אור ברסלב

עבודת המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי מנחם קרקובסקי

פרק יב · הלכה א

פרק יב

אין מגלחין פאתי הראש כמו שהיו עושין עובדי כוכבים. וכ"כ לקמן בהשחתת הזקן ועי' טור השיגו ועי' ב"י וט"ז כתב להתירם בזה משום שלום מלכות ודבריו מופלאים. והנכון כמ"ש הב"ח ז"ל והעתיק דברי רבנו מספרו מורה נבוכים שם. ולפי דבריו עובר על זה גם משום ובחוקותיהם לא תלכו, והיותר פשוט דרבנו ס"ל דאיכא בזה משום לתא דע"ז, ונפק"מ טובא איכא, ולא ראיתי להאריך בזה.

בד"א באיש המגלח אבל איש המתגלח אינו לוקה אלא א"כ סייע למגלח. ובהשגה אע"פ שאינו לוקה כיון שמדעתו עשה עובר בלאו ע"כ, ועי' כ"מ ודבריו תמוהין וכבר עמדו עליהם גדולי המחברים ז"ל, והרי כל לאו שאין בו מעשה הכי הוא, ובודאי דעובר בלאו, ושליחות לדבר עבירה לא שייך כאן כלל, אבל דברי ההשגה אינם מובנים דמי אמר להראב"ד ז"ל דרבנו ס"ל דניקף לא עבר בלאו, ומשו"ה ביארו דהראב"ד ז"ל פירש דברי רבנו ולא להשיג בא, אבל אינו נכון. והנה במנין המצוות לא תעשה מ"ג ומ"ד דמנה רבנו ל"ת למקיף ול"ת למשחית ג"כ השיג הראב"ד ז"ל א"א לאו למקיף ולאו לניקף לאו למשחית ולאו לנשחת, וגם בהשגה זו נתקשו מאד, דהבינו דכוונת הראב"ד ז"ל להשיג דלמה לא מנה רבנו תרי לאוי למקיף ולניקף ותרי לאוי למשחית ונשחת, ודבר זה יפלא והרי רבנו בעצמו בספר המצוות ל"ת מ"ג הסביר דאף שחייב על כל פאה ופאה מ"מ א"א למנות בב' לאוין לפי שהיא במלה אחת וענין אחד עיי"ש וה"ה למקיף וניקף. אמנם הדבר ברור דהשגת הראב"ד היא כפשוטה, שהוא ראה בדברי רבנו דס"ל דלניקף ליכא לא תעשה כלל והא דמסייע חייב מלקות על כרחך הוא משום דאז מקיף נקרא ולא ניקף. ויש הוכחה ע"ז מדברי רבנו, דאם נימא דגם לניקף איכא לאו, אלא שאינו לוקה משום שאין בו מעשה, א"כ לפי"ז במקיף את עצמו הו"ל ללקות שתים משום מקיף ומשום ניקף וכדאמר רבא התם במכות במקיף לעצמו ודברי הכל, והנה רבנו כתב כאן וחייב על כל פאה ופאה לפיכך המגלח שני צדעיו בבת אחת והתראה אחת לוקה שתים, והוא פלא דהו"ל ללקות ארבע ב' משום מקיף וב' משום ניקף והרי אית ביה מעשה, אשר מזה הוכיח הראב"ד דס"ל לרבנו דלניקף ליכא ל"ת כלל, אלא דכשהוא מסייע בהקפה, מקיף מקרי, וזהו מה שהשיג כאן ובמנין המצוות דלניקף איכא לא תעשה. וכבר הביא הריטב"א ז"ל במכות שם בשם הראב"ד ז"ל ועוד פי' הראב"ד ז"ל דטעמא דניקף נפקא לן מדכתיב לא תקיפו דמשמע לא תניחו להקיף וכן לא תשחית לא תביא להשחית עיי"ש היטב והוא ברור.
והנה באמת כבר השיגו מחברים רבים על רבנו שלא הביא במקיף לעצמו חייב שתים, והוא פלא אצלי דלא רק שרבנו השמיט דין זה דחייב שתים, הרי אדרבה בדברי רבנו מבואר להדיא להיפך, דאינו חייב אלא אחת, ועי' להפר"ח ז"ל שכתב לדבר פשוט דחייב שתים והוא פלא בדעת רבנו, ועל כרחך לומר בדעת רבנו דרב אשי דמוקי לה לברייתא דאחד המקיף ואחד הניקף במסייע פליג אדרבא וס"ל דבמקיף לעצמו ג"כ לא מיחייב אלא חדא והנה הפר"ח ז"ל כתב והרי רב אשי בודאי לא פליג אדרבא דהא רב אשי בעצמו ס"ל בסנהדרין נ"ה א' דמערה בעצמו למ"ד משמש מת בעריות חייב, חייב שתים עיי"ש ויבואר להלן שאינו.
והנה נראה ברור דגם רבנו ס"ל דיש לאו לניקף וכמו דס"ל להראב"ד והתוס' והרמב"ן ז"ל הובא בשטמ"ק לב"מ ויתר הראשונים ז"ל וכן הוא להדיא בהלכות גדולות הל' נזיר ואע"ג דניקף לא קעביד מידי נהי דמלקי לא לקי דהו"ל לאו שאין בו מעשה וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו אבל איסורא מיהו איכא דכתיב לא תקיפו פאת ראשכם אחד המקיף ואחד הניקף ע"כ, אלא דמ"מ ס"ל לרבנו דמקיף את עצמו אינו לוקה אלא אחת, והוא ע"פ שיטתו, דהנה אמרו בסנהדרין נ"ד ב' הבא על הזכור והביא זכר עליו א"ר אבהו לדברי ר' ישמעאל חייב שתים חדא מלא תשכב וחדא מלא יהיה קדש לדברי ר' עקיבא אינו חייב אלא אחת לא תשכב לא תשכב חדא היא וכן אמרו שם בבא על הבהמה והביא בהמה עליו דלר"ע אינו חייב אלא אחת כיון דמחד קרא הוא עיי"ש והנה רבנו פסק בפ"ד מהל' שגגות ה"א כר"ע דאינו חייב אלא אחת אע"פ שהן שני גופין אינו חייב אלא חטאת אחת שנא' ואת זכר לא תשכב השוכב והנשכב שם אחד וכן בבהמה שם, ולפי"ז הרי פשוט דבמקיף וניקף אינו חייב אלא אחת ששם אחד הם מלא תקיפו. והא דמביא הפר"ח מהא דרב אשי שם נ"ה דאמר במערה בעצמו למ"ד משמש מת בעריות חייב הכא מיחייב תרתי הנה הרמ"ה ז"ל בנימוקיו כתב על זה ולר' ישמעאל אצטריך לה דאמר חייב שתים לאשמועינן רבותא אבל לר"ע דאמר התם אינו חייב אלא אחת הכא מאי רבותא אית ליה לאשמועינן הא ודאי כ"ש הכא דלא מחייב אלא חדא דהא חד גופא הוא וחד מעשה הוא וחדא אזהרה היא ע"כ, והרי בודאי דלר' ישמעאל המה חיובים מיוחדים, וא"כ הרי להדיא דלרב אשי אליבא דר"ע אינו חייב אלא אחת ופשיטא דה"ה במקיף לעצמו ועל כרחך דפליגי אדרבא, וכן הוא דעת רבנו כאן, ועי' להלן בדברי רבנו בהט"ו לענין קרחה דס"ל ג"כ הכי להדיא דאם הטביל ה' אצבעותיו בסם והניחם בה' מקומות בראשו חייב רק חמשה ואינו חייב עשרה והוא מטעם זה ועי' בדברי רבנו לעיל פ"ג ה"ט בעושה אליל בידו לעצמו דחייב שתים, משום דתרי לאוי איכא לא תעשה לך פסל לעושה לעצמו אף שלא עשאה בידו ואלהי מסכה לא תעשו לכם לעושה לאחרים, ולהכי כתב רבנו לפיכך העושה עכו"ם בידו לעצמו לוקה שתים וברור.

והמגלח את הקטן לוקה. עי' כ"מ משום דסוגיא דב"מ י' ב' כוותיה דרב הונא [בנזיר נז:] ועי' תוס' שם ד"ה רב אדא ותוס' שבועות ג' א', הגר"א ז"ל, וכן הוא סוגיא דנזיר כ"ט שם.

תוכן העניינים

עבודת המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה