אור ברסלב

עוד יוסף חי; הלכות· רבי יוסף חיים מבגדאד

פקודי

ויקהל

פרק א

כתב רבינו ז"ל בשער הכונות דף נ"ב תפלת ערבית איננה כתפלת המנחה כי תפלת המנחה היא דינא קשיא כנז' במקומה ולכן עיקרה היא העמידה אשר היא בעולם האצילות אבל תפלת ערבית היא דינא רפיא ולכן אנחנו אומרים בה יחוד ק"ש עם ברכותיה אשר היא סוד היכלי עולם הבריאה כנודע אבל איננה דומה לתפלת שחרית כי אז שהיה בוקר והיה חסד מתעורר כי היה בנו כח ויכולת להעלות ד' עולמות מן העשיה עד האצילות ולכן נסדרו אותם הארבע סדרים של הקרבנות והזמירות והיוצר והעמידה כנז"ל במקומו באורך. אבל עתה בערבית כיון שהוא דין אין בנו כח רק להעלות היכלי הבריאה בלבד שהוא עולם העליון מכולם ואין בו קליפות ואלו היה דינא קשיא לא היינו מעלים אפילו היכלי הבריאה אבל כיון שהוא דינא רפיא, אנו יכולים להעלות אותם ועכ"ז אין אנחנו מזכירים מהם לא רק היכלי הרחמים בלבד כמשי"ת:

פרק ב

עוד כתב רבינו ז"ל שם בענין שכיבת הלילה. הנה בתחלת הלילה ישכב על צד שמאל כנז' בהרשב"ם ז"ל. ואחר חצות לילה אם ירצה לישן יתהפך על צד ימינו ומועיל מאד לבטל כוחות החיצונים. עוד דע כי לילה לאו זמן ציצית הוא כנז' בגמרא, אמנם אין זה אלא בטלית גדול שמתעטפין בו בשעת התפלה. והטעם כמה שנתבאר אצלינו בדרושי הציצית כי הטלית והציציות הוא בחי' אור המקיף הנמשך מצד אימא עלאה אל ז"א (התפארת) הנקרא מדת יום, אבל נוקבא דז"א (המלכות) הנקראת מדת לילה כי אז זמן שלימתה אין לה בחינת אור מקיף משם. אבל הטלית קטן כבר נתבאר כי בחינתו הוא מבחינת זמן הקטנות וכו' ובחינה זו אינה מתבטלת אפילו בלילה. ולכן צריך ליזהר שלא להסיר מעליו ציצית קטן לא ביום ולא בלילה כי דוקא טלית דבחינת הגדלות הוא שנפסק ומתבטל בלילה מה שאין כן טלית דמזמן הקטנות אינו מתבטל כלל לעולם לא ביום ולא בלילה:

ולכן צריך ליזהר שלא להסיר מעליו ציצית קטן לא ביום ולא בלילה וישכב עמו בלילה ויועיל מאד לבטל כוחות החיצונים. ואין זמן שצריך להסיר אותו מעליו, אלא בכניסתו לבית המרחץ. וראיה לדבר ממה שאמרו בגמרא דמנחות כשנכנס דוד הע"ה לבית המרחץ וראה עצמו ערום אמר אוי לי שאני ערום מן המצות עד שנסתכל במילה נתקררה דעתו. ואם בהיותו ישן היה מסיר ציצית קטן א"כ למה לא היה מצטער בכל לילה שהיה נשאר בלי שום מצוה, אלא ודאי שאין זמן שיהיה פטור מן הציצית קטן אלא דוקא במרחץ (ואע"ג דבעת שינה יש לו מזוזה בפתחו אין זה מספיק חדא לא יבצר מהיותו ישן במקום שאינו חייב במזוזה ועוד אין מצוה זו דבוקה בגופו ולכך לא נחה דעתו אלא במילה שבבשרו שהיא דבוקה בגופו):

פרק ג

וכתב עוד שם וז"ל. בחצות לילה הראשונה אין ראוי לומר כלל שום סליחות ולא להזכיר י"ג מידות של ויעבור זולתי בליל יום הכפורים, וענין הסליחות שאומרים בלילי חודש אלול יתבאר במקומו גבי תפלת ר"ה. גם אין ראוי לומר שום קינה ולא לעורר שום בכיה על חרבן הבית רק אחר חצות כנזכר בזוהר פעמים רבות בפרשת ויקהל כי בחצות הלילה אז מתעוררת הבכיה למעלה על חרבן בהמ"ק ואז הוא זמנה האמיתי (א"ה בליל ט' באב שבוכין ואומרים קינה גם בחצי הראשון של הלילה הנה אותה הלילה שאני שנקבע בכל איתה הלילה כולה ובכל אותו היום כולו בכיה לדורות):

פרק ד

עוד כתב שם צריך ליזהר מאד האדם שלא להזכיר בפיו שם ס"מ וזה סוד מש"ה ושם אלהים אחרים לא תזכירו ובפרט בלילה שאז הוא זמן שליטתו וממשלתו. ולא עוד אלא שגם הוא אסור להזכיר מעין דברים אלו כגון אלו בני אדם הרגילים לומר בלשון לעז... וכיוצא בזה בדברים אלו אין להזכירם כלל לפי שגם השדים הם בחלקו ומתגבר כחו כשמזכירין אותם. ופעם אחת הייתי עם בני אדם בלילה ובתוך הדברים שהייתי מדבר עמהם הזכרתי שם ס"מ. ואח"כ בבוקר הלכתי לבית מורי ז"ל ונסתכל בי ואמר לי הרי בלילה שעברה עברת על לאו ושם אלהים לא תזכירו והזהר כל ימיך שלא תזכרנו לא שמו ממש ולא כיוצא בו ובפרט בלילה שאז ניתן לו כח להתגבר עליך ועל אחרים בסבתך אם תזכיר שמו עכ"ל:

פרק ה

כתב רבינו ז"ל בשער הכונות דף נ"ג בענין הלילה כבר הודעתיך איך הוצרכה השינה והתרדמה להפיל על האדם לצורך הנסירה הבאה אחריה. ונבאר עתה עוד עניינה דע כי כמו שביארנו שנשמותינו אנחנו עולות למעלה בכל לילה בהיות גופותינו ישנים ונרדמים ואז הם נעשים בחינת מ"ן לזווג עליון וזהו לצורך עצמן של הנשמות כדי שיחזרו להתחדש וכו' והנה כמו שאנחנו בתפלת שחרית עושים ביחוד ק"ש זווג חו"ב כדי שמאותו הזווג ינחילו לתפארת ומלכות את המוחין והעטרות שלהם כדי שאח"כ יזדווגו בשעת התפלה כן בזווג הלילה אנחנו מיחדים יחוד ק"ש על מטתנו על דרך זה:

והנה החסידים הראשונים לא היו צריכים רק לומר פסוק הראשון שמע ישראל כנז' בגמרא דברכות דסגי להו בחד פסוקא דרחמי. אבל עתה אנחנו דורות האחרונים הלואי שנפרט בכל פרטי הכונות והיחוד כדי שנוכל לגרום זווג עליון של אחר חצות לילה כדי לחדש את הנשמות הישנות. והנה בתחלה אנו אומרים כל סדר הק"ש וזה הוא כדי לזווג את חו"ב בתחלה וינחילו עטרות ומוחין לתפארת ומלכות כדי שגם הם יוכלו אח"כ אחר חצות לילה להזדווג לצורך חדוש הנשמות כנז' ונמצא כי כמו שהזווג דזו"ן של היום גדול משל לילה כך יחוד ק"ש של היום גדול היא משל הלילה וכבר נתבאר אצלינו באורך ועי"ש:

והנה ז"ס חדשים לבקרים רבה אמונתך. כי המלכות נקראת אמונה נעשית רבה וגדולה בכל לילה ע"י כל נשמות התחתונים העולים בכל לילה להכלל ולהתעבר בתוכה כדי להתחדש שם בהיותם בתוכה. ואח"כ בבוקר יוצאות משם מחודשות וזמ"ש חדשים לבקרים עכ"ל:

ומפורש עוד שם שאין זווג הלילה מועיל להוציא נשמות חדשות כיון דעדיין אין שם כלי אמנם יועיל לחדש הנשמות הישנות כדוגמת הכלי שגם הוא נתחדש עתה בזווג של הלילה בפסוק בשכמל"ו של הק"ש. ואחר אשר נתקן הכלי בפסוק בשכמל"ו אז אנו אומרים אח"כ בידך אפקיד רוחי וכו' להעלות שם תוך הכלי ההוא שנתחדש עתה את נשמותינו כדי שיתחדשו גם הם עתה בלילה. ואח"כ בזווג היום אז כבר נתקן הכלי ואז מוצאין נשמות חדשות:

עוד מפורש שם במה שאנחנו רואין בנשמות התחתונים בעת השינה עולים הנשמות של הזכרים והנקבות. הטעם הוא כי כיון שצורך עליית הנשמות בסוד מ"ן הוא לצורך התחדשות נשמות הזכרים והנקבות לכן צריכים כולם לעלות לפי שהכלל הוא שלעולם אין שום מ"ן עולים לצורך עצמן אלא לצורך זולתם, שמור כלל זה. ונמצא כי מ"ן של נשמות הנקבות עולים לצורך נשמות הזכרים ומ"ן של הזכרים עולות לצורך נשמות הנקבות (א"ה רמז לדבר אני לדודי ודודי לי):

פרק ו

כתב רבינו ז"ל בשער הכונות דף נ"ג ע"ג וז"ל נבאר תחלה ענין כולל בעת השינה של האדם, אימתי הוא טוב לישן או להפך. הנה זמן השינה הוא בלילה ואז השינה טוב מאד כאשר יתבאר. האמנם השינה ביום רעה היא לצדיקים וטובה היא לרשעים זולתי ביום שבת כמשי"ת עניינה בסדר היום. וגם גבי ענין השבת. ואמנם ענין השינה של הלילה נבאר אותה בסוד ברכת המפיל חבלי שינה. וגם עתה נבאר קצת עניינה מה היא. ואמנם דע כי טוב הוא להזהר שלא ישן האדם תכף אחר תפלת ערבית. אמנם ישהא עד שיעברו ג' שעות מן הלילה ואח"כ ישן וענין זה תלוי במ"ש רז"ל בפרק אין עומדים חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם התפלה ושעה אחת התפלה עצמה ושעה אחת אחר התפלה, הרי שלשה שעות בכל תפלה משלש תפילות היום. וצריך לידע מה עניינם של אלו החסידים וכמו שראינו שחז"ל שאלו בגמרא ואמרו א"כ תורתם אימתי נעשית וכו' ובלא ספק להכרא גדול היו עושים דבר זה:

אמנם סוד הענין דע כי קודם חרבן בהמ"ק כמעט שלא היו צריכים ישראל להתפלל לפי שזו"ן (הם תו"מ) היו תמיד פב"פ כי מוחין דז"א (הוא התפארת) היו קיימין בו תמיד ולא היו מסתלקים כלל ולא היה אז צורך אל מעשה התחתונים כדי להמשיך אורות המוחין אל זו"ן (שהם תפארת ומלכות) כדי לזווגם פב"פ. אבל אחר החרבן נסתלקו המוחין מן זו"ן (שהם תו"מ) ועל ידי תפלתנו אנחנו גורמין להחזיר ולהמשיך אורות המוחין בזו"ן כדי שיזדווגו בעת התפלה וישפיעו שפע בעולם ואחר התפלה חוזרין המוחין להסתלק מהם עד זמן תפלה האחרת וכה דרכם תמיד בכל תפלה ותפלה של ימי החול. אבל בשבת אז תמיד עומדים פב"פ אלא שיש להם עליות במדרגות כפי סדר התפלה:

וז"ס מ"ש בגמרא שהיו קצת ת"ח מתפללים תפלת נדבה באמצע היום וכונתם היתה להחזיר אורות המוחין פעם אחרת ולגרום זווג עליון בשאר עתות היום. גם ז"ס מ"ש בגמרא שהיו קצת חכמים שהיו נוהגין ללבוש תפילין כל היום והטעם הוא שעי"כ היו גורמין אל אורות המוחין העליונים דזו"ן (שהם תו"מ) שלא יסתלקו מהם כל היום כמו שנתבאר זה לעיל בדרושי תפלין בדרוש למה זמן תפילין ביום ולא בלילה ושם נתבאר ענין הסתלקות הזה מה עניינו ולהיכן מסתלק ומה נעשה ממנו ע"ש:

ונחזור לענין הנז' דחסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת אחר תפלתם כדי לגרום למעלה קיום העמדת אורות המוחין בזו"ן שעה אחת אחר התפלה ולא יסתלקו תכף. וז"ס מ"ש רז"ל על משה רע”ה שלא היו ידיו פרושות יותר משלשה שעות. והטעם הוא לפי שאין כח ביד האדם להמשיך מוחין הנז' יותר משלשה שעות כענין הנז' בחסידים הראשונים, וכו'. ונמצא כפי זה אין ראוי לאדם שישן תכף בלילה אחר תפלת ערבית, וישהא שיעור שלשה שעות להעמיד המוחין העליונים דזו"ן כי השינה ה"ס הסתלקות המוחין:

והנה כונת ענין השינה הוא שצריך האדם לכוין כי גם בעת השינה עובד את בוראו בסוד בכל דרכיך דעהו. והוא שיכוין האדם שהוא עצמו הוא בחינת התפארת דכורא אשר הפיל עליו המאציל תרדמה וישן ואין שינה ח"ו למעלה אפילו בספירות אלא סוד השינה הוא סוד הסתלקות אורות המוחין שמסתלקים מן התפארת ונכנסים ברישא דנוקבא שהיא המלכות. ועי"כ נבנית בסוד ויבן ה' את הצלע. וזה הענין נמשך עד חצות לילה ואז כבר נבנית הנוקבא שהיא סוד המלכות ונתקנה ואז חוזרין אורות המוחין למקומן ברישא דז"א שהיא סוד התפארת הנז'. וז"ס חיוב האדם לקים בחצות הלילה להורות ענין חזרת המוחין ברישא דז"א להזדווג בנוקבא שה"ס המלכות בסוד חצות לילה אקום להודות לך וכו':

והנה כמו כן ממש צריך האדם התחתון לכוין בעצמו כי רוחניותו ונשמתו מסתלקת ממנו והוא מעלה אותם בתחלת הלילה בסוד מ"ן לגבי הנוקבא שה"ס המלכות לצורך שלה וכו' וז"ס מ"ש בזוהר כי בעת חצות לילה מכריזין למעלה שירדו נשמות הצדיקים התחתונים למקומן בעולם הזה לשבחא למריהון ולאתעסקא באורייתא בסוד מ"ש הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות כנז' בזוהר ויקהל דף קצ"ו ע"א. אבל בחצות הראשנה של הלילה אז הקב"ה עייל בג"ע ומשתעשע שם עם נשמות הצדקים. וענין השעשוע הזה הוא שנשמותיהן עולות בסוד מ"ן ומעוררות הזווג והוא משתעשע בהם. ואח"כ הם יורדות למטה לעסוק בתורה אחר חצות לילה:

הכלל העולה מזה הוא שצריך האדם להתנהג באופן זה שנבאר בע"ה, ועי"כ יהיה אהוב למעלה ונחמד למטה ומושכין עליו חוט של חסד ביום ויהיה נקרא מכלל בני היכלא דמטרוניתא קדישא. וזה עניינו הנה בתחלת הלילה כשרוצה לישן יאמר הסדר שנסדר בע"ה בענין ברכת המפיל חבלי שינה ויכוין שענין השינה הזו תכליתה להעלות נשמתו בסוד הדורמיטא כדי שתהיה בסוד מ"ן וכו' וכשיקום בחצות לילה יעשה ב' דברים הא' הוא ענין הבכיה בעת חצות ממש על חרבן הבית לפי שאז ממש היא עת ירידת רחל מן האצילות אל הבריאה, וישתף עצמו בצער השכינה שהיא זו הנקודה השרשית של רחל שירדה למטה. ויבכה כמו חצי שעה או יותר על טירוף רחל וגירושה וגלותה ועל חרבן בהמ"ק כי כל זה נעשה ע"י עוניתינו ולכן צריך שיכוין באופן זה שהנה ע"י עונותינו גרמנו שיפלו הנשמות למטה בקליפות ויתערבו טוב ברע כנודע. ולסיבה זו הוכרחה רחל הנז' לירד למטה בגלות ולכנס בין הקליפות כדי ללקט ולהוציא משם אותם הנשמות, וז"ס אל גנת אגוז ירדתי והבן זה מאד:

ונמצא כי ירידת רחל בחצות לילה היתה לסיבה הנז' ואנחנו גרמנו כל זה בעונותינו ולכן צריך האדם לבכות ולהשתתף בצערה זה ובפרט מי שיודע שהוא נמשך משורש נשמת קין בן אדם הראשון אשר זוהמת הנחש מתרבה בו כי בזוהמא ההיא נטבעין ניצוצות הנשמות ואדם זה ידו במעל יותר משאר בני אדם, ומורי ז"ל הזהרני בזה מאד:

ואחר שעשית בכיה זו אז מיד תקום ותעסוק בתורה עד אור הבוקר:

וגם בזה תכוין שהוא לצורך רחל כנז' וכמו שנבאר וז"ס דוד הע"ה שהיה עוסק בתורה בשירות ותשבחות כל חצות לילה לתת עזר וסיוע אל השכינה שהיא רחל הנז'. ואל הסוד הזה רמזו בזוהר על פסוק ולא אמר איה אלוה עושי ניתן זמירות בלילה. והכונה שתכוין לתת נחת רוח לרחל העומדת בבריאה כי כמו שבחצות לילה הראשנה היתה לאה הולכת ונתקנת עד נקודת חצות לילה ואז מזדווגת עם בעלה כן בחצות האחרונה של הלילה רחל הולכת ונתקנת בכח עסק התורה של בני אדם התחתונים. ובעת עלות השחר נמצחת רחל מתוקנת כדי שתוכל לעלות בתפלת שחרית בעולם האצילות ותזדווג שם ובלי ספק שהמכוון לכל זה שנתבאר הנה הוא נקרא באמת שושבינא דמטרוניתא:

ובזה תבין שבח העצום שהפליגו לספר בזוהר בשבח מי שעוסק בתורה אחר חצות לילה. ודע כי העיקר הוא שצריך להשתדל בכל כוחו לעסוק בתורה כל חצות לילה עד שיעלה עמוד השחר וילך להתפלל ולא יפסיק בשינה כלל ודבר זה אין למעלה ממנו, אבל אם אין באדם יכולת להיות נעור כל חצות אחרונה של הלילה אז יקום ממש בחצות ויבכה על החרבן כמו חצי שעה כנז"ל. ואח"כ יעסוק בתורה שעה אחרת ויכוין לשני הכונות הנז' ואח"כ יחזור לישן ובלבד שיחזור ויקום כמו חצי שעה קודם עלות השחר ויחזור לעסוק בתורה באופן שקודם שיעלה עמוד השחר יהיה מתקשר עם השכינה רחל הנז'. וכאשר יגיע עמוד השחר תמצאהו נעור ומתקשר עמה בסוד בני היכלא דמטרוניתא ואז תעלה נשמתך עמה בעת עליתה בתפלת השחר. וז"ס אעירה שחר אני מעורר השחר. כי העיקר הוא שיהא נעור בעת עמוד השחר והבן זה היטב:

וצריך להזדרז בכל יכלתו לקום בחצות לילה ממש. והנה אם הוא בלילי הקיץ הקצרים אף כשיקום משנתו יהיה קרוב לעמוד השחר אל תחוש לעסוק בתורה באותה שעה רק שתעשה סדר הבכיה כנז' ואח"כ ישאר זמן תעסוק בתורה ותזהר שלא תתבטל מזה אפילו לילה אחת כי הוא ענין רב התועלת:

הכלל העולה מכל זה הוא כי נתבאר לך איך כמה גדולה ונפלאה מעלת האדם העושה בסדר שאמרנו שיכוין אל הזווגים הנעשים בכל יום מתחלת תפילת ערבית עד סוף תפלת המנחה. ואין ספק שהיודע לכוין כל זה על אמיתותו גורם שהזווגים הנז' נעשים על ידו ממש ואין קץ ותכלית לשכרו ואין למעלה ממנו ויהיה מכלל אותם הצדיקים הגוזרים למטה ודבריהם מתקיימים למעלה עכ"ל:

פרק ז

עוד גילה לנו רבינו ז"ל בשער הכונות בק"ש על המטה תיקון אחד יקר מאד שיעשה האדם בק"ש להמית הגופים הטמאים המלבשום לנשמות שמשקה אותם הסט"א מכח אותם טיפות של זרע לבטלה ואותם הטיפות היוצאין ממנו אחר תשמיש ותיקון זה יש בו תועלת גם לנשים, וכאשר כתבתי דבר זה בסה"ק בן איש חי בפרשה זו אות י"ג בקיצור, ורבינו ז"ל הרחיב הדבור בזה בשער הכוונות ע"א:

פרק ח

קבלתי דבר אחד יקר מאד שהוא קב ונקי שיזהר כל אדם לומר קודם השינה חמשה תיבות אלו והם דוד מלך ישראל חי וקיים ויאמר אותם י"ב פעמים וסוד זה ידוע ליודעי חן:

תוכן העניינים

עוד יוסף חי; הלכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה