אור ברסלב
עטרת צבי הקדמה

עטרת צבי· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]

הקדמה

מכתב

התורה הזו דומה לשני שבילין, אחד של אור ואחד של שלג, הטה בזו מת באור, הטה בזו מת בשלג, מה יעשה יהלך באמצע (ירושלמי פרק שני דחגיגה):

מגמת מאמר היקר הזה, להורות לנו המסילה הישרה בהתנהגות ע"פ התור' בעה"ז, אשר כל הדרכים הנוטים לשני הקצוות היותר חיצונית, המה מסוכנים מאוד, היינו הבוערים בעם מצד אחד אשר יחשבו כל למוד והתבוננות לכפירה, ומדמים במחשבתם כי תורה אלהית ושכל אנושי, המה שני הפכים מתנגדים זה לזה מקצה לקצה, וגוזרים ומחליטים, כי אסור לחקור בתבונה ודעת בדת אלהי, מאשר כי גדר האמונה להאמין בלי מופת חותך, ודבר אשר יוכל להתברר באמצעות שכל אנושי, איננו אמונה רק השגה, והם טוענים עלינו כי כל מי שרוצה להיות חכם ומבין מדעתו, בכללי הדברים או אפילו בפרטן, מהרהר אחר התורה והקבלה, וכת השנית אשר תתנגד לה בקצה האחרון, הוא כת הטוענת אשר נותנת אוזן קשבת, רק אל מה שמושג בשכל אנושי, וסוברת כי זולת זה אין בו ממש, ומתאמצת בכל עוז להראות כי המצות שבאו בתורה, המה רק כשאר נימוסים אשר מתיחסים לזמן ולמקום, ויוכלו להשתנות כפעם בפעם, לפי מצב הדור, אחר שלא הונחו רק לצורך הנהגה מדינית, ומתכוונים לכנות בתורה כרצונם, וכת האמצעית, המה המישרים אורחותם רק על דרך התורה, ומתדמים בפינה זאת לכת הראשונה להאמין כי תורה שבכתב ותורה שבעל פה, שניהם מפי הגבורה נאמרו למשה ועומדים לנצח, אולם מתבוננים וחוקרים לתת טעמים לעניני תורה, ע"פ יסודות שהונחו בשכל אנושי, הן בעקרים וענפים והן במצות, אולם באותן הדברים אשר קצרה בינת אדם להשיגם, מקבלים הדברים באימה ופחד, ומכניעים עצמם תחת כל מה שבא בתורת משה ובתלמוד רבינא ורב אשי, וזה הוא דרך המיושר אשר דרכו בו חז"ל מאז, ואחריהם בזמן הגאונים רבינו סעדי' ור' שמואל בן חפני, התחילו ג"כ לאשר בנתיבות אלו, והרבנים אשר באו אחריהם כמו מחבר הכוזרי ובעל חובת הלבבות לא נטו מדרך זה, עד שבא הרב רבינו משה בן מיימון ז"ל והשלים עבודה הלזו, היינו מצד אחד הראה החובה להאמין בכל עוז בתורת משה ודברי חז"ל, והודה כי דברים שבאו בנבואה גדולים באיכותם מהשגה שכלית, ומחוייבים אנחנו, להעניד האמונה הטהורה עטרות לראשנו, ולעשות בכל הענינים, שבאו בדת אלהי בכלל ובפרט, ומצד השני השתדל בכל עוז להבין לנו כל זאת, על פי היסודות אשר הונחו בשכל ותבונה, והראה לנו כי דרכו הנכון הוא ג"כ דרך חכמי התלמוד, אשר רק בעת אשר קצרה ההשגה לקחו הדברים בסתם, אבל בכל עת שראו האפשרות להתאחדם יחד, לא סרו מלהשתדל בכל עוז, לעזור עצמם מאלו הלמודים ולבא על ידיהם לעומק הדברים, ורבינו ז"ל הצליח ועשה פרי בדרך אמצעי הזה, ועוד בימי נעוריו עת החל רוח ה' לפעמו, הראה בפי' המשנה פ' חלק טעות שתי הכתות המתנגדות זה לזה מקצה, היינו כת אחת אשר מאמינים האגדות כלם על פשוטם, ואין סוברים בו פי' נסתר בשום פנים, והנמנעות המה אצלם כלם מחוייבי המציאות, ועושים בכה לפי שלא הבינו החכמה, ואין בהם מן השלמות כדי שיתעוררו מאליהם, ועיין מורה נבוכים בהקדמתו וז"ל וראינו שדרשות ההם אם יעיין בהם סכל מהמון הרבנים, לא יקשה עליהם מאומה, כי לא ירחק הסכל הנמהר, הערום מידיעות הטבע, הנמצאות הנמנעות, ועיין מורה פע"א לראשון, שהערות ורמיזות קטנות שבאו בתלמוד המה גרגרי לב מעטים, עליהם קליפות רבות עד שהתעסקו בני אדם בקליפות, וחשבו שאין תחתיו לב בשום פנים ע"ש, והכת השנית הם אותם שבאו לגנות את האגדות ומוציאים עליהם דיבה, ומלעיגים על דברי חז"ל, אולם המה עמי הארץ נפתים, גרועי השכל, סכלים בכלל המציאות, ולא השיגו דברי חז"ל בשום פנים, וכמה המה רחוקים מן האנושית אצל החכמים באמת, והם סכלים יותר מן כת הראשונה, והיא כת ארורה, שהם משיבים על אנשים גדולים ונשיאים, אשר נתבררה חכמתם להחכמים עיין שם, ועיין הקדמתו לפי' המשנה שחלילה לתלות החסרון בדורש או בדרוש, אבל יש לחשוב שהחסרון בא משכלו, וכשיראה משל שהוא קשה להשכיל, ראוי להשתומם מאוד על שכלו שלא הבין הענין וכו', כי אחד מהנגלה נראה שהיו חכמים גדולים וצדיקים מפורסמים, כמו שנודעו בעניניהם הישרים, וכ"ש אנחנו שהחכמה נעדרת מאתנו בחולשת השכל, וחוזק התאוה, עצלות בבקשת החכמה, והזריזות בבצע, ארבעת שפטים רעים, וזה שאמרו המלעיג על דברי חז"ל נדון בצואה רותחת, ואין לך צואה רותחת יותר מן הכסילות אשר השיאתו להלעיג, ולא תמצא מרחיק דבריהם אלא איש מבקש תאוה, ונותן יתרון להנאות המורגשות, אשר לא האיר לבו בדבר מן המאירים, וכת השלישית הם אותם בני אדם שנתברר אצלם גדולת חכמים, ונתברר ג"כ אצלם מניעת הנמנע ומציאות ת החיוב, וידעו כי הם עליהם השלום אינם מדברי' התולים, ונתאמת להם ג"כ, כי בדבריהם יש נגלה ונסתר, והם דברו באלו הנמנעות בחדות עיין שם, ועיין בהקדמתו למורה, כי ענין המאמר הזה כלו וכל מה שהוא ממנו, הוא חכמת התורה על האמת להעיר על בעל דת, שהורגלה נפשו במושכלות ועלתה באמונתו אמתית תורתינו הקדושה והוא שלם בדתו ומדתו, ומשכו שכל אנושי להשכיני במשכנו, והציקיהו פשטי התורה ונשאר במבוכה ובהלה, אם ימשוך אחר שכלו וינטה מעליו, ויראה שהביא עליו הפסד ונזק בתורתו עיין שם, ועצה היעוצה זאת נכללת גם בדברי חז"ל ובמאמרם אשר הצגנו בפתח דברינו, כי ישתדל להלך רק באמצע, כי דרך השכל לבד הוא מסוכן מאוד אם אין לו סיוע מן התורה, וכן דרך השני, לכן יאשר דרכו לאחוז בזה ומזה אל ינח ידו, ויראה שיהיה שני אלו מסייעים זה לזה, ורואה אנכי כי התלונות נגד רבינו נתהוו ג"כ משני הקצוות החיצוניות, המתלוננים מאנשי אשכנז אשר כל מגמתם היום רק לרדוף אחר חדשות בדת, ורואים כי הרב ז"ל בנה חומה בצורה סביב לתורה שבעל פה, ימנע בה כל אבן משליך אליה, כי לדברי רבינו אפילו התקנות ומנהגים המה דברי תורה ממש, כמ"ש במאמר משפט ההוראה לכן באו בעלילה שאין בדבריו כדי סמיכה, כי מצד אחד סמך ראשו ורובו רק על חכמי יון אפילו במה שמתנגד לתורה שבעל פה ויסודי הדת, ומצד השני בא להחמיר עלינו לסגור הפתח בעדנו שלא להרחיק עצמו כחוט השערה מדברי התלמוד, ומזה נראה כי לא דבר רק לפנים ולבו בל עמו, והטוענים מאנשי איטאלי' המה נתחנכו מהנמשכים לבעלי הסוד אשר מאז באו על הרמב"ם בעלילות, ונמשכו לבסוף גם המה אחריהם, ובין בך ובין כך שתי הכתות הללו עומדות נגדנו בשני חשופי עזים, וצר המקום מאוד לפני אלו העומדים בתוך:

המחבר

תוכן העניינים

עטרת צבי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה