עזרה להבין· רבי יצחק ב"ר משה יהודה
פינחס
י
סדר הדברים. שאמר בלשון נסתר השיב בקנאו. ואם הכונה לאמר לפנחס הל״ל אתה השבת. בקנאך. וכדומה:
יז
ואכלת את שלל. ולהשאיר כל עץ מאכל לאכול מפריו ולשבוע מטובו: והגם שנשכיל. ר״ל ובפרט שאחרי שנשכיל בסבת הריגתו וכו׳ והוא דבוק יחד עם שלפניו: היתה ממואב. כמ״ש ויחל העם לזנות אל בנות מואב. וכזבי שם נמצאת ביניהם ומה חטאו המדיניות שבמדין. אכן העצה נבעה ממדין מבלעם שישב במדין. וצור הפקיר בתו לטובת עמו המדינים:
כו
ד
למה אמר מבן. צ"ל לזה אמר מבן עשרים:
ה
חותם ה׳ בהיכל. כי היכל בגימ׳ אדני. וה' בהיכל הכונה ששם הויה משולב תוך שם אדני נמצא אדני קודם . גם הסוף של שם הויה ושל אדני הוא ה״י וכן ראש של הויה והיכל:
יט
קע"ב שנים. ר״ל שחורבן הבית היה קע"ב שנה קודם סוף אלף הרביעי והרב עמד אז בתחלת המאה הששית לאלף הששי. וא״כ כבר היה אז קע״ב שנים אחרי הקץ שרשם ולז״א שהחשבון מתחיל מתחלת אלף החמישי:
כג
בחינ׳ נקודה. ר״ל השכינה עצמה היא בחי׳ נקודה האמצעית שבעיגול שאינה תופסת שום מקום וממנה הכל:
ד
דיוק רק. מלשון והבור רק: ואולי שרש״י ז״ל. ר"ל מה שפירש בפסוק לאלה תחלק הארץ ולא לפחותים מבן עשרים שהקשה עליו למה פירש זה אליבא דר' יונתן ע״ש אך נתכוון לתרץ קושית התלמוד על ר״י מן לרב תרבה נחלתו. וכמו שהולך ומפרש. וכבר האריכו בזה הרא״מ והרמב"ן והגור אריה ע״ש:
כז
טז
הנבחר והנשלל. מה שיבחר או ירחק השכל והרצון אין כל הדעות של ב"א שוות:
כח
ט
אין השביעיות קבוע. שיום השבת חל תמיד ביום אחד:
כט
יג
נשמתן שבעה. צ״ל נשמת שבעה: