עבודת המלך על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה· רבי מנחם קרקובסקי
פרק ה · הלכה ב
איזהו חולק על רבו זה שקובע לו מדרש ויושב ודורש שלא ברשות רבו וכו'. כמ"ש בפ"ד דברכות כ"ז ב' והחולק על ישיבתו של רבו והיינו בכה"ג הגר"א, וכוונתו ברורה ליישב השגת הרמ"ך שהביא הכ"מ מנין לו לרבנו איסור קביעת מדרש בחיי הרב וזהו מה שציין דכאן מבואר להדיא דחולק על ישיבתו של רבו. ועי' רש"י סנהדרין שם כתב ג"כ חולק על ישיבתו, והוא מוכרח דאל"כ אלא שהוא סתם חולק הרי זה בכלל עושה מריבה עם רבו, ועי' תוס' גיטין פ"ד ב' ד"ה ר' יוחנן ותוס' ב"ק קי"ז וסוכה מ"ד א' ד"ה והא ועי"ש שכתבו להדיא דר' יוחנן לא היה בעל ישיבה בעוד שחזקיה קיים ועי' בפסקי תוס' גיטין שם שהתלמיד אין לו להיות בעל ישיבה בעוד שרבו קיים, ועי' ב"ח כאן מה שהאריך בכל זה, ובאמת הרי א"א להיות באופן אחר דהרי בודאי רשאי התלמיד לחלוק על רבו בדין מן הדינים אם יש לו ראיות וכמ"ש הרמ"א ז"ל בסי' רמ"ב וכל הש"ס מלא מזה שנחלקו על רבותיהם ועי' מרן הגר"א ז"ל שם שציין להא דקידושין מ"ב אמר רב נחמן אמר שמואל וכו' ואם הגדילו יכולין למחות, ורב נחמן דידיה אמר אם הגדילו אינם יכולים למחות וכו' וכן רבי עם ר' שמעון בן גמליאל, ועי' יומא מ"ג ב' ר' יוחנן אפילו לרבו לא ציית דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק שחיטת פרה בזר פסולה ואני אומר כשרה וכדומה הרבה, ולהורות הרי אסור אפילו היכא שאינו חולק על רבו ובעל כרחך דהיינו קביעת מדרש, והלימוד ע"ז מקרא דבהצותו על ה' הוא ע"פ יסוד דרשתם ז"ל שקיבץ ר"נ ראשי סנהדראות ולמד בדין טלית שכולה תכלת וכן בית מלא ספרים, ועי"ש אין ויקח אלא לשון משיכת דברים רכים שמשך כל גדולי ישראל והסנהדראות אחריו, או כמ"ש הב"ח ז"ל שם שעיקר מחלקותם הרי היתה על ההתנשאות והשררה שהיה לו למשה לבדו וכמ"ש בסוף כי תשתרר עלינו שגם הם היו רוצים להחזיק בשררותו, מזה אתה למד שמי שלוקח לו שררה והתנשאות של רבו דהיינו שקובע לו מדרש כמו רבו הוא הנקרא חולק על רבו וכו' ותדע שהרי אפילו בדיקת סכין של שחיטה שאינה הוראה כלל אסור משום כבודו של רבו וכו' וכל שכן לקבוע מדרש.
ואסור לאדם להורות בפני רבו לעולם. דייק רבנו לכתוב לעולם דר"ל דאפילו באקראי וכמ"ש לקמן הגר"א ז"ל ור"ל דביותר מג' פרסאות הרי מותר באקראי אבל בפני רבו אסור אפילו באקראי, ואפשר עוד לומר דכתב כן רבנו ללמדנו דאפילו בקיבל רשות מרבו אסור להורות בפניו והוא כמ"ש התוס' בפ"ק דסנהדרין שם וכן משמע מעובדא דאביי בכתובות שם והביאה הכ"מ דהרי אביי בודאי היה לו רשות להורות דהא לא לעבוד איסורא, ומ"מ לא אסתיעא ליה מלתא ולהכי כתב דאסור להורות בפני רבו לעולם, ולפי"ז קובע לו מדרש שאני מהוראה דקובע לו מדרש דטעם האיסור משום שררות, וזה אסור דוקא כשיושב ומלמד שלא ברשות רבו אבל ברשות אפשר דמותר אפילו בעירו משא"כ להורות כמ"ש משום דלא מסתיעא מלתא ולא מהני רשות, אלא היכא דהוא בריחוק ג' פרסאות ומצאתי להגאון ראשון לציון שכתב כן.