עזרה להבין· רבי יצחק ב"ר משה יהודה
בא.
יב
ח
לבשר שעמהם. ר״ל שדומים עתה לבשר שעמהם אף שאח״כ ישתנו. הוא נידון כפי מצבו של עכשיו:
יד
להתמדת דורו. ר״ל להתמדת דורות. ור״ל כי אלו נאמר רק לדורותיכם הייתי אומר שני דורות. ואלו נאמר חוקת עולם לבד הוה משמע לכל הדורות שלזה לא נאמר לדורותיכם. לזה נאמרו שניהם להורות על זמן הגלות ג״כ:
ט
לאו דלא תאכל. צ״ל שלא צוה ה׳ בכל ז׳ אלא לאו דלא תאכל. ור״ל אבל אכילת מצה אינה חובה ובלבד שלא יאכל חמץ:
לא
לקראתו תיכף. שהרי הוצרך לומר להם קומו וכמו שפירש לפני זה:
לט
פירש הטעם. דק״ל על הטעם כי לא חמץ משמע שלא היה פנאי להחמיץ. ואלו היה פנאי הניחום להחמיץ והלא התורה הזהירה להם שאור לא ימצא בבתיכם. כי כל אוכל חמץ:
יג
טז
יד הגדולה. כמ״ש וירא ישראל את היד הגדולה: