עבודת המלך על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה· רבי מנחם קרקובסקי
פרק ו · הלכה ג
אין ראוי לחכם שיטריח את העם וכו' והחכמים היו מקיפין והולכין וכו'. הוא בגמ' דילן, ועי' תוס' רי"ד הביא בשם מדרש ילמדנו והוא לפנינו במדרש תנחומא בהעלותך א"ר אבא הכהן בר פפא כשהייתי רואה סיעה אחת של בני אדם הייתי מהלך בדרך אחרת שלא להטריח עליהם וכו' וכשאמרתי דברים לפני ר' יוסי בר זבידא אמר לי צריך אתה לעבור לפניהם ויהיו רואין אותך ועומדין מפניך ואתה מביאן לידי יראת שמים וכו' אבל מתוך סוגיא דידן לא משמע הכי ואפשר לומר ע"פ הירושלמי פ"ג דבכורים ה"ג דמקשי שם על ר' אלעזר דס"ל דרק פעם אחת ביום מחויב לעמוד מפני זקן, לא כן תני ר' שמעון בן אלעזר מנין לזקן שלא יטריח ת"ל זקן ויראת מאלהיך על דעתיה דר' יוחנן ניחא על דעתיה דר"א לא יקום כל עיקר רבי יעקב בר אחא בשם ר' לעזר דלא יחמי סיעתא דסבין ועבר קומייהון בגין דיקומון לון מן קמוי, ועי' פני משה שם, הרי מבואר בירושלמי דדרשא דזקן ויראת קאי על היכא דמכוון בגין דיקומון, אבל כשרואה סיעה של בני אדם א"צ למנוע עצמו ואדרבה ראוי שיעבור לפניהם, וזה מה שאמרו במדרש שהבאנו, אבל בגמ' דילן לא ס"ל כן דהא אמרו אפ"ה לא נטרח עי"ש, ומ"מ דברי רבנו צריכים ביאור קצת דהביא שתי הקצוות דאין ראוי לחכם שיטריח את העם ויכוון עצמו להם כדי שיעמדו מפניו, וזהו כמ"ש בירושלמי, ואח"כ כתב הצד השני אלא ילך בדרך קצרה ומתכוון שלא יראו אותו ואפשר דבאופן הראשון גם איסורא איכא מדרשה דויראת וזה שאמר אין ראוי והחלק השני זהו דרך החכמים, וצ"ב, גם ראיתי מי שמפרש בירושלמי דהביאור שלא יטריח לזקנים דוקא ואכמ"ל.