אור ברסלב

עבודת המלך על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה· רבי מנחם קרקובסקי

פרק ד · הלכה ז

הלכה ו

אין שואלין מעומד וכו'. כל זה בתוספתא כמ"ש הכ"מ, אבל עי' בתוס' בכורות ל"ו א' ד"ה עמד השואל שהביאו בשם הירושלמי דנדרים פ' נערה דצריך לעמוד כששואלין דבר הלכה, ואשר על כן העתיק הרמ"א ז"ל בסי' רמ"ו סי"ג דבדבר הלכה צריך לעמוד ור"ל דרק בדבר הלכה צריך לעמוד, ומ"ש בתוספתא דאין שואלין מעומד הוא באגדות וכדומה, והנה מלבד שמדברי רבנו לא משמע כן דהא כתב סתם ואין שואלין מעומד הנה כבר תמה ע"ז מרן הגר"א ז"ל שם דהרי בהדיא יליף בירושלמי שם מדכתיב ועמדו שני האנשים דשואל הלכות ואגדות צריך לעמוד ועל כרחך דהירושלמי פליג על התוספתא ועי' ש"ך ז"ל שם שכתב דר"ל כאן אחר שבטלה כבוד התורה, והכל למדין בישיבה אין שואלין מעומד והירושלמי קאי בשעה שהיו למדין בעמידה וכבר דחה ליה מרן הגר"א ז"ל שם דאכתי מאי אין שואלין מעומד דמשמע דוקא שאלה (ולפי מ"ש אנחנו שם בהך דלמדין מעומד ובשם התוס' יו"ט ז"ל יש להסיר תמיהת מרן ז"ל, ורק בשאלה אין נשאלין מעומד עי' בזה ואכ"מ) ומה גם לפי מ"ש לעיל בה"ב בדברי רבנו דמקודם חורבן בית שני היו נוהגין ללמוד בישיבה הרי בודאי אין מקום לדברי הש"ך ז"ל דהרי עובדא דר' שמעון בן יוחאי ור' צדוק אחר חורבן הוי וכבר השיגו על הש"ך ז"ל בזה.
ובאמת דברי רבנו תמוהין דלמה פסק כתוספתא אחרי שמצינו בעובדא דבכורות שם וכן בברכות שעמדו ושאלו ואפילו אם נימא שאין חייב לעמוד אלא שמעשה שהיה כך היה אבל עכ"פ הרי מעשה רב שעכ"פ רשאים לעמוד בשעת שאלה ורבנו סתים כתוספתא דאין שואלין מעומד ועי' בצל"ח ברכות שם מחלק בין קושיא לשאלה דדוקא להקשות אין שואלין מעומד אבל לא לשאול וכל הדברים אינם מוכרחים כלל, ולולא דמסתפינא הו"א דפירוש אין שואלין מעומד לאו אשואל קאי, אלא שאין בשעה שהרב עומד, וכמו שאין משיבין מעומד קאי על הרב וכן ולא מגבוה ולא מרחוק הוזכר בתוספתא אבל לתלמיד אין איסור לעמוד כשהוא שואל ואדרבה עוד אפשר שהוא דרך כבוד וכעובדא דברכות ובכורות, ולא פליגי התוספתא והירושלמי כלל, אלא דצ"ב עדיין דא"כ הו"ל לרבנו להביא הך ילפותא דירושלמי דשואלין דוקא כשהתלמיד עומד ויש לישב הדברים.

ואין שואלין הרב אלא בענין שהן קורין בו. וכבר כתב רבנו דין זה לעיל בה"ו ואין שואלין את הרב מענין אחר אלא מאותו הענין שהם עסוקים בו כדי שלא יתבייש, וביאר הכ"מ ואחריו הלח"מ דהתם קאי בנושא אחר, דלא ישאל את הרב אלא באותו נושא שלומדים כמו לדוגמא בהל' שבת אל ישאל בהלכות יו"ט והוא קאמר דאפילו בנושא אחד אם הוא מענין אחר, לדוגמא אם עוסקים בענין הוצאה אל ישאל בפרט אחר מדיני שבת, והוא קשה ההבנה וגם תמוה דלמה כתב תרויהו דלפי"ז בנושא אחר פשוט יותר דלא ישאל וצ"ב ואפשר שאין הענינים שוים, דהתם בה"ו כוונת רבנו באמרו ואין שואלין את הרב אלא מאותו הענין שהם עסוקין בו כדי שלא יתבייש ר"ל שאין לדרוש מאת הרב שילמוד עמהם בענין אחר, וכמו ההוא עובדא דר' מאיר ור' נתן בשלהי הוריות דאמרו ליה לר' שמעון בן גמליאל ניתי מר ונתני עוקצין, דלא הוי סדור ליה לפי שלא היו עסוקין באותו ענין וזהו שכתב רבנו כדי שלא לביישו מעובדא דהתם, ומה שכתב כאן ואין שואלין הרב אלא בענין שהן קורין בו הוא כעין עובדא דרב ורבי בשבת ג' והוא לשייליה במסכת אחריתא.
ואפשר עוד דכוונת רבנו כאן ואין שואלין הרב אלא בענין שהן קורין בו ר"ל כעין שכתב בפירושו לפ"ה דאבות מ"ז שישאל מה שצריך לשאל בדבר ההוא ולא יבקש מופת למודי בחכמת הטבע ולא טענה טבעית בחכמות הלימודיות וכיוצא בזה עי"ש היטב ועיין היטב באבות דר"נ פל"ז, שואל כענין זה יהודא שנאמר אנכי אערבנו שואל שלא כענין זה ראובן שנא' ויאמר ראובן אל אביו את שני בני תמית, וזהו עוד ענין אחר לגמרי בהבנת הדברים.

ואין שואלין אלא מיראה. דבר זה לא נמצא בתוספתא לפנינו וכן בהעתקת הבה"ג לא נמצא זה (ואפשר מ"ש שם בבה"ג וכן בכת"י רומי עמוד 074 ואין שואלין אלא "במראה", והגיהו דר"ל דהיינו "מאורע" כמ"ש בתוספתא, ולפי"ז בהגהה קלה אפשר לישב שכן היתה גם נוסחת רבנו וצ"ל אלא "ביראה" תחת "במראה") וקשה לומר שמקור הדברים בשבת שהבאנו לעיל כל תלמיד וכו' ואין שפתותיו נוטפות מור וכו' דאין זה ענין לשאלה דוקא וכמ"ש מרן הגר"א ז"ל הבאתיו לעיל גבי אין שואלין מעומד אבל זכיתי בעזהי"ת ומצאתי הדברים מפורשים בתנחומא בהעלותך פיסקא ויאמר ה' אל משה אספה לי, וכשהוא שואל הלכה שואל ביראה וכן הוא במדרש רבה במדבר שם וזהו מקור דברי רבנו הנכון.

תוכן העניינים

עבודת המלך על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה