בר ישראל, אף שגם קודם מתן תורה וקודם היותם במצרים היו נקראים בשם בני ישראל, כמו לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, כי נבלה עשה בישראל במעשה שכם47 ומה טעם בגלות מצרים בחר לו התרגום לתרגם יהודאי יהודייתא, וכמדומה לי שראיתי באיזה מחבר אחרון שהתעורר בזה, ואין ת"י שום ספר על התרגום - ובכ"ז מה שת' יהודאי מורה בעליל שלא בא מטבע העתקה זאת מסיני ככתבה וכלשונה דאל"כ יהיה שם זה זר בתרגומו אחר שבעת חנייתם במדבר לא נקראו רק בשם ישראל לבד:

ואולם כוונת רש"י ושאר קדמונים שאמרו שהתרגם הוא מסיני היינו ההוספות המה מסיני, שראינו שהוסיף על המקרא יסודות בעקרי האמונה, וכן קבע בתרגומו כמה הלכות מסיני בעניני ופירושי המצות, ואותן הוספות וביאורים לאו מעצמו אמרום, רק שמקובלים מסיני, אלא שאונקלוס קבען בסדר נאה בלשון המדובר אז, אחר שנשכח בימי עזרא, אבל הלכות אלו ופירושי' אלו מקובלות בע"פ מסיני, ובימי עזרא הנהיגו לשון ארמי בהוספות אלו, ואונקלוס יסדם מחדש, אבל אין לשון ארמי בא מסיני, רק מעת ישבו בבבל נתערבו בגוים ולמדו לשונם, ובניה' חצים מדברי' אשדודית, מה שבמשך בית ראשון דברו לשון הקודש, כמ"ש ואל תדבר עמנו יהודית באזני העם על החומה, וע' מאור עינים פנ"ז ששפת המדובר בבית שני היה ארמית שהביאו עמהם, והטעם שנשארה אצלנו קדושת לשון ארמית, עד שנתנו לתרגום ארמי משפט הבכורה על כל הפירושים ועל העתקה לועזת המדוברת אצלנו ע' טור א"ח סי' רפ"ה, ובעל מאור עינים הגדיל התימה מה ללשון ארמית בינינו, ונ"ל ע"פ מה שכ' הרמב"ן פ' בא ואחריו הרב מהר"י אברבנאל דמפ"ז העלו אתם שמו' חדשים מבבל, ועקרו מצו' החודש הזה לכם, שיהיו נקראים ראשון ושני זכר ליציאת מצרים, מפני שסמכו על נבואת ירמיה שנאמר שמה שני פעמים, הנה ימים באים נאום ה' ולא יאמר עוד חי ה' אשר העל' ממצרי' כי אם חי ה' אשר הביא מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדחתים שמה, וקראו שמות החדשים בשמות בבל, לעשות זכר ליציאת בבל, ואם הותר עקירת דבר מה"ת, לעשות זכר ליציאת בבל, מכ"ש שהותר דבר הרשות, ומפ"ז השאירו אצלנו תרגום ארמי לעשות זכר לבבל, ומפ"ז יתכן ג"כ מה שמכונה תרגום אונקלוס בשם תרגום בבלי, עיין ערוך ערך אביב וערך חלזון ותוס' (מנחות מ"ד ע"א) ד"ה כל כהן וע' רש"י (מגילה כ"א ע"ב) שכתב ותרגום הוא לעז הבבליים, אע"פ שאונקלוס תרגם בארץ ישראל מפי ר"א ור"י, מ"מ עיקר התרגו' עלה עמה' מבבל ע"י עזרא שהשאיר אצלם לשון המדובר, והנהיג גם כן המתרגמין ע' רמב"ם פי"ב מה' תפלה ה"י, למען ישמעו להעם דברי תורה בלשון ארמי, ונשכח אחר כך מהם ואונקלוס יסד לתרגום בבלי מחדש, ולא אכחד תח' לשוני שראיתי מרן הב"י טאו"ח סי' רפ"ה הביא חבל גאונים שדעתם שלא לבד באורי הפסוקים, והוספות של אונקלוס הי' מסיני, רק לשון ארמי ג"כ מסיני נאמר, ואפשר שסמכו דבריהם על תנחומא פ' תשא, וז"ל שלא ניתנה תורה רק בכתב וכו' אסור למתרגם לעיין בתורה ולתרגם, שנא' כתב לך את הדברים האלה זה מקרא, כי על פי הדברי' האלה זה תרגו' שניתן בעל פה, וכן הוא בפסיקתא רבתי לחנוכה ריש פ"ה ועיין ירושלמי מגילה פ' הקורא, חמא חד ספרא מושיט תרגומא מגו ספרא, א"ל אסור לך דברים שבע"פ אי אתה רשאי לאומרם בכתב, אכן בכ"ז משם אין ראי' רק על ענין התרגום היינו תורה שבעל פה וביאורי המקראות הנאמרים שמה, אבל אין משם ראיה, לא על מטבע ההעתקה ולא על לשון ארמי48:

והנה הוספות אונקלוס רבו מאד קצתם להרחיק אמונות כוזביות אשר יוכל להצמיח מלקיחת המקרא ע"פ פשוטם, ויגיעתו לפרש הכתובים להתאחדם עם אמונות אמתיות והמושכל, כבר שבחו אותו הרמב"ם בס' המורה פכ"ז ופמ"ח לראשון ובשאר מקומות, ואומר כי תרגומו מורה על עוצם שלימותו בשתי הלשונות והבנתו הדברים כפי שהם באמת, ופעל בכל עוז לפרש הפסוקים בהרחקת הגשמיות, וכן הוא דרך חז"ל במכילתא פ' יתרו הביאה רש"י בחומש על קרא ויעל עשנו כעשן הכבשן מה ת"ל כבשן לשבר את האוזן מה שיכולה לשמוע נותן לבריותיו סימן הניכר להם, כיוצא בו אריה שאג מי לא יירא מי נתן כח באריה אלא הוא וכן כתיב וקולו כקול מים רבים וכי מי נתן קול למי' אלא הוא אלא מכנין ומדמין אותו לבריותיו כדי לשבר האוזן, ועיין רש"י פ' תשא על קרא וינפש, כן הנהיג ג"כ המתרגם שתרגם בכל עת יקרי' דד' מימר' דד' וכדומה הרבה49 וע' ס"פ משפטי' ויחזו את אלהי' ויאכלו וישתו, תרגום והוו חדין בקורבנהון דאתקבלו ברעווא כאלו אכלון ושתון והרחיק מזה הגשמות והתימא אצלי שהרב המורה פ"ה לראשון לא התעורר על התרגום מאומה, ועיין רש"י פ' יתרו ואשא אתכם על כנפי נשרים תרגום ואטלית יתכון וכ' רש"י תיקן הדבר דרך כבוד למעלה, וכן תרגום ואביא אתכם אלי וקריבת יתכון לפולחני דילי:

עוד ראינו כי כל עיקר אמונה מהבחירה חפשיות ביד האדם, ע' רמב"ם פ"ה מה' תשובה, הוא שכ' בתורה הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע, כלומ' מין אדם יחיד היה בעולם ואין מין שני דומה לו שיהיה הוא מעצמו ומדעתו יודע טוב ורע, ואם אמנם כי בה' תשובה העלים רבינו המקור, אולם ראה פ"ח מהפרקים שהקדים לאבות תמצא שאמר שלמד זאת מן תרגום אונקלוס שת' הן יחידי הוי בעלמא מיני' למידע טב וביש, וע' מורה פ"ב לראשון בביאור ת"א, ותהון כרברביא, וכן ת"א לפתח חטאת רובץ ליום דינא רבך חטאך עתיד לאתפרעא הרי עיקר גדול מגמול ועונש עה"ב, וע' ב"י מענה קכ"ט שהתעורר ג"כ על שתרגם וחי בהם לחיי עלמא, ג"כ על הגמול לעוה"ב, וכן למד רבינו בפ"ז משמונה פרקי' ממה שתרגם ותחי רוח יעקב אביהם ושרת רוח נבואה, שקודם לכן לא שרתה שכינה עליו מפני שהעצבות תמנע השרא' השכינ': ובהלכות רבו דבריו מאוד לפרש המקראות כפי המקובל אצלנו מסיני, כמו שנמצא אצלנו בדברי חז"ל, פ' נח שופך דם אדם באדם דמו ישפך, מישד דמא דאנשא בסהדין על מימר דיניא דמי' יתשד, אע"ג דמצוה זאת באה לבני נח, מ"מ קי"ל בסנהדרין פ' ד' מיתית ורמב"ם ספ"י מהלכות מלכים דב"נ נהרג בעד אחד ודיין אחד, עכ"פ ראינו דעד ודיין צריכין, וכן הביא רבינו בס' המצות ל"ת קכ"ח בהך דכל בן נכר לא יאכל בו ת' אונקלוס בר ישראל דאשתמד, וכן נדרש ג"כ במכילתא שנתנכרו מעשיו, וע' רמב"ם סוף ה' גניבה היכי שהי' עדים ועדיין גנב ברשות בעל מחתרת אינו נהרג, וכ' הראב"ד על דרך התרגום כ', שתרגם אם זרחה עליו השמש אם עינא דסהדי נפלת עליה, וכן תרגם לא תבשל גדי בחלב אמו לא תכלון בשר בחלב, אע"פ שפשטות המקרא על בישול גדי בחלב אמו דוקא, תרגם כפי הלכה מקובלת - וע' פר"ח יו"ד רס"י פ"ז שמתמה עליו מדוע תרגם ג"פ בסיגנון אחד הרי לבישול והנאה ג"כ אתי - וע' ב"י מענה קכ"ט שהתעורר עליו שתרגם סוף משפטים ויקח משה את הדם ויזרוק על העם, על מדבחא לכפר על העם, ור' אליעזר ור"י פליגי בזה (יבמות מ"ח רע"ב) ויליף ר"י מדכ' ויזרוק על העם הזאה הוא ואין הזאה בלי טבילה, וע' מהרי"ק שורש קנ"ח ותשובת חכם צבי סי' ל"ב שהאריכו בדברי המתרגם שת' נחל איתן בייר שהוא קרקע קשה שאינו יכול לעובדה, והרמב"ם בה' רוצח פי' נחל איתן היינו נחל ששוטף בחזק' ע"ש, וכן ת' אלהים לא תקלל דיינא כפי ההלכה, ועיין רמב"ן עה"ת שם, וכן פ' קדושי' בשפחה חרופה או חפשה לא ניתן לה או חרותא לא ניתן לה בשטר בקורתא כפי הלכה שעבד צריך שטר שחרור וע' רש"י שם, וכן למדו התו' (מנחות מ"ד ע"א) ד"ה כל כהן ור"ן פ"ג דמגילה על מה דמתרגם פ' נשא אמור להם יברכך ה' וישמרך כד תמרון להון ולמדו מכאן שצריכין להקרות לפני הכהנים טרם שמברכין את העם50 וכן תרגם לא תהיה קדשה לא תהיה אתתא מבנת ישראל לעבד וע' רמב"ם פי"ב מה' איסורי ביאה הי"ג וז"ל אל יהא עון זה קל בעיניך וכו' שהרי אונקלוס הגר כלל ביאת עבד ואמה בכלל לא יהי' קדש ולא תהיה קדשה, ובן תרגם פ' שופטים חלק כחלק לבד ממכריו על האבות בר ממטרתא דייתי בשבתא דכן אתקינו אבהתא, וע' רמב"ם ס' המצות מ"ע ל"ו הביא דברי המת' אלו לראי' על שיטתו, שחילק משמור' לעבוד' מקדש הוא דבר תורה51 ותרגם לא יומתו אבות על בנים כפי דרשת חז"ל לא יומתו אבות על פום בנין ובנין על פום אכהן היינו לפסול עדו' קרובים, ואע"פ שפשטו' המקרא שלא יומתו אבות בחטא בנים כמו שנא' (מלכים ב' י"ד) ואת בני המכים לא המית ככתוב בס' תור' משה לא יומתו אבות על בנים, וע' רמב"ן סוף פ' בחקותי על קרא כל חרם אשר יחרם באדם מות יומת, שמן המקרא אשר נאמר באמצי' הוא ראי' שאין מקרא יוצא מידי פשוטו, וע' (יבמות ע"ט ע"א) שמקשה הש"ס בפשיטו' על דוד שהרג בני רצפה בת איה, הרי כתיב לא יומתו אבות על בנים הרי דפשוטו היינו בחטא בנים52 וכן ת' פ' תצא ויסרו אותו אשר נאמר במוציא שם דע ומלקין יתי' כפי ההלכה ע' רמב"ם פ"ג מה' נערה בתולה ה"א והוציא דבריו מש"ס (כתובות מ"ה ע"א)53 ועוד יש לדבר הרבה מן ת"א אכן אין ת"י שום ס' על התרגום ואולי כבר קדמני אחד וכאן לא באתי רק להראות איך תורה שבע"פ היתה עקרית אצלו בכ"מ ופי' המקראות ע"פ הרוב כפי הקבלה האמתית54:

נחזור לעניננו תרגום ארמי נתקן לפני העם השבים מהגולה ומכונה בשביל זה תרגום בבלי, וזה ג"כ הטעם שבכ"מ שהביאו חז"ל בבבלי תרגום אונקלוס כמו (מגילה יו"ד ע"ב ר"ה ל"ג) וכדומה הרבה, מובא ומתרגמינין היינו אנחנו הבבליים מתרגמינן כן שהת' שלנו הוא, אולם ת' יונתן על נביאים מובא בכ"מ ת' רב יוסף, וע' תוס' ריש ב"ק וריטב"א ריש מגילה הטעם מפני שהיה סגי נהור ודברים שבכתב אי אתה רשאים לאומרם בע"פ, וע' מאור עינים פמ"ה שהצדיק עפ"ז הגיר' (בסוטה מ"ח ע"ב) כדמתרגם רב ששת, כאשר תעשנה הדבורים כמה דמנתזין דבריא, והיינו שגם רב ששת סגי נהור היה, עכ"פ ראינו (שת') [לוח הטעות: שת"י] אשר הוא מא"י אינו נופל עליו בבבל ומתרגמינין, מפני שאנחנו בבליים והתרגו' מא"י, ואמתות דבר זה הראה שהמשנה שנתחברה בא"י תקרא בסוף נזיר - לגי' עין יעקב כי במשניו' שלנו מב' התלמידים לא נמצא דבר זה כאשר התעורר מהרש"א בח"א שם -על קרא ומורה לא יעלה על ראשו א"ל ר"י והלא אין מורה אלא של בשר ודם, ומתרגמינן ומרות אינש לא תהוי עלוהי, הרי שהמשנה תכנה תרגום א"י כמו שאנו מכנים את תרגום בבלי, מפני שמבבל בא בראשונה עם עזרא, ויסדוהו בארץ ישראל מחדש, ועיין (ר"ה כ"ב ע"ב) מאי משמע דהאי משיאין לישנא דיקודא הוא דכתיב וישאם דוד, ומתרגמין ואוקדינין דוד, ראינו אף על פי שלשון תרגם ר' יוסף לא נזכר מ"מ גם מתרגמינין לא נזכר רק מתרגמין, כיון שהוא תרגום א"י על נביאים, וע' מהר"י ברלין בהגהותיו שרמז לע' (ע"ז מ"ד ע"א) הגירסא כדמתרגם ר' יוסף תזרם ורוח תשאם ורוח תבדרינין55 ואל תביט מה שבמדרשים אחרונים נמצא ומתרגמינין על תרגום אונקלוס אע"פ שמדרשים המה אגדות מא"י כמ"ש רש"י פרשת ויגש על קרא ומקצה אחיו לקח, ות"א הוא בבלי מ"מ הרבה דברים נעתיק בהם מה שראו בספרי הבבליים ולשונות אלו מבבליים באו להם: ותרגום יונתן על התורה אשר נתיחס ליונתן אצלנו אינו ממנו כאשר התעוררו כבר החכמים שממקומו הוא מוכרע, כי בא מזמן אחרון הרבה מאות שנים (אדר) [אחר] מיתת יונתן, וכבר העיד הרב מאור עינים, שראה שני תרגומים דומים זה לזה ממש ועל א' היה כתוב יונתן ועל השני ירושלמי, ועיין מ"ש החכם בהקדמת נתיבות השלום, שע"כ שבכל הדפוסים נפל טעות שהיה כ' ראשי תיבות ת"י וטעו המדפיסים שהוא ר"ת תרגום יונתן, ובאמת מכונה ירושלמי כנגד מה שאונקלוס מכונה בשם תרגום בבלי, וכן נזדמן גם בתוס' סוף חגיגה ד"ה סלמנדרא ט"ס זה, ובערוך ערך סלמנדרא הגירסא נכונה תרגום ירושלמי ועיין שם הגדולים להגאון חי"ד אזולאי, ובס' ב"י שהתעוררו על ט"ס אלו, והביאו דברי האלפסי ב"מ פ"ב וכן דברי שיטה מקובצת כתובות, והערוך ושאר קדמונים כלם הביאו בשם ירושלמי, מה שנמצא אצלנו בת' יונתן, אשר הוא באמת רק ת' ירושלמי רק שמעטי דברים אשר מכונים אצלנו ת' ירושלמי המה גירסות משונות שמצאו, וכן פשוטות דברי חז"ל ריש מגילה שאמרו אונקלוס ת' התורה, ויונתן ת' נביאים, וביקש לתרגם כתובים ויצאה בת קול ומנעו, ולא הזכירו מיונתן עה"ת, א"ו שלא תרגום רק נביאים לבד, והרב בעל מ"ע מסופק בכ"ז אחרי שקרא כאשר תעשנה הדבורים הוא מקרא בתור', ות' כמא דמתנזן דבריא שמובא לא נזכר לא באונקלוס ולא בירושלמי הנקרא אצלנו יונתן, וכן בהך דפליגי רב ולוי בזבחים פרק איזהו מקומן אם מתרגמין ובאחסנתי' יתבני' מקדשא, או יתבני' מדבחא ואלו הנוסחאות לא נמצאו אצלנו בת' אונקלוס ולא ביונתן56 עכ"פ הנקרא יונתן אצלנו עה"ת אינו מיונתן, והמתבונן בהילוך הלשון ורעינותיו לעומת יונתן על נביאים ידע בנקל בי מבטן א' לא יצאו, ואב אחד לא הולידם, כי יונתן עה"ת הוא רק דרשות לאגדות והפשט הוא טפל, לא כן יונתן על נביאים אע"פ שגם הוא מלא דרשות, אולם נשתנו הן בכמות שלא רבו כ"כ, והפשט עיקר אצלו, וגם באיכות הדרשות כי בתרגום יונתן על נביאים המה בפשט הכתוב ונחוצים מאד להבנת המקרא וביונתן עה"ת המה דרשות רחוקות ונכון יותר להיו' נקרא בשם מדרש מבשם תרגום, וחכם אחד הביא עוד ראיה על איחור ת"י עה"ת, שהרי בישמעאל נאמר ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים, ת' ונסיב אתתא ית עדישא ותרכא, ונסיבת לה ית פטימא, ועדישא ידענו שהיא אשת מחמד ופטימא בתו, ואולי היה לו בין נשיו רבות אשה אחת בש' פטימא ג"כ, מכל זה אנו רואין שידע ענין מחמד, שהתחיל מעשהו בזמן הגאונים אחר חתימת התלמוד:

ונסיים בתרגום אונקלוס שהוא רודף בכל עת אחר הפשט, זולת באמונות אמתות והלכות מקובלות נהג רק לפי המקובל, רק בשירת הים וברכת יעקב ופ' בלעם והאזינו וברכה כותב דרשות, ולפעמים שני פירושים בפסוק אחד, כאשר התעורר רש"י ז"ל, ויונתן על נביאים תרגום בדרשות, אבל בכ"ז לא הרחיק הרבה מן הפשט. ותרגום על התורה אשר נתיחס אצלנו ליונתן, לא ת' פשטות המקרא מעולם רק הוא מדרש בפ"ע. ויונתן בתרגומו על נביאים קיבל לעדות חז"ל ריש מגילה מפי חגי זכריה ומלאכי, ואף שיונתן היה תלמיד הלל הזקן, ונביאים הללו קדמו לו הרבה מאות שנה, אולם אין הפירוש ששמע פא"פ מפיהם, רק תרגם כפי המקובל מפיהם מדור דור עד זמנו, וכן מצינו ה"פ בש"ס, כמו (קידושין מ"ב ע"א) שמאי הזקן אומר משו' חגי הנביא יש שליח לדב' עביר', וכן (בר"ה י"ט) העיד ר' סימאי משום חגי זכריה ומלאכי על ב' אדרים רוצה לעשות שניהם מלאים עושים, וע"כ שהעידו מה שנשמע מקובל מפי אלו הנביאים, וגם תרגומו של יונתן מקובל מהם וקבע אותן הבאורים בסדר נאה, ועיין רמב"ם פ"י ה"ב מה' כלי מקדש וז"ל ולא יחגרו ביזע פירש יונתן מפי הנביאים ממקום שמזיעין ע"ש, וכוונתו לעדות חז"ל שזכרנו שתרגם מפי הנביאים, וגם דרך תרגומו היה חביב מאוד בעיני הרמב"ם וע' מורה פכ"ט לשני שמשבח מאוד פי' תרגומו על וחפרה הלבנה ובושה החמה, ועיין מורה פ"ד לשלישי שהתנצל עצמו מדוע נטה מתרגומו לדעת אונקלוס, ובעל הכפר אשר הזכרתי בראש המאמר, מראה מקום לעיין בהרבה מקומות, איך יונתן מעתיק אות באות בתרגומו את אונקלוס עה"ת, מפני שגם בזמן יונתן היה כבר מסודר, ולא חפשתי עליהם וסמכתי כי לא ישקר באמונתו:

תרגום כתובים כתבו התוספות (שבת קט"ו ע"א) וריש ב"ק שלא חברו ר' יוסף שעדיין בזמן ר"ג הזקן נמצא תרגום איוב, ועיין ריטב"א מובא בכותב ריש מגילה, אולם התעוררו מן (מגילה כ"א ע"ב) במגילה והלל עשרה מתרגמין הרי שהיה תרגום כתובים אז, ורש"י מחק גירסא זאת, דהרי אין תרגום בכתובים והחכם בעל הספר התעורר דהרי רש"י (תענית י"ח ע"א) מביא תרגום תהלים, (ובמגילה י"ג ע"ב) מביא רש"י תרגום אסתר, ומדוע כתב רש"י שאין תרגום בכתובים, אבל לדעתי נראה כוונת רש"י היינו שבימי ברייתא לא היה תרגום כתובים נמצא, דהרי בריש מגילה חקרו אמוראים על התרגומים, ולא שאלו שמה מי תרגום כתובים, וע"כ שבזמן אמוראים עדיין לא נתחבר, רק בא מזמן אחרון, ואם בזמן אמוראים לא נתחבר עדיין כ"ש בזמן תנאים, ויפה עשה רש"י שמחק גירסת עשרה מתרגמין מברייתא, ועיין רש"י (דברים ג' ומלכים ב' י"ד) מביא רש"י גם תרגו' שני על אסתר (וע' נזיר ג' ע"א) דמובא כדמתרגם ר' יוסף על קרא דאיוב ושולח מים על פני חוצות, ודגריס הכא לא משתבש שהרי ראינו דעדיין בזמן ר"ג היה נמצא תרגום איוב ור' יוסף שהיה סגי נהור ידע אותו בלי ספק, וגם בעל הערוך מביא ג"כ ה"פ תרגום כתובים וחמש מגילות וכלם לא נתחברו רק אחר חתימות התלמוד חוץ מן איוב שהוא קדום, עוד כ' החכם בעל הס' שהיה נמצא תרגום ירושלמי על נביאים חוץ מתרגום יונתן שהרי רש"י (תענית כ"ו) ורד"ק שופטים ורד"ק יחזקאל ורש"י מיכה כלם רמזו לתרגום ירושלמי על נביאים מה שלא נמצא אצלנו ביונתן, וע"כ שזה תרגום אחר חוץ מאותו של יונתן, ומן המפורשות ניקח ראיה על הסתומות, כי בודאי נמצא תרגום ירושלמי על כל ספרי הנבואה:

תרגום עקילס הגר אשר מובא בירושלמי ומדרשות היה בלשון יווני על כל כתבי קודש, כאשר ביאר בארוכה בעל מאור עינים פמ"ה, ואין לערבבו עם אונקלוס אשר לא תרגם רק התורה לבד ובארמי, ועקילס תרגום כל תנ"ך וביווני, וזה ערך י"ג שנה שמעתי מן מורי הגאון מהרא"ז מרגליות ז"ל שאמר בשם הגאון מהר"מ סופר ז"ל אב"ד דק"ק פ"ב שהגיה דברי ירושלמי פ' קמא דמגילה בדקו ומצאו שאין התורה יכולה להתרגם רק יוונית, בורגני אחד בידא להם ארמית מתוך יוונית, והתמיה עצומה שהרי ארמית קדום מיוונית שזה עלה עמנו מבבל, וזה לא נעשה רק בזמן תלמי מלך מצרים, והגאון מהר"מ סופר הגיה שצ"ל רומי מתוך יוונית שרומי מאוחר מיווני, ואנכי מצאתי גירסא זאת במדרש אסתר פ"ד פיסקא וישלח ספרים, וז"ל ד' לשונות ראויים להשתמש בעולם לעז וכו' אשורית יש לה כתב ואין לה לשון בורגני א' אמרו בררו לשון רומי מתוך יווני הרי שכיון הגאון הנ"ל לגירסא נכונה, ומה מאוד שמחו הגאונים על פירושי אשר עלה בידי לבאר כוונת הירושלמי והמדרש, כי ידוע שהעתקת שבעים זקנים, נעשה בלשון יון, ובלשון רומי נמצאים מאז שתי העתקות אחת מלשון יוונית כדרך העתקת השבעים והשנית העתקה מלשון עברי מתוך תורתינו הקדושה, עת השכילו חכמיהם בהבנת לשון הקודש אחר שקבלו דת הנוצרים ושבה תורתינו גם אצלם לכתבי קודש, אולם טרם שלמדו חכמיהם לשון הקודש לא היה נמצא כתבי קודש נעתק לרומי רק מתוך יווני, וז"ש בורגני א' אמרו בידא להם רומי מתוך יווני היינו שרומי נעתק להם רק מן היווני, ואחר כך בימי האמוראים התחילו, להעתיק רומי מן עברי ושני הגאונים הללו שבחו פירושי אשר זולת זה נעלם מאתנו פתרון דברי הירושלמי והמדרש:

הברייתות אשר יבאו בהם הלכות ואגדות מעורבבות יחד המה תוספת' של רבי חייא ור' אושיעא הנמצאות אצלנו, ומכילתא דר' ישמעאל אשר אצלנו מן החודש הזה לכם עד סוף פרשת משפטים ומעט על פ' תרומה ויקהל, ובהקדמת הרמב"ם לספרו משנה תורה, אמר שם כי ר"י חיבר מכילתא מהחודש הזה לכם עד סוף התורה, וכבר התעוררו המחברים הרי אצלנו לא נמצא רק על ספר שמות ל בד ולקמן תשמע דברי, וכן תורת כהנים הנקרא ספרא על ויקרא, ספרי על ספר במדבר דברים ונקראים ספרי דבי רב, ספרי זוטי ונקרא אצל רש"י ספרי של פנים שני, וכן ברייתא דמלאכת המשכן, בכל אלו הברייתות יבאו ההלכות דרך המדות המקובלות במדות שהתורה נדרשת, וגם האגדות יבאו שמה ע"פ הרוב נסמכות לכתבי קודש דרך המדות הנדרשות ע"פ קל וחומר או גז"ש, קצת מאלו הברייתות מוקדמות למשנה וקצתם מאוחרות ויבואו לפרש ענין המשנה, ודע כי כל אלו הברייתות עקרם מן תנאים שבארץ ישראל, וכל תני או תניא או ת"ר אשר נזכרים בגמרא כלם נובעים ובאו מאלו הברייתות, והיו עוד אצלנו ברייתות גדולות של בר קפרא שנזכרו מדר' סוף קהלת אשר נאבדו מאתנו בין שאר המדרשות, אכן צריך שתדע כי גם אצל הבבליים היו נמצאות ברייתות קדומות, אף על פי שלא מצינו אצלם תורה רק מכי אתא רב לבבל, וע' תשובת ר' שרירא גאון נדפסת ביוחסין וז"ל ורבנן דבבא (צ"ל ורבנן דבבל) דהוו קמי' רבנן הוו להו מתניתא דהא הוות בהו תורה מרובה, שהיו מרביצין תורה בדוכתי דמתיבתא, דתנן אמר ר"ע כשהלכתי לנהרדעי, ובפומבדיתא דהוו ר' חנינא בן אחי ר' יהושע, ות"ר הלך אחר ר"ח לגול' - סנהדרין ר"פ אחד ד"מ ועיין סוף ברכות וירושלמי סנהדרין מה שקרה לו עם החכמים אשר שלח לו רבינו הקדוש - והלל הזקן עלה מבבל לא"י, וביומי דרבי ובתרייהו, הנהו מתנייתא דבבלאי הוו מקריין משנת ר' נתן בא"י עכ"ל, ואני אביא בכאן שתי ברייתות בבליות נזכרות בש"ס בבלי וירושלמי, ומזה ראיה עצומה לדברי הגאון רש"ג: (גיטין י"ד ע"ב) הולך מנה לפלוני והלך וביקש ולא מצא הוא פלוגתת ר' נתן ור' יעקב, ונאמר שמה בברייתא וכאן אמרו כל מה שירצה שליח יעשה, פירש"י וכאן אמרו היינו בבל, ראינו בש"ס ברייתא בבלית ור"נ מבר שמה מאשר היה מבבל, ונקרא ר"נ הבבלי שעלה מבבל לא"י, ובעוד שהיה בבבל חיבר ברייתות שמה, וע"כ צ"ל דברייתא זאת ברייתא בבלית היא, שהרי חקרו שמה בש"ס גיטין סוף פ"ק, ר"ש נשיא הוא או משמי' דנשיא, קאמר ע"ש, ובע"ב נשיא דבבל קאמר, דלא נמצא בדורו של ר"נ הבבלי נשיא בארץ ישראל ששמו ר"ש, רק ר"ש אביו של רבינו הקדוש, אשר ידוע ענינו עם ר' מאיר ור' נתן סוף הוריות, הנה אין מכונה בשום פעם בשם ר"ש הנשיא, רק רשב"ג ור"ש בנו של רבינו הקדוש לא היה רק חכם ולא נשיא, כמו דאמרינן כתובות פ' הנושא בצוואתו של רבי אף על פי ששמעון בני חכם גמליאל בני נשיא, א"ו כוונת הש"ס ספ"ק דגיטין על נשיא מבבל כי נמצאו שמה מאז ראשי גליות:

עוד אמרו בירושלמי ריש ב"מ תניא תמן אשה שהיתה רכובה ע"ג בהמה וכו' ותמן דירושלמי היינו בבל, ע' ירושלמי פ"ק דר"ה תמן חשין ועבדין צומא רבא תרי יומין, ועיין ירושלמי פ"ק דמכות רבנן דתמן, ולהיפך הבבלי קורא לא"י תמן (ע' ביצה ד' ע"ב) שלחו מתם וכן סוף הוריות ובמקומות הרבה, הרי שמביא הירו' תני' תמן והיינו ברייתא בבלית, ונמצא גם בבבלי (קדושין ס"ה ע"ב) מתיב ר"א שנים שבאו ממדינת הים זה אומר זאת אשתי וזה ביתי וזה חבילתי וכו', כל ענין הברייתא הנזכרת ירושלמי ריש ב"מ בשם ברייתא דתמן רק בשינוי לשון קצת, ויש אצלי ראיות ברורות כי בכ"מ אשר מביא הש"ס על מאמר אמוראים ומחלקותם במתניתא תנא, כלם המה ברייתות בבליו' בין בהלכות ובין באגדות ואכ"מ:

ועתה נבא להמכילתא אשר היתה לפני רבינו הרמב"ם ונעלמת עד כה מאתנו, הסכת ושמע דברי ותראה כי היה ה' בעוזרי לכווין למרכז האמת, הנה חפשתי בספר המצות לרבינו, ומצאתי בי במ"ע ל"א כ"ב ע"ג צ"ב וכן במצות לא תעשה ע"ב ק"ה רצ"ב, בכל אלו המקומות מביא רבינו מכילתא על ס' במדבר, אשר לא נמצא היום אצלנו, ואולם חפשתי ומצאתי כי ענין הדברים אשר הביא רבינו במ"ע כ"ב ומ"ע ע"ג ומל"ת ע"ב בשם מכילתא נמצא אצלנו בילקוט במדבר פ' נשא ופרשת קרח בשם ספרי זוטי, ועיין מרן כ"מ פ"א מהלכות תשובה הלכה א' על מ"ש רבינו, דעבירות שבין אדם לחברו צריך ווידוי דברים, שנאמר מכל חטאת האדם, ומרן תמה מאין הוציא רבינו זאת, אולם במ"ע ע"ג הביא זאת בשם מכילתא, ואצלנו בילקוט נשא בשם ספרי זוטי וכן במ"ע כ"ב ול"ת ע"ב, זכינו לדין, שזה אשר מכנה רבינו מכילת', הוא הספרי זוטי אשר נאבד ג"כ אצלנו, ונזכר קצת דבריו בילקוט במדבר, ועיין מרן כ"מ פרק א' מהלכות פרה שזה שאין לוקחין עגל ומגדלין פרה, הוציא מספרי זוטי הובא בילקוט, ובר"ש פ"א דפרה, ועיין רמב"ם פרק א' מהלכות טומאת מת ה"ב הוציא ג"כ דבריו מספרי זוטי לעדות מרן הכ"מ, הרי שהרמב"ם השתמש הרבה בספרי זוטי אשר אצלו בשם מכילתא מכונה, וע"כ גם לפני רש"י היתה מכילתא על שמות בארוכות ובשלמות יותר מכפי אשר היא אצלנו, דהנה רש"י פרשת תשא על קרא כה אמר ה' שימו איש חרבו על ירכו, והיכן צוה ה' שנאמר זובח לאלהים יחרם כך שנויה במכילתא, ואצלנו לא נמצא מכילתא על פרש' תשא וגם בכל מכילתא לא נמצא ענין זה, ועיין ילקוט פ' תשא שמביא ג"כ שני ענינים בשם המכילתא שלא נמצא אצלנו, עכ"פ המכילתא שהיתה לפני הראשונים היתה גדולה בכמותה מכפי שהוא עתה למראה עינינו, ויוכל להיות שלפני רבינו הרמב"ם היה ספרי זוטי על כל ארבע ספרים מן שמות עד סוף דברים, אף שבספר המצות אינו מביא רק מכילת' במדבר מ"מ בא זה ולימד על דבריו בהקדמת ס' מ"ת:

ועתה אחר שנפתח לנו שערי אורה שרבינו היה לו מכילתא אשר לא זכינו לה, נוכל לשפוט ג"כ שכל הדברים החדשים שכתב רבינו בספריו בשם חז"ל ונעלם מאתנו המקור אשר ממנו שאב דבריו, ומי שמכיר ומתבונן דרך רבינו יודע ומשכיל כי לא מלבו הוציא הדברים, רק נובעים ובאים ממקור נאמן דברי חז"ל, ונעלם המעיין עד כה מנושאי כליו, ולא די שלא הערו מקורם, גם לא התעוררו לתמוה על דבריו שהוא כמתנבא מפי עצמו, ולא נודע לנו איה מקורם: מ"ש הרמב"ם פרק י' מהלכות דיעות הלכה ו' אפילו אלמנותו של מלך ויתומיו אנו מוזהרי' עליהם, שנאמר כל אלמנה, ואנה מצא דרשה זאת, וכן סיים שם אחד יתום מאב ואחד יתום מאם, וידוע דרבינו אינו כותב דרשות מעצמו, כמ"ש הרבנים האחרונים בעל קנאת סופרים הר"ח קאזיס, ומוהר"ר מלאכי הכהן בעל יד מלאכי, שהרבו לתמוה על דבריו שכתב שבשר מהלכי שתים הוא בעשה, והראו בראיות כי אסור לעשות דרשות מעצמנו, שלא נזכרו בש"ס, וכן נעלם מאתנו המקור מ"ש פ"א מהלכו' שחיטה הלכ' ב' שחגבים אין צריך שחיטה דכתב אוסף החסיל באסיפה בעלמא, ולא נזכר זה בש"ס רפ"ב דחולין, וכן נעלמו דברי רבינו פרק א' מהלכות רוצח הלכה ב' שכל הראוי ליורשו הוא גואל הדם. וכן כתב שם ה"ג אחד הזכר ואחד הנקבה בגאולת הדם, ובלי ספק שמצא דרשות אלו במכילתא זאת, והמפורשים לא התעוררו עליו מאומה, וכ"כ פי' המשניות פרק ב' דאבות משנה איזה דרך ישרה שיבור לו האדם, כ' כי יש אצלנו מצות קלות ומצות חמורות מצות קלות כגון שמחת הרגל ולימוד לשון הקודש, ולא ידעתי אנה מצא רבינו זאת שהחובה מוטלת על כל איש ואיש ללמוד לשון הקודש, וע"כ כוונתו להרגיל עצמו לדבר בלשון הקודש, כ"א היתה כוונתו על הלמוד לבד, בלאו הכי נצטוינו על תלמוד תורה אשר נכלל מצוה זאת למוד תורה ונביאים וכתובים, ואין זאת מצוה קלה רק מצוה גדולה, והן שכרה והן עונש המבטל גדול מאוד, וכבר אמרו במשנה ותלמוד תורה כנגד כלם, עיין רמב"ם פרק א' מהלכות ת"ת57 וכן פרק ב' מהלכות דיעות כ' אמרו חז"ל כל הכועס כאלו עובד ע"ז ובש"ס (בשבת ק"ה) לא נזכר רק כועס ושובר כלי בחמתו אז הוי כעובד ע"ז, ומנין לרבינו זאת בכעס סתם, וכן כתב פרק ז' מהלכות תשובה הלכה ו', וכן אתה מוצא ביכניה שבלשון שהקב"ה מרחיק החוטאים בה מקרב השבים בין יחיד בין ציבור, ונאמר ביכניה ברשעתו כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו וכששב נאמר אקחך זרובבל בן שאלתיאל ושמתיך כחותם, הנה בלי ספק כל ענין דרשה זאת נובעת ממדרש אחד ולא ידענו המקור58 ועיין אגרת תימן מכונה פתח תקוה מרבינו מביא שמה, אמרו חז"ל מי שמסתפק בנבואה בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני ואנה מצא זאת בדחז"ל, וכן מ"ש פרק ח' משמונה פרקים שהקדי' לאבות וז"ל אמרו חז"ל שאליהו היה בו מדות הרגזנות, ואמרו חז"ל שאמר לו הקב"ה שאינו ראוי למשול בבני אדם מי שיש לו קנאה כמו זה כי ימיתם ומאין לקח זאת רבינו, וכן מ"ש רבינו פרק ט' מהלכות תשובה הלכה ב' שמלך המשיח יהיה נביא גדול קרוב למשה רבינו ולא ידענו המקור נהפוך הוא שבפסיקתא הובא בילקוט ישעיה דרשו חז"ל רם מאברהם ונשא ממשה רבינו ורבינו אמר כאן קרוב למשה ולא דומה לו59 עוד תמה הגאון מהר"י ברלין ע"ד מ"ש הרמב"ם פרק א' לאבות וז"ל אמרו חז"ל כיון שנתמנה אדם פרנס למטה נעשה רשע למעלה ומאן לקח זאת60:

נעתיק עצמנו למדרשות אשר מתחילים בדברי הלכה ומסיימים הדרשה באגדה עיין רש"י (שבת למ"ד ע"ב) ד"ה ולענין שאילה דשאלתון קדמיכון נר קרויה נר, ונשמתו של אדם קרוי נר מוטב תכבה נרו ואל יכבה נרו של עולם, וכתב רש"י שם לאו מהכא יליף דפקוח נפש דוחה שבת, דהרי ילפינן מן וחי בהם ולא שימות בהם, רק להטעימם בדברי אגדה לפי שהי' באין לשמוע הדרשה נשים ועמי הארץ עיין שם והרבה מדרשו' הולכים ע"ד זה, כגון ילמדנו המכונה אצלנו תנחומא, וכן פסיקתא רבתי, ומדרש דברים רבה אשר מלוקט ע"פ הרוב מן תנחומא, ואלו מדרשות המה מחכמי ארץ ישראל, וכן בבבל הי' גם כן נוהגים בדרך זה, כמו שנמצא אצלנו שאילתא זאת דשבת למ"ד שהעתקתי למעלה, ונשאר אצלנו ספר שלם כולל שאלות כאלו, ומכונים בשם שאלתות ומיוחסים לר' אחאי גאון משבחא, שהיה לעדות התוספו' בכ"מ מחכמי רבנן סבוראי שחתמו את התלמוד ומוזכר ה"פ ג"כ בש"ס עיין (כתובות ב' ע"ב) ונמצא אצלנו בריש ס' תנחומא איזה שאלות שנמצאו גם כן בשאלתות דר"א כמו שהתעורר גם כן מהר"י ברלין והוספות בבליות המה, ונזכר גם כן שמה שתי הישיבות שהיו בבבל, ומפני זה כיון דמזמן אחרון באו ניחא גם כן מה שמבואר שמה שי"ג באדר זמן קהלה לכל הוא ולא צריך לריבויי, ופי' זמן קהלה לכל שכלם נכנסי' לתענית, והרא"ש בריש מגילה הביא זאת בשם ר"ת, ולא התעוררו כי דברים הללו נזכרו בכתבם ובלשונם בתנחומא בראשית, אלא ודאי אף על פי שהתנחומא היה למראה עיני הקדמונים, מכל מקום קצת ענינים מן בראשית ונח המה הוספות מזמן אחרון, ועיין בתשובות ראש אפרים למורי הגאון מהרא"ז מרגליות ז"ל, סימן כ"ז בתשובותיו למהר"י ברלין שכתב ג"כ כי ילמדנו הוא המדרש העקרי ובתנחומא נמצא הוספות אחרונות, ע"ש מ"ש ליישב דברי התוספות (מגילה כ"ג ע"א) ד"ה חד אמר עולה, שהביאו ילמדנו דחנוכה שאין משגיחין בחנוכה כל עיקר ומהרש"א התעורר שלא נמצא אצלנו, וכבר התעוררו המבקרים שנמצא גם כן בפרשת האזינו נזכר מדרש ר' משה הדרשן, אבל עיקר ילמדנו המה מדרשות ארץ ישראל, ובבבל הנהיגו ג"כ דרך זה ונקראו שאלתות בלשון הבבליים, וכל אלו דרשו לפני העם דינים והלכות ואגדו' מעורבבו' יחד, ללמדם דרך ה' הן בהנהגה במעשה המצות, והן ביושר המדות ובאהבת האומה61

תנחומא הוא מדרש קדום מובא בשאלתות לעדות רי"ב, ורש"י הביאו פעמים הרבה, וכן הרמב"ם במורה פי"ב לשני כמה מעלות היה בסולם אמרו בתנחומא ארבעה, וע' הקדמת רבינו הקצרה לס' המצות ובס' המצות שורש שמיני, שהביא את תנחומא בדרשתו על לאו דלא יהיה כקרח וכעדתו, וע' רש"י (חולין ק"ו ע"א) מים ראשונים האכילו בשר חזיר וכו' וכל הסיפור ואף שהעלי' רש"י שם המקור מ"מ נמצא כל העני ןבתנחומ' פ' בלק, וע' ש"ך יו"ד סי' קע"ח ס"ק ד' שהביא בשם אביו הגאון ז"ל שג"כ נזכר כל ענין זה ברבה פ' קרח, והרב החכם בעל תולדות ר"נ הערה ל"ט כ' כי רש"י שאב אגדה זאת מן ס' מעשיות של ר' נסים, ונעלם ממנו כי כל ענין זה נמצא ג"כ בתנחומא ומדרש פ' בלק, אשר רש"י ז"ל ובעל ס' מעשיות שאבו משם, ומה שמביא רש"י פ' ויצא על קרא ע"כ קראה שמו לוי מדרש אלה הדברים רבה, אינו מדרש דברים אשר אצלנו, כי זה מאוחר מאוד ואינו מובא מקדמונים, וגם לא נמצא שמה מאמר זה כאשר כבר התעוררו המבקרים, רק אלה הדברים רבה הוא מדר' אחר אשר נאבד אצלנו, והילקוט מעתיק ממנו הרבה דברים, וחידוש מצאתי ברמב"ן פ' וישלח במיתת דבורה הביא מדרש אלה הדברים רבה פ' תצא שהוציאה בלילה, וכל ענין המסופר נמצא אצלנו באמת בתנחומא פ' תצא אות באות, ובכ"ז רחוק בעיני שיכנה רש"י ורמב"ן את תנחומ' בשם אלה הדברים רבה, ובפרט כי מאמר אשר מעתיק רש"י ממנו לא נמצא בתנחומא:

פסיקתא רבתי מובא ברש"י ה"פ ע' (מגילה ד' ע"א) ד"ה למען יזמרך וברש"י איכה ובהושע פ' ג', וע' סוף מגילה שהאריכו התו' הרב' בענין הפטורת דנחמו' ותשובה שאנו נוהגין ע"פ הפסיקת' ע"ש, ושמעתי מן מורי הגאון מהר"ז מרגליות ז"ל, שלפ"ד גם בעל שאלתות שהיה קדמון שאב ממקור הפסיקתא, דהנה בשאלתות פ' בראשית בענין סמבטיון, שא"ל טרנוסרופוס לר"ע גם בנהר הזה איני מאמינך שאיני יודע מקומו, והנה לא נזכר תשובה זאת בש"ס (סנהדרין ס"ה) אולם הראני הגאון הנ"ל, שכעין תירץ זה לטרנוסרופוס נזכר פסיקתא פרק כ"ג על הטענה סמבטיון יוכיח, השיב את מובלני לרוח היינו דוחה אתה אותי בדברי רוח שא"א להתברר, מפני שכבר בימים אלו שכחו מקומו של סמבטיון - לא שחז"ל פקפקו במציאותו כאשר רצה להסביר חכם אחד רק שנעלם לטרנוסרופוס מקומו - ולי נראה לתקן עפ"ז דברי התנחומא פרשת תשא פיסקא הכותב שתי אותיות גם כן עד"ז, כי אחר שנזכר שמה כל מו"מ בין ר' עקיבא לטורנוסרופוס נדון קדושת יום השביעי, נאמר על הטענה מסמבטיון את מבעי' לי' לדוחקא והוא משולל הבנה, אולם טעו' העתקה או הדפוס ניכר לעיני כל כי היה כתוב כמו בפסיקתא, את מובלני לרוח, ועשו המדפיסים ג' תיבות62:

פרקי דר"א נסדר בזמן קדמון מאוד, ורש"י מביאו במקומות רבות פרשת ראה ובפי' ליונה ועיין רש"י (מגילה כ"ב ע"ב) משמע שלא היה לפניו לשעתו ספר זה שהרי כתב טעם למניעת נשים בעשיות מלאכה בר"ח מצד עצמו מה שנזכר בפ' דר"א, ורק תלמודו הוסיף בהגה שמה מפ' דר"א ע"ש, ועיין מורה נבוכים פרק ס"א לראשון ופרק כ"ב ופ' שלשים לשני שהביא את פרקי דר"א ע"ש:

מדרש שוחר טוב הוא מדרש תהלים נזכר ברש"י ה"פ, אולם רבינו הרמב"ם אינינו מזכירו בשום מקום אפילו ברמז, ומ"ש הרב המגיד פ"ג מהלכות חנוכה הלבה י"ב שזה שכ' שהיו עונים קכ"ג פעמי' הללויה בהלל סימן בהם שנותיו של אהרן, הוציא מן מדרש תהלים, אולם אני אומר שרבינו הוציא מן ירושלמי (שבת פ' כל כתבי), שנזכרים כל דברי רבינו הן מנין קכ"ג הללויה וכן הסימן משנותיו של אהרן: מדרש שמואל מובא רש"י (סוכה נ"ב ע"ב) וברש"י פרשת וישלח מכונה אותו אגדת שמואל [לוח הטעות: מדרש משלי מובא בערוך ערך נקד ג' כאשר התעורר בה"ס:]:

ועתה נבא למדרש רבה על ה' חומשי תורה וה' מגילות: בראשית רבה הוא ישן נושן והביאו בעל הלכות גדולות בסוף ספרו, והן בה' יו"ט תאני בבראשית דר"א וקוץ זה הקונדס וכבר התעוררו בזה המבקרים, וכן מדברי רש"י (ברכות נ"ט ע"ב) משמע שכבר לפני ר' האי גאון היה ב"ר מסודר, ורש"י מביאו בכל פ' בספר בראשית, ויש פי' מיוחד מן רש"י על ב"ר נדפס זה לא כביר, והרמב"ם מביא ב"ר ה"פ, בספר המורה פ"ע לראשון ופ"ו ופכ"ט לשני ובהרבה מקומות, ועיין תוספות (בבא מציעא פ"ג ע"ב) ד"ה פועל בכניסתו שכתבו שהר"ח הביא ראיה לפירושו מן מדרש ב"ר פ' ויצא ע"ש וע' רמב"ם פי' המשנה סוף סוטה על משנה אחרונה משמת בן עזאי בטלו השקדנים, מביא בראשית רבה בן עזאי לא נשא אשה מעולם עיין שם, ועיין פי' רבינו למשנת חלק שהביא מאמר מב"ר, תחיית המתים איננה רק לצדיקים וגבורות גשמים לצדיקים ולרשעים, ועיין רמב"ם הקדמתו לטהרות שמביא מבראשית רבה דר' אושיעא הך מה לך אצל אגדות כלך אצל נגעים ואהלות ע"ש63: שמות רבה אינו מובא משו' קדמון, ומה שמציין מהרי"ב על השאלתות פ' צו כל ציר מלא בצור המדינה הכתוב מדבר בשם מדרש וארא הנה נזכר ג"כ בתנחומ' פ' וארא, וקרוב הדבר שמשם הוציא דבריו, ורש"י איננו מביא בשום פעם מדרש שמות וכל הדרשות בספר שמות כלם נובעים מדברי חז"ל בסוטה ומן התנחומ' כי שמה נמצאים כל הדרישות אות באות, וראיה ברורה לזה, כי ברש"י פרשת וארא על קרא כי אפילות הנה כ' ומדרש תנחומא יש מרבותינו שנחלקו בזה פלאי פלאות נעשו בו, ובאמת נמצא כל ענין זה בשמות דנה שלפנינו ולמה הביאו מתנחומא, אמור מעתה כי לא היה ש"ר מסודר לפני רש"י ז"ל רק התנחומא, וכן הערוך לא הביא בשום מקום מדרש זה, ועוד הרבה דברים יש ברש"י בסדר שמות מתנחומא, מה שהוא בשמות רבה, ועיין רמב"ם פרק כ"ה מהלכות סנהדרין הלכה ב' וז"ל צא ולמד מן משה רבינו רבן של ישראל, כיון ששלחו הקב"ה נאמר ויצום אל בני ישראל, אמרו מפי הקבלה על מנת שיהי' סוקלין אתכם באבנים ע"ש (מרן הכסף משנה לא הערה מקור המאמר) אכן נמצא כל ענין זה במדרש פרשת וארא ככל אשר מביא רבינו פה עיין שם פיסקא זיי"ן, אכן גם מזה אין להביא ראיה שמדרש שמות היה נוכח עיני רבינו הרמב"ם, אחר שכל ענין זה נמצא גם כן בספרי פרשת בהעלותך ומשם הוציא רבינו דבריו, ויתכן יותר הלשון שכתב רבינו אמרו מפי הקבלה ומי שמכיר לשון רבינו יודע דרכו כי המדרשות והאגדות לא יכנה בשם זה, רק על ברייתות ומכילתות אשר רוב עיסקם בתורה שבעל פה ובהלכות: ועיין תוספות (גיטין ס' ע"ב) הביאו בשם מדרש תשא דמפני זה לא ניתנה תורה שבעל פה בכתב מפני שאכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשנו, דאם היה כלה בכתב יאמרו האומות דהם ישראל, ובאמת גם מזה אין להביא ראי' כי נמצא ענין זה גם כן בירושלמי פ"ב דפאה. ופרק א' דחגיגה, וביותר באור בתנחומא פרשת תשא ופסיקתא לחנוכה פרק ה', בקש משה שתהא המשנה בכתב וצפה משה ברוח הקודש שעתידה התורה להתרגם ולהיות קורין בה יוונית, ואומרים כי הם ישראל עיין מדרש ס"פ וישלח התבן והקש מדיינים זה עם זה וכו' - אמר הקב"ה עתידין לומר אנו הם בניו, ועכשיו המאזנים מעונים, היינו שמאזינים מכריעים זה עם זה שרואים מי שיש לו מסטירין שלו - היינו תורה שבע"פ הוא בנו - ובתנחומא נפל טעות וע"פ פסיקתא יש לתקנו עכ"פ גם מן התוספות אין ראיה שהיה מדרש שמות מסודר לפניהם:

ויקרא רבה היה כבר מסודר לפני הערוך ורש"י מביאו פרשת תשא על קרא ויקרא חג לה' מחר ועיין רש"י קהלת וחגי ועיין (סנהדרין ל"ח ע"א), ועוד התעוררו שמן רש"י (סנהדרין כ' ע"ב) משמע שגם לפני רב האי גאון היה כבר ויקרא רבה מסודר, שהרי הגאון הזה מביא ראיה לדבריו מן מדרש זה, ומלשון רמב"ן בחידושיו ליבמות ספ"ג על הך דאספקלרי' המאירה מה שהביא בשם הר"ח נראה שגם לפני הר"ח היה ויקרא רבה מסודר, ובספר ויקרא אינו מביא רש"י את מדרש ויקרא רבה רק לפרקים, הרשב"ם (בבא בתרא קל"ד ע"א) הביא גם כן את ויקרא רבה כאשר התעוררו המבקרים, ואנכי מצאתי עוד רשב"ם (פסחים קי"ב ע"א) שמביא ויקרא רבה ר"י כד הוה נכנס לביתו היה מנענע, אולם רבינו לא רמז עלי' בשום מקום, ועיין רב המגיד פרק ט' מהלכות מאכלות אסורות הלכה ב' שכתב שדרשות הרמב"ם דבשר בחלב אסור באכילה כ"ש בבישול, ושתק התורה מבת מפני שכ"ש מכת הבת, נמצא בויקרא רבה, ואנכי חפשתי ולא מצאתי דרשה זאת בכל מדרש ויקרא רבה, וגם הרמב"ם עצמו בספר המצות מל"ת קפ"ז ול"ת של"ז לא הביא ק"ו זה רק על בת מק"ו דבת הבת, ואין זכר שמה לענין בשר בחלב ולא רמז ג"כ על ויקרא רבה רק על ש"ס פ"ק דכריתות: במדבר רבה הוא ע"פ הרוב מלוקט מגמרא בבלית ומדרשות הקודמות ובפי"ד נזכר שמה ד' טבעים וה' הרגשות וחשבון הישמעאלים, וכבר התעוררו בזה המבקרים, ועוד שאינו מובא משום קדמון וכמדומה לי שגם הילקוט אינו מעתיק ממנו, וחוץ מן מדרש פרשת במדבר ונשא הגדולים בכמותם, הרוב מועתק מן מדרש תנחומא: דברים רבה הולך ע"ד התנחומא ומתחלת כל פרשה בלשון ילמדנו רבינו, ופעמים נמצא זאת גם באמצע הפרשה וכל מה שנמצא בתנחומא נמצא גם כן בדברים רבה ובכ"ז הראיתי בספרי כי מה שכתב רבינו בהקדמתו לפי' המשנה, כי משה רבינו כתב י"ג ספרי תורות ביום מותו ונתן לכל שבט ספר אחד, ולשבט לוי ספר מיוחד ונרשם שם לע' בספרי ולא נמצא שם, אכן נמצא בדברים רבה פרשת וילך, אולם מי יודע מאיזה מכילתא הוציא זאת הרמב"ם אשר גם בעל המסדר מדרש דברים רבה הוציא משם:

כי כלל גדול צריך אתה לדעת שאף במדרשות המאוחרות, הענינים אינם מחודשים רק באו לנו מרבותינו רבנן דאגדתא, שהם הנודעים ר' ברכיה ור"ש בן נחמן ור' אבין הלוי ור' לוי, ואלו החכמים אין להם זכר בהלכות רק באגדות ומדרשות, ועיין ירושלמי יבמות פרק החולץ, וז"ל ופליגי על רבנן דאגדתא דרבנן דאגדתא אמרי אשה מתעברת משני בני אדם כאחת ע"ש וראינו שרבנן דאגדתא הי' חכמים מיוחדים אשר כל עסקיהם היה רק במדרשות ואגדות, וכל הענינים המפוזרים במדרשי אגדה הרבים, מהם באו לנו כלם, רק האחרונים עשו להם כ"א קובץ אחד לעצמו מה שהעתיק בסדר מיוחד, כמו מדרש ר' משה הדרשן, ופסיקתא זוטי לר' טובי' שהי' בזמן רש"י ז"ל, ונשארו בספריהם אותות אשר יעידון ויגידין על זמן עשיותם, אבל כלם נהגו דרך הקדמונים במדרשות אלו: ועתה נבא למדרש חמש מגילות אשר נמצאו אצלנו:

קהלת רבה מובא ברש"י הרבה פעמים, ובהרמב"ם פרק אחרון מח"פ שהקדים לאבות, וכן בהקדמת המורה מענין המשל שאינו כלום, והוא במדרש קהלת, ועיין מורה פרק ו' לשני ופרק כ"ט לשלישי שהביא רבינו דברי מדרש קהלת בפירו', ועיין מורה פרק כ"ח לשני שהביא מאמר חז"ל בקשו לגנוז ספר קהלת, שדבריו נוטים לצד מינות, ולא נמצא לשון זה רק במדרש קהלת כי בש"ס (שבת למ"ד ע"א) לא נזכר רק שבקשו לגנוז מפני שדבריו סותרים זה את זה, ועיין רמב"ם פרק ג' מהלכות תלמוד תורה הלכה י"ב, וז"ל וזה שאמר שלמה בחכמתו אף חכמתי עמדה לי, תורה שלמדתי באף היא עמדה לי, ומרן הכ"מ לא התעורר שמה מאין הוציא רבינו דרשה זאת, אולם נמצא במדרש קהלת על פסוק זה, ומזה תוכל להצדיק גי' בעל מתנות כהונה עיין שם, ואף השאלתות שהיה קדמון שאב ממקור זה, דהנה בפרשת יתרו הביא מש"ס (נדה ל"א ע"א) ג' שותפים באדם ומוסיף השאלתות הרבה על דברי הגמרא מה שאינו לפנינו, והגאון מהרי"ב כתב שהוא הוספות גאון, אולם ראה מדרש קהלת פיסקא (בבת) [לוח הטעות: ברבות] הטובה נמצא כל הוספה זאת:64

מדרש קינות מובא ברש"י סוף קהלת ועוד איזה פעמים בפירש"י לאיכה, וכן בפירושו לישעי' כ"ב, ובערוך ועיין רשב"ם (ב"ב קל"ב ע"א) שמעתיק כל דברי מדרש קינות בארוכה, וכן הוא בתוספות סוף תענית לענין מתי מדבר, ועיין פי' המשניות להרמב"ם סוף תענית שמביא גם כן כל הענין המסופר במדרש איכה שבתשעה באב היה מתים בכל שנה הרבה עיין שם, רק שהרמב"ם העלים המקום, אבל בלי ספק מדרש קינות היה לו למעיין:

מדרש שיר השירים מכונה מדרש חזית מובא ברש"י בפי' לשיר השירים, וברמב"ם במורה פרק ל"ג לשני ע"ש: מדרש רות הוא מדרש קדום ובכ"ז ראיתי מובא בו הרבה ענינים מן ש"ס בבלי, כמו הך דריש גיטין כלילא מנ"ל דאסור, חיסדא את וחסדאין מילך והוא בגיטין בבלי פ"ק65:

מדרש אסתר מלוקט מן בבלי וירושלמי ומן יוסיפון לעברים ע' מ"ע פי"ט ומובא בערוך ובתוס' (ע"ז ל"ג ע"ב):

עוד היה אצלנו מדרשים הרבה שהיו נוכח עיני הילקוט ונאבדו מאתנו כגון. מדרש ר' משה הדרשן. מדרש אבכיר. מדרש תדשא. מדרש אספה. מדרש ויכולו מד' ויסעו. מדרש אבא גוריון על אסתר -ומועת' בילקוט הרבה דברים ממנו ונמצאים הרבה אגדות שלו בתרגום שני על אסתר, ובעל מאור עינים ראה אותו עם מד' אבכיר בכרך א' - גם היה מד' איוב. מדרש אלה הדברים רבה. מדרש ישעיה ועזרא ודברי הימים. ויש ג"כ מדרש יונה ולעדות החכם בעל הספר כבר ישנו בדפוס ואלו המדרשות המה המקור לאותן אגדות אשר מביא רש"י ז"ל ה"פ בפירושיו בשם אגדה ומדרש ולא ידענו מקומם, עיין רש"י סנהדרין (ק"א ע"ב) וברש"י חומש על קרא ויעשהו עגל מסכה, שמצינו באגדה ששקעו התינוקת בחומה ומיכה עמהם שהומכה בין החומות ולקח הטס שהיה כתוב עליו עלה שור, ולא ידענו מקום לזה בשום מדרש, ועיין (סנהדרין ל"ט ע"א) משלות שועלים שלא סיימו בש"ס מהו, ורש"י ז"ל מאריך שמה ואנה לקח רש"י זאת, וכן עובדא דברורי' אשת רבי מאיר (ע"ז י"ח ע"ב), וכן מה שהביא רש"י (קדושין פ' ע"ב) באשה שבכתה על מיתת בעלה, ועיין רש"י (סנהדרין מ"ז ע"א) ויהי הם קוברים איש, כתב רש"י שזה היה נביא זקן מבית אל שהושיב את עידו לאכול לחם אצלו, ועיין מהרש"א בחידושי אגדות שא"כ האריך ימים הרבה, ובפרט לפי מה שאמרו ירושלמי ברכות פרק הרואה כי נביא זקן מבית אל הוא מיכה שהיה מיוצאי מצרים, א"כ חיה ערך שבע מאות שנה, ולא ידענו המקור לדברי רש"י הללו, ועיין רש"י סוף עבודה זרה אידכר מה עבדת באורתא, שכתב ששלחו מאתמול ב' שפחות, ועיין רש"י (שבת כ"ג ע"א) נשים חייבות בנר חנוכה מפני שהיה באותן הנס, פרש"י שגזרו היוונים על כל בתולה שתבעל לשלטון וע"י אשה נעשה הנס, ואם אמנם כי תוקף הגזירה נזכר (כתובות ג' ע"ב) מ"מ לא נדע אם ענין זה בחנוכה היה, וגם אם נעשה הנס על ידי אשה, ועיין ר"ן פרק ב' דשבת שהוסיף שמצא במדרש שהאכילתו יהודית גבינה, ועיין מאור עינים פרק נ"א שלא ידע לאיזה מדרש כוון הר"ן, ועיין רמב"ם פרק ג' מהלכות חנוכה ומגילה הלכה א' שמספר כל הענין מן חשמונאים איך עמדו בפרץ והעמידו מלך מן הכהנים ולחמו מלחמות ה', ועיין שו"ת תשובה מאהבה ח"ב סימן רפ"ה שתמה מאין הוציא הרמב"ם זאת שהיוונים בטלו הדת ובש"ס (שבת כ"ג ע"ב) לא נזכר רק ענין הנס שנעשה בפך ואין זכרון שמה למלכות חשמונאים, אולם נמצא רמז בש"ס (מגילה י"א ע"א) לא געלתים בימי היוונים שהעמדתי שמעון הצדיק וחשמונאי ובניו ומתתיהו כהן גדול, ועיין פסיקתא פרק ב' ומדרש רבה פרשת בראשית פרק ט"ז חדקל זו יון שהיתה קלה וחדה בגזירותי' שהיתה אומרת לישראל כתבו לכם על קרן השור, שאין לכם חלק באלהי ישראל, ועיין אגרת תימן שהביא רבינו שם ג"כ ענין גזירות יון שהיו אומרים כתבו על קרן השור כו' ובלי ספק שעל מדרש זה כוון רבינו, ועיין רמב"ם בהקדמתו לפי' המשנה בשמות החכמים בסופו, כ' ויוחנן כהן גדול הוא יוחנן בן מתתיהו הנזכר בתפלות החשמונאים ראינו שגם אצל הספרדיים היה ענין חשמונאים ומלחמותיהם בנוסח התפלה כמו לאשכנזים: מגלת שושן אשר הביא רמב"ן ר"פ תצא, הכוונה על מגילת שושנה בת חלקי' אשר אצלנו לספרים חיצונים נחשבו, וידענו ג"כ שהרמב"ן היה לפניו ס' חכמת שלמה בלשון ארמי, עיין הקדמתו עה"ת וכוונת הרמב"ן על כל הקובץ ברוך טוביה ושושנה והחכם בעל הס' לא ידע כוונת הרמב"ן בזה:

סליק

תוכן העניינים

עטרת צבי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה