אור ברסלב
עוד יוסף חי; דרשות קונטרס מראות יחזקאל

עוד יוסף חי; דרשות· רבי יוסף חיים מבגדאד

קונטרס מראות יחזקאל

וזאת הברכה

הקדמה

זאת מן המודיעים כי בשנה זו, היא שנת התרס"ח, זכני השי"ת בחסדו הגדול בתחלת החורף לילך לכפר הנקרא כפי"ל ששם היא מצבה של אדונינו יחזקאל הע"ה זיע"א וישבתי שם שלשה חדשים, ובמשך הימים האלה זכיתי להשתטח על המצבה של אדונינו זיע"א ואמרתי בס"ד שם חדושים ורמזים, השייכים לספרו הקדוש, יהא רעוא שיתקבל הכל ברצון לפני אבינו שבשמים, וקראתי לקונטרס הזה בשם מראות יחזקאל:

ובראשית מאמר אזכיר על זכייתינו אנחנו אנשי מדינת בג'דאד יע"א להיות קרובים למצבת אדונינו הצדיק הקדוש זיע"א כי מעירינו בג'דאד עד עיר חלה יע"א יש מהלך טו"ב שעות בשיירה ברכיבה על בהמות ומהלך י"א שעות בעגלה שמושכים אותה ע"י בהמות ומן עיר חלה יע"א עד כפר כפי"ל הנז' שבו המצבה של אדונינו זיע"א יש מהלך ששה שעות ברכיבה על בהמות. ואפרש תחלה על מחוז בבל כי באמת רבו בו מספר הערים והכפרים אשר היו מקדם קדמתה ובפרט אשר היו בזמן חכמי התלמוד ורבנן סבוראי והגאונים. והגם כי היה דרכם בזמן התלמוד להעלות הצדיק הנפטר במחוז בבל לארץ ישראל לקברו שם אם הוא יצוה בכך הנה יש גדולים רבים שלא היו מצוים בכך ונח להם שתהיה קבורתם במקום מחוז בבל, וכל אחד יש לו טעם בזה לבחור קבורתו במקום פטירתו להיות שם עד זמן התחיה, וכאשר נמצאת שיטה זו גם אצל אדונינו יחזקאל הע"ה ועוד אצל אדונינו עזרא הסופר זיע"א ואדונינו יהושע בן יהוצדק כהן גדול זיע"א ועוד גדולי עולם זיע"א. אמנם עתה אין סימן וידיעה לקבורת גדולי עולם בזה המחוז של בבל אלא רק לשנים שלשה גדולי עולם אשר נזכירם פה ורוב מחוז בבל הוא מדבר ומי יודע היכן הם טמונים כל הצדיקים הקדמונים. ובמדינתנו היא המדינה החשובה הנקראת בשם בג'דאד לא יש ידיעה ומצבה לשום צדיק מן דור התנאים ודורות האמוראים וכ"ש מדורות שקדמו להם. ורק קרוב לעיר בצרה יש מקום שבו המצבה של אדונינו עזרא הסופר זיע"א (כפי הקבלה הישנה המקובלת מדור לדור) והוא רחוק מעירנו בגדאד יע"א כמה שעות בספינה של אש בנהר חדקל ועוד יש לנו צדיק גדול סמוך וקרוב למדינתינו הוא אדונינו יהושע כהן גדול זיע"א והוא כי עירינו בגדאד יע"א היא בנויה טל שפת נהר חדקל במזרחו ויש כנגדה ישוב בתים וחצירות מצד השני שהוא מערבו של נהר חדקל ודרים שם ישמעאלים דוקא ואחר הישוב הזה כרחוק אלפים אמה שמה מקום המצבה של אדונינו יהושע כה"ג ונודע זה אצלינו מאבותינו ואבות אבותינו מדור לדור שזו המצבה היא של אדונינו יהושע כה"ג וגם אצל הישמעאלים כולם ואצל הממשלה נקרא שמו הטוב על אותה המצבה אבל לא יש אבן קבועה שם מזמן קדמון המודיעה דבר זה ומוכרח לומר כי בא אדונינו יהושע כה"ג בזמן בית שני מירושלים אצל מלכי מדי ופרס בעבור צורך ישראל ונפטר במחוז בבל כי מלכותם מגעת שם. וכמו כן אין אנחנו יודעים הסיבה שחזר אדונינו עזרא הסופר זיע"א למחוז בבל ונפטר שם ונקבר שם. ברם הזקנים אומרים שאחר עלייתו לארץ ישראל יצא משם והלך לערי תימן (יאמן) כדי להביא את ישראל שגלו שם ולהחזירם לארץ ישראל ולא קבלו לשמוע לו ולצאת ממקומם והוא יצא מתימן כדי לשוב לארץ ישראל ובא דרך הים עד עיר בצרה יע"א ונפטר שם ונקבר בזה המקום כי מקום מצבה שלו הוא קרוב לעיר בצרה ועומד על שפת נהר חדקל, כך אומרים הזקנים ע"פ הקבלה ולא נמצא דבר זה כתוב באיזה ספר:

ונחזור לדברינו שגם מן דורות הגאונים לא נמצא מצבה ידועה לשם גאון וראש גולה וראש ישיבה שהיו בדורות הגאונים, אלא רק נמצא במדינתנו בג'דאד יע"א בתוך רחובות בתי היהודים בית אחד שיש בו מצבה אחת המיוחסת לשם רבינו יצחק גאון ובפי ההמון נקרא בשם שיך יצחק גאון, ועל הכותל קבועה אבן אחת של שיש חקוק עליה שורות אלו:

על ציון זה יש מצבה בה צדיק חי ראש ישיבה דור חמישי לסבוראי איש רב יצחק גאון סבא למיום בוקש למעלה היא שנת כת"ר לחר"בה

ביאור תיבה האחרונה שהיא תיבת לחר"בה היינו ר"ל לחרבן בית המקדש כי בה ר"ת בית המקדש. נמצא שנפטר שנת כת"ר אחר חרבן בית שני:

גם אודיעך עוד דבר קטן שבתוך עירינו בג'דאד יע"א יש בתוך רחובות הנוצרים מרכז של הישמעאלים ובתוכו חדר א' שיש בו מצבה אחת, והיו הזקנים אומרים, ששם קבור רבי אברהם מוכר ירק ז"ל, אך הוא בידם ואין היהודים נכנסים שם:

ואם תשאלך נפשך לדעת, מענין מדינת בג'דאד, מה היתה בזמן חכמי התלמוד, ובזמן הגאונים, ומה טיבה ומה עניינה. אזכיר לך פה, מ"ש בהמגיד של שנת תרל"ג ח' שבט היא שבעה עשר להמגיד, דברי החכם היקר המפורסם, הוא החכם ב"ג ז"ל, אשר טרח ויגע לדעת מענין עירינו בג'דאד יע"א. דלפי השערתו היא היתה נקראת בזמן התלמוד בשם פומבדיתא, או בשם מחוזא, והכליפ'ים מלכי ישמעאל שינו שמה לקרותה בג'דאד, וקבעו שמה כסא מלכותם. ומה שנזכר בתלמוד רב חנא בגדתאה דמשמע שהיה מעיר ששמה בג'דאד, אין זו בג'דאד שישבו בה הכליפ'ים, מלכי ישמעאל, כי זו העיר של רב חנא היתה קטנה:

וכתב שם שאנחנו מוכרחים לסברא זו, מפני שנודע לנו בבירור, כי רבינו שרירה גאון ובנו רבינו האי גאון, היו ראשי ישיבות בפומבדיתא, וזה לא יכוזב, גם נודע בבירור כי רבינו שרירה גאון ובנו רבינו האי היתה מנוחתם כבוד בעיר בג'דאד. וזה נתברר לו מן האגרת הנדפסה בספר אל מחצ'רה ואל מד'כרה לרבינו משה בן עזרא ז"ל, שמפורש שם דרבינו שמואל הנגיד הלוי אשר היה משנה למלך בקורטב'א בשפניא הוא היה בימי רבינו האיי גאון ז"ל, וזה רבי שמואל הנגיד שלח את רבי מצליח דיין צקליה למדינת בבל להתבונן על תהלוכות הגאון רבינו האי אשר יצא שמו בכל הארץ. ורבי מצליח זה כתב אגרת לרבינו שמואל הנגיד ז"ל הנז', ובאגרת זו מפורש כי ראה את רבינו האי גאון בבואו אליו לבג'דאד ודבר ממעלות אשר מצא בהגאון. ומזאת האגרת נודע כי רבינו האי גאון שהיה ראש ישיבה בפומבדיתא היה בבג'דאד א"כ בעל כרחך לומר שבג'דאד היא היתה עיר פומבדיתא. וגם בספר העושר שהוא ספר קדמון כתוב בו כי רבי מצליח דיין צקליה, כתב בחזרתו מבג'דאד ספר אשר בו מספר מעלית רבינו האי גאון ז"ל:

ועוד כתב שם החכם ב"ג ז"ל הנז', שמכל זה אנחנו רואין, כי רבינו האי גאון וישיבתו היה בעיר בג'דאד, וכן מוכח נמי מדברי רבינו האי גאון ז"ל עצמו שהובאו בהלכות רי"ץ גיאות ז"ל, הלכות סוכה דף פ"ט שכתב רבינו האי ז"ל וז"ל, ובבג'דאד עושין בבתי כנסיות שלהם סוכות ע"כ. וכן היה המנהג פה עירנו בג'דאד לעשות בבית הכנסת סוכה במקום שאינו מקורה שמתפללין בו בקיץ והיה נוהג דבר זה משנים קדמוניות, ויש קרוב לארבעים שנה נתבטל בעוה"ר דבר זה שהיה מנהג קדמון מאד, נמצא רבינו האי גאון שם היה מקומו והוא מספר ממנהג מקומו, וגם עוד בהלכות אבל לרי"ץ גיאות ז"ל כתוב בשם רבינו האי גאון ז"ל, בזה"ל, אלא יש שקוברין את המת בבג'דאד, ואח"ז מוציאין אותו כמה פרסאות אל עבר פרת המערבי, למדבר הסמוך לישימון, ובאותו הדף בסופו כתב, ואעפ"כ כשתמות אשה חשובה שולחין את גווייתה מבג'דאד אל פירוז שאכור וכו', ע"ש:

עוד הביא החכם היקר ב"ג ז"ל הנ', דברים מאגרת שכתב רבינו שרירה גאון שהיה אביו של רבינו האי גאון וז"ל, מר רב חנא גאון ומר רב יצחק גאון (ששניהם היו גאונים בפומבדיתא) והוא ר"ל רב יצחק שהיה בפירוז שאכור עת שכבשה עלי בן אבו טאלב ויצא מר רב יצחק מן פירוז שאכור לקראתו והקביל את פניו וקבלו עלי בן אבו טאלב בספר פנים יפות ע"כ. ועוד כתב החכם ב"ג ז"ל שם וז"ל, כאשר רצו לחדש כנשר את פומבדיתא ומחוזא בימי הרמב"ם ז"ל, קבעו אותה בעיר בג'דאד והיה להם אז עשרה ישיבות והגדול שבראשי הישיבות הוא רבי שמואל הלוי שנתווכח עם הרמב"ם ז"ל בדבר הליכה על הספינות על נהר פרת וחדקל ביום השבת, ככתוב באגרות הרמב"ם ז"ל ויתר וכוחים, ורבי בנימין מטודלא, ורבי פתחיה זכו לראות אותם הישיבות בעיניהם, ולמענם שולחו בבלה עכ"ל:

והנה בהמגיד הנז' בא חכם אחד וגמגם על דברי החכם ב"ג שכתב ששם בג'דאד חדשו אותו הכליפ'ים מלכי ישמעאל והלא נמצא שם זה בזמן התלמוד באומרם רב חנא בגדתאה, שהיא על שם בג'דאד, וזה היה קודם הכליפ'ים ואח"כ בא החכם ב"ג ז"ל והשיב על דברי המעיד הנז' וז"ל גם אני ידעתי וכו'. אמנם בגדתאה של רב חנא אינה עיר בג'דאד שהזכירה רב שרירה גאון כי אותה של רב שרירה גאון היא העיר הגדולה והמפורסמת מכל ערי בבל וארם נהרים, וארץ שנער, והיא רוכלת עמים ובירת הכליפ'ים, ושם ישב הארון אל רשיד אשר גדולות מדובר בו בספר אלף ולילה אחד. ולשם שלח המלך האדיר קרלוס הגדול מושל צרפת ואשכנז איש עברי להיות מלאכו לפניו אצל הכלי"ף הזה, והוא שלח על ידי העברי הזה מנחה מורה שעות הראשון שנודע בערי אירופא. אמנם זאת עיר בגדת של רב חנא היא היתה עיר קטנה, ואולי היתה קרובה לעיר בגדת החדשה והגדולה וכו':

ומפני שעיר מחוזא היתה ידועה מאד בזמן התלמוד, לרוכלת עמים, ורוב מסחרה היה ביין (עיין בגמרא דברכות בד"ה דתקיפו ליה ארבע מאה דני דחמרא) ובני ישראל אשר ישבו בה היו עשירים גדולים כידוע ממקומות רבים בתלמוד על עושר וגדולת העיר הזאת דמחוזא, ועם כל זאת לא נזכר שם העיר הזאת בשום ספר מספרי חכמי הגוים הראשונים אשר ספרו משמות ערי בבל, אין זאת אלא בעבור שבני ישראל קראו אותה בשם אחר מאשר קראו אותה הגוים כאשר זה מנהגם עד היום, ושמה היתה סליקיא, ואח"כ כאשר חדשו אותה הכליפ'ים שינו אותה לטובה וקראו אותה בג'דאד וכו':

וראויה היתה העיר הזאת מחוזא להיות בירת הכליפ'ים כי עומדת על נהר חדקל והסילון הגדול (קאנאל) אשר היה נקרא בפי חכמי התלמוד בשם נהר מלכא סתם (א"ה נראה שהוא הנקרא נהרווא"ן והוא סמוך לבג'דאד איזה שעות, וקודם שנים הרבה נסתם וראשו נראה לכל מחמת מעט בנין הנשאר בפתיחתו במקצת וסתמו מושל פרס, להרע לבריות, כי כמה פרסאות אדמה היו נזרעים על מימיו מפה ומפה, ועתה נחרבו, ועתה הוא אפשר להתקן אך צריך לו דמים הרבה, וכבר זה יותר מעשר שנים בא מהנדי"ס אחד וראה מקום זה ועשה ראפיר"ט שאם יחזור לקדמותו יעלה ממנו הכנסה והרווחה סך עצום ונורא בכל שנה ושנה, והכל הודו לדבריו, אך כולם עומדים בשב ואל תעשה מכמה סיבות והכל בידי שמים), וזה הסילון חבר שני הנהרות, פרת אצל נהרדעה, וחדקל אצל מחוזא, ואין מקום צר בין שתי הנהרות כי אם בין בג'דאד החדשה הזאת ונהרדעא, ושם ראוי לחפור סילון גדול ולא במקום אחר. כי מבג'דאד לדרום ולצפון הנהרות מתרחקים זה מזה כאשר אנחנו רואין במפות הארץ (א"ה בזה יש מקום לדבר ואכמ"ל). וכבר כתב החכם הנודע רבי אברהם נייבורג בספרו בלשון צרפת כי בג'דאד של התלמוד לחוד, ובג'דאד של הכליפ'ים לחוד. ועוד הבאתי ראיות שהגאונים רב שרירה גאון ורבינו האי גאון שהמה היו ראשי ישיבות פומבדיתא, וגרו בעיר החדשה הזאת בג'דאד, וע"כ שהיא עיר מחוזא של התלמוד ששם ישב לראש גם רבא וכו' עכ"ד החכם ב"ג הנז' שם:

עוד אח"ז חזר וכתב החכם ב"ג ז"ל הנז' וז"ל, וזה אשר כתב לי איש יקר ונכבד, חכם מפורסם אשר הורתו ולידתו בקדושה בעיר בג'דאד הנכבדה, וזה אשר כתב לי במכתבו בזה"ל: את אשר כתב רו"מ בהמגיד השערתו, על ערי בבל הנזכרים בתלמוד, גם אצלי חדוש הוא, ובהיותי בבית הספר כד הוינא טליא בבבל, שאלתי את פי מורי על אודות שמות הנזכרים בתלמוד נהרדעא וכו', היכן הם היום ואיך נקראים, גם הוא לא ידע מזה כלום, כי מפני בלבול הממלכות והלשונות, נסתם חזון שמות ההם, אלא אם יעיין האדם בספרי ימי מלכי הערביים ובספרי דברי הימים, וחכמי ישמעאל הקדמונים, כמו ספר הנקרא תאריך בן בלדין, ותאריך אל מקריזו, ועוד ספרים אשר נשכח שמם מזכרוני, ומספרים ההם יוכל להוציא אדם דבר מה, אך הספרים הנזכרים ביותר, הם מפאת מעט מציאותם ומפאת יוקרם אינם נמצאים אצלי, וכל אחד שוה מ"מ ז' נפליון זהב, וזמן גרמה שלא אוכל לקנות מהם עכ"ל החכם הנזכר ספרא רבא דישראל, בעיר אלכסנדריא, נקרה פ'רג' חיים מזרחי ס"ט עכ"ל ב"ג שם:

ועוד בהצופה להמגיד של כ"ז אב תרל"ג, חזר וכתב החכם ב"ג ז"ל הנז' וז"ל, כפי התלמוד ולפי דברי רב שרירא גאון ז"ל, היו הערים נהרדעא, ומחוזא, ופומבדיתא, סמוכים וקרובים זה לזה, ופומבדיתא ומחוזא כמעט לעיר אחת יחשבו וכו', על כן אדברה נגד מלכים ולא אבוש, כי העיר המהוללה הנקראת היום בגדאד היא עיר מחוזא, היא ולא אחרת, ומה לנו לראיה אחרת, אחרי כי ידענו דרב האי גאון ואביו רב שרירא גאון, ואבות אבותיהם כולם היו גאוני פומבדיתא, ודירתם היתה בבגדאד, ושם מצא אותם רבי מצליח ששלח אותו רבי שמואל הנגיד, ומה להגאונים האלה בבגדאד, אם לא כי בגדאד היא עיר מחוזא והיא פומבדיתא עכ"ל (א"ה יתכן פומבדיתא ומחוזא, זו יושבת למזרח נהר חדקל, וזו יושבת למערבו של הנהר, ופומבדיתא היתה מקום הישיבות ומדרשים ומחוזא מקום המסחר ושווקים, וחנויות ופונדקאות של עשירים סוחרים ושולחנים, ובזמן הגאונים שינו הכליפ'ים שם מחוזא לשם בגדאד, ונשארה פומבדיתא שכנגדה בשמה הראשון, והגאונים רבינו שרירה ורבינו האי היו חצרותיהם, ובני ביתם במחוזא, כי היו קרובים למלכות, אך מרביצים תורה בפומבדיתא):

הנה אנכי העבד העתקתי כל לשונות החכם היקר ב"ג ז"ל, אשר שרטט וכתב מענין עירינו בג'דאד יע"א, כי ראיתי דבריו טובים ונכוחים, והם מוכרחים מתשובת הגאונים ז"ל הנז"ל. ולפק"ד דברים אלו השייכים למדינת בג'דאד גם רבני וחכמי ואנשי מדינות אשכנז וכיוצא בהם יערב להם לידע אותם, יען כי גם בזה"ז היא נזכרת בפיהם לטובה ולברכה, בכל שבת ויו"ט, בעת יציאת ס"ת להתפלל בשלום חכמיה, בנוסח יקום פורקן מן שמיא, חנא וחסדא ורחמי וכו', למרנן ורבנן חבורתא קדישתא די בארעא דישראל, ודי בבבל, לרישי כלי, ולרישי גלותא ולרישי מתיבתא ולדייני די בבא, לכל תלמידיהון ולכל תלמידי תלמידהון, ולכל מאן דעסקין באורייתא, מלכא דעלמא יברך יתהון ויפיש חייהון וכו' וכו', וכנדפס במחזורים בתפלת שחרית דיום שבת קודש:

והנה בזה"ז לא נשאר בעלי תורה בבבל, אלא רק במדינת בג'דאד יע"א, ותשואות חן חן להאומרים נוסח יקום פורקן הנז', אשר לא עזבו מנהג אבותם להיות מתפללים בעד ארץ רחוקה, ככתוב מארץ רחוקה באו אלי מבבל. ישלם ה' פעלם ותהי משכורתם שלמה מעם ה' אלהי ישראל:

ואחר אשר באתי בארוכה ודברתי ברחבה בעד עיר מולדתי ב'גדאד יע"א, אשר כל הדברים האלה באו דרך אגב להיותינו קרובים אל מצבת אדונינו יחזקאל הע"ה זיע"א, ואנחנו צעירי הצאן מתכבדים בו כי מקומו בכלל מחוז בבל נקרא. הנה בעתה אבא לדבר בעיקר הקנטרס הזה אשר קראתיו בשם מראות יחזקאל, לפרש גרגרים קטנים בדבריו הקדושים והנעימים האמורים בספר נבואתו הקדוש והאמיתי הנקי והטהור:

ותחלה לראש אודיע להקורא, כי מערת אדונינו יחזקאל הע"ה זיע"א אינה עשויה בידי שמים כמערות הנמצאים בארץ ישראל, כי ארץ זו אינה ארץ הרים וגבעות כדי שימצא בה מערות בידי שמים, על כן מערה הנז' היא עשויה בידי אדם שחפרו בארץ מרתף עמוק. ושמה למטה קברו את הצדיק זיע"א ובנו על קברו מצבה ועשו לאותו מרתף כותלים, בבנין אבנים, ובנו עליהם כיפה גבוהה והיא ג"כ בנין אבנים, ועל שטח החיצון של הכיפה עשו מצבה, מכוונת בארכה ורחבה, כמו המצבה התחתונה, וזו המצבה העליונה עומדת למעלה כנגד המצבה התחתונה בכיוון ממש, כדי שהאיש המשתטח על העליונה נחשב לו כאלו נשתטח על מצבה התחתונה, שעומדת על קברו ממש שהיא קרובה לגוף הצדיק הקדוש זיע"א:

ועל המקום הזה שבו המצבה העליונה, עשו בנין מפואר בכותלים גבוהים ותקרה של אבנים בנויה עליהם, והבנין עשוי בסדר יפה ונאה, מעשה ידי אומן מבית ומחוץ, וכל האנשים והנשים נכנסין לתוך מקום הבנין הזה, ודורסים על שטח החיצון של הכיפה שהוא קרקע של זה המקום, ומרוצף באבנים צבועים שקורין כאש"י ונגשים אצל המצבה העליונה לנשקה מארבע רוחותיה בהיותה מלובשת בתיבה של עץ ומעוטפת בבגד חשוב שקורין קב"ה וגם תוחבין בארבע זויות המצבה ארבעה דגלים שקורי' כיר"ק:

ובספר הגאון הלבוש ז"ל, בהלכות תפילין סי' ל"ד אחר שזכר שם מחלוקת בסדר כתיבת הפרשיות של התפלין שיש בזה אחד סדר רש"י ז"ל, ואחד סדר ר"ת ז"ל, כתב כ"ע נוהגין כרש"י, ועוד ששלחו כתב מן ארץ ישראל, שנפלה בימה שעל קבר יחזקאל הנביא, ומצאו שם תפלין ישנים מאד והיו כסדר רש"י, עכ"ל. מדברים אלו נראה שהכיפה התחתונה שדורסין העולם עליה אשר המצבה העליונה בנייה עליה, נפלה ונראית המצבה התחתונה אשר בקרקע המרתף ששם הוא קבר הצדיק הנביא ממש ומצאו התפילין ההיא שם למטה, וכפי הנראה תפילין הנז' נפלו מן הפועלים שהיו עוסקין שם מקדם קדמתא. ושמעתי שקודם כמה שנים יותר מארבעים שנה הסירו הכיפה של הבנין אשר עליה עומדת המצבה של רבי מאיר בעל הנס זיע"א לבנותה מחדש, ונראית קרקע התחתונה, וראו כי המצבה התחתונה שעומדת על קבר רמב"ה ממש היתה מכוונת כנגד המצבה העליונה שהיתה שני אבנים גדולים של סלע מורכבים זו ע"ג זו, ושם מצאו למטה נירות ישנים, וגם מצאו אצל קברו של אדונינו רמב"ה זיע"א עוד שני קברים ואחר שבנו הכיפה מחדש והניחו שתי האבנים הגדולים הנז' בכיוון כנגד המצבה התחתונה עשו ציון למעלה גם לשני קברים החדשים אשר ראו, על כן נראה שגם אצל מצבה של אדונינו יחזקאל הע"ה נעשה כאשר היה אצל אדונינו רבי מאיר בעל הנס זיע"א:

ועתה אכתוב את אשר חנני השי"ת בחסדו הגדול פשטים ורמזים במקראי קודש של ספר הקדוש יחזקאל הע"ה:

פרק א

ויהי בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחודש ואני בתוך הגולה על נהר כבר נפתחו השמים ואראה מראות אלהים: (יחזקאל א:א)

הנה ספר יחזקאל התחיל באות וא"ו וסיים באות ה"א כנגד אותיות ו"ה שבשם הוי"ה ב"ה, שהם סוד תפארת ומלכות שהם סוד יצירה ועשיה, וידוע שהיצירה שם הוא שם הוי"ה במלוי אלפי”ן שעולה מספר מ"ה, והעשיה שם הוא שם הוי"ה במלוי ההי"ן שעולה מספר ב"ן, וידוע מ"ש רבינו האר"י זלה"ה כי יחזקאל הע"ה נתנבא מן האצילות בהתלבשות הבריאה, והבריאה ביצירה, נמצא קבל נבואתו מן היצירה שהיא סוד וא"ו דשם הוי"ה, וכיון שראה ביצירה כ"מ שראה בעשיה, שהיא תחת היצירה ולכן ספרו התחיל באות וא"ו שהוא סוד היצירה, ומסיים באות ה"א שהיא סוד העשיה. ובזה יובן הטעם שקראו הקב"ה תמיד בשם בן אדם שבזה רמז על שם הוי"ה דמלוי ההין שעולה מספר ב"ן שהוא בעשיה, ועל שם הוי"ה במלוי אלפי”ן שעולה מספר מ"ה, כמנין אדם שהוא ביצירה, כי הוא ראה נבואתו ביצירה וגם ראה בעשיה שתחת היצירה כמ"ש, ולכן קראו בשמות השייכים לשניהם שהם שם ב"ן ושם מ"ה שהוא גמ' אדם:

עוד נ"ל בס"ד טעם אחר שספרו התחיל באות וא"ו, שמספרו ששה, וסיים באות ה"א שמספרה חמשה לרמוז כי שמו הטוב נכתב בששה אותיות, ונקרא בחמשה אותיות, כי אות א' שבשמו אינה יוצאה במבטא. ולקמן אכתוב בזה דבר יקר בעזה"י:

ובזוהר חדש איתא, דמראה אדונינו יחזקאל הע"ה במרכבה, היה ביום חג השבועות, ולכך קורין הפטרה זו ביום חג השבועות, ופירש שם ברביעי ר"ל יום רביעי בשבת, ובחמשה לחודש, שאותה שנה נזדמן יום שבועות בחמשה לחודש סיון, דארז"ל בגמרא עצרת פעמים בחמשה לחודש כשיהיו ניסן ואייר שניהם חסרים, כי מקודם היו מקדשין החודש על פי ראיית העדים, ולכך כשיזדמן ניסן ואייר שניהם חסרים מוכרח שיהיה יום חג השבועות ביום חמשה לחודש סיון, כי לעולם צריך שיהיה חג השבועות יום חמשים מספירת העומר, ולפעמים יזדמן בששה סיון כשיהיו ניסן ואייר שניהם מלאים, כי מקודם היו מקדשין ע"פ הראיה, ורק עתה שהולכים אחר העיבור לא יזדמן אלא רק בששה בסיון ולא ישתנה:

נמצא בתחלת ספרו נקט בחשבון השנים שלושים ובימי השבוע רביעי, בו חודש חמישי, הרי כאן רביעי חמישי שלושים ר"ת רח"ש, הוא אותיות שם קדוש הרמוז בפסוק רחש לבי דבר טוב, ורמוז בס"ת ממולח טהור קודש, והוא השם שמסר יעקב אע"ה לבניו כשירדו למצרים לשמירה כנודע, וכן השם הזה שמר את ישראל בגלות יהויכין כשגלו לבבל החרש והמסגר, ונרמז שם זה באותיות החרש ששם זה הגין על החרש והמסגר, אשר אדונינו יחזקאל הע"ה היה בכללם ועמהם, ושם זה הגין עליהם, לכך נרמז בתחלת הספר המדבר בגלות יהויכין:

ואמר נפתחו השמים ואראה מראות אלהים. ר"ת אמונה לרמוז על מ"ש רשב"י בזוה"ק בפסוק היה היה דבר ה' אל יחזקאל כי יחזקאל נביאה מהימנא הוה וכל מה דגלי ברשותא דקב"ה גלי, ובהימנותא הוה, ע"ש. ולכן נרמזה אמונה בר"ת פסוק נפתחו השמים ואראה מראות אלהים:

ועוד נ"ל בס"ד אומרו ואראה מראות אלהים, דידוע שם אלהים דין ובחילוף שם אכדט"ם הוא רחמים, שהוא בסוד הבינה הנקראת אלהים חיים, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל בדרוש ל"ג לעומר, ולז"א ואראה מראות אלהים, חלק תיבת מראות לשתים וקרי בה מר אות, והיינו מר ר"ל חלוף, כלומר ראיתי הארת חלוף שם אלהים שהוא רחמים שהוא אכדט"ם:

היה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים על נהר כבר ותהי עליו שם יד ה': (יחזקאל א:ג)

נ"ל בס"ד כפל הלשון היה היה ע"פ מ"ש רבינו מהרח"ו ז"ל בשער הקדושה, כי יחזקאל הע"ה באה לו דברי הנבואה מן האצילות בהתלבשותו בבריאה, והבריאה ביצירה ע"ש, נמצא דבר ה' שהוא מן האצילות נעשה בו שני התלבשות א' בבריאה וא' ביצירה, ולז"א היה היה שתי הויות. ובזה יובן אומר נפתחו השמים זו היצירה שנקראת בשם שמים כנודע, ואראה מראות אלהים זו הבריאה שנקראת בשם אלהים. גם אמר מראות לשון רבים כי היה ע"י התלבשות מראה במראה ולכן אמר לקמן במראות אלהים הבאני אל ארץ ישראל, ובזה יובן הטעם כי קראו רז"ל למראה של יחזקאל הע"ה בשם מעשה מרכבה, כי הורכבו ונתלבשו המראות זה בזה:

ונראה לי בס"ד הסיבה שהוצרך יחזקאל הע"ה בדבר הנבואה לשתי התלבשות בבריאה וביצירה, ולא היה לו כמו ישעיה הע"ה שהיתה נבואתו בהתלבשות הבריאה דוקא, היינו מפני דנבואת יחזקאל הע"ה היתה בחו"ל אשר מצד המקום רחוק מאד שתשרה רוח נבואה על הצדיק, אבל מצידו לא היה מניעה לכך שאם היה מתנבא בא"י היה זוכה שיקבל דבר ה' בהתלבשות אחת שהוא בבריאה דוקא, וכדהוה בישעיה הע"ה, ורק המקום גרם זה, וכאשר אמרו בגמרא על רב הונא ראוי רבינו שתשרה עליו שכינה אלא שבבל גרמא לו:

וכך הוא המשך הכתוב, היה היה דבר ה' שתי הויות של שתי התלבשות מסיבה זו שהיה זה בארץ כשדים על נהר כבר, שהוא חו"ל, ולכך ותהי עליו שם יד ה' דהיינו בהתלבשות היצירה שהוא סוד יד, כי ידוע דאצילות חכמה ובריאה בינה ויצירה חג"ת נה"י ועשיה מלכות נמצא יצירה היא סוד כמ"ש בפתיחת אליהו זכור לטוב חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא. ולכן נזכר יד ה' בנבואתו כמה פעמים כמ"ש ויד ה' עלי חזקה וכן היתה עלי יד ה':

ונראה לרמוז בשם הטוב של יחזקאל הע"ה, כי אותיות שמו במלואם יש בהם י"ח אותיות כמנין חי שהוא צדיק חי, וגם בתחלת שמו הטוב יש חי ובסופו יש אל, הרי שם אל חי רמוז בשמו שיאיר בו ונשאר אותיות ז"ק שהוא ר"ת זיכך קין, גם מספר שמו עולה יוסף שהוא כינוי ליסוד, ונרמז בו שהוא תיקן פגם היסוד, ולעתיד יוסיף מעלות רמות על מה שהיה לו קודם. גם אותיות יחזקאל במילואם עולה תתע"ו כמנין יוסף, אם תחשוב פ"ה דמנצפ"ך בת"ת. ובזה יובן בס"ד ויהי ה' משגב לדך משגב לעתות בצרה, עתות גי' יחזקאל במלואו, גם תתע"ו הנז' עולה מספר תיקו'ן לעו'ן קי'ן בדקדוק:

ובשער הגלגולים דף מ"א איתא, הגבורה העולה מן היסוד עד החסד הוא יחזקאל הע"ה ע"ש, ונראה אם תצרף מספר חסד עם מספר יחזקאל עולה מספר ברוך כי ברוך הוא, והוא מספר כרוב, ונרמז בזה מה שהיה יכול להפך השור שבמרכבה לכרוב וכמ"ש בגמרא שיחזקאל הע"ה בקש רחמים והפכו לכרוב, ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב ואני בתוך הגולה על נהר כבר והיינו נהר לשון אור כמו נהר יממא, כבר בהפוך אתוואן כרוב על ידי החולם שמשמש במקום וא"ו, והכונה הוא אע"פ שאני בתוך הגולה בחו"ל עכ"ז זכיתי לאור הכרוב כי הפכתי השור לכרוב וזהו נהר כבר ר"ל אור הכרוב:

ועוד נ"ל בס"ד, יחזקאל בן בוזי הכהן עם הכולל עולה מספר שדי, לרמוז שבזכותו אמר הקב"ה לצרות ישראל די, כי הוא סבל יסורין וכפר בעד בית ישראל ובית יהודה, וגם תיקן פגם היסוד שחטא בו קין, וידיע שם שדי הוא ביסוד. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש את ה', איש עם הכולל האותיות עולה שי"ד כמנין יחזקאל בן בוזי הכהן שעולה עם הכולל שי"ד, ורמזה כי הוא יתקן פגם קין. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב כי שבעתים יקם קין, פירוש יחזקאל הע"ה שכיפר בעד עון השנים השביעיות שחטאו בהם בית ישראל ובית יהודה בשכבו על צדו השמאלי והימני, הוא יעשה קימה לקין לתקן אותו. גם שבעתים הוא שמע בית כלומר מי ששמע נבואה של בית הוא בית שלישי שיבנה בב"א הוא יעשה קימה לקין לתקנו:

ונראה לכן קראו בן בוזי, דהיינו חלק תיבת בוזי לשתים וקרי בה בו ז"י שהוא חלק הטוב שמספרו ז"י שבשורש קין, ולכך הצליח בתיקון שתיקן שם. או יובן רמז באמרו בו ז"י מספר טו"ב ע"פ מ"ש רז"ל הקב"ה הקיש על קנקנו ומצאו טוב, כי אמר לו בן אדם התחיינה העצמות האלה, והשיב אדני ה' אתה ידעת, והטעם שהקיש על קנקנו בזה מפני כי הוא יתברך הקיש על קנקנו של קין ומצאו מקולקל, כי א"ל השי"ת אי הבל אחיך, והשיב לא ידעתי השומר אחי אנכי, ולכן את יחזקאל הע"ה שתיקן את קין הקיש על קנקנו כדי לתקן גם את הדבור הזה שחטא בו קין, והוא כששאלו התחיינה העצמות האלה השיב כהוגן אדני אלהים אתה ידעת:

ועוד נ"ל בס"ד לפרש בפסוק ואני בתוך הגולה על נהר כבר, ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל דיחזקאל הע"ה היה מטיפות של אדם הראשון שיצאו ממנו קודם שנולד קין שהם טיפות הראשונות שהיו מעולות מאד מאד וכנז' בשער הפסוקים ע"ש. והנה אותיות הגולה במילואם כזה ה"י גימ"ל וי"ו למ"ד ה"י אותיות המלוי שהם בתוך אותיות הפשוט של הגולה עולים קין בדקדוק, וז"ש ואני בתוך הגולה כלומר שורש קין שרמוז בתוך אותיות הגולה, אך אני הייתי על נהר כבר כלומר מטיפות הראשונות של אדם הראשון שיצאו קודם שנולד, וזהו כבר ר"ל קודם, ונהר קאי על מוצא מקום הטיפות הנקרא בשם נהר כנודע, ואני הנני מן הראשונות שהיו כבר, שהם מעולים ביותר:

הוא מראה דמות כבוד ה' ואראה ואפול על פלי ואשמע קול מדבר: (יחזקאל א:כח)

נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש בזוה"ק וז"ל, תשיעאה הוא מראה כבוד ה', חכמה עלאה דמות דילה חזא יחזקאל נביאה לתתא ולא חכמה ע"כ. ובזה פרשתי הטעם דארז"ל בגמרא הרואה יחזקאל בחלום יצפה לחכמה, יען כי דמות חכמה עלאה חזא יחזקאל נביאה ולכן אחר הוא מראה כבוד ה' דקאי על דמות חכמה עלאה אמר ואראה ואפול על פני, דאותיות הסמוכים לאותיות פני הם אותיות טעם, וידוע כי הטעמים הם בחכמה, ועל ר"ל סמוך כמו ועליו מטה מנשה, ואפול ר"ל ואהיה חונה ושוכן בהארה זו של טעם, שה"ס חכמה. ואומרו ואשמע קול מדבר דאפשר היתה נבואתו בחי' קול ודיבור ואפשר לכן ארז"ל שאמר הקב"ה הנה צויתי השמים שיפתחו לקול יחזקאל. ודוק היטב:

והא לך לשון רבינו מהרח"ו ז"ל בשערי קדושה ח"ג שער וא"ו, וז"ל כבר נתבאר איכיות הנבואה בשער ה' כי מחשבת הנביא מתפשטת ועולה ממדרגה למדרגה ממטה למעלה עד הגיעו למקום אחיזת שרש נשמתו ואז היה מחשב להעלות אור הספירה עד א"ס וממשיך משם אור וחוזר ומורידו ממעלה למטה במעלות אשר עלה עד הגיעו למטה למטה בנפשו השכלית ונוטלת חלקה באור ההוא כפי שיעור אחיזת שורש נשמתו למעלה ומשם ממשיכה בכח המדמה בנפש החיה שבו. ושם מצטיירים הדברים בחושים הפנימיים אשר בכח המדמה או בחושים החיצונים. והנה המשכת המחשבה ההיא ודאי שלא מאיליה היתה עולה אלא ע"י כונות ויחודים שנמסרו בידו מאת הנביא המלמדו להתנבא, כענין בני הנביאים עם שמואל ואליהו ואלישע זכרונם לברכה וכו'. עוד שנית היו מלמדים תפילות והזכרת שמות של שומרי הפתחין של הרקיעים ושל ההיכלות שבכל עולם ועולם מסוף העולמות עד רום עולם האצילות כנז' בס' הזוהר בפ' ויקהל וכו'. וענין השוערים והשמות האלו פירושן הוא כי היו משביעים בכח שם קדוש א' שהוא מן הספירה שבאותה מדרגה אל המלאך המושרש ונחצב משם והוא הממונה על שער הרקיע עצמו ופותחו. ואז נכנסת מחשבת הנביא דרך השער ההוא מאור לאור עד אור הפנימי של הספירה שבאותה מדרגה ואז מתפלל ומיחד היחיד הצריך להם וכך עולה ממדריגה למדריגה:

וזהו ענין מראות יחזקאל הנקרא מעשה מרכבה להיות המדרגות מורכבות זו על זו, ותחלה נפתחו השמים שערי הרקיעים שהם אורות החומר והכלים שבאותו עולם, ומשם נכנס אל הקליפות, וז"ש וארא והנה רוח סערה וכו'. ואמנם בהיותו בשמים, גם שם היה מתדבק וצופה, כמ"ש נפתחו השמים ואראה מראות אלהים, אבל כשהגיע למקום הקליפות לא היה נהנה להתדבק בהם אלא קורע ועובר בהם ואינו נדבק בהם רק ראיה בעלמא מוכרחת. וזהו סוד מ"ש אליהו ז"ל, לא ברעש ה' ולא באש ה' וכו', ומשם נכנס למחיצת אור המלאכים כנודע, כי בין כל אור ואור יש פרגוד מפסיק. וזהו סוד הנעלם שיש בענין החשמ"ל כי הוא בגימטריא מלבוש והוא הכלי והחומר של אורות המלאכים וה' יכפר בעדי בגלותי סוד הנעלם הזה. ואז ראה עשר כתות מלאכים אשר כולם נחלקים לארבע חיות וארבע מחנות שכינה, וז"ש ומתוכה דמות ארבע חיות. ומשם נכנס עד הגיעו אל אור הי"ס עצמן וז"ש ועל דמות הכסא כמראה אדם וכו', ואמנם הכסא עצמו הוא אור מחצב הנשמות בסוד האבות הן הן המרכבה, ולכן נקרא הנפש כבוד, כמ"ש למען יזמרך כבוד ולא ידום. והנה גליתי אליך סוד עמוק כולל עניני המרכבה אשר לא זכו אליה הדורות הקדמונים אלינו, עכ"ל. ע"ש:

פרק ב

ויאמר אלי בן אדם עמוד על רגליך ואדבר אותך: ותבא בי רוח ותעמדני על רגלי ואשמע את מדבר אלי: (יחזקאל ב:א-ב)

נראה הכונה ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל שיחזקאל הע"ה תיקן הרגלים שיש בפרצוף שורש קין שהיו רופפים ונתחזקו, ולכן א"ל עמוד על רגליך והתחזק בהם, ולכן נקרא שמו יחזקאל לשון חוזק, וכמ"ש בשער הפסוקים ע"ש. והנה ידוע שהנביא אינו יכול לעמוד על רגליו במראה הנבואה שאינו יכול לקבל אותה מעומד אלא מיושב, ורק משה רע”ה היה יכול להתנבאות מעומד. וכאשר פרשתי בס"ד מ"ש משה רע”ה עמדו ואשמעה אשר ידבר ה' שהוא יכול לעמוד ולשמוע, והיה צריך לומר אעמוד ואשמעה, ומרוב ענותו הסיב העמידה אליהם, שאמר עמדו ואשמעה, ולפי האמת למה צריכים הם לעמוד, אך הענין כדאמרן, וכמ"ש רש"י ז"ל בפסוק ונלחם בנו ועלה מן הארץ, דכונתם לומר ועלינו מן הארץ ותלו הדבר בישראל, וכן הענין כחן באופן כי אין הנביא יכול להתנבאות מעומד. אמנם יחזקאל הע"ה מפני שזכה לתקן הרגלים הנז' נתן לו הקב"ה כח שיקבל דברי הנבואה בהיותו עומד על רגליו, ולכן א"ל עמוד על רגליך ואדבר אותך. ואמר ותבא בי רוח זה הכח שנתן לו הקב"ה וקראו בשם רוח, כי הוא קבל נבואתו מיצירה ששם הוא סוד רוח כנודע, וכשבאה בי רוח זה הכח העמידני על רגלי, ובהיותי עומד על רגלי ואשמע את מדבר אלי ולא נפלתי מן הרעדה. ואמר את ר"ל דברים ברורים מן א' ועד תי"ו, גם את הוא כינוי לשכינה שהיא סוד אותיות:

ונראה בס"ד לומר, כי התחזקות זו שבאה לרגל אדונינו הנביא זיע"א, באה לו מן הארת שם הוי"ה במילוי יודי"ן ושם אהי"ה במלוי יודי"ן שעולה מספרם רגל, ולכן תמצא מספר יחזקאל בן בוזי עולה מספר רגל, והוא פלא:

ומה שא"ל ואדבר אותך, נ"ל בס"ד ואדבר אותיות אור ב' דל"ת כלומר הנבואה באה לו ע"י התלבשות האצילות בבריאה והתלבשות הבריאה ביצירה, הרי כאן ב' דלתות דל"ת אחד התלבשות אור האצילות בבריאה, שהבריאה דל"ת לאצילות, ועוד דל"ת שני התלבשות הבריאה ביצירה, כי היצירה היא דל"ת לבריאה, ולז"א ואדבר אותך אור ב' דל"ת יהיה אותך:

או יובן בס"ד אותך אות כתר, כי אות כ"ף הוא כתר בסוד כי מאתך היא [מאת ך'] מנוחתם שצריך לכוין במנחת שבת קודש מאת כתר היא מנוחתם, דאע"ג דאמרו בזוה"ק וכד מטא לדמות כתר דאיהו דרגא עשיראה חזי מאי כתיב ביה ואראה ואפול על פני דלא יכיל למסבל, עכ"ז ראיה קטנה דרך העברה ראה דהא כתיב ואראה, ורק ראיה גמורה בדרך הסתכלות לא הוה:

ואראה והנה יד שלוחה אלי והנה בי מגילת ספר: ויפרש אותה לפני והיא כתובה פנים ואחור וכתיב אליה קינים והגה והי: ויאמר אלי בן אדם את אשר תמצא אכול אכול את המגלה הזאת ולך דבר אל בית ישראל: ואפתח את פי ויאכלני את המגלה הזאת: ויאמר אלי בן אדם בטנך תאכל ומעיך תמלא את המגלה הזאת אשר אני נותן אליך ואוכלה ותהי בפי כדבש למתוק: (יחזקאל ב:ט-ג:ג)

והנה כפי תרגום יונתן וכפי פירוש רש"י ורד"ק, אין הכונה כפשוטן של דברים שיאכל ממש את המגילה, אלא הכונה שיקבל דברים הכתובים בה, ומה שא"ל פצה פיך ואכול משל הוא זה כלומר הטה אזנך ושמע וקבל הדברים ויערב לך כאלו אתה אוכל מאכל לרעבון, והמגילה היה כתוב בה קינים זו פרענותם של צדיקים בעולם הזה, וָהֶגֶה מתן שכרן שירננו עליו לעת"ל, והי, נהי של רשעים לעולם הבא וכמ"ש רש"י ז"ל, ודבר זה מפורש בגמרא. ע"ש:

ברם יש לדקדק בכתובים הנז' על אומרו אשר אני נותן אליך דפשיטה שהוא נותן אליו את המגילה. ועוד קשה תיבת למתוק נראה לשון יתר. ונ"ל בס"ד הענין מפורש בדברי רז"ל שבמגילה כתוב קינים היינו פרענותם של צדיקים בעולם הזה אשר הם צריכים לסבול יסורין בעבור ישראל לכפר עליהם, ועל זה א"ל אכול את המגילה כלומר תקבל עליך מה שכתוב פרעניות ויסורין במגילה כי האכילה כאן היא לשון קבלה וכאמור לעיל. ויחזקאל הע"ה אמר ואוכלה כלומר קבלתיה עלי, אך יש מקבל עליו יסורין בע"כ של החומר שלו ואין זה מן המובחר, ויש מקבל עליו היסורין מאהבה בשמחה וששון וטוב לבב שחושב אותם תענוג ממש וזה המובחר והטוב, ואיך יצוייר דבר זה שהאדם רואה צער ויסורין ויהיה לו עונג גם מצד החומר שלו, הנה זה אפשר להיות בכך אם יביט האדם ויבין וידע שהיסורים האלה נתונים לו מאתו יתברך שרצונו יתברך בכך, על כן כיון שהוא יש לו תענוג גדול בקיום רצונו יתברך, וכמ"ש הפייטן ומה לי מזמן אם לא רצונך, אז מוכרח שיתענג ג"כ ביסורין אלו כיון שבהם מתקיים רצונו יתברך, וכמו השותה סם כנאכ'ינה כדי שתסתלק ממנו הקדחת דאע"פ שהסם הזה מר כלענה נחשב בעיניו כדבש ושותה ברצון לב ובשמחה מאחר שחיותו ורפואתו תלויה בו:

וכאשר מספרים באותו חסיד שהיה אסטניס הרבה והיה מוהל, אמרו לו כיצד תוכל לעשות המציצה של דם הנימול שאתה מכניס ראש האבר בין שפתותיך ומוצץ הדם ולא תמאס, והלא טבעך שתתעלף מן המאיסות. אמר להם כיון שיש לי שמחה וששון ורצון לב מאד לקיים מצוה זו של המילה לעשותה כאשר צוה השי"ת אותנו אין אני מרגיש במאיסות, ודומה בעיני כאלו אני מכניס בפי ענבה אחת נקיה ומוצץ אותה. ועוד אמרו לו על המרור שאוכל בליל פסח, שלא נמצא בעירו מרור שדברו בו חכמים ומוכרחים לאכול עשב אחר מר מאד, והוא היה אסטניס שאינו יכול לטעום דבר מר אפילו משהו, ואם בלא כונה וידיעה בא בפיו דבר מר מוכרח שיקיא תכף ומיד, ושאלו אותו איך אתה יכול לאכול העשב המר הזה בליל פסח ואין אתה מקיא, ואמר להם מפני שאני מקיים מצות בוראי שהוא חביב עלי יותר מנפשי ורוחי ונשמתי אינני מרגיש במרירות אלא נדמה לי שהוא מתוק. נמצא בשביל אהבת האדם בהקב"ה ושש ושמח לעשות רצונו יתברך יתהפך הדבר אצל חומר האדם שהרע יתהפך לטוב והמר למתוק:

וכן הענין להפך בשביל אהבתו לעשות רצון הקב"ה יתהפך אצלו המתוק למר וריח הטוב לריח רע. וכמ"ש רז"ל על רבי עקיבה שהלך לעיר אחת בעבור איזה עסק ושלח לו השלטון למקום לינתו שתים זונות מקושטות ומבוסמות בכמה מיני בשמים ובע"כ באו ושכבו ע"פ מאמר השלטון אחת בצד ימין ואחת בצד שמאל כל הלילה זו אומרת פנה אלי וזו אומרת פנה אלי, והוא כל הלילה מרקק ולא פנה אליהן, למחר הלכו הזונות אצל השלטון אמרו לו נוח להם המות מששלחתן לאיש הזה דכו"כ עשה דמלבד שלא פנה אליהן אלא כל הלילה מרקק, וקרא לו השלטון ואמר לו למה לא נהגתה עמהם כמנהג העולם, ועוד למה היית מרקק והם משוחים ומבושמים בכל מיני בשמים טובים, אמר לו תאמין לי באמונה שעלה ריחם אצלי כנבילה סרוחה ולכך רקקתי כל הלילה, ע"כ, ודבריו אמת וצדק דאע"פ שהיו מבושמים בבשמים שריחם טוב מאד הנה מאחר שהוא רוצה מאד לקיים רצון השי"ת אשר מאס בהם גם אצלו נמאסו, ואותו ריח הטוב של הבשמים שבהם נהפך אצלו לריח נבילה ולכך היה מרקק גם מצד החומר שלו:

ולכן אמר השי"ת ליחזקאל הע"ה בן אדם בטנך תאכל ומעיך תמלא את המגלה הזאת כלומר בן אדם הגם דחמרי עתה עכ"ז תקבל עליך הפרעניות והיסורין של הצדיקים הכתובים במגילה ולא הקבלה הכרחית אלא רצונית בשביל שאני נותן אליך, כי מחמת שאני נותן אליך שבזה נעשה רצונו על כן אע"פ שאתה בן אדם חמרי תהיה קבלה זאת אצלך רצונית ולא הכרחית ואמר יחזקאל הע"ה ואוכלה כתרגומו שקבלתיה קבלה רצונית כאשר אמר אלי שהוא כדי לעשות רצינו בזה, ועל כן אע"פ שהיסורין ההם קשים ומרים לחומר האדם הנה היתה בפי כדבש למתוק שגם החומר שלי יש לו תענוג בה:

והא דהוצרך לפרש באומרו למתוק ולא סגי למימר ותהי כדבש היינו לפי שמצינו שהדבש נדחה מהקרבת המזבח, וידוע שהיסורין הם במקום קרבן במזבח, לכך הוסיף ואמר למתוק כלומר מה מדמה אותם לדבש היינו לענין המתיקות דוקא ולא לענין הקבלת קרבן:

פרק ד

ואתה בן אדם קח לך לבנה ונתתה אותה לפניך וחקות עליה עיר את ירושלים: ונתתה עליה מצור ובנית עליה דיק ושפכת עליה סללה ונתתה עליה מחנות ושים עליה כרים סביב: ואתה קח לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר והכינותה את פניך אליה והיתה במצור וצרת עליה, אות היא לבית ישראל: (יחזקאל ד:א-ג)

הנה כאן צוהו שיצייר ויחוק צורת ירושלים על הלבנה ואפשר לומר דאין הכונה שיעשה ציור של העיר ממש אלא הכונה שיחוק על הלבנה אותיות "עיר ירושלים" ובזה תהיה הלבנה דוגמת ירושלים:

ואמר לו ובנית עליה דיק הוא מגדל שבונין נגד העיר לכבשה, וסוללה הוא תל עפר ששופכים נגד העיר כמו שקורין תאב'יה כדי לעלות עליו ללחום את העיר. ואמר ונתתה עליה מחנות שיעשה ג"כ דוגמת מחנה מקיפים אותה, ושים עליה כרים דוגמת שרים הממונים על הצבא, זה שומר לרוח זו וזה שומר לרוח זו או כרים ר"ל אילי ברזל לנגח בהם החומה ואמר עוד קח לך מחבת ברזל הוא כלי ברזל פשוט שאין בו בית קבול והוא מה שקורין בערבי ס'אג', וזה יהיה דוגמה לחומת העיר, וכנז' כל זה ברש"י ז"ל ומצודות:

ונראה לי בס"ד הטעם שא"ל שיביא מחבת ברזל דוגמה לחומת עיר ירושלים ולא א"ל להביא נסרים של עץ או אבנים ויעמדם סביב הלבנה שיהיו הם דוגמה להחומה של ירושלים, היינו דארז"ל ירושלים לא נתחלקה לשבטים אלא יד כל השבטים שוים בה, ולכן אין משכירין בית בירושלים לעולי רגלים כי היא של כל י"ב שבטים שכולם שותפים בה. וידוע כי הי"ב שבטים נרמזו בברזל כי כולם יצאו מן לאה ורחל ובלהה וזלפה שנרמזו באותיות ברז"ל שהוא ר"ת בלהה רחל זלפה לאה, ולכן לירושלים שכל י"ב שבטים שותפים בה צוהו לעשות דוגמה של חומה שלה במחבת ברזל כי באותיות ברז"ל נרמזו כל הי"ב שבטים, ולא צוהו לעשות דוגמה באבן או בנסרים של עץ:

ברם בעיקר המשל הזה שא"ל לעשות רמז ודמיון של חרבן ירושלים בלבנה ולא אמר לעשות זה באבן דהא ירושלים בנויה באבנים ולא בלבנים, על כן צריך לבקש טעם על דבר זה למה קפיד שיעשה הדוגמה והרמז של החרבן בלבנה דוקא ולא באבן. ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש הר"ן ז"ל דבר שמתנבא בו הנביא הן טוב הן להפך אם יעשה לדבר ההוא פועל דמיוני מוכרח שיתקיים הדבר ההוא ולא יתבטל, ולכן אלישע הע"ה בעבור הנצחון שיהיה מלך ישראל נוצח למלך ארם עשה לו פועל דמיוני בביתו, שהביא את מלך ישראל אצל החלון הפתוח לצד הרוח ששם דמשק שמולך שם מלך ארם. ואמר לו שיאחוז בקשת ויורה מתוך החלון לאותו הצד, והנביא ע"ה שם את ידו על יד מלך ישראל וירה בקשת לצד דמשק שלש פעמים, וא"ל הנביא שלש פעמים תכה את ארם והוצרך לעשות פועל דמיוני כדי לקיים הדבר הזה של הנצוח שלא יתבטל, שאפילו אם ארם יעשו תשובה ואפילו אם יחטאו ישראל עכ"ז לא יתבטל הנצוח של ישראל במפלת ארם אלא מוכרח שינצח מלך ישראל ויכה את ארם:

וכן על מפלת בבל שהתנבא ירמיה הע"ה הנה הוא צוה את ברוך בן נריה שיכתוב דברי הנבואה על הספר ויקשרנו באבן וישליכנו בנהר פרת ששם בבל ויאמר בעת שמשליכו ככה תשקע בבל, והיינו כדי לחזק דברי הנבואה בזה דאפילו אם יעשה מלך בבל תשובה לא תתבטל גזרה זו מעל בבל וכנז' כל זה בספר ערבי נחל ז"ל ע"ש:

והנה ידוע דחורבן ירושלם היה לטובת ישראל ששפך חמתו על עצים ואבנים ולא נעשה כליה בישראל כאשר היתה ראויה להם, ולכן אסף ע"ה אמר שירה על החרבן דכתיב מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתיך וכו' ועיין במדרש תהלים משל על זה ע"ש:

ולכן אמר הקב"ה ליחזקאל הע"ה שיעשה דוגמה למצור ירושלים וחרבנה בלבנה, דעי"כ מוכרח שיתקיים בה החרבן ולא יקטרגו המקטרגים לומר מה עשתה ירושלים שתחרב עשה בחוטאים כליה, כי כיון שנעשה פועל דמיוני על חרבנה מוכרח שתחרב, וכיון דנחרבת מוכרח שתתבטל הכליה מעל ישראל ויהיו נצולים:

אך ודאי אע"פ שהחרבן יתקיים בירושלים מחמת שנעשה פועל דמיוני הזה ע"י יחזקאל הע"ה עכ"ז הקב"ה ברחמיו יחזור לבנותה ויש לה תקנה שתחזור העטרה ליושנה, כי מוכרח להיות לה תקנה אחר חרבנה, ולכך א"ל שיעשה הדוגמה של החרבן על לבנה ולא על אבן, כי האבן אחר שנשברה לא יתחברו שבריה ולא נבנים לחזור להיות כולם עצם אחד כאשר היו קודם שבירתן מה שאין כן הלבנה שהיא עודנה טיט ולא נכנסה לכבשן ולא נשרפה אם נשברה חוזרין וגובלין אותה ומחזירים אותה לעצם אחד כאשר היתה קודם שנשברה כי תוכל לחזור לקדמותה ממש, ולכן לא עשה דוגמה לירושלם בחרבנה באבן שאין לה תקנה עוד אלא עשאה בלבנה שתחזור לקדמותה:

ואתה שכב על צדך השמאלי ושמת את עון בית ישראל עליו מספר הימים אשר תשכב עליו תשא את עונם: ואני נתתי לך את שני עונם למספר ימים שלש מאות ותשעים יום ונשאת עון בית ישראל: וכלית את אלה ושכבת על צדך הימני שנית ונשאת את עון בית יהודה ארבעים יום יום לשנה יום לשנה נתתיו לך: (יחזקאל ד:ד-ו)

הנה צריך להבין למה לא שכב על צד אחד ת"ל יום לצורך בית ישראל ובית יהודה ביחד, ועוד צריך להבין למה תיקון חלק הגדול עשאו על צד שמאל ותיקון חלק הקטן עשאו על צד ימין. ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל דכל הנשמות ורוחות ונפשות שבכל הנבראים בעולם הזה כולם כלולים ונתלים באדם הראשון וכו' והנה קין והבל הם ב' כתפות של אדם הראשון, והם קין בשמאל שהיא גבורה והבל בימין שהוא חסד:

ועוד כתב רבינו ז"ל ענין אחר בשתי כתיפות אלו, כי כאשר יש פגם מחמת איזה עון בכתף אחד מהם, הנה אם הפגם הוא בכתף השמאלי כגון קין שהוא בכתף השמאלי ונפגם בחטאו של קין אז גם כתף הימני נפגם, ולכן מי ששרשו מן כתף השמאלי הנז' יהיו בו שערות ארוכות בכתפו הימין והשמאל, אלא ששערות השמאל יהיו מרובים על של ימין לפי ששם עיקרם, אבל כאשר נפגם כתף הימני בחטאו של שרש הבל האחוז שם אין הסימן ניכר אלא רק בכתף ימין בלבד, עכ"ד:

נמצא קין שהיה בכתף השמאלי ופגם שם נעשה על ידו פגם גם בכתף הימני, ולכן יחזקאל הע"ה שתיקן עון פגם קין בכתף השמאלי הוצרך לתקן גם כתף הימני להשלים תיקון פגם קון שפגם שם. ולכן אמר לו השי"ת שישכב ויקבל צער רב וגדול של ש"ץ יום בכתף השמאלי, וכדי להשלים תיקון קין שפגם קצת גם בכתף הימני, א"ל לקבל צער גם בצד ימין ארבעים יום לשאת עון בית יהודה, אבל העיקר הוא בכתף השמאלי, לכך שם ישכב ש"ץ יום. ונ"ל בס"ד יחזקאל במלואו יו"ד חי"ת זי"ן קו"ף אל"ף למ"ד עולה מספר כפרה לישראל:

ואתה קח לך חטין ושעורים ופול ועדשים ודוחן וכוסמים ונתתה אותם בכלי אחד ועשית אותם לך ללחם מספר הימים אשר אתה שוכב על צדך שלש מאות ותשעים יום תאכלנו: (יחזקאל ד:ט)

נראה בס"ד הטעם שרצה להאכילו באכילה זו שהוא מצטער בה ששה מינים כדי שע"י יסורין שסובל באכילה זו יתמתקו הדינין ויהיה נחלש כוחם של ששה משחיתים שיצאו לשחת העיר שהם קצף ואף וחמה משחית משבר מכלה, אשר ניבא עליהם בסי' ט', וכמ"ש והנה ששה אנשים באים מדרך שער העליון וכו' וע"י צערו של הצדיק יחזקאל הע"ה באכילה זו שהיא עשויה ששה מינין יתמתקו הדינין ולא יהיו אותם הששה עושין כליה ח"ו:

ומאכלך אשר תאכלנו במשקול עשרים שקל ליום מעת עד עת תאכלנו. נ"ל בס"ד טעם לשיעור זה מעל"ע שהוא משך כ"ד שעות, כדי שהצער הזה יהיה בו פדיון לארבע יסודות של ישראל שכל יסוד כלול מעשר הרי הם ארבעים ופדיון נפש הוא מחצית השקל וכאן נצטער אותו צדיק כשיעור מצומצם זה שהוא ארבעים חצאי שקל, כדי לכפר בעד ארבעה חלקים של ארבעה יסודות שבהם קיום חיות החיים בעולם:

ומים במשורה תשתה ששית ההין, מעת עד עת תשתה: (יחזקאל ד:יא)

נראה לי בס"ד טעם לשיעור זה של ששית ההין, נראה דארז"ל האי מלכותא דקטלא חד משתא בעלמא לא מחייבא, דכתיב האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו, ע"כ. נמצא יש לאומות שליטה באחד מששה ולכן נצטער אותו צדיק בשתיה מצומצמת כזו שהיא א' מששה בהין כדי שלא יתגברו האומות בשליטה זו שיש להם על אחד מששה בעלמא:

ועוגת שעורים תאכלנה: (יחזקאל ד:יב)

פירש רש"י תעשה העוגות כמו עוגת שעורים מנוולת ולא יפה כעוגת חיטים. ונ"ל בס"ד הטעם כי שעורים הוא מאכל בהמה לרמוז על טענה שיש למליצי יושר כנגד המקטרגים כשאין ישראל עושין רש"מ לומר אדם ובהמה תושיע ה', שאם אדם חטא בהמה מה חטאה, ולכן בני אדם ניצולין בעבור הבהמות שלא יהיה בהם כליה ח"ו:

והיא בגללי צאת האדם תעגינה לעיניהם: ויאמר ה' ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים אשר אדחם שם: ואומר אהה אדני אלהים הנה נפשי לא מטמאה ונבלה וטריפה לא אכלתי מנעורי ועד עתה ולא בא בפי בשר פגול: ויאמר אלי ראה נתתי לך את צפעי הבקר תחת גללי האדם ועשית את לחמך עליהם: (יחזקאל ד:יב-טו)

הנה הלשון כפול ומכופל, ועוד י"ל מאחר שהקב"ה יודע שיש טענה ליחזקאל הע"ה לטעון שאין ראוי לו לעשות הלחם בגללי האדם וטענה זו היא רצויה ומקובלת דמצינו שקבל דבריו והרשה אותו לעשות בצפעי הבקר במקום גללי האדם א"כ למה לא א"ל מעיקרא שיעשה בצפעי הבקר. ונ"ל בס"ד כי כאן יחזקאל הע"ה טען יש אדם יאכל בשר נבלה וטריפה בשוגג כי השוחט ניבל הבהמה ולא נודע לשום אדם והבודק הריאה הכשיר טרפות ולא נתוודע, והאדם אכל נבלה וטריפה לפי תומו ומה בידו לעשות, ועל זה אמר אני יודע בעצמי ברוה"ק שנבלה וטריפה לא אכלתי בשום אופן ואפילו באופן הנז', ועוד יתירה שלא בא בפי בשר פיגול דהיינו יש אכל בשר ושכח והכניס חתיכת גבינה בפיו ונזכר ופלט קודם שבלע וגם ענין בכה"ג שדוקא בפי בא ולא בלעתי, גם זה לא נזדמן אצלי ואחר שאני טהור ונקי מצד אכילתי איך אוכל אני אכילה משוקצת שנעשית בגללי האדם:

והא שא"ל מעיקרא על גללי אדם היינו לטובתו לזכותו, כי ידע הקב"ה שודאי יבא לטעון בזכיות אלו שיש לו מצד האכילה ובזה נחלשים המקטרגים ומתעוררים מלאכים מליצי יושר לזכור צדקתו ועי"כ יהיה זכותו מגין יותר על ישראל:

פרק כד

בן אדם הנני לוקח ממך את מחמד עיניך במגפה: (יחזקאל כד:טז)

הנה נודע מ"ש רבינו האר"י ז"ל כי אשתו היתה תאומה של הבל אשר חמד אותה והרגו להבל בעבור שיקחנה לו, ולכן כשבאה בגלגול ולקחה יחזקאל הע"ה שהוא משורש קין ובא לתקן עון קין לא נתקיימה אצלו אלא מתה במגפה שלא כדרך מיתה של עולם, ולכך א"ל שלא יספוד ולא יבכה עליה להורות כי היא אינה אשתו ואינה שלו וכנז' בד"ק ז"ל באורך ע"ש, ונראה לכך קרא אותה מחמד עיניך כי עיניך הוא מספר קין שהוא ק"ס כמנין עיני"ך ולז"א מחמד עיניך ר"ל שחמד אותה קין ולקחה מן הבל אחר שהרג אותו, גם את מחמד הוא תאם חמד והיינו תאם ר"ל תאומה, ונראה לכן מתה במגפה כי מגפה אותיות גם פה ותיבת גם הוא לשון חתוך כמו גומם בלשון המשנה וכן גוממו עד השופי, והיינו ר"ל בעבורה חתך את הבל בפיו שהרגו בפה כמ"ש רז"ל:

והיה יחזקאל לכם למופת: (יחזקאל כד:כד)

נ"ל בס"ד לכן נקבר אדונינו יחזקאל הע"ה בבבל סמוך לבבל הישנה כדי להכניע ולהכרית את פלונית היא לילית דכתיב בבבל הישנה שם הרגיעה לילית ולכן נקבר לפני המקום ההוא וסמוך למקום ההוא, ע"ד שארז"ל על משה רע”ה שנקבר מול בית פעור כדי להכניע קליפת בית פעור ומול לשון כריתה הוא, וכן עד"ז נקבר רבינו מהרח"ו ז"ל מול קליפת בית רמון כדי להכניעה כנודע. וז"ש והיה יחזקאל לכם למופת חלק התיבה לשתים וקרי בה מול פת כי לילית מספר שמה פת שהרגיעה וישבה בבבל הישנה ובזכותו נכנעה ונכרתה וגבר ישראל:

פרק כט

ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל ולך אתן פתחון פה בתוכם וידעו כי אני ה': (יחזקאל כט:כא)

נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רז"ל בגמרא. א"ר יהודה ברם זכור אותו האיש לטוב וחנניה בן חזקיה שמו אלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל שהיו דבריו נראין סותרין דברי תורה, מה עשה העלו לו שלש מאות גרבי שמן וישב בעליה ודרשן, והנה קרן עולה מספר אלף כי נו"ן דמנצפ"ך מספרו ת"ש ומספר תיבות אלו שהם לחנניה בן חזקיה התנא הצדיק עולים תיבות אלו מספר אלף כמנין קרן רמז לו בזה שעתיד אחר כמה דורות לשלוח לחנניה בן חזקיה התנא הצדיק לדרוש את הספר שלך שעל ידו יהיה לך פתחין פה בתוכם ולא יגנזו הספר שלך. וראיתי בדברי רבינו ז"ל בשער הגלגולים בשרשים שכתוב שם יחזקאל הע"ה וחנניה בן חזקיה הם משורש אחד ע"ש. ובזה מובן הטעם שפיר שהוא זכה לדרוש את הספר ונתקיים על ידו:

ובזה יובן בס"ד מ"ש לו השי"ת בסי' כ"ד, ביום ההוא יפתח פיך את הפליט ותדבר ולא תאלם עוד כי מלבד פשוטן של הדברים האלה רמז לו לפי דרכו הפליט על חנניה שפיך יפתח ע"י התרוצים שיש את הפליט הוא חנניה ואז באותו זמן תדבר בדברים שאמרת בספרך ולא תאלם מחמת קושיות המינין כי נמצא על ידי הפליט תרוצים לדבריך ויש לרמוז פליט גי' קכ"ט כמנין חנניה עם כולל האותיות וכולל המלה:

או יובן בס"ד ע"פ מ"ש רז"ל שא"ל הקב"ה ליחזקאל הע"ה שיהיו קורין צורת הבית בספר ומעלה עליהם מצוה גדולה כאלו הם עוסקים בבניינו, ולפ"ז ודאי גם ליחזקאל הע"ה אשר גילה הדברים האלה יש לו זכות וחלק בקריאה שלהם בנבואה זו, וז"ש ביום ההוא אצמיח קרן זה בהמ"ק הנקרא קרן לבית שאבנה אותו כאשר התנבאת ועתה לך אתן פתחון פה בתוכם, ר"ל מצוה של פתחון פה שהיא קריאתם בצורת הבית המצויה בתוכם קודם שיבנה שיש לך חלק וזכות במצוה זו:

או יובן בס"ד דארז"ל חנוך הבית לעתיד יהיה על ידי יחזקאל הע"ה וידוע בהמ"ק מכונה בשם פה תל שכל פיות פונים בו, ולז"א ולך אתן פתחון פה ר"ל מצות החינוך שהוא הפתוחה של הפה שהוא בהמ"ק אתן אותה לך שאתה תהיה מחנך אותו ופותחו בקרבנות של החנוך:

ועוד נ"ל בס"ד דידוע שבית שלישי שיבנה בב"א יאיר מאור האצילות שעליה כתיב לא יגורך רע שאין שם תערובת רע כלל אלא הכל טוב גמור, ולכן לא יחרב אלא ישאר קיים לעולם כי השפעתו שלימה משפע האצילות שהכל טוב גמור ולא תשלוט בו יד להחריבו. ובזה יובן בס"ד בחכמה יבנה בית, כי האצילות היא חכמה ובהשפעתה יבנה בית הוא בית שלישי שנקרא בשם בית מה שאין כן ראשון ושני נקראו בשם הר ובשם שדה:

ובזה יובן בס"ד הטעם דאות א' של שם יחזקאל הע"ה נכתב אבל נעלם הוא שאינו יוצא במבטא דנקודת הצר"י היא תחת אות ק' של יחזקאל ותחת אות א' לא יש נקודה, והיינו כי בית שלישי שהוא מאיר מן אות אל"ף שהוא סוד האצילות, הנה בעתה הוא נעלם ונסתר שגנוז למעלה כמ"ש בזוה"ק, ולכן יחזקאל הע"ה שנתנבא עליו גם הוא בשמו נעלם אות אל"ף שאינו יוצא במבטא בפה, ולכן אמר ואני בתוך הגולה ר"ל נעלם בשמי אות א' כאשר נעלם בתוך אותיות הגולה שצריך להיות גאולה באות א' ועתה הוא גולה שנעלם אות א', כן אני בשמי יש אות א' נעלם ולעתיד יתגלה שיהיה שמי נקרא יחזקאֵל בנקודה תחת אות א' כדי שיתגלה במבטא של הפה:

ובזה יובן כרמי שלי לפני האלף לך שלמה, כרמי שלי זה בית שלישי שהוא בר מזלינו כשיהיה לפני אז האלף שפע האצילות הרמוזה באות אל"ף לך שְׁלֵמָה. ובזה יובן בס"ד הטעם דארז"ל הרואה יחזקאל בחלום יצפה לחכמה כי הוא נתנבא על בית שלישי שהשפעתו מן האצילות שהיא בסוד חכמה:

ובזה יובן בס"ד, ביום ההוא גי' טוב, ששולט הטוב בלבד בעולם אצמיח קר"ן מספר אלף לבית ישראל, ובאותו זמן שאצמיח הקרן הזה שהוא אור אלף אז לך אתן פתחון פה בתוכה כלומר לך לשמך אתן פתחון פה שיהיו קוראים אותך יחזקאל שנפתח פיהם באות א' שבשמך שמוציאים אותו במבטא הפה:

ובאופן אחר נ"ל בס"ד דידוע מדברי רבינו האר"י ז"ל דקין והבל הם שני בחינות זה בגדר זה, והם קין בסוד הגבורות, והבל בסוד החסדים, והם נחשבים שני קרנות כי הגבורות הם קרן אחת והחסדים קרן אחת, וידוע דהגבורות הם גדולים מן החסדים בסוד אשת חיל עטרת בעלה ולכן כתיב והקרנים גבוהות והאחת גבוהה מן השנית:

גם ידוע מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים הטעם שהיה יחזקאל הע"ה כהן לפי שהוא משורש קין שהוא הבכור ולו ראוי' הכהונה והמלכות והבכורה, כמש"ה הלא אם תטיב שאת ואין שאת אלא כהונה, וכיון שיחזקאל הע"ה תיקן פגמו של קין לכך זכה להיות כהן כי לו משפט הבכורה והכהונה. ע"כ:

וז"ש ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל ר"ל קרן האחת משתי הקרנות שהיא סוד הגבורות אצמיח אותו במילוי ומעלה רמה אחר אשר יתוקן ויזדכך ולך אתן פתחון פה כי אתה התנבאת על בית שלישי והוא מתאחר, ולכך יש מכחישים בו, אך ביום ההוא שאבנה אותו יהיה לך פתחון פה בתוכם כי דברים אשר התנבאת בפיך יצאו לפועל שיהיו נראין ונעשים בפועל לעיני הכל:

פרק מד

את הנשיא נשיא, הוא ישב בו לאכול לחם לפני ה': (יחזקאל מד:ג)

ידוע כי נשיא דנקיט כאן הוא על מלך המשיח שיבא בב"א שקוראו בשם נשיא. ונ"ל לכן אמר נשיא הוא כלומר לא יש אחריו שנוטל כתר מלכותו אלא ישאר חי וקיים לעולם במלכותו:

או יובן ע"ד מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים עד כי יבא שילה גי' משה שהמשיח יהיה נשמה לנשמה של משה רע”ה ולכן אמר נשיא הוא שכבר היה בנשיאות בדור משה רע”ה:

מדרך אולם השער יבא. נ"ל בס"ד אולם רמז ליסוד ושער רמז למלכות כי הוא שם אדני שעולה תרע"א בסוד אדני שפתי תפתח, ומשיח בן דוד הוא יסוד דלאה ומשיח בן יוסף הוא יסוד דרחל, וכמ"ש רבינו ז"ל בשער מאמרי רשב"י. ומדרכו יצא ומדרך וא"ו יצא, לכך נתברך בשש ברכות. יראו עינינו וישמח לבינו בביאת הגואל משיח צדקינו שיבא במהרה בימינו. אמן כן יהי רצון:

ואלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים כי אם בתולות מזרע בית ישראל, והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו:

איתא בגמרא דקדושין דף מ"ח. האי קרא רישא בכהן גדול וסיפא בכהן הדיוט, ופירש רש"י ז"ל דכתיב אלמנה וגרושה לא יקחו כי אם בתולות והא ליתיה אלא בכה"ג, וסיפיה בכהן הדיוט דאלמנה שתהיה מותרת לכהן לא משכחת לה אלא כהן הדיוט, ומקשי בגמרא וכתב קרא הכי, פירש, רש"י בתמיה, כיון דלא פריש בקרא בהדיה דבגברא אחרינא משתעי, ומתרץ בגמרא אין דכתיב נר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה', והלא אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, אלא נר אלהים טרם יכבה בהיכל ה' ושמואל שוכב במקומו, פירש רש"י חדא מילתא משמע, וע"כ מפסקינן ליה:

והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו מכהן אין מישראל לא. ומשני הכי קאמר מכהן יקחו, פירש רש"י מכהן אין כלומר אם היתה אלמנת כהן תנשא לכהן ואלמנת ישראל לא תנשא לכהן בתמיה, והלא כהן הדיוט לא הוזהר על האלמנה ומשני משאר כהנים יקחו לפרושי אתא דבכהן הדיוט קאי, והכי קאמר והאלמנה אשר תהיה אלמנה אפילו מישראל, הנה משאר כהנים כל שאינו כהן גדול יקחו אותם:

תניא נמי הכי מכהן יקחו משאר כהנים יקחו רבי יהודה אומר מן המשאים לכהונה יקחו, פירש רש"י אלמנת אדם שראוי להשיא בתו לכהונה יקחו למעוטי אלמנת גר, ורבי יהודה לטעמיה דאמר לעיל דאורי יחזקאל אסמכתא בבת גר זכר דכתיב מזרע בית ישראל כל זרע, ובהאי קרא אורי לן אסמכתא דפוסל אשה בביאתו:

והנה בהמגיד שנת עשרים ואחת בר"ח מנחם תרל"ז כתב בשם חכם אחד כי המפרשים נתחבטו בפירוש המקרא הזה וילאו למצוא הפתח לפתרון כונתו המתנגדת לפשוטו של הכתוב בתורת משה ויקרא כ"א ז' דכתיב אשה זונה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה וכו' אבל אלמנה לא נאסרה אלא לכה"ג, והוא לבדו בבתוליה יקח, ורז"ל בגמרא דקדושין דף מ"ח דרשו האי קרא ליישר ולישב הסתירה רישא בכהן גדול וסיפא בכהן הדיוט, ופירש מכהן יקחו, ר"ל משאר כהנים יקחו האלמנה, וכן תרגם יונתן בן עזיאל וארמלתא די תהא ארמלתא משאר כהניא יסבון, וכל רואה יראה כי הדרש הזה אינו מכוון לפשט הכתוב וכו':

והחכם הנז' יגע ומצא טעם בנוי על דבר אחר והוא, כי הבועל ולא מצא בתולים יש בזה ס"ס דהיינו ספק תחתיו ספק אינו תחתיו, ואת"ל תחתיו דלמא באונס, וזה הס"ס לא שייך אלא בישראל אבל בכהן ליכא אלא חד ספק, אחר כי לכהן אסורה אפילו באונס, וע"פ דברי התוספות דכתובות דף א' בד"ה שפעמים בשבת שהקשו הא תינח אשת כהן דליכא אלא חדא ספיקא אבל בשאר נשים דאיכא ס"ס אמאי תנשא ליום רביעי וכו' והביא ג"כ דברי הגאון רע"א בדרוש וחדוש וגם מ"ש בשירי קרבן על תלמוד ירושלמי, וע"פ הדברים האלה עשה הצעה לומר שבימי הנביא ע"ה רבו המנאפים ולכך עשה חומרא חדשה לכל כהן הדיוט שלא ישאו אלמנות ישראל מפני חשש קלקול זנות עת היתה ארוסה תחת בעלה הראשון אשר לזה היתה מותרת מטעם תרי ספיקא, אבל לכהן אם התאלמנה מישראל אסורה דלא הוי אלא חד ספיקא שהוא תחתיו או אינו תחתיו, ובהיות כן גזר הנביא אומר לא מצד נבואה רק מפי עצמו משום עת לעשות לה' והוא אלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים (בעבור חשש זנות בעודה ארוסה תחת בעלה הראשון ישראלי). והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן (ר"ל אם בעלה הראשון היה כהן דאז רגלים לדבר שחזקת כשרות גופה לא אתרע לכהן מזמן נשואין ראשונים) אז יקחו הכהנים וכו' עכ"ד בקיצור. ועינא דשפיר חזי יראה כי החכם הנז' התפאר במציאה זו שמצא לפתור דבר ולא הביט ולא הסתכל בכמה דברים שיש לגמגם בדבריו, ובפרט אשר לפ"ד אין דברים אלו אמורים ברוח נבואה אלא הוא חידש חומרא וגזירה לפי דעתו ובאמת בסתמות דבריו מוכרח לומר שכל אלו דברי נבואה, וכבר רז"ל אשר רוח ה' דבר בם ולבם פתוח כפתחו של אולם החליטו בתלמוד כי דברי נבואה הם ודינא קא משתעי ונתעוררו בעיקום הלשון והביאו דוגמה דמשתעי קרא הכי ממ"ש נר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה' וכן החליט התנא הגדול יונתן בן עזיאל בתרגום שלו, ובודאי על עקום הלשון יש טעם ואין לי פנאי עתה להאריך בזה:

פש גבן לבאר דלפ"ד רז"ל שבא להתיר האלמנה לשאר כהנים, קשה למאי אצטריך והלא מפורש בכתוב דאין האלמנה אסורה אלא לכהן גדול, הנה כבר הקשו רז"ל קושיא דומה לזו ע"פ כל נבלה וטריפה לא יאכלו הכהנים, דלמאי אצטריך לפרש איסור זה לכהנים ותרצו לפי שהותרה להם מליקת חטאת העוף שהיא נבלה וטריפה לכך פירש בהם אזהרה באיסור זה, וכן הענין כאן דלא תימא כהן גדול, אסור בכל אלמנה בין אלמנת כהן בין אלמנת ישראל, אבל שאר כהנים הדיוטים יהיו אסורים באלמנה של ישראל, כי כיון דלא נכתב להדיא היתר האלמנה בהם יהיו אסורים באלמנה של ישראל, ורק באלמנה של כהן מותרים, וזהו הבדל שיש ביניהם לבין כהן גדול לכך פירש בהם היתר האלמנה בסתם דקאי על כל אלמנה שתהיה מותרת לכהנים חוץ מן כה"ג, ולכן דקדק רש"י ז"ל בלשונו בגמרא דקדושין הנז' שכתב וז"ל והכי קאמר והאלמנה אשר תהיה אלמנה אפילו מישראל, משאר כהנים שאינו כהן גדול יקחו אותם עכ"ל, דקדק לומר אפילו מישראל כדי ליישב טעם לדבריו למאי אצטריך לפרש היתר אלמנה לכהן הדיוט מאחר כי בתורת משה לא נאסרה האלמנה אלא רק לכה"ג ש"מ דשאר כהנים מותרים:

ועוד יש לומר טעם אחר שהוצרך לפרש ההיתר בכהנים הדיוטים. שלא תטעה להחמיר בהם כחומרה שעשה החכם הנז"ל בהצעתו בין אשת כהן דלית בה אלא חדא ספיקא לבין אשת ישראל דאית בה תרי ספיקות:

פרק מז

בצאת האיש קדים וקו בידו וימד אלף באמה ויעברני במים מי אפסים: וימד אלף ויעברני במים מים ברכים וימד אלף ויעברני מי מתנים: וימד אלף נחל אשר לא אוכל לעבור כי גאו המים מי שחו נחל אשר לא יעבר: (יחזקאל מז:ג-ה)

נמצא בכל מקום אשר עבר בהם המה היו משך הרגלים שלו כי עד מתנים בכלל הרגלים הם. ונ"ל בס"ד דרמז לו בזה על בחינתו שהיא מבחינת הרגלים שיש בפרצוף שורש קין ומפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל, לכך אמר לו בן אדם עמוד על רגליך ואדבר אותך מפני כי הוא היה מבחינת הרגלים שהיו רופפים ונתחזקו, ולכן א"ל עמוד על רגליך והתחזק בהם כנז' בד"ק. ובזה מובן שפיר כי שיעור משך כל הרגלים עד מתנים היה יכול לעבור בהם וכשהיו למעלה ממתנים אמר לא אוכל לעבור כי גאו המים וכו', והיינו מפני כי בפרצוף שורש קין משם ולמעלה אינו שייך ליחזקאל הע"ה אלא הוא שייך לחזקיהו הע"ה כמפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל:

ועוד נ"ל בס"ד כי ענין המראה הזה מורה על סוד הנבואה דידוע שהנבואה היא מן נצח והוד מחלת פרקין שיש בהם, ולכן נקיט שלשה חלוקות מי אפסים מים ברכים, מי מתנים כנגד תלת פרקין של נצח והוד שמשם יניקת הנביאים כל אחד כפי מדרגתו וערכו, יש מפרק זה ויש מפרק זה, אבל למעלה מתלת פרקין דנצח והוד אין מי שיוכל לקבל נבואה ולכן במדידה הד' שהיא למעלה מתלת פרקין כתיב אשר לא אוכל לעבור כי גאו המים מי שחו אשר לא יעבר:

ונראה לרמוז עוד בס"ד בענין הארבעה מדידות אלו של אלף אלף אשר היה יכול לעבור בהשלשה ולא היה יכול ברביעית, והוא כי ידוע כמו שיש ארבעה חלקים הנקראים פרד"ס בתורה שהם כנגד ד' אותיות שם הוי"ה וארבע עולמות, כן בחלק הרביעי שהוא חלק הסוד עצמו יש בו ארבעה שהם פשט רמז דרש סוד, והסוד הזה שבסוד הוא פנימיות הסוד, ואם לא היו חוטאין בעגל ולא היו נשברים הלוחות הראשונות היינו יכולים לזה החלק שהוא סוד שבסוד, אך כיון שנשברו הלוחות לא זכו ישראל לזה בעולם הזה אלא לומדים בו הצדיקים בג"ע של מטה ובג"ע של מעלה ואחר התיקון נזכה אליו גם בעולם הזה:

ולכן בכ"ב אותיות אלפ"א בית"א יש ג' אלפי”ן א' הוא אות הראשון שהוא נקרא אל"ף והשנים הם במלוי של אות וא"ו ושל אות ה"א שמתמלאים באות א', ואלו הם כנגד הפשט של הסוד שהוא אות הראשון הנקרא אל"ף, ושני אותיות א' שבמלוי ה"א וא"ו הם כנגד הרמז ודרש של הסוד, אבל כנגד הסוד שבסוד לא יש רמז כי לא זכו אליו עתה אלא לעתיד, ולכך נעלם. וז"ש וימד אלף באמה ויעברני במים מי אפסים זהו כנגד הפשט של הסוד הרמוז באות א' ראשנה של כ"ב אותיות, וימד אלף ויעברני במים מים ברכים זהו כנגד הרמז של הסוד הרמוז באל"ף של מלוי ה"א וימד אלף ויעברני מי מתנים זהו כנגד הדרש של הסוד הרמוז במלוי אות וא"ו, וימד אלף נחל אשר לא אוכל לעבור כי גאו המים כי זהו כנגד הסוד שבסוד שלא זכו ישראל עדיין אליו, יען כי גאו המים שהם פנימיות הסוד ולאו כל מוחא סביל דא כל זמן אשר לא נשלם תיקון העולמות ותיקון פגם חטא אדם הראשון:

ויאמר אלי הראית בן אדם, ויולכני וישבני שפת הנחל עץ רב מאד מזה ומזה: (יחזקאל מז:ה-ו)

נ"ל בס"ד עץ רמז לבני אדם דכתיב כי האדם עץ השדה והוא רב מאד בחכמה, כי בזמן מלך המשיח יהיו הכל רבים בחכמה מזה ומזה כלומר משורש קין שה"ס הגבורות ומשרש הבל שה"ס החסדים כי הכל יהיו נתקנים. אי נמי עץ רב מאד זו התורה הנקראת עץ חיים מזה ומזה מחלק הנגלה ומחלק הנסתר:

פרק מח

ואלה תוצאות העיר מפאת צפון חמש מאות וארבעת אלפים מדה: (יחזקאל מח:ל)

נ"ל בס"ד הטעם שיהיה הקף כל צד ארבעת אלפים וחמש מאות, דידוע האחדים הם בעשיה והעשרות ביצירה והמאות בבריאה, והנה אותיות המאות בכ"ז אותיות אלפ"א בית"א הם קרש"ת כמנפ"ץ והם עולים ארבעת אלפים וחמש מאות, וידוע שבארץ שולטת היצירה בימי החול אך בשבת שולטת הבריאה ולעתיד תהיה שולטת הבריאה גם בימי החול כמו מדרגה של שבת, וא"כ כיון ששולטת הבריאה גם בימי החול לכן כל צד יהיה ארבעת אלפים וחמש מאות שהוא מספר המאות שיש באלפ"א בית"א להורות כי הבריאה שהיא סוד המאות שולטת בזה"ז גם בימי החול:

ונמצא הקף של כל העיר הוא י"ח אלף להורות כי נשפעת, ירושלם מן צדיק חי עלמין, ולז"א ושם העיר ה' שמה, והוא כי שמה עולה מספר אל שדי, וידוע דאל שדי מאיר בבריאה והוא סוד צדיק חי:

והנה ארז"ל בגמרא עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות שלושים על שלושים וחוקק בהם עשר ברום עשרים ומעמידם בשערי ירושלים, ולכן תמצא הקף של ירושלים שהוא י"ח אלפים רמוז בראש שמו של יחזקאל הע"ה, ושערי ירושלם שהם שלושים על שלושים רמוזים בסוף שמו שהוא אות ל' שמספרו שלשים, ונשאר בשמו הטוב זקא מספר חק לרמוז שבנין זה קיים לעולם, חק ולא יעבור כי חק מורה על הקיום. יהי רצון שתבנה ירושלים במהרה בימינו, ונראה את פני אדונינו הצדיק הנאמן יחזקאל הנביא ע"ה אשר התנבא על ירושלם ועל בית שלישי שהוא בידי שמים וקיים לעולם ולעולמי עולמים, ויראו עינינו וישמח לבינו. אמן כן יהי רצון:

סוף הספר

תוכן העניינים

עוד יוסף חי; דרשות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה