עזרה להבין· רבי יצחק ב"ר משה יהודה
אחרי.
טז
א
רבתי הוא אשר דבר. צ״ל בלתי הוא אשר דבר: טעם הוצרך. צ״ל טעם שהוצרך וכו': ואודיע למתבונן בפנימיות. כדי להעמידך על כונתו בדבריו אלה באר היטב. ולהשכילך ברבוא השכלותיו אשר פזר נתן במאמרו זה להיות דבר דבור על אפניו מוכרח אנכי להאריך קצת. ואקדים לך הקדמה אחת קטנה אך נכבדה מאוד לעניננו והוא: הפילוסופים הקדמונים. וגם אדוננו הרמב״ם ז״ל הסכים לשיטתם. אמרו כי כמו שבחוש הראות אנו צריכים ונזקקים לשלשת דברים הללו להשגת חוש הראיה. א) העין אשר בה נשיג המוחש ותוכה יצטייר בדמותו וצלמו ובלעדה חשך ישופנו ונגשש כעורים קיר. ב) דבר אחד נמצא חוץ לעין. והוא המוחש אשל אותו נראה ונשיג. ג) גוף מאיר כשמש או אור זולתו אשר קרנים מידו לנו. וקוי האור המושלכים ומשולחים מעל פני שטח המוחש בחזרה אלינו מתקבצים ומתכנסים יחד תוך העין ושם יציירו ציור קטן מהמיחוש על עור הרשת הנארג מעצבים דקים חדי ההרגשה. וההרגשה הזאת מובלת שי מהם לעצבי המוח לשפוט ולחוש את מהות עצם הנראה כידוע כ״ז כחכמת האופטיק. ואם שלש אלה לא יהיו לנו יחד א״א שנראה ונשיג שום דבר: כן הדבר ממש גם אצל השכלת איזו מושכל שיהיה צריכין אנחנו ג״כ לעזרת שלשת שותפין אשר רק על ידיהם תצא ההשכלה לפועל. א) כח השכל הנטבע בכל נפש מדבר להבין ולהשכיל בכל. דבר חכמה. ככלי העין המוכן ומוכשר לראות. ומבלעדו מותר האדם מן הבהמה אין. הכח ההוא נקרא בפי הפילוסופים "השכל ההיולאני״. ב) הענין ההוא המושכל אשר על שרשיו נתחקה ונרצה לבוא עד תכונתו הנמצא חוץ לנפש המשכיל. ג) כח רוחני אלהי המוציא שכלנו מן הכח אל הפועל ומופיע באורו הרוחני על שכלנו ההיולי אז בעת החקירה. והוא מחבר ומקשר בלולאות רוחנים את ענין המושכל עם שכלנו ההיולאני עד כי נוכל להשיגו ולבוא עד חקרו. והוא המקרב בזרוע עזו את המרוחקים עדי יתלכדו ולא יתפרדו לנצח. להכח הרוחני ההוא קראו בשם מלאך עשירי על שהוא ממונה על עולם השפל שלנו שהוא תחת תשעת הגלגלים הסובבים את האדמה ועל כ״א ממונה מלאך אחד שהוא בחינת הנפש שלהם לפי דעת הקדמונים והוא סבת תנועתם הנצחית. גם קראוהו בשם "שכל הפועל״ ע״ש מלאכתו ופקודתו להוציא שכל האדם מן הכח אל הפועל. ואמרו עוד כי כמו שבחוש הראות תחזינה עינינו גם מבלעדי המוחש עוד את הגוף המאיר עליו. והאור בעצמו המפיץ נגה זרחו על הדבר הנראה למען נחזהו. כן בהשכלתנו איזו מושכל היה לנו להשיג ולהרגיש גם את האור הרוחני של השכל הפועל המופיע אז על שכלנו באור יקרות. אפס להיות האדם דבוק בחומר וגם מדי עלותו בית ה' לחשוב מחשבות נשגבות כן יארבו לו על דרכו תאוות חומריות ותשוקות בשרים הנה הנם בונים חיץ וטחים אותו תפל אצל האדם הבלתי שלם ויבדילו בינו ובין מחזה אלהים. רק האדם השלם בתכלית שלימות המעלות והמדות כמו הנביאים ע״ה. המה השיגו גם את השכל הפועל ההוא עצמו. נהרס החיץ והורס המסך והיו עיניהם רואות את מורם. ועיין מ״ש בזה בספר הכוזרי מאמר ה' סימן יו״ד בארוכה:
אך לבל תחשוב כי גורל השערה והשיטה הזאת של הפילוסופים הוא כגורל רוב שיטות הפילוסיפים הקדמונים והשערותיהם אשר המה בנו עליהם מגדלי עופל ובחן. והאחרונים ערו ערו יסודותיהם. הרסו ולא חמלו את כל מבצריהם. וטירות משגבם שמו למעי מפלה ועל חרבותיהם הקימו שיטות אחרות שונות תכלית שינוי מהראשונות. אי לזאת אחרי אשר השמעתיך דעת הקדמונים בזה בוא ואקחך אל מקום שחכמי זמנינו האחרונים משוחחים והט אזניך לדעתם. וז״ל חכם וחוקר אחד גדול ונערץ בין חכמי הטבע והפילוסופיא האחרונים: אבל מי יוליד בנו מחשבות חדשות? מי ישים בנו מחשבות אשר מאז מעולם לא דמינו ולא עלו על לבנו? שאלה סתומה ונפלאה היא והחוקרים טרם ידעו להשיב דבר במשפט. יש אשר יבוא לנו רעיון חדש פתאום כמו ברק ואנחנו לא נדע את דבר בואו. האמן. החוקר והמליץ ישבו לפעמים איש איש על עבודתו. ופתאום נלוה להם רעיון חדש והם ישתאו וישתוממו לקראתו כאלו לא במוחם נולד וזר הסגירו בראשם. וכו'. ולכן אמרו הקדמונים כי רוה״ק יבוא אל המטיף והחוקר מדי דברם אחרי אשר באופן אחר אין להבין פשר דבר אשר לפעמים נראה המטיף עולה הבמתה לדבר לקהל שומעיו ועל שפתיו ערוכים ושמורים מאתמול הדברים אשר בדעתו להשמיעם. אבל מדי דברו והנה שפעת דברים חדשים יטיפו עתה שפתותיו אשר לפנים לא ידעם. או אז ינשא על כנפי רוחו. כל לבו מלא אש קדש. והוא כבן אלים יזיל אמרותיו והשומעים ימחאו כף. וידעו כי מלאך אלהים דובר באזניהם:
ועתה תלך לבטח דרכיך בדברי הרב פה. אשר אעתיקם מלה במלה ואוסיפה במוסגר בשני חצאי לבנה מלים אחדות בין דבריו במקום שקיצר מעט ועל הקורא לקראם גם יחד . תה הוא . כי אחרי שפירש הרב כונת הפסוק של בקרבתם לפני ה' שהקריבו נפשם ושכלם להשגת הש״י וידיעתו שהיא המדרגה היותר גבוה והנכבדה בהשגת האדם. והשיגו מה שהשיגו מאור הרוחני הנעים. אז הרגישה נפשם המשתוקקת להרבות ולהאדיר המשכת הנועם העליון ההוא אליהם עוד יותר. שרק החומר הכרוך בעקב שכלם הוא בעוכר נפשם מהתענג יותר על נועם ה׳ ומחזה קדשו בכל השלימות. כי בחינה זו העליונה מושללת ההכרה מהשטרות חומר הגשמי. אז מאסה נפשם בחברת הגוף ותנתק מוסרותיו מעליה לבל יהיה עוד לה למכשול ופוקה על דרכה ותוכל להתענג בכל עת על טוב ה' בלי כל שטן ומפריע. ואח״ז בא להוכיח אמתת דבר זה כי בע״כ נמצא כח אלהי רוחני המפיע גם על שכל כל איש ואיש בעת השכלתו איזו מושכל. ואמר: ואודיע (ואוכיח) למתבונן בפנימית (אופן ודרך) השכלת (האדם והשגתו את) המושכל (כי המתבונן בזה בשים לב. יוכח לדעת) שהשכלת (וחפץ המעיין לדעת) ההשכל (שרוצה להשכיל. התשוקה וההתעוררת שלו היא היא אשר) תשכיל (להאדם) את המושכלות. ובהשכיל (ובהתבונן האדם) בהשכלתו (ודרך בואו לידיעת השגתו. אז הלא) ישכיל (לדעת) שמושכל (איזו שיהיה. הוא באמת ועצם) מושלל (ונמנע) ההשכל (ולבוא עד חקרו. אחרי שלא ידע ממנו עד כה ומאין יבוא עזרו פתאום מעצמו לברוא יש מאין) וכשישכיל (בכ"ז ויגיע להשגת הנעלם ממנו עד כה הוא רק) בהערת עצמו (כלומר בעוררו והכינו את כחות נפשו לתבונה יבוא ויגיע למבוקשו) ולא עצמו (כחו ועוצם ידו) ישכיל (ויעשה לו החיל הזה יען) שהמושכל (הנקנה להאדם ביגיעתו. ועיוני) מושכל (ומושג לו רק) ממושכל (רוחני ונעלם שהוא) בלתי מושכל מהשכל (ששכל האדם לא יוכל הבין איזו דרך הופיע עליו ענן אורו פתאום אם לא כי יד כח רוחני ונעלם במעש הזה אשר הסגירו במוחו) והשכילו (של זה הרוחני שהוא השכל הפועל) למשכילים (הוא רק) ביחוד (ובהתחבר) השכלתו (עם שכל האדם ולאחדים תהיינה) בסוד נשמה לנשמתו ואז (בהגיע האדם למדרגה הרמה הזאת שיתחבר אל השכל הפועל ולהשיג גם אותו בנוח עליו הרוח) מותריו יהיו עטרות מלכים וכסאותם. (שכל יקר ותפארת האדם החומריים למותר יהיו בעיניו. הבל אין מועיל בם. ויכיר לדעת) כי יש חיים (אחרים יותר נעלים ונשגבים. שהם בבחינת חיים) לחיים (הגשמיים הנרגשים לנו) שעליהם אמר משה ובחרת בחיים (בפתח תחת הב' להורות על) ב' המודעת (שבמקום ה״א הידיעה בא הפתח) ושוללת (וממעטת) חיים (הגשמיים) הנשתוים בהרגש הכללי (לאדם ולבהמה בשוה). שלא לבחור בחיים כאלה במקום שנשקף מהם הפסד ונזק לחיים הנאצלים והנשגבים. כנ״ל בזה : או אחרי אומרו. צ"ל לא אחרי אומרו וידבר: יתחייב אמר לו. צ"ל לאמר לו: נראה כי אמרו. לדעתי צ״ל: נראה כי אמרו ואל יבוא בתוספת וא״ו הכריחו לפרש שהכונה באמרו דבר אל אהרן אחיך שיגיד לו עתה זה המאמר של הלא אהרן אחיך הלוי. להודיעו חבתו בעיני המקום ויזהר לבל יבוא ולהסתכן: ג' מיני אזהרות. שלהרא"מ גירסתו בת״כ: בא אחר וכו׳ שלא תמות בא אחר וכו׳ כדרך שמת פלוני. והקב״ה ג״כ אמר לו ג' דברות בפ״ע. א) דבר אל אהרן ואל יבוא. ב) ואל יבוא בכל עת ולא ימות. ג) אחרי מות שני בני אהרן ולא ימות. והגם שאחרי מות מוקדם בפסוק אין מוקדם ומאוחר בתורה. ע״ש באורך: נושא א׳ לג׳ נושאים. ר״ל שבמשל היו ג' נושאים שהם שלשה רופאים שונים. ובנמשל הנושא האחד שהוא הקב"ה הזהירו כנגד שלשתם ג״כ זאח״ז. שהוסיף בכ״פ לזרזו יותר. ולזה הקשה למה לא הביא במשל ג״כ רופא אחד שהוסיף בכ״פ לזרזו יותר. כדי שידמה הנמשל להמשל גם במספר הנושאים:
ז
מאז מוכח כי הוא זה. צ"ל מאן מוכח וכו'
יז
טו
המתרבים למעלה. לעיל פסוק יו״ד ע״ש :