עבודת המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי מנחם קרקובסקי
פרק יא · הלכה א
אין הולכין בחוקות העכו"ם ואין מדמין להם וכו'. בתורת כהנים פרשת אחרי ובחוקותיהם לא תלכו, לא תלכו בנימוסיות שלהם בדברים החקוקים להם כגון תרטיאות וקרקסיאות ר' מאיר אומר אלו דרכי האמורי שמנו חכמים, ר' יהודא אומר שלא תנחור שלא תגדל ציצית ושלא תספר קומי, ופי' הרמב"ם בספר המצוות ל"ת ל' מה שאמרו כגון תרטיאות וכו' שהם מינים ממושבם שהיו מתקבצין בהם לעבודת גילולים וזהו שכתב ולא יבנה וכו' ובספרי פרשת ראה השמר בלא תעשה פן תנקש אחריהם שמא תמשך אחריהן או שמא תדמה להם וכו' שלא תאמר הואיל והם יוצאים באבגיטא אף אני אצא באבגיטא הואיל והם יוצאים בארגמן אף אני אצא בארגמן הואיל והם יוצאים בקילוסין אף אני אצא בקילוסין, וכולן מיני מלבושין הם וזהו שכתב ולא מדמין להם לא במלבוש וכו' וכתב הרמב"ם שם וכבר ידעת לשון הנביא ועל כל הלובשים מלבוש נכרי ובסוף פ"ח דסנהדרין אפילו לשנויי ערקתא דמסאני וכתב הרי"ף שם פי' העכו"ם שבאותו הזמן היו עושין רצועות במנעליהן אדומות וישראל עושין שלהם שחורות כדי שלא ילבשו מלבוש עכו"ם וכן פי' הערוך וכ"כ בההיא דלבישא כרבלתא בריש פ"ג דברכות כ' א' דרב אדא קרעה משום מלבוש נכרי הגר"א ז"ל בביאוריו ועי' להב"י שציין ג"כ הרבה בזה, ועי' בהגהות מהר"מ פאדווה וברדב"ז ללשונות הר"מ ח"ב סי' רנ"ז.
וכן הוא אומר ואבדיל אתכם מן העמים. והוא מיותר לכאורה לגמרי והנה מדברי רבנו נראה ברור דלאו דבחוקותיהם לא תלכו קאי על כל האומות בכל הזמנים, ולכאורה יש לעיין דקרא דבחוקותיהם לא תלכו קאי על מאי דכתיב לעיל מיניה כמעשה ארץ מצרים וכו' וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחוקותיהם לא תלכו, ומשמע דקאי רק אהנך ועי' בחינוך מצוה רס"ב שלא ללכת בחוקי הגויים מז' האומות שנא' ולא תלכו בחוקות הגוי אשר אני משלח מפניכם, וה"ה לכל שאר עכו"ם כי הענין מפני שהם סרים מאחרי ה' וכו' עיי"ש ועי' בספרא פ"ט ולא תלכו בחוקות הגוי אלו המצרים אשר אני משלח מפניכם אלו הכנענים ועי' בפסקתא זוטרתא, ועי' ביראים בחדש סי' שי"ג ולא תלך בחוקות הגויים ולא תעשה כמעשיהם של ז' אומות דכתיב בפרשת ואלה המשפטים והביאך אל האמורי וכו' וכתיב בתריה ולא תעשה כמעשיהם וכתיב בפרשת אחרי כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען וכו' ובחוקותיהם לא תלכו, פירוש אפילו אינם עבירות אלא מעשיהם וחוקותיהם שהורגלו לעשות לשם תורה שלהם, וחכמים פירשו מה המעשים והחוקים שהורגלו לעשות לשם תורה שלהם וכו' כל מה שהיתה קבלה בידם שהיו מחוקותיהם ואין להוסיף עליהם ואינם מסברא כי אם בקבלה, וכאשר הזהיר הכתוב על מעשה ז' אומות וחוקותיהם כך הזהיר על מעשה ארץ מצרים וחוקותיהם שהרי הוקשו זה לזה וכו' עיי"ש הרי דס"ל להדיא דעיקר הלאו בז' אומות ובארץ מצרים, ורבנו הרי להדיא דס"ל דהלאו קאי על כל האומות ועל זה הוסיף וכן הוא אומר ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי ועל זה באה דרשת רז"ל אם אתם מובדלים מהם הרי אתם שלי ואם לאו וכו' וכאן הרי להדיא בכל העמים ואשר על כן הביאו רבנו להוכחה דלאו זה על כל העמים קאי ופשוט ועי' מ"ש בדברי רבנו והראב"ד בפ"א מהל' תמידין ומוספין ה"י.
ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם. הוא מ"ש בתורת כהנים הנ"ל ודלא כב"י ועי' ש"ך שם.
ולא יגלח מהצדדין ויניח השער באמצע. בפ"ב דע"ז כ"ט א' ופ' בתרא דקידושין ע"ו ב' ופ"ב ופ"ו דסנהדרין ד' מאות ילדים וכו' ובתוספתא פ"ז דשבת אלו דברים מדרכי האמורי המספר קומי והעושה בלורית וכו'.
ולא יגלח השער מכנגד פניו וכו'. זהו מספר קומי דתוספתא ובתורת כהנים הנ"ל ובסוף פ"ז דב"ק ובסוף סוטה הגר"א.
ולא יבנה מקומות כבנין היכלות של עכו"ם. ובהשגת הראב"ד א"א איני יודע מהו וכו' וכבר נתבאר לעיל שרבנו עצמו הביא מקורו מספרא הראב"ד ז"ל כנראה כוון לדרשת הספרא על הפסוק כמעשה ארץ מצרים יכול לא יבנו בנינים ולא יטעו נטיעות כמותן ת"ל וכו' אלא בחוקים החקוקים להם, וזהו כוונתו, אבל רבנו ביאר דר"ל היכלות להכניס הרבים כדרך שהם עושים, ועי' בערוך ערך תיאטר.
וכל העושה אחת מאלו וכיוצא בהן לוקה. עי' כ"מ ועי' ב"י ועי' מדרש רבה דברים פ"ב אלו דברים וכו' המספר קומי והעושה בלורית וכו' מהו חייב סופג את הארבעים.