עבודת המלך על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה· רבי מנחם קרקובסקי
פרק ד · הלכה ד
הרב שלמד ולא הבינו התלמידים לא יכעס עליהם וירגז. פ"ב דאבות ולא הקפדן מלמד הגר"א ז"ל ועי' תענית ח' א' אם ראית תלמיד שתלמודו קשה עליו כברזל בשביל רבו שאינו מסביר לו פנים מאי תקנתיה וכו' ועי' מס' סופרים פט"ז פנים שוחקות לתלמוד פנים מסבירות לאגדה והוא מבואר בכמה מקומות.
אלא חוזר ושונה הדבר אפילו כמה פעמים. עי' כ"מ ועי"ש עובדא דר' פרידא.
וכן לא יאמר התלמיד הבנתי והוא לא הבין אלא חוזר ושואל וכו'. עי' במס' דרך ארץ זוטא פ"ב אם חפץ אתה ללמד אל תאמר על מה שלא שמעת שמעתי וכו' ואם שנו לך ולא שמעת אל תבוש לומר שנו לי (כן הוא הנוסח בבה"ג כת"י רומי ולפנינו בקצת שינוי) אל תשא פנים לעצמך לומר שמעתי ועי' במס' כלה פ"ד ועי' ברכות ס"ג ב' אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה המנבל עצמו וכו' ועי' רש"י ז"ל שם ששואל לרבו כל ספיקותיו, ואם זמות שסתמת פיך מלשאול וכו'.
ואם כעס עליו רבו יאמר לו רבי תורה היא וללמוד אני צריך. מבואר שם בדף ס"ב א' בעובדא דר' עקיבא ובן עזאי ובעובדא דרב ורב כהנא ועי' מגלה כ"ח א' שאל רבי את ר' יהושע בן קרחה וכו' א"ל קצתי בחיי כלומר שכעס עליו א"ל תורה היא וללמוד אני צריך והוא מבואר.