אור ברסלב

עבודת המלך על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה· רבי מנחם קרקובסקי

פרק ב · הלכה ב

הלכה א

מכניסין את התינוקות להתלמד כבן שש כבן שבע לפי כח הבן ובנין גופו. כתב רבנו לפי כח הבן ובנין גופו אולי כוון למ"ש הרמ"ה ז"ל בנימוקיו, ומכניסין אותו כבן שש כבן שבע כל חד וחד לפום חורפיה ולפום בריאותיה, שיש נפק"מ גם בחריפות הילד ושכלו עי"ש וזהו כוונת רבנו לפי כח הבן היינו לפום חורפיה, ובנין גופו היינו לפי בריאותו.

ופחות מבן שש אין מכניסין אותו. כן הוא גם דעת התוס' בב"ב כ"א שם. והנה מבן חמש למקרא עי' כ"מ וכבר כתבתי בפרק הקודם בשיטת רבנו, והוא בן שש שלמות אבל עדיין צ"ב במה דאמרו בכתובות נ' ע"א כל המכניס את בנו פחות מבן שש רץ אחריו אינו מגיע איכא דאמרי חביריו רצין אחריו ואין מגיעין אותו ותרויהו איתניהו וכו' ואיבעית אימא הא דכחיש הא דבריא הרי להדיא דבריא גם בפחות מבן שש מכניסין אותו, וכנראה כוון לזה בהגהות מיימוני כאן במ"ש לחלק בין בריא לבריא גמור, ולדעת רבנו צ"ל, דאפשר דאם האב הכניסו לבית הספר מבלי יודעים אל נכון שנות הילד והוא בריא יש שמצליח אבל הציוי של רב לרב שמואל בר שילת בציר מבר שית לא תקבל, הוא מוחלט דאם רק יודעין שהוא פחות אין מקבלין אותו לבית הספר ואין מתחשבין אם יש מי שיצליח עי"ז ופשוט.
והנה לא הזכיר רבנו דקודם בן עשר לא ילמוד משנה עי' פרש"י והרע"ב ז"ל במשנה, דאין זה זמן קבוע ואם הוא זריז ויודע מקרא קודם עשר שפיר דמי.

ומכה אותן המלמד להטיל עליהם אימה. עי' כ"מ דהוא מב"ב שם כי מחית לינוקא לא תמחי אלא בערקתא דמסאנא, ומקורו במכות ח' ב' והרב הרודה את תלמידו וכו' אע"ג דגמיר נמי מצוה קא עביד דכתיב יסר בנך ויניחך.

ואינו מכה אותם מכת אויב מכת אכזרי. הוא במכות כ"ב ב' מה המכות האלה בין ידיך ואמר אשר הוכיתי בית מאהבי ורבנן ההוא בתינוקות של בית רבן הוא דכתיב ועי' גיטין ל"ו א' בההוא מקרי דרדקי דאדריה רב אחא על דעת רבים דהוה פשע בינוקי פי' שהיה חובטן יותר מדאי עי' רש"י ז"ל.

לפיכך לא יכה אותם וכו' אלא ברצועה קטנה. גם [על] זה הוא מקור הכ"מ לא תמחי אלא בערקתא דמסאנא.

ויושב ומלמדן כל היום כולו ומקצת מן הלילה. כמ"ש סוף תענית וב"ב קכ"א דמוסיף יוסיף וכו' ולשון תקבריה אימיה לא שייך אלא בתינוקות כ"כ הגר"א ז"ל ועי' מגדל עוז הרגיש בזה וכתב ואם יש לו ראיה אחרת לא ידעתיה ועי' מדרש רבה שמות פרשת תשא רבנן אמרי ביום ולילה (למד עמו הקב"ה) שנא' ויהי שם עם ה' וכו' לכך התקינו חכמים שיהיו משנין (מלמדי תינוקות) יושבים בבקר ובערב שנא' לא ימוש ספר התורה הזה וכו' וזהו מקור דברי רבנו וכבר הרגישו בו.

ולא יבטלו התינוקות כלל חוץ מערבי שבתות וימים טובים בסוף הימים. לא נודע מקורו ועי' באר הגולה יו"ד שם כתב וז"ל ולא כתב בכ"מ ולא בב"י מוצא דין זה ולענ"ד נראה מברייתא אמרו עליו על ר' עקיבא וכו' פסחים ק"ט א' עי"ש דמשמע שר"ע החמיר בזה ושאר חכמים עשו כן בכל ערב יו"ט וכמובן אין הדברים מוכרחים ומרן הגר"א ז"ל כתב ע"ז משום שאז זמן סעודה כמ"ש ריש ברכות ע"כ. וזהו אפשר טעמו של דבר אבל לא מקורו. ומו"ח הגאון החסיד מוהר"א הלוי זצוק"ל הראה לי מקור הדברים בסוכה כ"ח א' גבי ר' יוחנן בן זכאי ור' אליעזר שאמרו שם עליהם ולא אמר הגיע עת לעמוד מבית המדרש חוץ מערב פסח וערב יום הכפורים, והנה ברבנו חננאל שם הגרסא חוץ מערבי פסחים שבתות וימים טובים וידוע דרבנו נמשך אחרי גירסאות רבנו חננאל ברוב המקומות, שוב מצאתי בדקדוקי סופרים בסוכה שם הביא גרסאות מכת"י שונים להדיא חוץ מערבי שבתות וימים טובים וכן בריטב"א ז"ל הביא גרסא זו ועי"ש שהביא קצת סמוכין לזה מהא דבפסחים ק"ט גבי מעשה דר"ע שהבאנו לעיל לא הביא הא דריב"ז דהכא דקדים ליה או דר"א דגביה קאי אלא משום דשם הוא בערבי פסחים וערבי יוה"כ וכאן בערבי שבתות וימים טובים ועי' עוד מ"ש בזה לקמן בפ"ב מהל' חמץ ומצה ה"ג.

בימים טובים. כנראה לא היתה כן גי' הטור והב"י בלשון רבנו ועי' באר הגולה שם הרגיש בזה ולפלא כי ברמב"ם שהדפיס מרן הב"י בחייו נמצא גם שם הנוסח ובימים טובים, והטעם עי' בשו"ע הרב ז"ל שכתב משום שמצוה לשמח בהם התינוקות במה שהוא שמחה להם וכמו שנתבאר בהל' יו"ט עי"ש.

תוכן העניינים

עבודת המלך על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה