עבודת המלך על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה· רבי מנחם קרקובסקי
פרק ד · הלכה ב
כיצד מלמדים הרב יושב בראש והתלמידים מוקפים לפניו כעטרה כדי שיהו כולם רואים הרב ושומעים דבריו. הוא בכריתות ו' א' א"ל רב משרשיא לבניה וכו' וכי יתביתו קמי רבכון חזו פומיה דרבכון שנאמר והיו עיניך רואות את מוריך הגר"א ז"ל.
ולא ישב הרב על הכסא ותלמידיו על הקרקע אלא או הכל על הארץ או הכל על הכסאות. בודאי צ"ל דלא נכללו בזה אלא תלמידי בי מדרשא, דהם היו יושבין על הספסלים ועי' רש"י ב"מ פ"ד ב' כתב להדיא דרבנן דבי מדרשא אינהו דיתבי אספסל אבל הרי היו עוד תלמידים שלא נכנסו במנין תלמידי דבי מדרשא והם היו יושבין ע"ג קרקע וממקומו הוא מוכרע בב"מ שם, ובזה מיושב קושית הר"ן ז"ל הובא בכ"מ ואפשר זהו גם כוונת הר"ן בחילוקו בין קודם שהגיעו לכלל סמיכה בין לאח"כ אף דלא משמע כן, ועדיין יש לעמוד בזה, דהרי מקרא ילפינן לה במגלה שם מואתה פה עמוד עמדי, ומנ"ל לעשות חלוקים בזה האמנם דלא על רבנו יקשה הדבר כי אם אהך עובדא שהבאנו. ונראה פשוט דהא דלא ישב הרב על הכסא והתלמיד ע"ג קרקע הוא מגזירת הכתוב דואתה פה עמוד עמדי, ולא שייך זה אלא היכא דכל התלמידים ישבו ע"ג קרקע והרב יהיה חלוק לבדו וכמו בהא דמשה, דרק הוא לבדו נשאר עם הקב"ה, משא"כ אם יש תלמידים ג"כ יושבים ע"ג ספסל והצעירים מהם שעדיין לא נכנסו בכלל זה המה יושבים ע"ג קרקע אדרבה זהו כבוד התורה ולומדיה והדברים ארוכים, כתבתי הדברים לפי שראיתי מתלבטים בזה הרבה.
ובראשונה היה הרב יושב והתלמידים עומדין. עי' לח"מ ופרשת דרכים וסדר משנה האריכו הרבה, דכיון דדרשינן מקרא דואתה פה עמוד עמדי שיהיו הרב והתלמידים שוים למה חילקם רבנו פה, שיהיה הרב יושב והתלמידים עומדים ובאיזה מקום מצא כן, והרי שנינו רק שהיו לומדין מעומד מימות משה ור"ל הכל בעמידה עי' עליהם מה שהאריכו בזה אבל הדברים פשוטים, דהלימוד שיהא הרב והתלמידים שוים אינו אלא במה שנוגע לכבוד התלמיד כמו שיהא יושב ע"ג קרקע ורבו ע"ג כסא וכדומה אבל החילוק בין עמידה לישיבה אין זה נוגע לכבוד התלמיד כלל, ורבנו אשכח להדיא בכמה דוכתי שהרב היה יושב אף שהתלמידים היו עומדים, והרי כך שנינו בעירובין נ"ד ב' ת"ר כיצד סדר משנה וכו' נכנס אהרן ושנה לו משה פרקו ונסתלק אהרן וישב לשמאל משה, נכנסו בניו וכו' נסתלקו בניו אלעזר ישב לימין משה ואיתמר וכו' וכן במו"ק ט"ז בדוד ועירא היאירי הרי אמרו שעירא למד ע"ג כרים וכסתות ודוד למד כשהוא יושב ע"ג קרקע והתלמידים הרי היו עומדים שהרי כך היו לומדין אז ופשוט.
ולולא דמסתפינא הו"א עוד דבאמת ב' נוסחאות בגמ' שם לפנינו הנוסחא מימות משה ועד רבן גמליאל לא למדין בתורה אלא מעומד, ור"ל דבישיבה היה אסור ללמוד, אבל הנוסחא המוכחת בדקדוקי סופרים מהרבה כת"י מימות משה וכו' היו למדין תורה מעומד, ור"ל דלא היה עכוב ללמוד דוקא מיושב אלא שהיו למדין מעומד לפי שהיו גבורים והיה נוח להם ללמוד מעומד, וא"כ אין זה שייך לילפותא דואתה פה עמוד עמדי דבודאי היה יכול גם התלמיד לישב, אלא שנהגו התלמידים כך שהיה להם נוח יותר בזה, וכן משמע קצת מדברי רבנו להלן במ"ש שאח"כ נהגו הכל ללמד לתלמידים והם יושבים. שוב מצאתי להתוס' יו"ט פ"א דאבות מ"ד והוי מתאבק בעפר רגליהם וז"ל מפרש הרב בפירוש אחר שתשב לרגליהם על הארץ שכך היו נוהגים וכו' ולא קשה על הא דפי' בסוף סוטה שעד שמת ר"ג היו למדין תורה מעומד, דהכא ה"ק שאם היו יושבים היה מנהגם וכו' והתם נמי לא קאמר שהיה אסור להם לישב ולא היו לומדים אלא בעמידה דלא קאמר אלא שהיה בריאות בעולם והיו לומדים מעומד לכבוד התורה ואם לפעמים יקרה מקרה שישבו כגון שארכו להם בבית המדרש קאמר הכא שהיו נוהגים וכו', הרי להדיא כדברינו בעזה"י ובאמת דברי הרב ז"ל מפורשים באבות דר"נ כאן ומה שיש מקום להעיר דהא הרב כתב על גבי ספסל והתלמידים על גבי קרקע אסור וא"כ דברי הרב והתוס' יו"ט צע"ג אכמ"ל.
ומקודם חרבן בית שני נהגו הכל ללמד לתלמידים והם יושבים. שנה רבנו מנוסח הגמ' שם שאמרו משמת רבן גמליאל ירד חולי לעולם והיו למדין תורה מיושב ורבנו כתב ומקודם חרבן בית שני להורות דהגי' כאן וכן במשנה דסוטה הוא משמת רבן גמליאל הזקן, וכן הוא להדיא בכל הכת"י שהובאו בדקדוקי סופרים ועי' בר"ן וברשב"א ריש פ"ד דמגלה דמשמע מהם דעד ר"ג דיבנה היו למדין תורה מעומד ול"ג במתניתין משמת רבן גמליאל הזקן וזהו כוונת רבנו ויש להאריך.