עט סופר חלק ד· רבי אליעזר זוסמן סופר
עט סופר חלק ד הקדמה
הקדמה:
יושב השמים ומשגיח הארץ, משפל מצבי ומעמקי לבבי לך תודתי אביע על כל חסדך אשר הפלאת לעשות עמי ושזכתני לראות גם ספרי זה עט סופר חלק ג' לצאת מדפוס, בשלהי שנת תרנ"ב זכיתי להוציא לאור חלק ב' מספרי זה, הזמן קצר, אבל מה רבו אנחותי וצרת לבבי אשר הכתי מבית מאהבי ית"ש מאז ועד עתה, עוד עיני עיני יורדות מים אזכרה ואשפכה עלי נפשי כי לוקח ממני מחמד עיני נתתי בכורי לפשעי בני בכורי ישראל מרדכי אפרים המכונה פישל ה"ה המאור הגדול האבדק"ק שארוואר זצ"ל שיצאה נשמתו בטהרה ג' כסליו שנת תרנ"ג [עי' בספרו היקר זכרון אפרים על ס' בראשית שהוצאתי לאור שמה נדפס הספד נהי וקינה אשר הרימותי עליו] הצור תמים פעלו ותנצב"ה, והנה בחוה"מ חג הסוכות העבר נחלתי בעו"ה מאוד ויו"ט האחרון של חג ושמחת תורה על משכבי הפכתי בחוליי בחום עצום והייתי בסכנה גדולה וברוך ד' ששלח עזרו מקודש וגמל אתי טוב, והנה בעוד דבקה לערש דוי בטני רעיוני על משכבי סליקו כי לא ידע האדם את עתו ולא עת לחשות כ"א עט לדבר ובאם יחזקני ה' מעט ועל דגלי יעמדני אתן קמא קמא דמטי לידי לבית הדפוס להוציאם לאור ובריך רחמנא דיהב לן אוריין תליתאי וזיכני לברך על המוגמר ה"נ מספרי זה אחד המרבה ואחד הממעיט בלבד שיכוין לבו לעשות פעלים לתורה וברוך ה' שלא עמלתי לריק וזכיתי שבמדינתינו וכן במדינות רחוקות גם גדולי ישראל אשר קטנם עבה ממתני עוסקים בחבורי וענותנותם תרבני כי שולחים פלפולם אלי ומי יתנני כירחי קדם שאוכל להשיב לכל איש לפי כבודו כי בעו"ה מרוב חלאים ויסורין שסבלתי כל ימי חיי כעת שקרבו ב"ה ימי זקנה חושי מאוד נחלשו ועורקי לא ישכבון, ומה יתרון לאדם מכל עמלו אך זאת ישמחני כי עשיתי ב"ה טוב בעמי לת"ח העוסקים ועמלים בתורה וח"ו לא מנים לבי בזה כי ידעתי מך ערכי ומיעוט ידיעתי ולא הלכחי בגדולות ובנפלאות ממני, וידעתי גם ידעתי שעוד חסרים כמה וכמה דברים חדשים וגם ישנים בכל ענין וענין ובפרט בחבורי האחרונים מרוב חולשת גופי וטרדתי לא יכלתי לכתוב תמיד כרצוני אבל קראתי עלי לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה ואקוה שמשכיל על דבר ימצא בכל ענין וענין מרגליות וגם ספרי זה יעלה לרצון וימצא חן בעיני רואיו, והאמת כי הי' בדעתי לדפוס עוד על כמה כללים וסוגיות אבל הוצאות הדפוס רבו ולא ידעתי מאין יבא עזרי גם על הוצאת ספרי זה כי רבה היא וברוך ה' אשר לא עזב חסדו מאתי קראתי למאהבי והמה סייעוני ולזכר עולם אזכיר שמותם ה"ה אהובי הרבני המופלג בתורה וחסיד במעשיו הנגיד המפורסים נדיב לב מו"ה ברוך בלוי נ"י מפה, ואהובי התורני הנגיד המפואר נדיב לב החבר ר' מרדכי בעק נ"י מק"ק האלאש, ואהובי הנגיד המפואר נדיב לב החבר ר' מרדכי שווארץ נ"י מק"ק קיש-קערעש, ישלם די פעלם ויהי משכרותם שלימה, ואני טרם אכלה לדבר אליך ד' אקרא השקיפה ממעון קדשיך לברך עדתינו המפורסמת ק"ק פאקש יע"א, אשר ב"ה כולם אהובים ויריאים גדולי תורה עוסקים בתורה לשמה ועץ חיים היא למחזיקים עושים חסד עם בחורים ועניים עד להפליא אנה הי ברכם בברכה המשולשת ויה"ר שיהי' צאצאיהם כמוהם, ואנא ה' תברכני גם אני אבי חזקני ואמצני והפר מעלי נגעיך תברכני בזקנה ושיבה טובה ותזכני להוציא לאור עולם עוד חבורים ויקוים בי מקרא שכתב דברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך וזרע זרעך מעתה ועד עולם:
פה פאקש' ז"ך למב"י ששו"ן לפ"ק זוסמאן אליעזר בן לאה:
אפריון נמטי' לנכדי האהוב הבי המופלג כ"ה אברהם יעקב נ"י בן בני המאה"ג רי פישל ז"ל אשר טרח הרבה בהגהת ספר זה ישלם ה' פעלו ויעלה מעלה מעלה בקודש ולאילן רב יתעבד:
מי יתן לי רגלא דפרזלא ארוצה עד איש אלהים קדוש וטהור אחי מורי הגאון הגדול המפורסם צדיק יסוד עולם מו"ה נפתלי סופר נ"י האב"ד דק"ק פעטש חדש יע"א, בע"מ מטה נפתלי ושאר ספרים יקרים לקבל ברכותיו על ספרי זה, צדיק כתמר יפרח עוד ינוב בשיבה דשן ורענן עם כל ביתו הי"ו היום עד העולם:
ב"ה:
יתברך הבורא ויתהלל הנותן תורה לעמו ישראל ובזכות הורי ומורי הקדושים ז"ל זכיתי להיות מיושבי בהמ"ד מנעורי עד היום הזה ולהוציא חיבורים אשר יהי' תועלת לצעירי צאן קדשים, וחסדי ה' רבו עלי שגם גדולי ישראל אשר קטנם עבה ממתני הוגים בהם, על כן הרהבה נפשי עוז להוציא עתה חלק רביעי מספרי עט סופר, הגם שכבר כתבתי בהקדמה לח"ג מספרי זה שמרוב חולשת גופי וטרדותי לא יכולתי לכתוב תמיד חבורי האחרונים כרצוני ועוד חסרים כמה וכמה דברים חדשים גם ישנים בכל ענין וענין, ובפרט בחבורי הזה אשר כתבתי תמיד תחת עול היסורין, אולם אקוה שגם ספרי זה נטע רבעי ימצא חן בעיני רואיו וישמחו כעל הון שימצאו כמה וכמה סוגי' וכללים מסודרים לפניהם כשולחן ערוך. ויען שבעוה"ר כעת לוקח ממני עטרת ראשי אחי מורי הגאון הקדוש רבי נפתלי האבדק"ק פעטש חדש זצוק"ל שנסתלק בקדושה ובטהרה טו"ב אדר, עיני עיני ירדו מים גדול צערי מאוד כי הי' לי כאב שנתגדלתי על ברכיו מי יחוש חוץ ממני שראיתי קדושתו ופרישתו מנעוריו שבחו מי ימלל, ומרוב צערי ויגוני מהשבר הגדול לא אוכל להאריך בהקדמה, אולם להיות שאחז"ל ארבעה צריכין להודות וא' מהן חולה שנתרפא ויען שבעוה"ר גם בחורף הזה נפלתי למשכב בחולי עצומה והייתי בסכנה גדולה ולא האמנתי שעוד אתהלך בארצות החיים וברוך המקום שבזכות תפילת צדיקים שלח דברו וירפאני ועל רגלי העמדני וזכני לראות בשמחת התורה סיום הש"ס שהי' פה בט"ו שבט העבר בקיבוץ עם גדול ות"ח מופלגים מכל הסביבות הי"ו אשר כל אחד ואחד למד לעצמו מסכתא א' במשך השנה אמרתי קרבן תודה לא בטל ואדפיס בכאן הדרשה שאמרתי אז לכבוד עם ה' ולכבוד תורתו הקדושה, מי יתן בכל מקומות שרבנים ות"ח יעשו כן לעורר אהבת התורה כי כמה ת"ח יושבים בכפרים בדד כר השנה לא שומעין פלפולא דאורייתא וע"י קנאת סופרים יתרבה הדעת גם המון עם כאשר יראו קיבוץ ת"ח יתלהב נפשם לגדל בניהם לתורה וליתן בנותיהן לת"ח:
ואני טרם אכלה לדבר אליך ה' אקרא השקיפה ממעוז קדשיך לברך עדתינו המפורסמת כ"ק פאקש יע"א אשר ב"ה כולם אהובים ויראים גדולי תורה עוסקים בתורה לשמה ועץ חיים היא למחזיקים עושים חסד עם בחורים ועניים עד להפליא אנא ה' ברכם בברכה המשולשת ויה"ר שיהי' צאצאיהם כמוהם, והטיבה ה' לטובים ק"ק האלאש יע"א אשר ישבתי בתוכם כ"ט שנה ב"ה בכבוד גדול שנתנו לכסף מוצא להוצאת הדפוס אנא ה' ברכם טהרם רחמם וצדקתך תמיד גמלם. ואליך ה' נפשי אשא רפאני ה' וארפא שמחני כימות ענתני חזקני ואמצני שאזכה ללמוד וללמד כימי נעורי ולהוציא עוד ספרים לאור עולם להרחיב גבול התורה ויקויים בי מקרא שכתוב דברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך וזרע זרעך מעתה ועד עולם:
הכותב בדמע פה פאקש יום ר"ח ניסן התרנ"ט לפ"ק:
זוסמאן אליעזר בן לאה:
לבי לחוקקי ישראל המתנדבים בעם אשר תמכו בידי שיכולתי לגשת אל המלאכה ולהביא ספרי לדפוס ויהי זכרם לברכה ה"ה אהובי הנגיד המפורסם התורני נדיב לב מוה' יואל וואלף נ"י רה"ק דק"ק פ"ב המעטירה, ואהובי הרבני המופלג בתורה וחסיד במעשיו הנגיד המפורסם נדיב לב מוה' ברוך בלוי נ"י מפה ואהובי התורני הנגיד המפואר נדיב רב החבר ר' מרדכי בעק נ"י מק"ק האלאש, ואהובי הנגיד המפואר נדיב לב החבר ר' מרדכי שווארץ נ"י מק"ק קיש-קערעש ותלמידי הרבני החרוץ הנגיד מוה' דוב מרדכי שטיינער נ"י ותלמידי הרבני החרוץ הנגיד מוה' אברהם פייגנבוים נ"י, ישלם הי פעלם ויהי משכורתם שלימה וצדקתם עומדת לעד:
אחרון חביב ש"כ אהובים נגידים נדיבים הרבני החסיד המפורסם מוה' יצחק צבי ראטצערסדארפעש נ"י ואחיו הרבני המפואר וחרוץ מוה' מרדכי נ"י ואחיו הרבני המופלג מוה' פישל נ"י ואחיו הרבני המפואר מוה' ליב נ"י ה' יברכם בברכה המשולשת לאורך ימים:
דרוש לסיום הש"ס בט"ו שבט שנת בונה ירושלים לפ"ק:
ד"ה קפיטל כ"ט, וישמחו העם על התנדבם כי בלב שלם התנדבו לה' וגם דוד המלך שמח שמחה גדולה, ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל וכו' רך ה' הגדולה וכו' וכי מי אני ומי עמי וכו' ויאמר דוד לכל הקהר ברכו נא את ה' אלקיכם ויברכו כל הקהל לה' אלקי אבותיהם, וצריך לדקדק המלך אמר ברכו נא אלקיכם וקהל ברכו אלקי אבותיהם, ונראה כי המלך ראה את אשר הכינו והתנדבו מזהב וכסף וסגולת מלכים ושמחו כי בלב שלם התנדבו ראוים הם בעצמם שה' עליהם נקרא על כן אמר ה' אלהיכם, אבל קהל ה' יודעים שרק זכות אבות הי' בעזרם להתנדב כן על כן ברכו לה' אלקי אבותיהם:
וכן רבותי, ברוכים אתם לה' אשר כ"ה נראה קיבוץ תלמידי חכמים וכמה ב"ב אישר היום להם למלאכה להביא טרף לביתם ולילה למשמר לקבוע עיתים לתורה כל אחד לומד מסכתא שבחר, גם ממרחקים ובני כפרים בסביבות בני תורה שיושבים בדד כל השנה בביתם התקבצי היום להרים קרן התורה ברוב עם הדרת מלך מ"ה הקב"ה הנותן תורה לעמו ישראל, נודה לה' שהחיינו לראות כך, בעת אשר בעוה"ר פרעה העם לשמצה מלעיבים במלאכי ה' ותורה מה להם התום בלימודו, ב"ה לא אלמן ישראל השרידים אשר ה' קורא לעורר לויתן לוית חן ללמוד תוה"ק, מי אני אשר זכיתי לראות כל קהל בשמחה אין זה אלא זכות הורים ומורים הקדושים הגאונים זצוק"ל שהי' פה, בפרט חותני מורי הגאון רבי יואל אונגאר זצ"ל ב"מ תשובת ריב"א, שהי' לומד בעצמו ש"ס כסדרן עם ת"ח בין מנחה למעריב זכותם יעמוד לנו שלא יבוש המעין ולא תמוש התורה מפי זרעינו עד עולם. משנה סוף עוקצין [אריב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא, אר"ש בן חלפתא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.] פי' רע"ב יש בגימטריא הכי הוי שלש מאות ועשר, כלומר שהנאה וקורת רוח שיש לכל צדיק וצדיק בעולם הבא הוא שלש מאות ועשר פעמים כנגד כל העוה"ז שאין העולם הזה כלו אלא חלק משלש מאות ועשר ממה שיש לכר צדיק וצדיק נחלה לעולם הבא:
קול סופר על משניות כתב שמעתי מפי אדמ"ו ח"ס ז"ר בשם אבי זקנו מהרשש"ך דצדיק יקבל רק ש"י עולמות דחציו השני ש"י עולמות ממנין כת"ר תקבל אשתו אשר סבלה לעניות וגם מיעט הנאת עוה"ז דבעלה ישב בלימוד, והאשה נקראת אוצר של איש וזה אמר להנחיל לאוהבי רק יש עולמות יען וביען אוצרותיהם אמלא שאתן חצי השניות לאשתו דפח"ח, ולדעתי מרמז המשנה לכל צדיק וצדיק היינו הת"ח הצדיק וגם המחזיק אותו:
לתורה ועבודה כעין יששכר וזבולון יקבל יששכר ש"י עולמות וזבולון ש"י עולמות וזה ואוצרותיהם אמרא מי שהי' האוצר של הצדיק ימלא ה' חלק בחלק עכ"ל, עי' בסנהדרין דף ק' כתוב ליתן לכל צדיק ולא נקוט לשון להנחיל ועי' תויו"ט כאן שמתקשה על לשון נחלה בשכר מיירי ע"ב, ונב"י ח"ב יו"ד קס"א:
ואקדים שמ"ר פרק מ"ה, [והסירותי את כפי, א"ל הקב"ה אני מראה לך מתן שכרן של צדיקים שאני עתיד ליתן להם באחרית הימים, א"ר אסי הסעודה של ג"ע ראו הנביאים, ומתן שכרן לא ראו שנאמר עין לא ראתה וכו' וכן דוד אמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך] ופלא להבין, ונראה השי"ת נתן תורה שבכתב ותורה שכע"פ יחדיו נצמדים דלית דבר דלא רמיזא באוריי', והי' קשה לקבל תורה שבע"פ עד שכפאו עליהם ההר כגיגות עי' מדרש תנחומא פ' נח כי היא ארוכה ורחבה מני ים עמוק עמוק מי ימצאנו לראות נפלאות על קוץ וקוץ הצפון בכל אות ואות בתוה"ק ועי' מ"ר קרח, [ששים המה מלכות ס' מסכתות, ושמונים פלגשים פ' בתי מדרשי' שהי' בירושלים כנגד פתחיה, ועלמות אין מספר משנה החיצונה] עי' במתנות כהונה שמתקשה בו, ובדמ"א פי כי תצא אות נ"ה הבאתי פי' מקדוש דאפטע ז"ל שמונים פלגשים אלו פתחיהן הכוונה כי התחלות האותיות של ששה סדרים עולה בגימטריא שמונים, וז"כ אלו פתחיהן התחלות האותיות, ועי' מ"ר נשא פי"ג, צא וחשוב מ' מן מאימתי של סדר זרעים י מן יציאת שבת של סדר מועד, ח מן חמשה עשרה נשים מן סדר נשים, א מן אבות נזיקין מן סדר ישועות, כ מן כל זבחים מן סדר קדשים, א מן אבות טומאת מן סדר טהרות הרי שמונים גם מתחלת המשנה מאימתי מ' ומסיימת במ' ה' יברך את עמו בשלום הרי שמונים ע"ש באריכות:
עד"מ משאחז"ל שמ"ר פ"ו [כי העושק יהולל חכם, המתעסק בצרכי ציבור משכח תלמודו, אריב"ל ששים הלכות למדני ר' יודא בן פדייה בחרישת כבר וכולן נשכחו ממני בשביל שהייתי עוסק בצרכי ציבור] כי כל השונה הלכות תוה"ק בכל יום בזה יחרש וישדד אדמתו על מה ישכב וינוח השקט ובטח ער משכבן, רק כבר כתב רמב"ם אחד מן המניעות השלימות של אדם, הצרכים המרובים כי אדם מדיני בטבע ועוסק מה שהמון עם מבקשים ויכלו בהבל ימיהם, מת"כ א"א להשיג השלימות נצחיי. והנה תורה מתחיל בבית ומסיים בלמד, מספר ל"ב, ותורה בע"פ התחלה וסוף שמונים עולה במספר יב"ק, ושם הוי ב"ה עם אלקים עולה יב"ק כידוע, תורה שבכתב מדת רחמים תורה שבע"פ מדה"ד עי' רקנטי ובהקדמה של תשובת מהרי"א, אולי הכוונה של מדרש תורה כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה, עי' י"א ערך תורה אות כ"ד, רחמים עם דין, על כן מה טוב ונאה הש"ס חברא שבכל יום ת"ח נאספים בין מנחה למעריב ומי שלא יוכל לבא עכ"פ לומד מסכתא אחת כל שנה ושנה ובהתחברות יחדיו נלמד כל ש"ס כל שנה, והקב"ה שמח בפלפולי דאוריי' שכל אחד מעיין שואל ומשיב עד ידו מגעת, בודאי בא יבא ברכת ה' על כל עוסק בתורה כאחז"ל כל עוסק בתורה נכסיו מצלחין שיהי' לו מנוחה ללמוד בלא דאנה עם הארת השכל להביט נפלאות בתוה"ק כי הבא לטהר הי בעזרו ומסייע כי לולא כן כמעט שכנה דומה נפשינו כפי' אחי מורי הגאון הקדוש ז"ר בספרו שערי חיים תהלי' ע"ד מה שאמר דהע"ה לולא ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי אם אמרתי מטה רגלי חסדך ה' יסעדנו, כוונה אם עלה במחשבה כי בכוחו ועוצם ידו יוכל לעשות חיל ולא צריך לסייעתא דשמיא גם לולא ה' עזרתה לי אז שכנה ודומה נפשי, אבל אם אמרתי אין בי כח כי מטה רגלי אז חסדך ה' יסעדני, וידוע מש"פ ידב"ש מאמר סוכה דף נ"ב לע"ל יהי' לצדיקי' היצה"ר כהר גדול ויבכו איך הי' יכולים לכבוש ההר הזה, ואף הקב"ה יהי' מתמיה, וצ"ב למה יבכו בכיה של חנם הא באמת כבשהו ומה הקב"ה מתמיה, וכוונה הצדיקים בוכים ואמרו איך הי' סיפוק בידינו לכבוש ההר הגדול, ע"כ ע"י עזר וסעד ה' א"כ מה נבוא כיום מחר על שכרינו, והשי"ת לישב לבבם ולנחמם מעצבונם אף הוא עמד ומתפלא כאמור בזכרי' ח' כה אמר הי צבאות כי יפלא בעיני שארית העם גם בעיני יפלא, וזהו ראיה שלא הי' עזר אלקי בצדו כי אלו מהי הי' זאת למה הוא בעצמו מתמיה ומזו יהי' לבב צדיקים מיושב ומנוחם ע"ב דרוש ב' וישמח משה פי' הפסוק תהלים קמ"ט יפאר ענוים בישועתו. ה' נותן כבוד ופאר לצדיקים בישועתו ע"ב, וז"ב המשנה בר ישראל יש לחם חלק לעוה"ב שנאמר ועמך כולם צדיקי' וכו' נצר מטעי מעשי ידי להתפאר, ונלאו כל מפרשים להבין הראיה מפסוק שיש לכל ישראל חלק לעוה"ב ע"ש:
ונראה גם שא"א לאדם להשלים עצמו בלא עזר אלקיי, אבל התחלה לדבר מצוה צריך להיות מאדם ואז הי מסייע כאמור וירא ראשית לו, התחלה הוא צריך, כי שם, בהתחלה, חלקת מחוקק ספון, החלק אשר יש לשי"ת הנקרא מחוקקינו בכל דבר ספון וטמון רק אח"כ אם כבר אדם עשה שלו אז ה' בעוזרו, ואמר [ירמיה ב'] קדש ישראל לה', מה שישראל משיגים השלימות וקדושה שהם קדושים זה לה' בלא סייעתא דשמיא א"א:
להיות קדוש, אבל ראשית, התחלה, תבואתו של ישראל, פרי מעשיו. ויש לאדם לבקש רק שכר על התחלה של מצוה ולא על כל המצוה, רק לך ה' החסר שמשלם לאיש כמעשהו כמו שהוא עושה כל המצוה, באמת אין לו משבר רוחניי מנחל עדנים אשר ישתה לרויה לעתיד, רק קצת חלק, כפי' מד"ש על לשון מתן שכרן של מצות, שנקרא השכר לשון מתן מתנה כיון ה' הי' מסייע על זה אין לו משפט לבקש שכר רק מתנה, וז"כ המשנה כל ישראל יחדיו יש להם רק חלק מעוה"ב אשר כל אחד ואחד זוכה לעתיד, כי נאמר ועמך כולם צדיקים. אם הם צדיקים זה נצר מטעי אשר ה' עושה, מעשי ידי להתפאר ישראל מתפאר במעשי ידי יוצר, וזה כוונת המדרש והסירותי את כפי. בזה שה' מתמיה איך יוכל לכבוש ומראה בזה שלא היי מסייע שמסיר בפיו וראית אחורי כביכול עומד מרחוק כאלו לא ידע כלל, ופניו מה שהי' מסייע לא יראה, בזה מראה מתן שכרן של צדיקים, ואמר ר' אסי הסעודה ראו, אבל מתן שכרן שיהי' שכר לא ראו כי הכל נעשה רק בישועת ה' עין אדם לא ראתה רק אלקים ולא דבר אחר מי שיוכל לכבוש הר הגדול ודוד אמר מה רב טובך חסדך גדול עלינו אשר צפנת ליראיך ה' מתמיה כאלו צפון וטמון ולא הי' מסייע כלל זה רב טובך, ח"ס זיל פי' ואכלתם אכול ושבוע והללתם ה' אלקיכם אשר עשה עמכם להפליא ולא יבושו עמי לעולם [יואל ב'] במה שעשה ה' מתמיה ופלא בעיניו בזה לא יבושו עמי ער זה יהללו ה' והנה בודאי יש לכל צדיק כת"ר עולמות נגד תרי"ג מצות מה"ת ושבע מצות דרבנן ורק יש לו בשכרו מחצה ש"י עולמות, ומחצה אשר הי נותן לו חלקו אשר ה' מסייע למתנה ג"כ ש"י עולמות, על השכר שייך לאמור עתיד להנחיל, ועל מה ה' נותן אמר עתיד ליתן:
ומסיים לא מצא וכו' אלא שלום זאת עיקר שיהי' אהבה ואחוה בין ת"ח בזה מתרומם קרן התורה, וגם אהבה ושלום עם אוהבי תורה אשר באים להתחבר ומחזיקים לעוסקי תורה, עץ חיים למחזיקים ותומכיה מאושר ראיתי סי' לא לבד חיים היא לעוסקי' בתורה, גם לתומכיה מי שתומך התורה מאושר, ובשני כרובים הפורשים כנפים על ארון רמז על יששכר וזבולון זה לעומת זה כל אחד משתדל לטובת חבירו, זה בתורה וביראת שמים, וזה נותן לכסף מוצא שישכר יוכל לישב באוהל תורה, [ואחז"ל [כ"ב דף צ"ט] פעם כתיב פניהם איש אל אחיו וכתיב פניהם אל הבית, אם עושין רצונו של מקום איש אל אחיו ואם אין עושין רצונו פניהם אל הבית] וכוונה אם עושין רצונו גם הסוחר ובעל מלאכה פניו אל אחיו יששכר להחזקו ויששכר פניו משתדל להשגיח בכל ענינים לתורה וליראה לאחיו זבולון, כי לא טוב אם ח"ה יושב לבדו לעלות במערות הקודש כחנוך כי אם ישגיה על המון עם גם אם יתקטן עי"ב שלא יהי' כמלאך אלקים כידוע מח"ס שמעלת א"א למען יצוה ביתו ושמרו דרך ה' וכו' חשוב יותר ממדריגות חנוך, ואחי מורי הגאון הקדוש נ"י במטה נפתלי פי' מאמר גדול הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה, כוונה הנ"ל גדול מי שמשתדל להכניס תחת כנפי השכינה אורח אשר ברגליו לא בא בדרך התורה, ממי שיושב לבדו ומקבל פני שכינה, ואם אין עושין רצונו של מקום כל אחד הולך לבדו ופניהם אל הבית להרים כבוד ביתו ולא משגיח על אחיו, ועי' במ"ר פי"ט מה זה שלא הלך אלא על שהראה להם מבוא העיר [שופטי' א'] ניצל ישראל שעושים חסד עם גדוליהם בידיהם וברגליהם עאכו"כ, כן יברך ה' כל מי שבא לכבוד התורה ואתם הדבקים בה' אלדיכם חיים כלכם היום:
קודם הסעודה:
אכלו משמנים ושתו ממתקים שלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו [נחמיה ה'] קודם הסעודה טוב לשלוח לאיזה עניים שלא יהי' קטרוג ח"ו, ונביא אמר שלחו מנות אפי' לאנשים שאין ראוים לאין נכון לו כי אין מדקדקין היום יום קדוש לה', ר"ה אשר מלך יושב על כסא דין גם השי"ת לא ידקדק עם ישראל, ומצוה לשמוח בסעודת מצוה, בפרט בסעודה שת"ח יושבים כאחז"ל [ילקוט יתרו] כל הנהנה מסעודה שת"ח יושבים כאלו נהנה מזיו השכינה, גם שמואל עלה חכמתה לאכל כי לא יאכל העם עד באו כי הוא יברך הזבח אח"כ יאכלו הקרואים [שמואל ט'] ועי' מ"ר קהלת ויעש משתה מכאן שעושין סעודה לגמרה שר תורה, ועי' שבת קי"ט אמר אביי תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה עבידנא יומא טבא לרבנן. עי' מהרש"א שם ותויו"פ תענית פ"ד משנה ח' באר שבע סי' ע"ג וא"ר סי' תקנ"א, יש"ש סוף פרק מרובה, וכן כתב רמ"א רמ"ו כשמסיים מסכתא מצוה לשמוח ולעשות סעודה ונקראת סעודת מצוה, וכתב הש"ך אפי' אבל תוך י"ב חודש על אביו ואמו יכול לסעוד שם, ואפי' מי שלא סיים מסכתא מצוה רבה שישמח עם המקיים דאפי' יחיד שסיים מחויבים אחרים:
לסיים עמו, ומביא מרי"ל ביצ"ט דנהגו עלמא להתענות אסור לאכול בסיום מסכתא ע"ש, ועי' יד שאול סי' רמ"ו עי' מג"א תקס"ח שנסתפק אי הוי חנוכת הבית סעודת מצוה, ואני מצאתי בשאלתות פ' בראשית וכן במ"ת דהקב"ה נח ביומא דשבתא וברכו וקדשו כאינש דבני ביתא ומצבית רי' וגמר לי' לעבידתי' עביד הלולא חד יומא כדאמרי אינשי הילול ביתא, וכן נהגתי כשזכיתי ליקות בית לדירתי וכן כשקניתי בית על ת"ת עשיתי משתה ושמחה לעשירים ולעניים עכ"ל, ועי' חו"י מובא בפ"ת דה"ה יום של אחריו כנהוג שהרי שלמה המע"ה עשה משתה ז' ימים ע"ב. ועי' ילקוט אליעזר ערך סיום אות י"ג על מאמר שלחן של ת"ח כיצד שני שלישי גדיל ע"ב: מ"ר שה"ש ברח דודי [כשישראל אוכלים ושותין משבחין ומקלסין להקב"ה מקשיב לקולם ומתרצה ובשעה שאו"ה אוכלין ושותין ומחרפין ומנאצין להקב"ה בעריות שמזכירים, אותה שעה חושב הקב"ה להחריבו לעולמו וכו' ורוה"ק צווחת ברח דודי ברח מאו"ה והדבק בהם בישראל, ודמה לך לצבי, מה צבי זה בשעה שהוא ישן עינו אחת פתוחה ועינו אחת קמוצה, כך בשעה שישראל עושים רצונו של הקב"ה מביט אליהם בשתי עיניו, ה"ד עיני ה' אל הצדיקים, ובשעה שאין עושין רצון הקב"ה מביט להם בעינו אחת שנאמר עין ה' אל יראיו] ופלא להבין בפרט הנמשל לצבי שעין אחת קמוצה, ונראה עפ"י בע"ק שהבאתי בי"א ערך אלף בית אות א' שפי' המאמר בתחלה עלה במחשבה לברוא העולם במדה"ד ראה שאין עולם מתקיים ושתף עמו מדה"ר, הכוונה המנהג הטבע וסדורו הנוהג תמיד כמשפטו יוחס לשם אלקים, וכאשר יבא הצורך לשנות ולשדד הטבע ייחסו אל מדה"ר, וכבר ימצאו שני סדרים נכונים, האחד הטבע פשוט הנברא שנוהג בתמידות על טבעו מדה אחת לכר אנשים והזמנים, והשני אשר נמצא במדת החסד המבחין בין צדיק לרשע בין עובד ה' לאשר לא עבדו ע"ב שער ל"ח, וז"כ מ"ר ה' נצב עליו ח"א על סולם וח"א על יעקב, ח"א על סולם השגחה כוללות הסולם השתלשלת עליונים ותחתונים. וח"א על יעכב השגחה פרטיי שיש לצדיק לבדו, כאמור שם במדרש אלקים מתקיים על צדיקים תמיד בהשגחה נפלא, ועי' ברכות דף מ"ה [רבה שאל רחמנא היכי יתיב רבא אחוי לשמי טללא ואביי נפיק לברא ואחוי כלפי שמיא] ופלא, וכוונה ששאל השגחת ה' על איזה אופן זה רמז לו על ביתו כי אלקים בדוד בבית צדיק וזה הראה לו כלפי שמיא השגחה כוללות משמים השקיף ה' על בני אדם, ואדמ"ו כ"ס ז"ל פי' הפסוק [מלאכי ג'] חנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם ארובת שמים והרקותי לכם ברכה עד בלי די, עפ"י רמב"ם שכתב מה שבא עפ"י גם חוץ לטבע בא בצמצום ולא בשפע רב, כמו מן עומר לגלגולת, על כן אמר חנוני בזה אם לא אפתח לכם ארובות שמים להמטיר לחם מן שמים, כי הארץ תוציא צמחה. האדמה תתן יבולה בדרך הטבע אז הרקותי לכם ברכה עד בלי די שאחז"ל שיבלה שפתותיכם לאמור די, בזה פרשתי מ"ר קרח [און בן פלת למה נקרא און שכר ימיו באנינות, בן פלת בן שנעשה לו פלאות] ופלא להבין, בהנ"ל מובן כיון שנעשה לו פלאות לא הי' לו שפע רב והי' תמיד באנינות צועק לקשי יומו, וידוע שיש לישראל גם אם אינם עושין רצונו של מקום בכ"ז חשיבות ביחס הצטרפות נגד או"ה, אבל בעת שישראל אוכלים ושותים ומקלסי' בשיר ותשבחות וכל שולחנות מלאים בדברי תורה מה יפית ונעשת אהבה בתענוגים כפי' השל"ה אהבה לשי"ת גם בתענוגים, אז לא צריכין יחם הצטרפות נגד או"ה כי יש להם יחוס לעצמן וראוים להשגחת נסיי וה' משגיח בשתי עינים אבל עין נסיי רק בצמצום כצבי מקומץ בעין אחת ועין אחת פתוח לרווחה, כה לחי עד מאה שנים נזכה שירווח ה' גבולינו בת"ח וצדיקים עד ביאת הגואל בב"א: קודם בהמ"ז:
שיר המעלות בשוב ה' וכו' אז ימלא שחוק פינו וכו' עי' שבת קי"ט [א"ר חייא בר אבא פ"א נתארחתי אצל בעל הבית והביאו לפניו שלחן של זהב וכל מיני מגדים ובשמים כשמניחים אותה אומרים להק הארץ ומלואה וכו' כשמסלקין אותה אומרים השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם ע"ש] וצ"ב למה מתחילה אומרי לה' הארץ, ואח"כ אומרי' ארץ נתן לבני אדם הלא דבר הוא, ונראה כי ברכת ה' חל רק אם אדם עושה ג"כ איזה מעולה כאחז"ל יכול יושב ובטל ת"ל בכל אשר תעשה, כפי' מורי כ"ס ז"ל מה' מצעדי גבר כוננו. הכל משי"ת אבל ודרכו יחפץ. שאדם צריך לבקש הדרך אשר ילך להביא ברכת ה' לביתו, ועי' מדרש רבה איכה, [אשרי אדם עוז לו בך יכול לכל ת"ל מסילת בלבבם] כוונה יכול שיבטח ב"ה לכל לגמרי ולא יעשה שום דבר, ת"ל ממילת' בלבבם שאדם יסולל הנתיבות אח"כ יבטח בה' שיעזור לו, והנה ת"ח אשר עוסקים כל יום ולילה ועוסקים בתורה: