עבודת המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי מנחם קרקובסקי
פרק יב · הלכה י
או שתגלח ראשה כאיש. לא הראו מקורו והוא בתוספתא פ"ב דבכורים ומסתפר כאנשים (ועי' בתוספתא סוף פ"ב דסוטה) והעתיקה רבנו לקמן בה"י והנה הרב חקרי לב בח"ב מיו"ד סי' ל' הקשה על דין זה מהא דפסק רבנו בפ"ט מהל' נזירות הט"ו דכל הספיקות אינם מגלחים אלא אשה וקטן והוא סוגיא מפורשת בנזיר נ"ז, וקשה דנהי נמי דלית בה באשה לאו דלא תקיפו אבל עכ"פ הרי עברה על לאו דלא יהיה כלי גבר על אשה שהרי אסורה להתגלח כאיש (ומהא דנודרת בנזיר לא קשיא שהרי גם האיש נודר אף דמצוה על לאו דלא תקיפו אבל בספק קשה) ועי' להב"ח ביו"ד סי' קפ"ב שכתב דאין האיסור עליה אלא כשעושה להתדמות לאיש והש"ך בסק"ד דחה דבריו ויהיה ראיה מכאן לשיטת הב"ח ולא יכלתי לעמוד על דבריו ואיך מצא בזה איסור גילוח כאיש וכי בשביל שנזיר מגלח כן יהיה זה מנהג האנשים לגלח כן, והרי אדרבה כל האנשים אסורים לעשות כן ורק בנזיר הותר והוא פלא. ועי' לעיל מה שהבאתי בשם הפרישה דהולכין בזה גם אחר רוב עכו"ם, וצ"ב עוד.
וחלי זהב וכו'. עי' שבת ס"ב א' אלמא קסבר עולא כל מידי דחזי לאיש לא חזי לאשה ומידי דחזי לאשה לא חזי לאיש הגר"א.
במקום שאין לובשין אותן הכלים ואין משימין אותו החלי אלא הנשים. עי' שבת י"ב א' אפילו להבחין בין בגדו לבגדי אשתו וכתבו התוס' ז"ל דרכן היו להיות שוין הגר"א. והנה רבנו פסק כאן כר' אליעזר בן יעקב ולעיל בה"ט פסק דהעברת שיער בית השחי הוא רק מדברי סופרים כאידך ברייתא, וכבר עמד ע"ז הרב כ"מ שהוא נגד הסוגיא, דהרי אמרינן שם ות"ק (דס"ל דהעברת שיער בית השחי מדברי סופרים) האי לא ילבש גבר מאי דריש ביה לכדתניא וכו' אלא שלא ילבש איש שמלת אשה בין הנשים וכו' ראב"י אומר מנין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה ת"ל לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה שלא יתקן איש בתקוני אשה, ות"ק דברייתא דלעיל ס"ל דלא כראב"י ולראב"י שלא יתקן איש בתקוני אשה מדאורייתא הוא ורבנו פסק כאן כראב"י ולעיל פסק דהעברת שיער בית השחי הוא מד"ס, ועי' בב"י האריך טובא ומסקנתו, דת"ק מצי סבר גם כראב"י דלא יתקן איש תקוני אשה הוא דאורייתא מיהו ה"מ במידי דמנכר דומיא דלבישת כלי זיין דאשה, אבל היכא דמטהר כגון בית השחי אינו בכלל זה עיי"ש שהאריך להסביר טעם הדברים לפי שהוא במסתרים, ולפי"ז נמשך בכל דבריו לבאר כן דברי רבנו גם לקמן, והרב ב"ח השיגו דתימה הוא לבאר דברי רבנו דמחלק בדבר שלא נזכר בתלמוד אפילו רמז דבר לחלק בכך (ועוד דלפי"ז תגדל השגת הראב"ד לקמיה במלקט שערה אחת דבודאי לא מינכר ועי' בביאור הגר"א בזה) וביותר יפלא לדעתי מה דאמר מיבעי ליה לכדתניא וכו' והרי אין זה התירוץ כלל, דאדרבה דלכדתניא הוא היפך דבריהם אלא דצריכין לישב ולחלק נפק"מ בין בגלוי ובסתר, ועל כרחך לומר דת"ק ס"ל כת"ק דפליג אראב"י, וראב"י פליג והב"ח עצמו כתב ג"כ דבר שהוא דוחק אף שחיזק את הדבר, דהא דפריך בגמ' ות"ק האי לא ילבש גבר מאי דריש ביה ומשני מיבעי ליה לכדתניא וכו' שלא ילבש איש וכו' וישב בין הנשים וכו' ראב"י אומר מנין שלא תצא אשה בכלי זיין וכו' דאלמא לראב"י העברת שיער אסור מדברי תורה הך קושיא ופירוקא אליבא דלישנא בתרא הוא, אבל ללישנא קמא לא הוי קשיא ליה הך קושיא, דס"ל דאע"פ דהעברת שיער מדברי סופרים וקרא דלא ילבש גבר אינו מדבר בהעברת שיער מ"מ מדבר בשאר תיקוני אשה שהם לנוי ולקישוט לאשה, וגם הוא מוכרח לחלק בין קישוט להעברת שיער, שאינו אלא להעביר הלכלוך.
ואנכי זכיתי בעזה"י ומצאתי בבה"ג הל' נזירות גרסא נכונה ומדויקת שעל פיה יתבררו כל הדברים. ותראה כמה דברי רבנו מדויקים בלשונם. וז"ל הבה"ג ות"ק האי לא יהיה כלי גבר מאי דריש ביה מיבעי ליה לכדתניא וכו' שלא ילבש איש שמלת אשה וישב בין הנשים וכו' ר' אליעזר בן יעקב אומר מנין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה וכו' דבר אחר שלא יתקן איש בתיקוני נשים. (וכן היתה בלי ספק גרסת רש"י בפירושו על התורה בפרשת תצא דבר אחר שלא יעבור שיער בית השחי עיי"ש) והדברים מבוארים ומאירים ע"פ מה שכתב רבנו בספר המצוות ל"ת מ' וז"ל שהזהירנו מהתקשט האנשים בתכשיטי נשים וכו' ודע שזאת הפעולה כלומר היות הנשים מתקשטות בתכשיטי האנשים והאנשים מתקשטים בתכשיטי הנשים פעמים יעשו לעורר הטבע לזמה כמו שהוא מבואר בספרים המחוברים לזה. והרבה מה שיושם בתנאי בעשיית קצת הטליסמא ויאמר אם יתעסק אדם בו אדם ילבש בגדי נשים ויתקשט בזהב ופנינים והדומה להם, ואם היתה אשה תלבש השריון ותזדיין בחרבות וזה מפורסם מאד אצל בעלי הדעה הזאת עכ"ל. הנה חילק רבנו דין זה בתרתי, חדא משום זמה, וחדא משום עכו"ם. וזהו ביאור הבריתא לפירושו של רבנו לא יהיה כלי גבר על אשה מאי ת"ל אם שלא ילבש איש שמלת אשה ואשה שמלת איש הרי כבר נאמר תועבה ואין כאן תועבה (ר"ל דללבוש סתם בלי שום מחשבה זרה אין כאן תועבה) אלא שלא ילבש איש שמלת אשה וישב בין הנשים ואשה שמלת איש ותשב בין האנשים (ר"ל זהו האופן הראשון שכתב רבנו שעושים כן לעורר הטבע לזמה וזהו תועבה) ר' אליעזר בן יעקב מנין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה ת"ל וכו' (וזהו האופן השני שכתב רבנו בעשיית קצת הטליסמא שהאיש ילבש בגדי נשים ויתקשט בזהב ופנינים ואשה תלבש שריון ותזדיין בחרבות) ומטעם זה העתיק רבנו דין זה בהל' עכו"ם וכללו בספר המצוות ג"כ בחוקות הגוים עיי"ש ונמצא דראב"י לא פליג על ת"ק. רק דמוסיף דאפילו אם עושה כן לא משום זמה, אלא משום עכו"ם ג"כ בכלל לא ילבש גבר הוא. ותרויהו ס"ל דהעברת שיער בית השחי ובית הערוה אינה בכלל זה, אלא שהוא מדברי סופרים, וסיום הברייתא דבר אחר שלא יתקן איש תקוני אשה, וזהו העברת שיער בית השחי, וכן העתיק רש"י ז"ל בפירושו על התורה להך דבר אחר דברייתא וכן תרגם אונקלוס ולא יתקן גבר בתקוני אתתא והוא כהך תנא דברייתא, וכן הביא רבנו יונה בשעריו שער השלישי אות ק' עיי"ש.
ובוא וראה דיוק לשון רבנו דבה"ט גבי העברת שיער בית השחי כתב רבנו שלא יתקן עצמו תיקון נשים וכאן בה"י כתב מפני שעדה עדי אשה, ולא כתב מפני שתיקן תיקוני אשה, וזה הדבר דעדי אשה אסור מדאורייתא בין לת"ק בין לר' אליעזר בן יעקב, ותיקון תיקוני אשה (שהוא העברת שיער בית השחי) אינו אסור לדידהו אלא מדברי סופרים, ורק לתנא בתרא דדבר אחר הוא אסור מדאורייתא והרי דברי רבנו מוכרחים לפי זה ואין לנטות מהם בשום אופן ורבותינו הראשונים ז"ל שלא פרשו כן עיי"ש בסוגיא ועי' בסמ"ג לא תעשה ס' ובריטב"א מכות העתקנוהו לקמן הוא לפי שלא היתה לפניהם הגרסא הברורה הזאת, והדברים מאירים בעזה"י.
המלקט שערות לבנות מתוך השחורות מראשו או מזקנו משילקט שערה אחת לוקה. והוא מגמ' דשבת ומכות, והשיג עליו הראב"ד ז"ל לא מחוור שיהא לוקה באחת שלא אמרו אלא אסור (ודבר זה אפילו בחול אסור משום שנא' לא ילבש וכו') ועוד מאי עדי אשה איכא בחדא והא לא מנכרא מלתא כלל. ועי' בריטב"א במכות שם שדייק ג"כ מלשון משום שנאמר שהוא מדרבנן, (וכן דעת תלמידי הרשב"א דכל מקום שאמרו משום שנאמר אינו אלא מדרבנן אבל רבו החולקים בזה, ובאמת אי משום לשון משום שנאמר הנה בש"ס כת"י המובא בדקדוקי סופרים בין במס' שבת בין במס' מכות ליתא להך משום שנאמר כי אם אסור משום לא ילבש וכו' וכן הנוסחא ברי"ף ועוד רבוותא) וכתב ע"ז דכרבנן אתיא דפליגי עליה דר' אליעזר בן יעקב, אבל לראב"י אסור מדאורייתא, והא דאמרינן העברת שיער מדברי סופרים דלא כראב"י עיי"ש ובדעת רבנו א"א לומר כן דהא איהו ס"ל כראב"י ובהעברת שיער דהוא מדברי סופרים, וכבר כתבנו לישב דברי רבנו באופן דלכו"ע הוי לעדות עדי אשה מדאורייתא והריטב"א סיים דאפשר דהוא מדאורייתא ולא דק בלישניה וכתב שכבר האריך בזה במס' נזיר ובמהדורא קמא למכות ולא זכינו לאורם.
וצ"ע קצת בדברי רבנו מתוספתא פ' בתרא דמכות יש תולש שתי שערות עובר משום ד' דברים משום נזיר משום מצורע משום יו"ט ומשום מקיף, ולמה לא מנה גם בליקט לבנות מתוך שחורות דחייב משום לא ילבש ועובר משום חמשה דברים, והרי אמרו בירושלמי דנזיר פ"ו דתנא לאוין קחשיב. ואי דמשום לא ילבש חייב גם אחדא לדעת רבנו והרי נזיר ג"כ חייב אחדא ומ"מ מני לה, וזוהי קושית הירושלמי שהבאנו, וכן מצורע הרי על כרחך בגילוח סימני טומאה מיירי דהרי באיסור תספורת של מצורע ליכא לאו, ובתולש סימני טומאה הרי באחת משתי השערות לוקה, ועל כרחך דתני שתי שערות משום מקיף, ואף דלדעת רבנו דיש שיעור לפיאות הראש אם ארבעים אם ארבעה, וא"כ אף אם תלש אחת חייב כשלא הניח כשיעור, וזוהי השגת הסמ"ג עליו שהבאנו לעיל על כן צ"ל דתנא נקיט שתי שערות משום יו"ט. ולפי"ז בודאי דברי רבנו צ"ע דהו"ל לתנא למנקט חמשה, ובליקט לבנות מתוך שחורות וחייב על שערה אחת משום נזיר ומשום מצורע וכו' ומשום בל תקיף לדעת רבנו ומשום לא ילבש ומשום יו"ט הרי ג"כ חייב באחת בליקט לבנה מתוך שחורות וכמפורש בגמ' ויש לעיין בזה.
וכן אם צבע שערו שחור. שהוא בכלל עדי אשה וצ"ל דהא דאמרו בנזיר ל"ט יתו כד צבעי סביא דיקנהון חוורן עיקבי נימהון בעכו"ם קאי וכדאמר לעיל ת"ש מבלורית דכושיים דבתר דמגדלין לא רפיא מלתחת, ועובדא דב"מ ס' הרי היה בעבד כנעני. ועי' בס' מחנה חיים ח"ב יו"ד סי' ל' מה שכתב בזה.