אור ברסלב

עבודת המלך על משנה תורה, הלכות תשובה· רבי מנחם קרקובסקי

פרק ג · הלכה ו

הלכה ה

ואלו שאין להם חלק לעוה"ב וכו' והמינים ואפיקורסים כופרים בתורה ובתחית המתים המורדים (ובכל הנוסחאות הישנות המומרים או המשומדים) ומחטיאי הרבים והפורשים מדרכי הצבור והמוסרים ומטילי אימה על הצבור. מפורשים בגמ' דילן בסוגין ולפנינו ליתא מומרין אבל כן הוא בנוסחת הרי"ף ובנוסחת רבנו חננאל ובכל הנוסחאות העתיקות וכן הוא להדיא בתוס' ע"ז כ"ו ב' והכופרים בביאת הגואל ליתא בגמ' דילן אבל עי' בדברי רבנו בפי"א מהלכות מלכים ה"א שכל מי שאינו מאמין בו לא בשאר נביאים לבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבנו וכו' ועי' לרבנו בפירוש המשנה סנהדרין בעיקר י"ב ועי' במרכבת המשנה ח"ב שכתב ע"פ אמרם ז"ל בסנהדרין צ"ז תפח רוחם של מחשבי קצין (שאם לא יבא משיח בזמן קצו יבא לידי כפירה) והיינו דא"ר נתן מקרא זה נוקב ויורד עד התהום ויפח לקץ דר"ל קללה נצחית וע"ז אמרם בר"ה ל"א א' אנשי דור המדבר למ"ד שאין להם חלק לעוה"ב תיפח עצמן שנא' ותקותם מפח נפש והוא מבואר במס' דרך ארץ רבה פי"א רב אסי אומר הנותן את הקץ אין לו חלק לעוה"ב.

והעושה עבירות ביד רמה בפרהסיא כיהויקים. מבואר בירושלמי פ"א דפאה ה"א הוסיפו עליהם הפורק עול והמפר ברית והמגלה פנים בתורה הפורק עול שאומר יש תורה ואינו סובלה המפיר ברית שמושך ערלתו והמגלה פנים וכו' תני רבי חנניה וכו' זהו שעובר על דברי תורה בפרהסיא כיהויקים מלך יהודא וחביריו ועי' גם בירושלמי פרק חלק.

ושופכי דמים. עי' מ"ש רבנו בפ"ד מהל' רוצח ה"ט אבל שפיכות דמים וכו' כל מי שיש בידו עון זה הרי הוא רשע גמור וכו' ולא יצילוהו מן הדין שנא' אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס אל יתמכו בו. (ועי' יומא פ"ז א' דדריש זה על גיהנם) צא ולמד מאחאב וכו' ועי' בדברי רבנו לעיל בפ"ז מהל' דעות ובדברי רבנו בפירושו למשנה סוף פ"א דאבות הביא בעצמו מקור הדברים בתוספתא ג' דברים נפרעין מן האדם בעוה"ז ואין להם חלק לעוה"ב עכו"ם גלוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע כנגד כלם והוא בתוספתא פ"א דפאה ובירושלמי שם ובסוף פ"א דקדושין ובפ"י דסנהדרין ולפנינו הגירסא והקרן קימת לעוה"ב אבל רבנו העתיק בלשון זה וכן הסמ"ג לא תעשה י' העתיק ג"כ כלשון רבנו ועי' לרבנו יונה בשעריו ש"ג אות קמ"א וז"ל ועוד אמרו המלבין וכו' אין לו חלק לעוה"ב ומה שלא אמרו כן על הרוצח שאין לו חלק לעוה"ב כי המלבין פני חבירו אינו מכיר גודל חטאו ואין נפשו מרה עליו על עוונו כמו הרוצח על כן הוא רחוק מן התשובה ע"כ. והוא פלא דגם ברוצח אמרו כן להדיא. ואפשר היה לפניו גרסתנו והקרן קימת לעוה"ב ומפרש לה באופן אחר, דר"ל דאף דבכריתות ומיתת בי"ד תשובה ויוה"כ ומיתה ממרקת, וזה אינו בשופך דמים וזה דלא כמ"ש התוס' במלבין פני חבירו עיי"ש ויש להאריך. ועי' ילקוט משלי בקרא דבני אם יפתוך חטאים אל תאבה כל המאבד נפש אחת וכו' ולא עוד אלא שצפונים לו חטאתיו לעולם ועד ועי' מדרש רבה ואתחנן על האדם זה שפיכות דמים שנא' וכו' ועל כלן יש סליחה חוץ משפיכות דמים שנא' וכו' א"ר לוי והרי כמה בני אדם שהרגו ומתו על מטותיהם השיבו אותו מהו באדם דמו ישפך כשיבאו כל בני אדם לעתיד לבא אותה שעה דמו ישפך וכו'.
והנה דילג כאן רבנו על גלוי עריות וכבר תמהו ע"ז הרבה ובאמת אין הדבר ברור שבגילוי עריות אין לו חלק לעולם הבא ועי' תוס' ב"מ נ"ח ב' שהוכיחו להדיא להיפך מהא דאמר לקמן הבא על אשת איש מיתתו בחנק ויש לו חלק לעוה"ב והמלבין פני חבירו וכו' אין לו חלק לעוה"ב ועי' היטב בתוס' סוטה ד' ב' ועל כרחך צ"ל דהא דאמרו בתוספתא וירושלמי בגילוי עריות דאין לו חלק לעוה"ב על כרחך ברגיל בה כמ"ש הרב מרכבת המשנה שם ועי' מ"ש לקמן בזה. ולא הביאו רבנו דברגיל יש בו משום מינות וכמו דאמרו בעבודה זרה כיון דאבוק בה כמינות דמו. והוא דחוק, ויותר נראה דרבנו ס"ל כמ"ש הריטב"א הובא בשטמ"ק לב"מ שם דהבא על אשת איש דיורד ואינה עולה היינו בהוליד ממנה ממזר ובלא"ה יש לו חלק לעוה"ב או כמ"ש התוס' בסוטה דדוקא בלא קבל יסורים, אבל אם קבל יסורים יש לו חלק לעוה"ב ובהא הוא דאמרו בתוספתא וירושלמי דאין להם חלק לעוה"ב (ועי' מהרש"א שכתב דדוקא בדנוהו במיתת בי"ד יש לו חלק לעוה"ב וכאמרם מיתתו בחנק ויש לו חלק לעוה"ב, וכבר קדמהו הריטב"א ז"ל בחד לישנא אבל קשה דהרי דוקא בעשה תשובה מיתתו מכפרת כמ"ש רבנו בפ"א דתשובה ובעשה תשובה הרי גם בכל העבירות יש להם חלק לעוה"ב).

ובעלי לשון הרע. הוא בתוספתא וירושלמי שהבאנו לפי נוסח רבנו ועי' בפרקי דר"א פנ"ג הנוסח כל המספר לשון הרע אין לו חלק לעוה"ב וכן בבריתא בתרא דמס' דרך ארץ רבה ועי' להגאון רד"ל שם במ"ש והאריך שם.

והמושך ערלתו. מבואר בדברי הירושלמי במקומותיהם שהבאנו וכן כתב רבנו עוד בפ"ג מהל' מילה ה"ח וכל המפר בריתו של אברהם אבינו והניח ערלתו או משכה אע"פ שיש בו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא ובאמת דרשו ביבמות ע"ב א' קרא דואת בריתי הפר למשוך, אמנם לאסמכתא בעלמא. והנה כבר הקשו על רבנו טובא דהא משוך אינו אלא מדרבנן ורבנו בעצמו הרי פסק בפ"ז מהל' תרומות ובפ"ב מהל' מילה דהוא מדרבנן ועי' בתוס' יבמות ע"ב שם שכתבו דהא דאמרו בפ"ק דשבועות י"ג דמשוך ערלה בכרת היינו שלא מל כלל אבל לרבנו א"א לומר כן. ומ"ש לישב דהא דמשוך אינו אלא מדרבנן הוא דוקא שנימול פעם אחת כדין ואח"כ נתמשך אבל אם לא נימול כדינא (כגון שנולד מהול או נמול תוך שמונה וכדומה) ואח"כ נתמשך הוא ערל מדאוריתא, ולפי"ז הא דאין לו חלק לעוה"ב בהכי איירי הנה אם בעצם הדין במשוך אחרי שנימול שלא כדין הארכתי לקמן בפ"ב מהל' מילה (ע"פ המכלתא דבר אחר ומלתה אותו להביא זה שנתקיימה בו מצות מילה עיי"ש) אבל אין ספק שדוחק לאוקמי כן הך דאין לו חלק לעוה"ב בדברי רבנו. ובאמת לא אדע מאי קשיא להו, דבאמת המשוך במה דצריך מילה שנית אינו אלא מדרבנן וכן לפסול תרומה, והיינו שנתמשכה ערלתו, אבל המושך ערלתו הוא בודאי מפיר בריתו שמסיר מעליו חותמו של הקב"ה ומתבייש בזה ובודאי עונו גדול מנשוא. וזה ענין הירושלמי והמפר ברית זה המושך ערלתו וכן היא גם כוונת הגמ' ביבמות דבודאי המשוך הוא בכלל הפרת ברית אע"ג דמילתו אח"כ אינו אלא מדרבנן. ועי' בסנהדרין מ"ד עכן מושך בערלתו היה כתיב הכא וגם עברו את בריתי וכתיב התם את בריתי הפר, ואף דהוי רק דרבנן אבל המושך הוא בכלל הפרת ברית והוא פשוט. ועי' סנהדרין ל"ח ב' דס"ל לר' יצחק דאדם מושך בערלתו היה דכתיב והמה כאדם עברו ברית. והרי אדם נברא מהול הוי וכמבואר באבות דר' נתן דכתיב גביה בצלמו, והרי משוך כזה בודאי אינו אלא מדרבנן לפי מה שהבאנו לעיל ועל כרחך דמושך ערלתו מקרי מפיר ברית.

תוכן העניינים

עבודת המלך על משנה תורה, הלכות תשובה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה